לואי סרחאן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3852/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3852/13 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן המערערים: 1. לואי סרחאן 2. איזיס סרחאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי) מיום 4.4.2013 בת"פ 7323-01-12 תאריך הישיבה: ט"ו באב התשע"ג (22.7.2013) בשם המערערים: עו"ד סולימאן עמאר, עו"ד אביאל רווה בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. המערערים הם בני זוג, שהורשעו על יסוד הודייתם בכתב אישום מתוקן החובק רשימה ארוכה של עבירות רכוש ואלימות. בכתב האישום, יוחסו למערערים עבירות רבות לרבות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, איומים, גניבה, שוד, תקיפה, חטיפה, גניבת כרטיסי חיוב, עבירות תעבורה ועוד. המערער היה הגורם הדומיננטי בפרשה, ולו מיוחסות העבירות בכלל האישומים (18 אישומים בסך הכול), ואילו למערערת מיוחסות עבירות בשמונה אישומים מתוכם. בחלק מהמקרים קיבלו המערערים דברים במרמה כשהם מתחזים לעובדי סלקום, תוך שימוש במסמכים מזויפים (אישומים 3-1). במקרים אחרים, התחזו לשוטרי מג"ב, תוך שימוש בציוד משטרתי או ציוד הנחזה להיות ציוד משטרתי ובמסמכים מזויפים. במרבית המקרים שבהם התחזו המערערים לשוטרים, הם פעלו בבתי בושת, נטלו רכוש וכספים במרמה, ולעתים שדדו את יושבי המקום תוך שימוש באלימות ואף תוך חטיפת נשים ששהו במקום (למשל, אישומים 10-6, 12, 18). במקרים אחרים, נועדה ההתחזות לשוטרים כדי לקבל דבר במרמה או לגנוב (למשל, אישום 11) או כדי להימלט מפני רשויות אכיפת החוק (אישומים 13-14). 2. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה הראוי ביחס לאישומים שעניינם עבירות מרמה, גניבה וחטיפה (אחד עשר אישומים), הוא בין 18 חודשי מאסר ל-4 שנות מאסר בפועל לגבי כל אחד מהאישומים. לגבי ארבעת האישומים שבהם עבירות השוד והחטיפה הן העבירות העיקריות, מתחם הענישה נקבע בין 24 חודשי מאסר לבין 5 שנות מאסר לגבי כל אחד מהאישומים. לגבי שלושת האישומים שעניינם עבירות תעבורה ועבירות הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, מתחם הענישה נקבע בין 3 חודשי מאסר לבין 17 חודשי מאסר לגבי כל אישום. מתחם הענישה לאישום נוסף שעניינו גניבה, נקבע בין שניים לשישה חודשי מאסר בפועל. בשקלול כלל האישומים, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה בנוגע למערער הוא מאסר בפועל לתקופה שנעה בין 7 ל-12 שנות מאסר. מתחם הענישה הראוי בעניינה של המערערת, שהורשעה במספר מצומצם יותר של עבירות ונטלה חלק משני בעבירות שבהן הורשעה הועמד על מאסר בפועל לתקופה שנעה בין 3 ל-6 שנות מאסר. 3. בגזירת עונשו של המערער בתוך מתחם הענישה שנקבע, נתן בית המשפט המחוזי דעתו לנסיבות שונות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לזכותו של המערער נזקפו הודאתו בכתב אישום מתוקן תוך חיסכון בזמן שיפוטי, הבעת החרטה בפני בית המשפט במעמד הטיעונים לעונש. מנגד, נמצא כי אין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להצדיק הקלה של ממש בעונשו. בין היתר, העיר בית המשפט קמא כי לא שוכנע שהמערער ביצע את העבירות מתוך מצוקה כלכלית על רקע חובות למשפחות פשע, כנטען על-ידו. בנוסף, נזקפו לחובתו שבע הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות, שבגינן אף נשא בעונשי מאסר לתקופות שונות. בהתחשב בכלל הנסיבות, גזר בית המשפט על המערער עונש של תשע שנות מאסר בפועל; 24 חודשי מאסר מותנה ביחס לעבירות שבהן הורשע (למעט עבירות התעבורה); 3 חודשי מאסר מותנה ביחס לעבירות התעבורה שבהן הורשע; פסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים ממועד שחרורו ממאסר. 4. בהמשך נבחן עניינה של המערערת. לזכותה נלקחו בחשבון הודאתה במיוחס לה וחיסכון בזמן שיפוטי; האחריות שנטלה על מעשיה והבעת החרטה; היעדר עבר פלילי. בנוסף ניתן משקל לכך כי אין היא גורם יוזם וכי "נגררה" אחרי המערער שלו נישאה זמן קצר לפני האירועים נושא כתב האישום. בצד האמור, דחה בית המשפט את טענת המערערת כי היא נאלצה לפעול כפי שפעלה כדי לסייע לבן-זוגה שנקלע למצוקה כלכלית. עונשה של המערערת הועמד על שלוש וחצי שנות מאסר בפועל. בנוסף, הוטל עליה עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ממועד שחרורה שלא תעבור על אחת העבירות שבהן הורשעה. 