פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3839/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3839/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט א' שהם המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 4.4.2012 בת"פ 14741-10-10, שניתן על ידי כב' סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: י' בניסן התשע"ג (21.3.2013) בשם המערער: עו"ד ארז מלמד בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן בשם שירות המבחן: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על גזר דין של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגנית הנשיא ר' יפה-כ"ץ) מיום 4.4.2012 בתיק ת.פ. 14741-10-10. 2. המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-197 (להלן: חוק העונשין) ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, כפי שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן (להלן: כתב האישום). במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים סוכם כי המשיבה תגביל טיעוניה ל-12 שנות מאסר ואילו ההגנה תהיה חופשית בטיעוניה. 3. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 24.9.2010 בסביבות השעה 22:00 ישב המערער יחד עם חבריו וביניהם אפריים, מאיר, עודד וחאלד בסמוך למרכז קליטה "יעלים" בבאר שבע, כאשר הוא אוחז בידו סכין מתקפלת ו"משחק" בה בידיו, על ידי כך שפתח וסגר אותה. באותה עת, עברו ברחבה באקראי אלעזר ישראל, קטין יליד 1996 (להלן: המנוח) יחד עם חבריו, כאשר בין המנוח לבין המערער וחבריו לא היתה היכרות מוקדמת. המנוח פנה אל המערער וחבריו וביקש מהם סיגריה, ואלה השיבו שאין להם סיגריה ועל רקע זה התפתח עימות מילולי קצר, שלאחריו עזבו המנוח וחבריו את המקום. כ- 20 דקות לאחר מכן, שוב עברו המנוח עם חברו י.כ. ברחבה שליד המקום בו היו המערער וחבריו ושוב פנה המנוח אל המערער וחבריו וביקש מהם סיגריה. אפרים השיב למנוח שאין להם סיגריות והשליך לעברו בדל סיגריה. בתגובה קילל המנוח ואז ירד אפרים ממקום מושבו, ניגש אל המנוח והכה אותו בחוזקה בפניו. מייד לאחר מכן, הגיעו אל המנוח גם המערער, כשהוא אוחז בסכין בידו ושאר חבריו המוזכרים לעלי, וכולם הכו את המנוח בצוותא חדא בסטירות, באגרופים ובעיטות, בפניו של המנוח, בראשו, ברגליו ובגופו, כאשר המנוח מנסה להתגונן ולברוח מתוקפיו. בשלב כלשהו, התקרב המערער אל המנוח כשהוא אוחז בידו בסכין ודקר את המנוח בחזהו הקדמי בצד שמאל, דקירה שגרמה למותו. המנוח זעק "תעזבו אותי", התרחק מספר צעדים, התמוטט ונפל ארצה. המערער וחבריו נמלטו מהמקום יחד בריצה, כשהם מותירים את המנוח מוטל על הארץ ומתבוסס בדמו. לאחר שהתרחקו מהמקום, עצרו יחד בסמוך לבניין מגורים, שם השליך המערער את הסכין בכוונה להעלימו והחבורה ברחה לכיוון בתיהם. המנוח פונה כל ידי ניידת מד"א לבית החולים, כשהוא מחוסר הכרה ובמצב אנוש והניסיונות להחיותו כשלו. המנוח נפטר בשעה 23:55. מותו של המנוח נגרם מנזק חמור ללב כתוצאה מהדקירה שדקר אותו המערער. המערער היה כבן 16.5 שנים בעת ביצוע העבירה ושירות המבחן לנוער הגיש בעניינו מספר תסקירים מהם עולה, כי עוד מהיותו כבן 13.5 החל לבצע עבירות והיה בקשר עם שירות המבחן, אולם עד למעצרו בספטמבר 2010 הקשר עמו לא היה רציף לאור התנגדויות שביטאו הוא ואמו. במהלך תקופת ההיכרות עם המערער, חלה הסלמה בחומרת העבירות שביצע ובמקביל גם חלה החמרה בתפקודו בחיי היום יום, כאשר ניסיונות הטיפול כולל הוצאות חוץ ביתיות, לא צלחו. 4. המערער גדל בבית בו מערכת היחסים בין הוריו היתה רווית אלימות, כאשר האב התקשה להתמיד במקומות עבודה מוסדרים וצרך אלכוהול והיה נוקט גם כלפי הילדים באלימות פיזית ומילולית קשה ובענישה לא מותאמת לגילם. על רקע זה, הוצאו המערער ו-5 אחיו מהבית לפנימיות. המערער ואחיו הבכור הוצאו ממשמורת ההורים בשנת 2004 ועברו לפנימיית "אשלים" בבאר שבע. המערער יצר קשר חזק וטוב עם אם הבית במקום, שטיפלה בו במסירת במשך 3 שנים עד שעזבה