א.ש. סיעוד ורווחה בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 38470-01-26 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותרת: א.ש. סיעוד ורווחה בע"מ נגד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. דיסניאקה רנג'רי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד דן פרידמן; עו"ד עוז קינן פסק-דין העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של המשיב 1, בית הדין הארצי לעבודה, מיום 30.11.2025 בעת"צ 35360-04-25, בו התקבל ערעור המשיבה 2 על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 13.3.2025 בת"צ 15390-07-21 (להלן, בהתאמה: בית הדין הארצי ו-בית הדין האזורי). בקליפת אגוז, בית הדין האזורי דחה בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת האישור) שהגישה המשיבה 2, שעניינה בזכאותם הנטענת של עובדי סיעוד המועסקים אצל העותרת לתשלום חלף הודעה מוקדמת, בנסיבות שבהן הסתיימה העסקתם בעקבות פטירת המטופל או העברתו למוסד סיעודי. ערעור שהגישה המשיבה 2 לבית הדין הארצי התקבל בפסק דין קצר, בו התקבלה בקשת האישור והדיון הוחזר לבית הדין האזורי לשם קביעת עילות התובענה וסעדיה ולשם בירור התובענה לגופה. מכאן העתירה שלפנינו, בגדרה שוטחת העותרת טענות למכביר נגד פסק דינו של בית הדין הארצי. לטענתה, בפסק בדין "יצר בית הדין הארצי סדרת הלכות חדשות ועיוותים מרחיקי לכת ובלתי מתקבלים על הדעת הנוגדים את הדין, את פסיקת בתי המשפט ובראשם בית המשפט העליון"; וכי מדובר בסוגיה "בעלת השלכות רוחב מרחיקות לכת החורגות ממשפט העבודה והנוגעות למושכלות יסוד בתובענות ייצוגיות". על כן, עותרת היא לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי ולהותרת פסק דינו של בית הדין האזורי, הדוחה את בקשת האישור, על כנו. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהם שמורה אך למקרים נדירים בהם נפלה טעות משפטית מהותית, וכאשר שיקולי צדק מחייבים זאת (ראו: בג"ץ 23921-07-25 זאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (14.7.2025); בג"ץ 1690-08-25 אסייג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (6.8.2025)). המקרה שלפנינו אינו בא בקהלם של אותם מקרים חריגים. ראשית, מהטעם שהסוגיה הנדונה – שאלת סיומו של חוזה העבודה בין חברת סיעוד למטפל במותו של המטופל ונפקותה על הזכאות לדמי הודעה מוקדמת – מצויה בליבת מומחיותו וסמכותו הייחודית של בית הדין (בג"ץ 8106/21 י.ב שיא משאבים בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (27.12.2021(); ובנסיבות אלה, כידוע, אמות המידה להתערבות בהחלטות בית הדין לעבודה "מצומצמות שבעתיים" (בג"ץ 5529/22 לדור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 17 (18.6.2023)). שנית, משום שחרף ניסיון העותרת להציג את פסק הדין כמשנה סדרי בראשית ולשוות לעתירה נופך עקרוני, הרי שמדובר בהחלטה המאשרת את ניהול התובענה כייצוגית בלבד ושאינה מכריעה בה לגופה; החלטה עליה נאמר לא פעם שהיא "בגדר פרוזדור המוביל לטרקלין" (ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ, פסקה 41 (2.9.2018)). יתר על כן, עיון בפסק הדין מבהיר כי בית הדין הארצי נמנע מקביעות עובדתיות או משפטיות פוזיטיביות. כל שקבע הוא כי מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לאישור התובענה כייצוגית, ובהם קיומה של "אפשרות סבירה כי התובענה כולה או חלקה תוכרע לטובת הקבוצה". זאת, תוך שהודגש שבית הדין אינו קובע מסמרות בעניין, אשר יבורר במסגרת התובענה הייצוגית גופה. במקרים כאלה, נוכח היעדרן של קביעות בעלות השלכות רוחב עתידיות, כלל אי-ההתערבות מקבל משנה תוקף (וראו: בג"ץ 5148/18 שחם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 22 (11.7.2022); בג"ץ 6915/21 חזיזה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 18 (25.10.2021)). שלישית, גם טענת העותרת שלפיה בפסק דינו התערב בית הדין הארצי בהסדר הדיוני שבית הדין האזורי נתן לו תוקף של החלטה – שבמסגרתו הסכימו הצדדים כי ההכרעה בבקשת האישור תיעשה בדרך של הכרעה בשאלה משפטית מוסכמת שנוסחה על ידם – אינה מצדיקה התערבות. כידוע, אף שככלל, יכבד בית המשפט הסכמות דיוניות בין צדדים (ראו: רע"א 7760/23 רז נ' יושיע, פסקה 11 (15.11.2023)), לבית המשפט, ובכלל זה גם לבתי הדין לעבודה, נתון שיקול דעת לסטות מהן או לבטלן במקרים המתאימים (ראו: רע"א 25456-12-25 ח'לאילה נ' מוסא, פסקה 9 (31.12.2025)). סמכות זו נתונה הן לערכאה הדיונית והן לערכאת הערעור (רע"א 5256/17 חאג' נ' אל חאג', פסקה 2 (7.11.2017)). כמו כן, הלכה היא כי מכוח סעיף 13 לחוק תובענות ייצוגיות, התשע"ו-2006, "בית המשפט רשאי, איפוא, לקבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשינויים, כולל בהיבט הגדרת השאלה המשותפת" (רע"א 2453/13 אלעזר עמר נ' עיריית חדרה, פסקה 15 (14.4.2015)). מן האמור עולה כי לבית הדין הארצי נתונה הסמכות לחרוג מן ההסדר הדיוני שנקבע בין הצדדים, לרבות באמצעות הגדרה שונה של השאלה המשותפת שתעמוד במוקד התובענה הייצוגית. הטענה שלפיה שגה בית הדין הארצי באופן הפעלת סמכותו האמורה, אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. זאת, בשים לב לאמת המידה המצומצמת להתערבות בפסקי דינו ובהחלטותיו של בית הדין הארצי. למעלה מן הצורך יצוין כי טענתה העיקרית של העותרת בדבר הפגיעה שנגרמה לה עקב הסטייה מן השאלה המשפטית המוסכמת, כפי שהוגדרה בהסדר הדיוני, מתבססת על כך שבהסתמכה על הנוסח המוסכם של השאלה היא ויתרה על זכויות דיוניות שונות, ובכללן חקירתה של המשיבה 2. ואולם, האפשרות לחקור את המשיבה 2 תעמוד לעותרת במסגרת ניהול התובענה הייצוגית לגופה, ומשכך הפגיעה שנגרמה לעותרת כתוצאה מפסק דינו של בית הדין הארצי אף היא אינה מצדיקה התערבות. סוף דבר: העתירה נדחית, בנסיבות העניין ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ז שבט תשפ"ו (04 פברואר 2026). אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט