פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3859/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3859/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 01.04.2012 בתיק תפ"ח 26690-03-10, שניתן על ידי כב' השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ו-ר' בן יוסף תאריך הישיבה: י"ג בשבט התשע"ג (24.01.2013) בשם המערער: עו"ד שלמה שוטון בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון פסק-דין השופט ח' מלצר: רקע 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטות: נ' אחיטוב ו-מ' דיסקין, וכב' השופט ר' בן-יוסף) מתאריך 01.04.2012 ב-תפ"ח 26690-03-10, בגדרו נגזרו על המערער, אשר הודה במיוחס לו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה מסוג פשע לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה מסוג עוון לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין. כמו כן, נקבע כי המערער ישלם פיצויים בסך של 15,000 ש"ח לכל אחת מארבע המתלוננות. 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במהלך השנים 2010-2007 ביצע המערער מעשים מגונים בארבע מתלוננות קטינות, שהיו במועדים הרלבנטיים בגילאים 16-13. כל המעשים המיוחסים למערער בוצעו בשעה ששהה בבתיהן של הקטינות, לשם הוזמן על מנת להעביר להן שיעורים פרטיים במתמטיקה. עתה נביא את פירוט האישומים: על פי האמור באישום הראשון בכתב האישום המתוקן, בתאריך 05.03.2010 מישש המערער את חזה של המתלוננת הראשונה, ונישק את כתפיה ואת צווארה. בתגובה, הורידה המתלוננת את ידיו של המערער ממנה, וביקשה ממנו לעזוב את הבית – והמערער עשה כן. נוכח הנטען באישום הראשון, הואשם המערער בביצוע מעשה מגונה בנסיבות אינוס, עבירה לפי סעיף 348(ב), בקשר עם סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין. על פי האמור באישום השני בכתב האישום המתוקן, במהלך חודש פברואר 2010, ליטף המערער את שיערה של המתלוננת השנייה, ואף מישש אותה בגבה ובכתפיה. לאחר מכן, מישש המערער את חזה של המתלוננת השנייה מעל לבגדיה, וכן את החלק הפנימי העליון של ירכיה. בתום השיעור, חיבק המערער את המתלוננת השנייה בחוזקה. נוכח הנטען באישום השני, הואשם המערער בביצוע מעשה מגונה בנסיבות אינוס, עבירה לפי סעיף 348(ב), בקשר עם סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין. על פי האמור באישום השלישי בכתב האישום המתוקן, במהלך החודשים אוגוסט עד אוקטובר 2009, ביצע המערער מספר פעמים מעשים מגונים במתלוננת השלישית. מעשים אלה כללו את מישוש כתפיה ורגליה של המתלוננת, וכן מקרה אחד שבו נישק המערער את המתלוננת בשפתיה. נוכח הנטען באישום השלישי, הואשם המערער בביצוע מעשים מגונים בנסיבות אינוס, מספר עבירות לפי סעיף 348(ב), בקשר עם סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין. על פי האמור באישום הרביעי בכתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2007, ביצע המערער מספר פעמים מעשים מגונים במתלוננת הרביעית, שהיא קרובת משפחתו. על פי הנטען, המערער מישש את ידיה ואת רגליה של המתלוננת, ובמקרה אחד אף ניסה למשש את איבר מינה מעל לבגדיה. נוכח הנטען באישום הרביעי, הואשם המערער בביצוע מעשים מגונים בבת משפחה, מספר עבירות לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין. 3. בתאריך 30.03.2011 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, בגידרו הוסכם כי המשיבה תתקן את כתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער, ואילו המערער יודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן הנ"ל, וישלח להערכת מסוכנות בעניינו. עוד הוסכם, כי הסניגור יהיה חופשי בטיעוניו לעונש, בעוד המשיבה תגביל את עצמה לרף ענישה עליון, אשר יהיה תלוי בתוצאות הערכת המסוכנות של המערער: במידה וימצא כי רמת המסוכנות שלו היא בינונית-גבוהה ומעלה, תעתור המשיבה לעונש מאסר בפועל של 4 שנים; ובמידה ומסוכנותו של המערער תוערך כבינונית-נמוכה ומטה, תבקש המשיבה להשית על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים וחצי. כמו כן, הוסכם כי כתנאי מוקדם להסדר הטיעון יפקיד המערער בקופת בית המשפט פיצוי בסך של 15,000 ש"ח עבור כל אחת מהמתלוננות – והמערער עשה כן. עוד באותו יום, דהיינו בתאריך 30.03.2011, הודה המערער בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם הוא הורשע בכל העבירות שיוחסו לו. 4. בתאריך 01.04.2012 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער. לאחר הצגה נרחבת של הדין החל בנוגע להסדרי