בג"ץ 3841-18
טרם נותח
פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול
סוג הליך
עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בג"ץ 3841/18
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 3841/18
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט י' אלרון
העותרת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול
2. בית הדין הרבני האזורי בפתח-תקווה
3. פלוני
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד דוד משה-חי
פסק-דין
השופט י' אלרון:
1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת להורות על ביטולה של החלטת בית הדין הרבני הגדול בתיק 1005034/3 (הדיין הרב מ' נהרי) מיום 10.1.2018, אשר ביטלה החלטה קודמת של אותו מותב בתיק זה מיום 26.2.2017.
לצד זאת, ביקשה העותרת כי יינתן צו ביניים המורה לבית הדין הרבני הגדול ולבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה לעכב את ההליכים המתנהלים בעניינם של העותרת והמשיב 3 וזאת עד למתן החלטה בעתירה.
לחילופין ביקשה העותרת להורות לבית הדין הרבני הגדול לדון בערעור שהגישה על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה.
2. כעולה מהעתירה, העותרת והמשיב 3 ניהלו הליך גירושין בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה. ביום 26.7.2016 נתן בית הדין הרבני האזורי פסק דין המחייב את העותרת לקבל גט מהמשיב 3.
העותרת הגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול, בו התבקש ביטול החיוב בגט והחזרת התיק לשמיעה בפני מותב אחר. ערעור זה עודנו תלוי ועומד.
3. ביום 26.2.2017 הגישו הצדדים לבית הדין הרבני הגדול "הודעה מוסכמת דחופה מטעם הצדדים ובקשה ליתן תוקף החלטה להסכמותיהם", בה הצהירו, בין היתר, בסעיף 1.1, כי:
"בשל העובדה כי פסק הדין נשוא הערעור ניתן מבלי שהוגשו סיכומי הצדדים, מוסכם כי תביעת הבעל לגירושין תוחזר לערכאה דלמטה, ותועבר מבית הדין הרבני הנכבד פתח תקווה להרכב דיינים בבית הדין הרבני הנכבד בתל אביב".
בסיפא של הסעיף, הוספה בכתב יד התוספת הבאה:
"ופסק גירושין של כבוד בית הדין בפתח תקווה מבוטל".
4. ביום 26.2.2017 ניתנה החלטתו של בית הדין הרבני הגדול, אשר אישרה את הסכמות הצדדים (למעט ביחס לאחד הסעיפים בבקשה המוסכמת, שאינו מעניינה של עתירה זו) (להלן: ההחלטה הראשונה).
ביום 10.1.2018 ניתנה החלטה נוספת של בית הדין הרבני הגדול (להלן: ההחלטה השניה), בגדרה ציין בית הדין כי:
"התבקשתי לעיין מחדש בהחלטה זו מאחר ויש בה ביטול פסק דין של בית הדין האזורי פתח תקווה ... בה [כך במקור] חויבה האישה בגט. ... אישרתי את ההסכמה הנ"ל בשגגה שכן לא יעלה על הדעת לבטל פסק דין של בית הדין ללא שמיעת ערעור בהרכב בית הדין הגדול. כמו כן הסכמת הצדדים להעברת התיק לבית הדין בתל אביב טעונה אישור נשיא בית הדין הרבני הגדול ... כאמור החלטה זו בטעות יסודה ודינה להתבטל לאלתר. מצר אני על כך שלא שמתי לב למילים שנכתבו בכתב יד כתוספת ויתכן ולא נקראו באותה עת כראוי, ומבקש אני את סליחת מי שמוצא עצמו נפגע מהחלטה זו".
5. העותרת הגישה ביום 23.1.2018 בקשה לביטול ההחלטה השניה, בנימוק שהחלטה זו ניתנה בניגוד לדין ובחוסר סמכות. בין היתר, טענה העותרת כי על פי תקנה ע"ח לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, התשנ"ג (להלן: התקנות), רשאי בעל דין לבטל בכל שלב משלבי הדיון תביעה או בקשה שהוגשה על ידו, ומכאן, לשיטתה, "שגם פסק דין רשאי התובע לבטל".
כמו כן נטען כי על פי תקנה קנ"ג לתקנות, לבית הדין הרבני הגדול סמכות לבטל פסק דין של בית הדין הרבני האזורי או להורות על העברת התיק לבית דין אזורי אחר.