5. בערעור שלפנינו המכוון לחומרת העונש נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לשיקולים שונים לקולה. בין היתר, נטען כי המערערים הודו במיוחס להם במסגרת הסדר טיעון וחסכו זמן שיפוטי יקר, וכי כל העבירות הן עבירות רכוש ועבירות האלימות היו במדרג הנמוך. ביחס למערער, נטען כי עברו הפלילי איננו מכביד, וכי הוא היה נתון לאיומים וללחצים כלכליים שהביאו אותו לביצוע העבירות. לגבי המערערת, התייחס בא-כוחה בעיקר לעובדה כי היא בן אדם נורמטיבי בעל השכלה אקדמית, בלא מעורבות קודמת בפלילים. מטעם זה תקופת המאסר הממושכת שבה כבר נשאה עד כה הייתה עבורה חוויה קשה. עוד נטען כי המערערת נגררה אחרי בן זוגה, המערער, ותפקידה בעבירות שבהן הורשעו היה משני. בא כוח המשיבה סמך את ידיו על גזר הדין של בית המשפט קמא, וטען כי העונש שנגזר על המערערים הוא הולם וראוי. לדבריו, המערערים הורשעו בכמות ומגוון יוצאי דופן של עבירות, החל ממרמה וגניבה וכלה במעשי חטיפה ושוד, שבמרבית המקרים, בוצעו תוך התחזות לשוטרים או לעובדים בחברת סלקום. נוסף על חומרתן הברורה של העבירות שבהן הורשע, התייחס בא כוח המשיבה לעברו הפלילי הכבד של המערער. אשר למערערת, נטען כי קשה לקבל את הטענה שהיא נגררה לבצע את המעשים עקב מצוקה, שכן חלק מהמעשים נעשו לרווחתו האישית של המערער, מה גם שהיא נטלה חלק פעיל ב"פשיטות" על בתי הבושת, כשהיא מתחזה לשוטרת. 6. דין הערעורים להידחות. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהטילה הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממתחם הענישה ההולם או אם מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו: ע"פ 2918/13 דבס נ' מדינת ישראל (18.7.2013)). זהו אינו המקרה שלפנינו. נפתח בעניינו של המערער. בשלב קביעת מתחם העונש העולם ביחס לעבירות שבהן הודה המערער, ניתן משקל לחומרת העבירות והפגיעה בערכים החברתיים. מדובר במסכת ארוכה של עבירות שבוצעה על-ידי המערער לאחר תכנון מוקדם, שאליה התלוותה התנהגות פורעת חוק. בחלק מהמקרים המערער התחזה לאיש חוק, ו"פשט" על בתי בושת כשהוא מאיים על יושבי המקום באמצעות כלי הנחזה להיות רובה אם-16 ושודד אותם. המערער לא הסתפק בכך, ובחלק מהמקרים אף הכריח את אחת מהנערות להתלוות אליו לרכב ל"חקירה", ושדד אותה תחת איומים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, התנהגות המערער, ששם לו למטרה קורבנות חלשים תוך ניצול חולשתם, מעוררת שאט נפש ומגבירה את החומרה הטמונה במעשים שביצע. העובדה שמדובר במספר רב של מעשים שבוצעו בשיטה דומה, לאחר תכנון מקדים, בעזות מצח ובקור רוח, אף הן נסיבות מחמירה בקביעת מתחם העונש. בנוסף לאירועים המרכזיים בכתב האישום, הורשע המערער גם בעבירות נלוות נוספות – לרבות עבירות תעבורה והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם. כל אלה מצטברים יחדיו לתמונה עגומה של מסכת עבריינית חמורה –, המחייבת ענישה מחמירה. בצד האמור התייחס בית המשפט גם לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין), ונתן דעתו לעברו הפלילי של המערער, ולקולה נשקלה הודאתו שחסכה זמן שיפוטי ניכר. בית המשפט המחוזי בחן כדבעי את כלל השיקולים הצריכים לעניין, ולא מצאנו כי העונש שגזר בסופו של יום סוטה לחומרה ממתחם הענישה ההולם לעבירות שבהן הורשע המערער. 7. אשר למערערת – אין חולק כי תפקידה באירועים נושא כתב האישום הינו משני לזה של המערער. עם זאת, אין בכך כדי לפטור אותה מאחריות למעשים החמורים שביצעה. המערערת התחזתה אף היא לשוטרת, ונטלה חלק פעיל ב"פשיטות" על בתי בושת. המערערים פעלו כצמד עבריינים מיומן, תוך נקיטה בדרכי התחזות, מרמה, איומים ואלימות – והכול למען בצע כסף. החומרה במעשים אלה, שעליה עמדנו לעיל, היא ברורה וזועקת. בצד האמור, ניתן משקל להודאת המערערת שחסכה בזמן שיפוטי ולחרטה שהביעה. בית המשפט המחוזי אף נתן משקל לכך שהמערערת נעדרת עבר פלילי. אמנם, העונש שנגזר על המערערת אינו קל, אך – על רקע אמות המידה עליהן עמדנו – לא מצאנו כי הוא מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. תקוותנו היא כי המערערת הפיקה את הלקחים מהסתבכותה בפלילים, ולאחר שתסיים לשאת בעונשה תוכל לשוב לאורח חיים נורמטיבי. הערעורים נדחים אפוא. ניתן היום, ‏י"ז באב התשע"ג (‏24.7.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13038520_M01.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il