טיעון, ושל נסיבות ביצוע העבירות על ידי המערער, החליט בית המשפט המחוזי לכבד את ההסדר שהוצג לו, אף כי מצא כי "בעונש המוצע גם על פי הרף העליון יש נטייה לקולא". בנוסף, התייחס בית המשפט המחוזי הנכבד לתסקירי נפגעות עבירה שהוכנו ביחס לשלוש מתלוננות, ולחוות הדעת ביחס למסוכנותו המינית של המערער, שהוערכה כבינונית-נמוכה. עוד סקר בית המשפט המחוזי הנכבד את נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות מצבו הבריאותי והנפשי, וכן נתן דעתו לעברו הפלילי של המערער. לבסוף, גזר בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער את העונשים, אשר נזכרו בפיסקה 1 שלעיל. מכאן הערעור שבפנינו, המכוון אך ורק נגד עונש המאסר בפועל שהושת על המערער. טענות הצדדים 5. בהודעת הערעור, וכן בדיון שנערך בפנינו, התמקד המערער בשתי טענות מרכזיות: ראשית, כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן די משקל למכלול הנסיבות המקילות, אותן מנה בית משפט קמא עצמו, וביניהן: המעשים לא לוו באלימות, גילו ומצבו הרפואי והנפשי של המערער, מסוכנותו המינית הנמוכה באופן יחסי, הודאתו, אשר חסכה בזמן שיפוטי ומנעה את הצורך בהעדת המתלוננות, עברו הפלילי שאיננו כולל הרשעה בעבירות מין, ועוד. המערער הוסיף וטען כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן כל משקל לאפשרויות שיקומו, והתמקד בשיקולי גמול והרתעה בלבד. שנית, כי העונש שהושת על המערער חורג מרף הענישה המקובל בעבירות דומות. בהקשר זה הפנה המערער ל-ע"פ 7508/10 פלוני נ' מדינת ישראל (27.08.2012) (להלן: עניין פלוני), שם הפחית בית משפט זה שנה וחצי מעונש המאסר בפועל שהושת בגזר הדין בבית המשפט המחוזי. לטענת המערער, העונש החמור שהושת עליו מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שעובר להרשעתו שהה כשנתיים בתנאי "מעצר בית", והפנה לדברים שנאמרו ב-ע"פ 8445/11 קם נ' מדינת ישראל (31.12.2012). 6. במהלך הדיון בפנינו, טענה באת-כח המשיבה 1 כי אין עילה להתערבות בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לדבריה, העונש אותו קבע בית המשפט המחוזי תואם את הסדר הטיעון, ואף בהתחשב במכלול הנסיבות לקולא – מדובר בעונש סביר, ואפילו מתון. בהקשר זה הפנתה באת-כח המשיבה ל-ע"פ 10382/08 פלוני נ' מדינת ישראל (24.02.2012), בו התבררו נסיבות דומות, ושם נגזרו על הנאשם שש שנות מאסר בפועל. ערעורו של הנאשם לבית משפט זה נדחה, בין היתר משום שנקבע כי בהסכמת המערער לטווח ענישה במסגרת הסדר הטיעון, מגולמת גם הסכמה לכך שכל ענישה בתוך הטווח המוסכם איננה חורגת ממתחם הסבירות בנסיבות העניין. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בערעור ובחומר שצורף לו, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפנינו, החלטנו לדחות את הערעור. ההנמקה לכך תובא מיד בסמוך. 8. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בגזר הדין שנפסק בערכאה המבררת, אלא אם התגלתה טעות בולטת, או במקרה שבו התרחשה סטייה ממשית ממדיניות הענישה המקובלת בנסיבות דומות (ראו לדוגמה: ע"פ 4406/12 דוברוסקי נ' מדינת ישראל (13.01.2013), וההפניה שם). 9. לא התרשמנו, כי נפלה כאן שגגה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. בגזר הדין קיימת התייחסות לכל הנסיבות לקולא שאותן מנה בא-כח המערער, ובית המשפט המחוזי בהחלט נתן להן משקל, בשעה שהחליט לכבד את הסדר הטיעון שהוצג בפניו – אף על פי שגם לאחר שהתחשב בכל אותן נסיבות מקילות, עדיין ראה ברף העליון של הסדר הטיעון עונש מתון יחסית (ראו בפיסקאות 13-12 לגזר הדין). לכן, נראה כי העונש שהושת על המערער משקף היטב גם את מכלול נסיבותיו האישיות של המערער, וכי אין מקום להתערבותנו בגזר הדין מטעם זה. זאת ועוד: איננו סבורים כי יש ממש בטענת המערער ביחס לסטייה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות ובנסיבות דומות (וכאן נעיר, כי בעניין פלוני הנ"ל אמנם קוצר עונש המאסר שהושת על המערער, אך עדיין מדובר בעונש מאסר בפועל של 7.5 שנים, ולכן קשה לראות כיצד מבקש המערער להתבסס עליו). הנה כי כן, מקובלת עלינו טענת המשיבה בסוגיה זו, לפיה העונש שהושת על המערער איננו קשה יתר על המידה, בהתחשב בחומרת מעשיו, וזאת גם בהתחשב בעובדה ששהה תקופה ממושכת בתנאים של "מעצר בית". 10. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ועל כן דין הערעור להידחות. ניתן היום, ‏כ' בשבט התשע"ג (‏31.01.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12038590_K01.doc עכ+מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il