פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 38479-09-24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט עופר גרוסקופף העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בנתניה 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בעניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 18.8.2024 בתיק 1331991/4 בשם העותר: עו"ד שחר שפר פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת לביטול שורה של החלטות ופסקי דין שנתנו בית הדין הרבני האזורי בנתניה ובית הדין הרבני הגדול בחודשים פברואר-אוגוסט 2024, כחלק מההתדיינות בין העותר לבין המשיבה 3 (להלן: המשיבה). 2. מהעתירה עולה כי הסכסוך בין הצדדים הוא ממושך ומסועף למדי, ועל כן זה יוצג כאן בקווים כלליים בלבד ומבלי להיכנס לפירוט שאינו דרוש. כמתואר בעתירה, בשנת 2013 העותר והמשיבה נישאו ובשנת 2014 נולד בנם המשותף (להלן: הקטין). כבר בסמוך לאחר מכן עלו יחסיהם של השניים על שרטון והחלה ההתדיינות ביניהם, בין השאר בעניינו של הקטין. בעתירה צוין כי בשנת 2017 חתמו הצדדים על הסכם שלום בית, אך ניסיון זה לא צלח, ובשנת 2019 הם התגרשו. באותה עת היה הקטין מצוי במשמורת משותפת של השניים. בשנים שלאחר מכן ההתדיינות בין הצדדים בנוגע לקטין נמשכה בהקשרים שונים, לרבות בענייני משמורת, רפואה וחינוך. 3. העותר מעלה טענות רבות נגד החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי מהימים 25.2.2024 ו-5.6.2024 ונגד פסק דינו מיום 23.5.2024, כמו גם נגד החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול מהימים 26.6.2024 ו-2.7.2024 ופסקי דינו מהימים 2.7.2024 ו-18.8.2024 (פסק דין חלקי ופסק דין משלים, בהתאמה). בתמצית, העותר מלין על התנהלותם של בתי הדין הרבניים בכל הנוגע לחוות דעת מטעם מומחית שמונתה על-ידי בית הדין הרבני האזורי. בעיקרו של דבר, המומחית לא המליצה על הרחבת זמני השהות של העותר עם הקטין, בין השאר על רקע חשש מיצירת ניכור הורי כלפי המשיבה. תחת זאת, צידדה המומחית בקביעת משמורת משותפת וזמני שהות שוויוניים בין ההורים. מבלי להרחיב בתיאורן של כלל ההחלטות השיפוטיות שעליהן נסבה העתירה דנן, יצוין רק כי ביום 23.5.2024 אימץ בית הדין הרבני האזורי את מסקנותיה של המומחית במלואן, וביום 18.8.2024 דחה בית הדין הרבני הגדול ערעור שהגיש העותר על כך. 4. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובה. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, וההתערבות בהן שמורה אך למקרים חריגים, כדוגמת חריגה מסמכות או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו למשל: בג"ץ 4461-08-24 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, פסקה 8 (19.9.2024)). לא מצאנו כי המקרה הנוכחי עומד באמת מידה זו, ולו בקירוב. טענותיו של העותר נושאות אופי ערעורי מובהק ונוגעות, בין היתר, לעצם מינויה של המומחית, לאימוץ מסקנותיה ולבקשותיו של העותר לחקור אותה ולפסול את חוות דעתה. אין מדובר בעניינים שבית משפט זה נוהג להתערב בהם. זאת ועוד: חלק ניכר מטענותיו של העותר הן בעלות אופי כוללני, מחד גיסא, בעוד טענות רבות אחרות נסבות על עניינים נקודתיים ופרוצדורליים, מאידך גיסא. כמו כן, העתירה מכוונת נגד, וכורכת יחדיו, שמונה החלטות ופסקי דין שונים, לא פחות. אין אפוא עילה להתערבותנו. 5. בשלב זה, אנו מבקשים להצטרף לתקווה שהביע בית הדין הרבני האזורי כי העותר יימנע מליבוי מיותר של ההתדיינות המשפטית בין הצדדים, בראש ובראשונה למען טובתו של הקטין. 6. סוף דבר: העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה, ובמידה מסוימת לפנים משורת הדין – איננו עושים הוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"ד (01 אוקטובר 2024). דפנה ברק-ארז שופטת יוסף אלרון שופט עופר גרוסקופף שופט