אופיר ביטון נ. ארקיע אינטרנשיונל (1981) בע"מ

5 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 38511-06-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערים: 1. אופיר ביטון 2. אדלה שהם הררי 3. משה אטיאס 4. מישל אטיאס 5. זהבה אלבז 6. פלוני 7. יעקב אלדר 8. רונית אלדר 9. סמי אפרת 10. אסתר אפרת 11. אברהם ביטון 12. עדן חדד 13. טלי ביטון 14. פלוני 15. פלוני 16. יעל בל 17. שי בל 18. פלוני 19. פלוני 20. עופר רביב 21. עירית טובה ברגר 22. יובל ברנס 23. פלוני 24. משי ואנונו 25. חנה תבור 26. יחיאל גרבר 27. נירה גרין 28. שולמית טמיר 29. שרית דיין 30. חביב שלמה דיין 31. גל וידר 32. צור וידר 33. פלוני 34. סאג'דא אבו ריא 35. פלוני 36. מיקה וידר 37. ורד וידר 38. פול מוריס ויטל 39. אירית שרה ויטל 40. רים זועבי יונס 41. פלוני 42. פלוני 43. היא אבו אסעד 44. ליבי חובל 45. אמג'ד אבו ריא 46. דוד חובל 47. פלוני 48. פלוני 49. פלוני 50. יחזקאל יאס 51. זהבה ברכה יאס 52. לאה עדקי 53. זוהר עדקי 54. איל כוחיי 55. ורד כוחאי 56. פלוני 57. נוי בן דוד 58. נועה נקאש 59. איילת עזורה סלע 60. ניר סלע 61. סמדר שצוב 62. תורכי עג'מי 63. תמר ספדי 64. זינב עותמאן 65. איהב עותמאן 66. פלוני 67. ירין אבו 68. סאמר עזאם 69. נאהד עזאם 70. יסמין פאעור 71. אנואר פאעור 72. עפו פאעור 73. מיכל פרנגרו 74. בועז פרנגרו 75. שולמית צרויה 76. סיגלית רן 77. שמעון רוזנברג 78. תומר סופר 79. פלוני 80. פלוני 81. רחמים פסי 82. רני מלאך 83. אוהד שפיר 84. ליאור שפיר 85. פלוני 86. פלוני 87. קלאודיה יהודית צ'סקילברג הנטר 88. אנטוני דוד הנטר 89. אבי אסיאג 90. מופיד אבו סוילם 91. אסמה אבועמרה 92. תמר מרגלית 93. יינון לוי נגד המשיבות: 1. ארקיע אינטרנשיונל (1981) בע"מ 2. ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בתל אביב-יפו בת"א 28950-09-24 מיום 30.5.2025 שניתנה על ידי כב' השופט אבי כהן בשם המערערים: עו"ד אייל אבידן בשם המשיבות: עו"ד סיון רצון פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' כהן) מיום 30.5.2025 בת"א 28950-09-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. ביום 11.9.2024 הגישו המערערים, 93 במספר, תביעה על סך 1,207,140 ש"ח נגד המשיבות לפי חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012. ביום 27.4.2025 נערך דיון קדם משפט, שבמהלכו הציע המותב לצדדים לפסוק בעניינם על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות המוקנית לו מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). מהמתואר בהחלטה שניתנה בסיום הדיון, הצדדים הביעו נכונות להצעת המותב "אך ציינו שניהם שנחוצים להם גבולות עליון ותחתון רלוונטיים". על כן, הנחה המותב את הצדדים להגיש מסמך ש"יכלול גם הצעה [...] לגבולות או ציון של קווים אדומים, שאוכל להביא אותם בחשבון". ביום 11.5.2025 הגישו הצדדים התייחסויותיהם, כאשר המערערים הציגו "גבול תחתון" של פיצוי בסך 459,420 ש"ח והמשיבות הציגו "גבול עליון" של פיצוי בסך 51,150 ש"ח. ביום 16.5.2025 נתן המותב החלטה, שבה הציע כי פסק הדין שיינתן יחייב את המשיבות בפיצויים בסך שבין 100,000 ש"ח ובין 150,000 ש"ח. ביום 18.5.2025 הגישו המערערים עמדתם ביחס להצעה, ולפיה "התובעים [המערערים – י"ע] דוחים את ההצעה כמובן". עוד באותו היום נתן המותב החלטה, שלפיה: "עמדת התובעים נרשמת, ולאורה מתווה פסה"ד שהצעתי בהחלטתי מיום 16.5.2025 יורד מהפרק. בכוונתי לחייב את התובעים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, על ניסוח עמדתם הבלתי ראויה לחלוטין ("כמובן" – כאילו ברור מאליו שהחלטת בית משפט כה נפסדת וחסרת בסיס), ואאפשר להם להודיע עד מחר מדוע לא ראוי שאחייבם כך". נוכח ההחלטה, הגישו המערערים הודעה, ובה טענו כי אין מקום לחייבם בהוצאות משום שכוונתם הייתה ש"מובן שהצעת בית המשפט איננה ריאלית". בהחלטה נוספת של המותב מאותו היום, קבע המותב כי לא יחייב את המערערים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אך "לא ייפסקו הוצאות משפט כלשהם (וגם לא כל שכ"ט עו"ד), ככל שהתביעה תתקבל, באופן מלא או חלקי". עוד צוין בהחלטה כי: "מצער, שלמרות ההזדמנות שנתתי לתובעים [...] לתקן את הלשון הבלתי ראויה שבה נקטו, מצאו התובעים לחזור עליה ולהתיימר להצדיקה. איני מקבל טיעון זה של התובעים כמשכנע וכסביר. לתובעים מותר להתאכזב מהצעה ומהחלטה כאלו או אחרות של ביהמ"ש (הדבר קורה לא פעם בשיטתנו האדוורסרית), אך לטעמי אסור להם לנקוט לשון ביקורת חצופה כלפי ביהמ"ש (גם אם הם סבורים שביהמ"ש טעה כאשר מצא שלא "לכבד" את הגבול הבלתי עביר כביכול שהם מצאו להציב לצורך המתווה המדובר), והמילה "כמובן" היא מילה כזו, ודאי כאשר היא נאמרת ללא שום הסבר". אחר החלטה זו, הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב. 2. המותב דחה את בקשת הפסלות, תוך שקבע כי "בבקשה אין כל ממש, ומצער שהתובעים הרשו לעצמם להגישה, במקום פשוט להתנצל (ולו באיחור) על ביטוי בלתי ראוי לחלוטין בנסיבות שהתובעים (ואולי ב"כ התובעים) הרשו לעצמם להעלותו כלפי ביהמ"ש". המותב עמד על כך שאין בהחלטתו, הקובעת כי לא ייפסקו הוצאות לטובת המערערים, כדי להעיד על נעילת דעתו. קביעה זו מבוססת, לפי המותב, על כך שהשימוש במילה "כמובן" מהווה "ביטוי בלתי ראוי המבטא ביקורת חצופה ובלתי לגיטימית כלפי ביהמ"ש"; על כך שאינו פועל מתוך עלבון או אינטרסים אישיים, כפי שנטען בבקשת הפסלות; ועל כך שאין בקביעה שלא ייפסקו הוצאות לטובת המערערים כדי להצביע על קבלת החלטה מהותית ועקרונית באשר לסוגיה שבמחלוקת. עוד הבהיר המותב בהחלטתו כי "כפי שעשוי לקרות ואף קורה במציאות, אפשר שבעתיד תיבחן עניינית מחדש אותה קביעה מושא בקשת הפסלות, למשל במקרה שבו הנתבעות [המשיבות – י"ע] יתנהלו דיונית באופן פסול שיצדיק חיוב שלהן בהוצאות". בסיום החלטתו הבהיר המותב כי "עדיין לא מאוחר עבור התובעים לחזור בהם מאותו ביטוי ולהתנצל עליו. לו יעשו זאת בהקדם (וראוי שיעשו זאת ובכובד ראש), אשקול בחיוב בחינה חוזרת של החלטתי מושא בקשת הפסלות". 3. מכאן הערעור שלפניי, שבו חזרו המערערים וטענו כי המילה "כמובן" לא נועדה לבטא זלזול בבית המשפט, אלא מדובר בביטוי תמים ואגבי שיש להבין כפשוטו, קרי, כי "[ב]נסיבות העניין אך מובן שמתווה הפשרה אינו ריאלי עבורם". טוענים המערערים, בעיקרם של דברים, כי החלטת המותב שלא תיפסקנה לזכותם הוצאות משפט מהווה קביעה "נחרצת, סופית וחד-משמעית", שמשמשת את המותב ככלי עונשי בניגוד לתכלית של פסיקת הוצאות משפט. עוד סבורים המערערים, כפי שלשיטתם אף עולה מההחלטה בבקשת הפסלות, כי המותב שיווה לעמדת המערערים משמעות אישית, באופן שיצר מעורבות רגשית אשר עולה לכדי עניין אישי ממשי של המותב בהליך. עוד גורסים המערערים כי ההליך הדיוני זוהם באופן שפוגע במראית פני הצדק. המשיבות הותירו את ההכרעה בערעור לשיקול דעתו של בית המשפט וציינו כי לשיטתם אין לחייבן בהוצאות הערעור. 