דולב חברה לביטוח בע"מ נ. רוטנפלד אלכסנדר

פסק-דין בתיק ע"א 3848/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3848/04 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת: דולב חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיב: רוטנפלד אלכסנדר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 399/98 שניתן ביום 19.1.04 על-ידי סגנית הנשיא - כתארה אז - ב' גילאור תאריך הישיבה: ד' בטבת תשס"ז (25.12.06) בשם המערערת: עו"ד משה זינגר בשם המשיב: עו"ד שושנה ברוידה; עו"ד רן בן-ארי פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור מטעם חברת הביטוח וערעור שכנגד מטעם המשיב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיא – כתארה אז – גילאור) בקשר לתביעת המשיב לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בעקבות תאונת דרכים קשה מיום 13.12.97. פסק הדין – שניתן בהסכמה תוך מתן עיקרי נימוקים – נקבע כי למשיב נגרמה נכות רפואית משוקללת קבועה של 63%; חלק ניכר מתוכה עניינו "תסמונת דומפינג" – היעדר תפקוד תקין של דרכי העיכול העליונות; בעניין זה עצמו נקבעו למשיב 40% נכות. נכויות אחרות נקבעו בשל כריתת טחול (10%), בשל צלקות (20%), בשל חבלת ראש קלה (נכות נוירולוגית) (5%), ובשל נכות נפשית (10%), וכאמור במשוקלל 63%. בית המשפט קבע את נכותו התפקודית של המשיב – מהנדס מחשבים – ל-60%; נתקבלה טענתו כי כתוצאה מהצורך לאכול מנות קטנות של מזון בתדירות גבוהה ומיציאות מרובות, וכן קושי במאמץ, אין הוא מסוגל לעבוד באופן מלא. הפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד נקבעו במדדים שבחלקם לפי כפל השכר הממוצע במשק ובחלקם פי 1.5 מן השכר הממוצע, וכן נקבעו הפסדי פנסיה. עזרת הזולת נקבעה ל-4,000 ₪ לחודש, וכן נפסקו סכומים להתאמת דיור ולניידות מוגברת. ב. (1) המערערת – חברת הביטוח – טוענת כי הנכות הרפואית בתחום הפנימי – 40% לצמיתות – נקבעה באורח שגוי, שכן המומחה הרפואי קבע אותה כזמנית. נטען גם, כי הנכות התפקודית לאמיתה נמוכה משמעותית מאשר נקבע; כי עזרת צד ג' נפסקה בסכומים מופרזים; כי שתי שנות שירות בצה"ל שאמור היה המשיב לשרת לא הובאו בחשבון ולא נוכו מן הנפסק, ועוד כהנה. (2) בערעור שכנגד נטען כי היה צורך להעמיד את הנכות הרפואית על אחוז גבוה יותר, כי פסיקת נכותו התפקודית של המשיב צריכה להיות מלאה; כי בסיס השכר צריך להיות שילוש השכר הממוצע במשק; וכי עזרת צד ג' שנפסקה אינה מספקת, מה גם שעם הזדקנותו ייזקק המשיב לעזרה מוגברת, וכן טענות נוספות. (3) בפנינו חזר והטעים בא כוח המערערת את העובדה שהמשיב קיבל צו גיוס ועתיד היה להתגייס למצער ל-24 חודש אם לא ל-30, דבר שלא הובא בחשבון וכן כי לא הובאה בחשבון הירידה בענף ההיי-טק. מנגד הטעימה באת כוח המשיב כי יש לבחון את הפסד השכר על-פי המצב לעת התאונה, וכי הנכות הרפואית חמורה במיוחד והשלכותיה רבות לעניין התפקוד. ג. (1) לאחר העיון לא ראינו מקום להתערב בפסק הדין קמא לכאן או לכאן. לא אחת קבע בית משפט זה, כי ערכאת ערעור אינה נדרשת "לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק... ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק... אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הוא סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת" (השופט גרוניס בע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון לידור (טרם פורסם)); וכדברי השופט – כתארו אז – ריבלין בע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (טרם פורסם); יש ללכת בעקבות כלל זה, "המעוגן בהיגיון בניסיון החיים ובעומסים המרובים על בתי המשפט". כך גם בענייננו. הצדדים מבקשים לתקוף פן זה או אחר בפסק הדין קמא, אך בשקלול סבורים אנו כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט נכונה, ואין איפוא מקום להתערבותנו. (2) ננמק בקצרה ספציפית בעניין ראשי הנזק העיקריים שבמחלוקת: באשר לנכות הרפואית, קביעתו של בית המשפט כי 40% של נכות פנימית הם לצמיתות נומקה בין היתר בכך שחלפו למעלה משש שנים מאז התאונה עד פסק הדין ולא היתה הקלה בסבלו של המשיב, וכן כי לא הוגשה בקשה לבדיקות נוספות שעליהן הומלץ. עיינו בחוות דעת שניתנו לפני הניתוח המשפר שעבר המשיב ולאחריו, והתרשמנו כי גישתו של בית המשפט קמא בדין יסודה. אין מקום להתערב בכך. (3) אשר לנכות התפקודית, נראית לנו עמדת בית המשפט קמא כי הצורך באכילה לעתים מזומנות והיציאות הרבות מקשים על יום עבודה מלא. מנגד נאמר גם, כי איננו רואים את המשיב, אדם צעיר (כיום בן 36) כמי שסיים את חיי העבודה ולא יוכל לעבוד עוד, ואדרבה, הוא יוכל לעבוד חלקית, ועל כן אין כל מקום להגדלת האחוזים של הנכות התפקודית. לפיכך לא נוכל לקבל את עמדות הצדדים מזה ומזה. (4) אשר לשירות הצבאי, אף כאן אין בפנינו עילה להתערבות בפסק הדין קמא. בית המשפט ציין כי אמנם נתקבל אצל המשיב צו גיוס, אך לא ברור אם היה מגויס לתקופת 24 חודשים, או לתקופה פחותה כעולה חדש. כך אף דעתנו. (5) אשר לעזרת הזולת, אכן נפסק סכום גבוה יחסית לעת הזאת, אך נתנו אל לבנו את הערכתה של המומחית ד"ר יפה, כי מצבו של המשיב עלול להחמיר עם הזדקנותו, וממילא תהא העזרה הנדרשת רבה יותר. פסק הדין אמור להידרש לתוחלת החיים כולה, ועל כן אף כאן אין מקום להתערבותנו. ד. נוכח האמור, איננו נעתרים לערעור ואף לא לערעור שכנגד. בנסיבות אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' בטבת תשס"ז (25.12.06). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04038480_T21.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il