איתמר אביסרור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 386/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 386/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערער: איתמר אביסרור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ב-באר שבע בתיק פ' 8120/05 מיום 29.11.2007 שניתן על ידי כבוד השופטת חנה סלוטקי תאריך הישיבה: ל' בניסן התשס"ח (5.5.2008) בשם המערער: עו"ד אבי חימי בשם המשיבה: עו"ד פרקליטות המדינה בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת מ' נאור: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ח' סלוטקי) מיום 29.11.2007 לפיו הוטל על המערער עונש של 24 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר לעונש של 12 חודשי מאסר אותו כבר מרצה המערער במסגרת תיקים אחרים, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים ותשלום פיצוי בסך של 10,000 ש"ח למתלונן. ביום 12.7.2006 הורשע המערער, על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה של הצתה, לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. על פי כתב האישום המתוקן, המערער ונאשם נוסף בפרשה, אשתו שמו, קשרו קשר להצית מספרה בעיר באר שבע. ביום 17.2.2005 בשעת לילה מאוחרת, ניגשו אשתו והמערער לתחנת דלק במרכז העיר. אשתו ביקש מעובד תחנת הדלק למכור לו בנזין בבקבוק, אולם לעובד לא היה בקבוק ריק. אשתו קנה בחנות הממוקמת בתחנה בקבוק שתיה, שפך את תכולתו והשניים, המערער ואשתו, מילאו בו בנזין. בהמשך, התפרצו השניים למספרה, שפכו בה את תכולת הבקבוק והציתו אותה. המספרה נשרפה כליל. ביום 21.9.2006 ניתן גזר הדין בעניינו של אשתו והוטל עליו עונש של ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ששה חודשי מאסר על תנאי, פיקוח שירות המבחן ותשלום פיצוי בסך של 3,000 ש"ח למתלונן. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער עולה, כך ציין בית המשפט המחוזי בגזר דינו, כי המערער, צעיר בן 20, סיים את 12 שנות לימודיו תחילה במסגרת נורמטיבית ובהמשך, עקב בעיות ביקור סדיר, אלימות וסמים, במסגרת הוסטל ובמסגרות נוספות. המערער לא גויס לצבא עקב מעורבות בפלילים. שירות המבחן התרשם, כי המערער בעל אישיות בלתי בשלה ובלתי מגובשת. צוין, כי המערער בעל נורמות עברייניות מושרשות וכי הוא מעורב בפלילים עוד מגיל צעיר. קצינת המבחן התרשמה כי המערער מתקשה לקחת אחריות על חייו, נוטה להאשים את האחר במעורבותו החוזרת בפלילים והוא חסר מוקד שליטה פנימי. עוד צוין, כי המערער מתקשה להציב גבולות וכי הוא נוטה לפעול באופן אימפולסיבי ללא מחשבה לגבי מעשיו ותוצאותיהם. אשר לעבירות בהן הורשע המערער בבית המשפט המחוזי, ציין שירות המבחן כי המערער מודה בביצוען אך מתקשה להתייחס לפרטיהן, מאחר ולטענתו היה תחת השפעת אלכוהול. שירות המבחן התרשם, כי המערער נוטה לצמצם את חלקו בביצוע העבירות ולהפחית מחומרתן. בית המשפט ציין, כי המערער זומן לשירות המבחן לבדיקת התאמתו להליך טיפולי, אך הוא לא נענה להזמנה. לפגישה נוספת שנקבעה לצורך זה הגיע המערער באיחור. לבסוף שולב המערער במועדון טיפולי אך הקשר עמו נותק ובדיעבד הסתבר כי הוא נעצר. המערער, כך צוין, הביע רצון להשתלב בקבוצה טיפולית ולשנות דפוסי התנהגות, ואולם שירות המבחן התרשם כי מדובר בהצהרות חיצוניות בלבד. לפיכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער ואף המליץ להטיל עליו עונש מוחשי לצד עונש מאסר מותנה. במסגרת טיעוניה לעונש בבית המשפט המחוזי עמדה המשיבה על נסיבות ביצוע העבירה ועל העובדה כי המספרה נשרפה כליל ונגרם נזק ממוני רב. לטענתה, יש להבחין בין נסיבותיו של המערער לבין נסיבותיו של אשתו שכן אשתו התגייס לשירות צבאי, שירת ביחידה קרבית ושיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן. בא כוח המערער עמד מצידו על הודאתו של המערער