4. עיינתי בטענות הצדדים, ולא בלי התלבטות באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אקדים ואומר כי גם אם המערערים לא התכוונו להחציף פנים לבית המשפט בביטוי "כמובן", וגם אם הם משוכנעים כי עשו שימוש תמים בביטוי זה, יכולים היו להבהיר לבית המשפט, בנוסח כזה או אחר, כי לא היה בכוונתם להביע זלזול בהצעת בית המשפט ואם השתמע אחרת מתגובתם – הם מתנצלים על כך. אלא שהמערערים בחרו לדבוק בעמדתם, וכך הגענו עד הלום. כאמור, בסופו של יום מצאתי לקבל את הערעור מהטעם שיפורט להלן, אך דומה שניתן היה לחסוך את בקשת הפסלות ומשאבי הזמן והשיפוט הכרוכים בכך. 5. המותב החליט, ודבק בהחלטתו לאורך השתלשלות העניינים שבפניי, כי בשל "[ה]לשון [ה]בלתי ראויה" וה"חצופה" של המערערים, הוא לא יפסוק לטובתם הוצאות משפט ושכר טרחה אם תביעתם תתקבל. ככלל, הבעת ביקורת על בעל דין אינה מקימה עילת פסלות אוטומטית אלא שיש לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק אם התבטאויות המותב מעידות על נעילת דעתו בנוגע לשאלות הטעונות הכרעה (ראו, מיני רבים, עפ"ס 45090-04-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (30.7.2025); ע"א 3636/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (30.6.2024)). בענייננו, מצאתי כי המותב נעל דעתו בשלב מוקדם של ההליך לגבי שאלה הטעונה הכרעה – שאלת שכר הטרחה והוצאות המשפט (כפי שנטען, לאור סכום התביעה, אגרת בית המשפט כשלעצמה עמדה על עשרות אלפי שקלים). החלטתו של המותב, אופן ניסוחה ומועד נתינתה הם בעלי אופי מובהק ונחרץ, עד שנראה כי "נסגרה הדלת" באשר לאפשרות פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחה לטובת המערערים (ראו והשוו: ע"א 4633/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (22.6.2023); עפ"ס 8322/22 פלונית נ' פלונית, פסקה 15 (5.2.2023); ע"א 3814/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (27.7.2020))). אכן, יכולים להיות מצבים שבהם במהלך דיון, בית המשפט יודיע כי לא יפסוק הוצאות לטובת אחד מהצדדים בשל התנהלותו הדיונית, אולם המקרה שלפנינו אינו נמנה על מצבים אלו; החלטת המותב לא ניתנה בעל פה במהלך הדיון והיא לא נובעת מהתנהלותם הדיונית של המערערים, אלא נועדה לשמש כמעין סנקציה על כך שהמערערים לא התנצלו על שימושם במילה "כמובן". אמנם המותב ציין בהחלטתו בבקשת הפסלות כי ישקול מחדש את אפשרות הטלת ההוצאות אם המערערים יתנצלו "בכובד ראש" או אם המשיבות יתנהלו באופן פסול, אולם הדבר אינו מעיד על נכונות לשקול פסיקת הוצאות מטעמים "שגרתיים" של כיסוי עלויות המשפט של הצד הזוכה בהליך. על כן, בנסיבות העניין, ההחלטה הנחרצת של המותב כי אין בדעתו לפסוק הוצאות ושכר טרחה לזכות המערערים, מעוררת קושי, ומצאתי כי ראוי שהמותב לא ימשיך לדון בהליך. 6. אשר על כן, הערעור מתקבל וההליך יועבר לטיפולו של מותב אחר. בנסיבות העניין, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו. ניתן היום, ד' אלול תשפ"ה (28 אוגוסט 2025). יצחק עמית נשיא