פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3861/97
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט מ' חשין
כב' השופט י' גולדברג
המערער: פלוני
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 29.5.97 בתפ"ח 528/95 שניתן על ידי השופטים ד' ברלינר, ש' גדות וצ' גורפינקל
תאריך הישיבה: יב' בשבט התשנ"ח (9.2.98)
בשם המערער: עו"ד אמיר טנדליך
בשם המשיבה: עו"ד אמי פלמור-הרץ
פסק-דין
המערער הינו דודה של המתלוננת. בית המשפט המחוזי הרשיעו בשורת עבירות מין אשר ביצע במתלוננת במשך כחמש שנים, מאז היתה בת חמש שנים. בגין העבירות בהן הורשע, הושת על המערער עונש של שלוש שנות מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על תנאי.
ערעור המערער הוא על ההרשעה, ולחילופין על העונש.
טענתו האחת של סניגור המערער מופנית כלפי האמון שניתן במתלוננת. בקשר לכך הדגיש גם, שבקשה של הסניגור שהוגשה לבית המשפט המחוזי לאפשר את בדיקת המתלוננת על ידי פסיכולוג מטעם המערער לא נענתה, ובכך נמנעה ממנו הגשת חוות דעת של פסיכולוג.
אין עילה שנתערב באמון שניתן בית המשפט במתלוננת. בית המשפט המחוזי באר והרחיב בשאלה על שום מה ניתן לסמוך על עדותה. כפי שהובהר על ידי בא כוח התביעה, הבקשה להעדת פסיכולוג באה קודם שהוברר אם המתלוננת תעיד, ועל רקע זה נדחתה הבקשה. לאחר שהמתלוננת העידה, לא חזר הסניגור על הבקש לבדיקתה על ידי פסיכולוג. בנסיבות אלה, יש לדחות את הטענה שכאילו שגה בית המשפט באי מתן אפשרות להעיד פסיכולוג.
טענתו השניה של הסניגור היתה, שלא הוכח שהמערער החדיר את אצבעו לאבר מינה של המתלוננת. בעניין זה העידה המתלוננת הן על כך שהמערער דחף את אצבעו, הן שכאב לה והן שהוא נהג למשוח את אבר מינה בווזלין. עדותה בנקודה זו מהווה ראיה לכאורה לחדירה של המערער עם האצבע לאבר מינה. המערער, שהכחיש את העובדות אשר יוחסו לו, לא טען שהמעשים המגונים לא כללו החדרת אצבע. בנסיבות אלה, הראיות לכאורה העומדות נגדו נשארו בלתי מערערות לאחר שנמצא שהוא בצע במתלוננת את המעשים להם טענה.
קו טיעון נוסף של סניגור המערער היה, שלא היה מקום להרשיע את המערער בגין עבירות אשר נכללו בחוק העונשין עם תיקונו ב10.8.90-, וזאת הואיל ולא הוכח שלאחר תאריך זה המשיך בביצוע המעשים במתלוננת.
גם טענה זו יש לדחות. מעדות המתלוננת ומראיות נוספות עולה, שהמעשים נמשכו עד היות המתלוננת בכיתה ד', והיא החלה ללמוד בכיתה זו ב1.9.90-.
על סמך כל האמור לעיל, ולאחר דחיית טענות המערער על הרשעתו, יש לדחות את הערעור על הרשעת המערער.
גם את הערעור על חומרת העונש יש לדחות. אמת, המערער הינו בן 74 שנים וחולה במספר חליים. אך עובדות אלה נלקחו בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי. אכן, העונש שהוטל על המערער הינו קל בהרבה מזה אשר היה ראוי להטיל עליו, לולא הנסיבות שהוזכרו לעיל.
התוצאה היא, שהערעור - על שני חלקיו - נדחה.
ניתן היום, יב' בשבט התשנ"ח (8.2.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
עכב/
97038610.E07