ועל הצער והחרטה שהביע. לדבריו, מסכת חייו של המערער, שזה לו מאסרו הראשון, מלווה בקושי רב ואין ספק כי הוא יפיק לקחים משהותו במאסר. המערער טען כי הוא מצטער על מעשיו וסיפר כי קשה לו בבית הסוהר וכי הוא למד את לקחו ורוצה להתחיל בדרך חדשה. בגזר דינו קבע בית המשפט, כי העבירה בה הורשע המערער היא חמורה. אש המשתלחת ברכוש, כך נקבע, ידועה תחילתה, אך סופה אין לדעת. אין לדעת מה תספיק האש לכלות ולהשחית בדרכה, מה יהיו נזקיה, אם ברכוש ואם בנפש. בית המשפט ציין, כי על אשתו הוטל עונש שיקומי של מבחן ומאסר לריצוי בעבודות שירות וזאת בהתחשב בנסיבותיו האישיות, ובעיקר בשל היותו בעל פוטנציאל שיקומי, ונוכח המלצת שירות המבחן. בענייננו, כך ציין בית המשפט, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית ואף המליץ על ענישה מוחשית. עוד ציין בית המשפט, כי המערער הפנים נורמות עברייניות והוא מעורב בפלילים מגיל צעיר. בהיותו משוחרר בתיק זה, ביצע עבירות רכוש בגינן נידון, בין היתר, לשנת מאסר בפועל. לבסוף ציין בית המשפט, כי שקל לזכות המערער את הודאתו, את נסיבותיו האישיות ואת גילו הצעיר. על גזר דין זה הוגש הערעור שבפנינו. טענתו העיקרית של המערער היא כי בית המשפט המחוזי לא שקל כראוי במניין שיקוליו את העיקרון של אחדות הענישה. לדבריו, בחינת העונש שנגזר עליו אל מול העונש שנגזר על אשתו מלמדת על ההחמרה היתרה בכל אחד מרכיבי העונש, לרבות רכיב הפיצוי, שבית המשפט המחוזי נקט כלפיו וזאת למרות שעל פי נסיבות האירוע אין כל הצדקה לכך. לטענת המערער, אשתו רואה עצמו כדומיננטי יותר בביצוע העבירה ואף מסביר את הרקע לביצוע העבירה כתולדה של ניסיון לסחוט ממנו כספים על-ידי בריונים שהורו לו לבצע את העבירה. נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר העניק משקל מוגבר לשוני שבין נסיבותיהם האישיות של המערער ושל אשתו וכי היה עליו להטיל על שניהם עונש דומה וזאת על אף שסיכויי שיקומו של אשתו טובים יותר ועברו קל יותר מזה של המערער. היה על בית המשפט, כך נטען, לשקול את גילו הצעיר של המערער ולהטיל עליו ענישה שיש בה "אמצעי בונה" ויסוד של תוכחה בצד יסוד של שיקום. לפיכך, מבקש המערער כי נקל בעונשו באופן שתקוצר תקופת המאסר שעליו לרצות. לדבריו אף אם יש הצדקה לפער בענישה, אין הצדקה לפער כה גדול בין העונשים שהוטלו על אשתו ועל המערער. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לקראת הדיון בפנינו עולה, כי המערער מועסק בכלא מזה כשלושה חודשים וכי התנהגותו ותפקודו שם תקינים, מלבד הפרת משמעת שארעה לפני כחודשיים. עוד צוין, כי המערער מקיים קשר עם הגורמים הטיפוליים וכי בבדיקות שנלקחו ממנו לא נמצאו שרידי סם. המדינה תומכת בנימוקי פסק דינה של הערכאה הראשונה ומבקשת לאשר את גזר הדין שניתן. אכן, הפער בין העונש שהוטל על אשתו לבין זה שהוטל על המערער גדול הוא, ואולם, כפי שהסביר בית המשפט בהרחבה בגזר הדין שניתן בעניינו של אשתו, קיים סיכוי טוב לשיקומו של אשתו, ועל כן נקט בית המשפט בעניינו בצעד חריג, והטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות על אף חומרת העבירה. אשתו היה עצור חודש וחצי ושהה גם במעצר בית. אשר למערער שבפנינו, הרי שהדברים שונים בתכלית השוני. שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית ואף המליץ להטיל עליו עונש מוחשי. כפי שציין בית המשפט המחוזי המערער הפנים נורמות עברייניות והוא מעורב בפלילים מגיל צעיר. בהיותו משוחרר בערובה בתיק הנוכחי ביצע עבירות נגד רכוש ונידון לשנת מאסר. קשה שלא להתרשם שאלמלא העונש הקל שהוטל על אשתו היה המערער צפוי לעונש הרבה יותר חמור, לאחר שהמספרה נשרפה כליל. לא ראינו איפוא מקום להיעתר לערעור והוא נדחה. ניתן היום, ‏‏‏א' אייר, תשס"ח (6.5.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08003860_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il