רנדה מוסטפא אלג'מל נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3847/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3847/03 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. רנדה מוסטפא אלג'מל 2. יוסף ח'דר מוחמד עומר נ ג ד המשיב: שר הפנים בקשה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד מועאויה עישאן בשם המשיב: עו"ד דני חורין פסק-דין השופטת א' חיות: 1. העותרת 1, אזרחית ישראל, והעותר 2, תושב האזור, נישאו בחודש מאי 2001. בחודש אפריל 2003 הגישו את העתירה שבכאן, בה טענו כי בקשה שהגישו בעניין אזרחות ישראלית לעותר 2, סורבה מכוח החלטת הממשלה מיום 12.5.2002, המורה כי לא יינתנו אזרחות או רשיונות לישיבת קבע בישראל לתושבי האזור (להלן: החלטת הממשלה). העותרים הלינו על דחיית בקשתם וכן עתרו למתן צו ביניים אשר ימנע את הרחקתו של העותר 2 מישראל עד להכרעה בעתירה. ביום 20.5.2003 הוריתי כי העתירה תידון בפני הרכב שלושה, אולם הדיון ייקבע לאחר מתן פסק דין בעתירות העקרוניות התלויות ועומדות בפני בית משפט זה בעניין החלטת הממשלה (בג"ץ 4608/02 עווד נ' ראש הממשלה ועתירות נוספות). עוד קבעתי כי אין מקום למתן צו הביניים המבוקש, לעת ההיא. ביום 22.7.2003 הגיש המשיב את תגובתו המקדמית לעתירה, בה טען כי ברישומיו לא מופיעה פנייה של העותרים בבקשה למתן מעמד בישראל לעותר 2. על כן, עתר המשיב לדחיית העתירה על הסף בשל אי מיצוי הליכים. העותרים השיבו לתגובת המשיב ביום 10.8.2003, ובתשובתם טענו כי פנייתם לקבלת מעמד בישראל לעותר 2 לא נרשמה על ידי המשיב משום הסירוב הקטגורי של פקידי המשיב לטפל בה. סירוב זה, שהתבסס על החלטת הממשלה, נמסר להם, לטענתם, בעל-פה. עוד צוין בתשובת העותרים, כי ביום 27.7.2003 פנו בשנית לסניף משרד הפנים בנתניה והגישו בקשה לאיחוד משפחות וכי זו הפעם סורבה בקשתם בכתב. 2. ביום 15.6.2005 הגיש העותר 2 בקשה שניה למתן צו ביניים, בה טען כי סמוך להגשת הבקשה נעצר על ידי שוטרי משמר הגבול בשל שהייה בלתי חוקית בישראל, והוא מועמד להרחקה. בתגובת המשיב לבקשה למתן צו ביניים, אשר הוגשה ביום 23.6.2005, נטען כי אין כל ציון ברישומי משטרת ישראל בדבר מעצר או הרחקה של העותר מישראל. המשיב הוסיף ועתר לדחיית העתירה על הסף, נוכח המצב המשפטי שנוצר בינתיים, עם חקיקתו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה). אמנם, כך מוסיף המשיב וטוען, על פי נהלי משרד הפנים נמשך הטיפול בבקשות לאיחוד משפחות ככל שאלה הוגשו לפני החלטת הממשלה, אולם נוהל זה אינו חל על העותרים שכן בקשתם הוגשה לאחר מכן. עוד טוען המשיב כי אין מקום להמתין להכרעה בעתירות העקרוניות נגד החלטת הממשלה והוראת השעה, התלויות ועומדות בפני בית משפט זה, שכן אם תידחנה העתירות, ממילא תתייתר העתירה שבכאן; ואם תינתן החלטה אחרת, תהא הדרך פתוחה בפני העותרים לפנות למשיב על מנת שישוב ויבחן את בקשתם. 3. עמדת המשיב מקובלת עלינו. עתירה זו תלויה ועומדת בבית משפט זה על פי החלטתי מיום 20.5.2003, אשר ניתנה בטרם נחקקה הוראת השעה. אולם, במצב המשפטי החדש שנוצר עם חקיקת הוראת השעה, אין מקום לעתירה ודינה להידחות. העותרים יוכלו לפנות אל המשיב בבקשה מתאימה לאיחוד משפחות, אם וככל שבעתיד יחול שינוי במצב המשפטי. העתירה נדחית, אפוא, ועימה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. ניתן היום‏, ‏ל' סיוון, תשס"ה (7.7.2005). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03038470_V06.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il