יצחק איתני נ. ראש ממשלת ישראל - בנימין נתניהו

פסק-דין בתיק בג"ץ 3859/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3859/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון העותר: יצחק איתני נ ג ד המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל 2. לשכת שר הבריאות 3. משרד הבריאות - מחלקת המים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ע' ברון: לפנינו עתירה המכוונת נגד מדיניות משרד הבריאות באשר להפלרת מי שתייה, ובלשונו של העותר – "הרעלת המים בפלואוריד". לטענת העותר, הוספת מינרלים למים נועדה להזיק לציבור, ומטרתו של משרד הבריאות בהפלרת המים היא לגרום לאזרחי ישראל להיות חולים, מתוך מניעים נסתרים או פסולים. בגדרי העתירה מבוקשים חמישה סעדים: כי העניין יובא לדיון ציבורי רחב; כי נורה על "איסור מוחלט של הרעלת הציבור בין על ידי תוספים למים ובין אם בכל דרך אחרת"; כי נורה על חקירה פלילית של כל פקידי משרד הבריאות; כי נורה לממשלה "לעגן את ההחלטות הנכונות, שהם טובת הציבור, כחוקי יסוד"; וכי נורה לשר הבריאות לחזור בו מההחלטה על הפלרת המים. העותר, שאינו מיוצג, מעלה בעתירתו ערב רב של טענות ביחס לסוגיות שונות של בריאות הציבור, וכן בעניינים נוספים, ובראשן עניין הוספת הפלואוריד למי השתייה. לטענת העותר, פלואוריד הוא חומר רעיל שהוספתו למים בישראל מהווה כאמור סכנה לבריאות הציבור, ומשכך מדובר בפשע. בין היתר, טוען העותר כי החומר הביא למותם של דגים כשנשפך לים; כי הוא יוצר נזק לתינוקות לכל החיים; כי הוא אינו מונע עששת, וייתכן שאף גורם נזקים בריאותיים מגוונים; וכי הוספתו למים נובעת מ"אג'נדה נסתרת", ואף "אג'נדה מרושעת של גופים בינלאומיים", שבמסגרתה מבקשים פקידי משרד הבריאות "להביא את הציבור להיות רדום ושלא יתנגד לממשל". בתוך כך העותר אף מציין כי "גם היטלר שם במחנות הריכוז פלואוריד בריכוז יותר גבוה. וכנ"ל, זה בשביל להשיג שה'אסירים' יהיו עם פחות אנרגיה, ולא יתנגדו. יהיו ישנונים. וגם ברית המועצות כנ"ל בתחילת המאה הקודמת". לטענת העותר, מהותה של העתירה אינה בזהותם של החומרים המוספים למים, אלא בעצם הוספתם. זאת משום שהמדובר בהתערבות פסולה של המדינה בחירות הפרט העולה כדי "דיקטטורה בהסוואה", וכפייה על האזרח לצרוך חומרים שונים, בלא שקיבל את ההחלטה על כך באופן עצמאי ומושכל; בלשונו של העותר, "זה מרתיח ומרגיש כמו אונס". העותר מציע כי התוספים יוצעו למכירה בחנויות ברחבי הארץ, כך שמי שמעונין בהם יוכל לרוכשם, ומי שלא – לא. בנוסף מלין העותר גם על מתן תרופות בכפייה, למשל באמצעות אינפוזיה בעת אשפוז בבתי חולים, כאשר לדעתו על משרד הבריאות לכל היותר להמליץ לציבור על תרופות, אך לא לתיתן בכח – ויש לעגן איסור זה בחוק יסוד; וכן על הנדסה גנטית של מזון, שיש לדידו לאסור באופן מוחלט, בשל הנזקים שנגרמים למי שצורך מזון זה. העותר מציין כי "לכל מה שאני כותב יש אסמכתאות ואפשר למצוא אותם באינטרנט". לעתירה צורף מכתב שכתב מר דיוויד קנדי, רופא שיניים אמריקאי, העוסק בסכנותיו של הפלואוריד, וכן מכתב שכתב העותר "לעם ישראל ולציבור הישראלי" ותצהיר מטעמו. עוד יצוין כי בעתירה כלולה "הערה", הנפרשת על פני כשני עמודים, ובמסגרתה טוען העותר כי גורמי המודיעין שולטים ברשויות המדינה ומצויים מעל לחוק, וכן "מתעללים" בעותר, והוא מבקש מבית משפט זה כי ידריך אותו כיצד להגיש עתירה נגדם. לאחר עיון בעתירה, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. עם ההבנה לדאגתו של העותר לבריאות הציבור בישראל – והרושם העולה מן העתירה הוא אכן כי מדובר בדאגה כנה, וכי בראש מעייניו של העותר מצויה טובת הציבור כולו – לא מצאנו עילה להתערבותנו במדיניות משרד הבריאות או במדיניות הכנסת. ראשית יודגש כי העתירה לוקה באי-בהירות, מנוסחת באופן מסורבל ועמוסה טענות שאינן ממין העניין, כך שקשה להבין את הבסיס המשפטי שעליו נסמכת העתירה. לצד זאת חסר פירוט, ולו מינימלי, של הרקע העובדתי והפרטים הרלוונטיים; ודי בכך כדי להביא לדחיית העתירה על הסף (ראו: בג"ץ 981/16 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (17.2.2016); בג"ץ 8781/11 פלוני נ' סנ"צ גבי דדון, מפקד תחנת משטרת אשדוד (5.4.2012)). לגופם של דברים, יצוין כי מקצת מן הסעדים המבוקשים ממילא אין בסמכותו של בית משפט זה להעניק, כגון העלאה של הסוגיה הנדונה לסדר היום הציבורי, או כניסה לנעלי הרשות המחוקקת ואף הרשות המכוננת (ראו לעניין זה, בג"ץ 8940/14 א.פ.ט אדוונסד פאואר טכנולוגי בע"מ נ' כנסת ישראל (18.1.2015)). בכל הנוגע לסעד של ביטול ההחלטה הנוגעת להפלרת מים, סוגיה זו חוזרת ונדונה במשרד הבריאות, ועל רקע זה אף נמחקו בעבר עתירות שהוגשו – על מנת לאפשר את השלמת הדיונים המקצועיים בעניין זה (ראו למשל: בג"ץ 6696/14 מן נ' שרת הבריאות (12.7.2015); בג"ץ 8173/12 עמותת איזון חוזר להפצת ההשכלה הבריאות בישראל נ' מדינת ישראל (29.7.2013)). מעבר לאמור וכפי שכבר צוין, אף לא הונחה לטענות שהועלו בעתירה כל תשתית עובדתית ומשפטית שתאפשר לדון בהן כראוי (בג"ץ 5146/15 חדד נ' משרד החינוך (21.9.2015); בג"ץ 8271/15 גרוזובסקי נ' שרת המשפטים (15.12.2015)). סוף דבר, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ט' באייר התשע"ו (17.5.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16038590_G01.doc הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il