6. ביום 7.3.2018 נתן בית הדין הרבני הגדול החלטה הדוחה את בקשת העותרת (להלן: ההחלטה השלישית), תוך ששב על נימוקי ההחלטה השניה. בית הדין הרבני הגדול הדגיש כי:
"לא יעלה על הדעת ששני בעלי דין שאינם מרוצים מפסק דין או החלטה של בית הדין האזורי יגישו בקשה לביטולו של פסק הדין או ההחלטה בפני בית הדין הגדול, ללא דיון במסגרת הערעור".
בית הדין פסק כי מוקנית לו סמכות לבטל את ההחלטה הראשונה על פי תקנה קכ"ח לתקנות, משהוברר לו כי החלטתו הקודמת בטעות יסודה.
באשר לטענת העותרת, אשר פירשה את תקנה ע"ח לתקנות כך שהצדדים יכולים לבטל פסק דין כשם שהם יכולים לחזור בהם מתביעתם, הבהיר בית הדין כי תקנה זו מתייחסת לביטול 'תביעה או בקשה', ולא לביטול פסק דין.
בית הדין הוסיף, כי על פי תקנה ע"ח האמורה בעל הדין הרוצה לבטל תביעה או בקשה שהוגשה על ידו נדרש להגיש בקשה בכתב לבית הדין שלפניו מתנהל הדיון, אשר לו מסור שיקול דעת להחליט בבקשה. בענייננו, לא הוגשה בקשה כאמור לבית הדין הרבני האזורי, וממילא גם לא הוכרעה.
באשר לטענתה הנוספת של העותרת בדבר תקנה קנ"ג לתקנות, קבע בית הדין כי זו אינה רלוונטית לענייננו, שכן היא עוסקת רק במצב דברים שבו בית הדין הרבני הגדול מקבל החלטה לגופם של דברים, ואין היא חלה במקרה שבית הדין רק נדרש לאישור הסכמות של הצדדים, כבנסיבות העניין שלפנינו.
7. נגד החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו.
8. בעתירתה שבה העותרת על טענותיה כפי שהועלו בבקשתה לבית הדין הרבני הגדול לביטול ההחלטה השניה (כמפורט בפסקה 5 לעיל), והוסיפה, כי יש לבטל את ההחלטה השניה וההחלטה השלישית של בית הדין הרבני הגדול, שכן הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 מחייבות לכבד את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים ואשר ניתן להן תוקף במסגרת ההחלטה הראשונה.
עוד נטען כי משך הזמן שחלף בין ההחלטה הראשונה להחלטה השניה – כשנה – מלמד על כך שההחלטה השניה מהווה "חריגה מכללי הצדק הטבעי" ומצדיקה את מתן הסעד המבוקש.
9. דין העתירה להידחות על הסף.
כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים והתערבותו בהן מוגבלת למקרים חריגים שבהם ניכרת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים אחרים שבהם נדרש מתן סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו, לאחרונה, בג"ץ 9812/17 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (29.5.2018)).
עניינה של העותרת אינו נמנה על מקרים חריגים אלו. הגם שההחלטה השניה ניתנה בחלוף כשנה מההחלטה הראשונה, בכך בלבד אין כדי להצביע על פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או חריגה מסמכות, כטענת העותרת, בפרט כאשר ערעורה של העותרת טרם נדון לגופו והפך חלוט.
10. הדברים נכונים שבעתיים כאשר ערעורה של העותרת על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה תלוי ועומד בפני בית הדין הרבני הגדול. ביכולתה של העותרת להעלות את כל טענותיה בדבר ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים במהלך הדיון לפני בית הדין הרבני הגדול במסגרת הערעור, ואין כל הצדקה כי בית משפט זה יתערב בהליך, בפרט כאשר טרם ניתן פסק דין חלוט.
11. לבסוף, לא ראינו לנכון ליתן את "הסעד החלופי" המבוקש על ידי העותרת ברישא לעתירתה, להורות לבית הדין הרבני הגדול "לדון בערעור שהגישה העותרת", משהעותרת לא הצביעה על כל דחיפות או על עיכוב ממשי בניהול ההליך בעניינה. במאמר מוסגר יצוין כי סעד אחרון זה מנוגד לגמרי לסעד של עיכוב ההליכים שנתבקש על ידי העותרת בבקשה למתן צו ביניים. מכל מקום, תתכבד העותרת ותמתין לדיון בעניינה על פי סדרי הדין הנהוגים אצל בית הדין הרבני הגדול, במסגרתו תוכל לבקש את ביטולו של פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי ולהעלות את כל טענותיה בעניין ההסכמות אליהן הגיעה עם המשיב 3.
12. העתירה נדחית אפוא, ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ' בסיון התשע"ח (3.6.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18038410_J01.doc עע
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il