למא אבו גית נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בש"ם 3844/12 בבית המשפט העליון בש"ם 3844/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. למא אבו גית 2. ג'אבר אבו גית 3. אדם אבו גית 4. מנאר ג'אבר אבו גית 5. יזן ג'אבר אבו גית 6. למאר ג'אמר אבו גית נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול במזרח ירושלים 3. ועדת ההשגה לזרים במשרד הפנים 4. היועץ המשפטי לממשלה ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 29.4.12 בבש"ם 2893/12 בשם המערערים: עו"ד מישל עודה פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 29.4.2012 בבש"ם 2893/12 שבמסגרתה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. ביום 8.4.2012 הגישו המערערים "בקשה דחופה למתן אורכה להגשת ערעור מינהלי". בבקשה נכתב כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים התקבל במשרד בא כוחם ביום 15.2.2012. עוד נטען כי עקב עומס עבודה רב במשרדו של בא כוחם, נבצר ממנו להגיש את הערעור תוך הזמן הקבוע לכך בהתאם לתקנות. לפיכך, ביקשו המערערים ארכה בת 30 יום להגשת הערעור. כאמור, דחה הרשם את הבקשה בהחלטתו מיום 29.4.2012. בהחלטתו, קבע הרשם כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר של שלושה שבועות. עוד נקבע כי המערערים לא הציגו "טעם מיוחד" שיש בו כדי להצדיק היענות לבקשתם וכי טענתו של בא כוחם לפיה לא הגיש את הערעור במועד בשל עומס עבודה אינה יכולה לשמש, כשלעצמה, כטעם מיוחד לעניין זה. עוד קבע הרשם כי אין בבקשה הסבר לכך שבא כוחם של המערערים לא פנה בבקשת ארכה בטרם עבר המועד להגשת הערעור. לבסוף, קבע הרשם כי בנסיבות המקרה לא ניתן להיעתר לבקשה, בין היתר, מתוך רצון להגן על אינטרסים של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו חוזרים המערערים ומעלים את הטענה שהעלו בבקשתם להארכת מועד והיא עומס העבודה שבו היה נתון בא כוחם באותה העת. לצד זאת, מוסיפים המערערים ומעלים טענות עובדתיות חדשות וביניהן הטענה כי הם סברו שהמועד להגשת ערעור מינהלי הוא בתוך 45 יום ממתן פסק הדין ולא בתוך 30 יום, וכן הטענה כי בא כוחם היה מעורב בתאונת דרכים באותה תקופה וחויב במנוחה. לצד זאת, טוענים המערערים בהרחבה לעניין סיכוי הערעור שברצונם להגיש שכן פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים מעלה, לטענתם, שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהחלטת הרשם, בבקשה להארכת מועד ובפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי בטענות המערערים טעם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. המערערים מעלים במסגרת הודעת הערעור טענות עובדתיות חדשות, שלא נטענו בעבר וזאת ללא כל הסבר. כך, טוענים המערערים כי בא כוחם שגה באשר לתקנה החלה על מועד הגשת הערעור וכן כי היה מעורב בתאונת דרכים. טענות אלה לא הופיעו בבקשה להארכת מועד, בקשה שהרשם הגדיר אותה כ"בקשה לאקונית". אף בתצהיר שצורף לבקשה כתב בא כוחם של המערערים שלא הצליח לסיים את הכנת הערעור בשל עומס עבודה רב במשרדו ולא ציין דבר באשר לתאונת הדרכים אליה מתייחסים המערערים בהודעת הערעור או לבלבול בנוגע למועד הנכון להגשת הערעור. יחד עם זאת, אוסיף, כי אף אם אדרש לאותן טענות עובדתיות חדשות, אין בהן לטעמי כדי לשנות ממסקנת הרשם לפיה לא מתקיים בנסיבותיו של מקרה זה "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשה להארכת מועד. ניתן היום, י'"ד בסיון התשע"ב (4.6.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12038440_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il