את המסגרת, דבר שגרם לו משבר עמו התקשה להתמודד. המערער סיפר לשירות המבחן, כי עזיבת אם הבית השאירה אותו בודד ולהבנתו אז החלו בעיות ההתנהגות שלו לרבות בריחות רבות הביתה מהפנימייה. באותה העת גם נפל קורבן לאלימות קבוצתית על ידי מספר ילדים שלמדו עמו בבית הספר. המערער סולק מפנימיית "אשלים" ועבר לפנימיית "קדמה" באוגוסט 2009, אך גם שם הרבה לברוח מהמסגרת ואף נתפס משתמש בסמים. לאחר ניסיונות כושלים לגייס את המערער ואת אמו לטיפול, הורחק המערער באמצע שנת הלימודים מהפנימייה ומאז שהה בבית אמו. בשנת 2009 שובץ בבית הספר "אמית טכנולוגי" כאשר בהתחלה תפקודו היה תקין, אולם בהמשך הפסיק להגיע ללימודים באופן סדיר ונותק הקשר בינו לבין העובדת הסוציאלית שטיפלה בו. המערער סיפר, כי בעת שהותו ב"קדמה" החל להשתמש באופן אינטנסיבי בסמים, בדרך כלל בחבורה, ועד מעצרו בספטמבר 2010 בגין התיק הנוכחי, נהג לעשות שימוש אינטנסיבי גם באלכוהול וגם בסמים. 5. המערער ציין בפני שירות המבחן, כי ביום בו ביצע את העבירה עישן סמים יחד עם חבריו וקיבל במעמד זה סכין מאחד החברים והוא חש ריגוש והתלהבות לאחוז בה. לאחר מכן, הלך לביתו של חבר ויחד יצאו למפגש חברתי, עישנו סמים ביחד ותכננו ללכת ולרכוש אלכוהול כאשר הגיע קורבן העבירה. כשחזר קורבן העבירה בפעם השנייה לבקש סיגריה, היה המערער, לעמדתו, תחת השפעת אלכוהול וכאשר המנוח התחיל להרים את הקול ולקלל, אחד החברים החל לריב איתו, התפתחה קטטה מרובת משתתפים, כאשר בשלב זה לא השתתף בה המערער. לדבריו, רק בסוף, קם הקורבן ופנה למערער, וכשהוא חשב כי הנ"ל בא לתקוף אותו והסכין היתה בידיו, לאחר ששיחק עמה כל הערב, חש בהלה כשראה את קורבן העבירה רץ לכיוונו וכששקל אם לברוח או לתקוף, בחר לתקוף את הקורבן. הוא ציין בפני שירות המבחן, כי לאחר התקיפה רצה להזמין אמבולנס, אך פחד שייעצר ורק לאחר מכן הבין, כי מדובר באירוע חמור. המערער קיבל בפני שירות המבחן אחריות על מעשיו והביע חרטה. לבסוף, סבר שירות המבחן, כי אין מקום להציע הצעה טיפולית בעניינו של המערער ואף סבר, כי הכלא משמש לו הרתעה. בתסקיר שירות המבחן האחרון שהוגש בפנינו נמסר דיווח עדכני מהכלא לגבי מצבו של המערער לפיו הוא משולב בכיתת מדרשה בכלא מאז דצמבר 2011, לומד לימודי קודש ומשולב בתכנית להשלמת 10 שנות לימוד בפרויקט "הילה". הוא מגיע בהתמדה לפעילויות החינוך ואינו מעורב באירועים חריגים בכלא ונוכח זאת סבר שירות המבחן, כי השהייה הארוכה בכלא היא זו שסייעה לו בתפקודו וכי ייתכן והמסגרת המובנית והברורה מסייעת לו. 6. בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר בפועל של 11 שנים בניכוי ימי מעצרו ו-12 חודי מאסר על תנאי לבל יעבור כל עבירת אלימות תוך 3 שנים מיום מתן גזר הדין. 7. על גזר דין זה ערער המערער שבפנינו. במסגרת הערעור, טוען בא כוחו, כי בית המשפט המחוזי לנוער לא נתן משקל מספיק לגילו הצעיר של המערער; האלימות שספג בילדותו מאביו שגרמה אצלו לתהליך של פוסט-טראומה; לאובדן שחש עם עזיבת אם המשפחתון שם התגורר; הטראומה שעבר במעבר מהמשפחתון לפנימייה, כשחלק גדול מגיליון ההרשעות הקודמות קשור לבריחותיו משם וכי המדינה לא השכילה למצוא פתרון ראוי עבורו. כמו כן טוען בא כוחו, כי בית המשפט המחוזי לנוער לא נתן משקל מספיק לעובדה כי המערער לקח אחריות על מעשיו, הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן וחסך מזמנו היקר של בית המשפט. לטעמו, היה בכל אלה כדי להקל בעונשו של המערער. עוד טוען בא כוח המערער, כי המערער פוחד להתרגל לצורת הדיבור והחשיבה הקיימים בכלא ומבקש מבית המשפט לעזור לו להמשיך בחייו אל אופק ועתיד טובים יותר. מנגד, המשיבה תומכת יתדותיה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער ומבקשת לדחות את הערעור. לטענת בא כוחה, הגם שמדובר בעונש שאינו קל, הרי שצדק בית המשפט בהשיתו את העונש שהולם את חומרת המעשים ונסיבותיהם. בא כוח המשיבה הדגיש, כי המערער קטע את פתיל חייו של נער צעיר כבן 14, שלא היתה לו כל היכרות מוקדמת עמו ובשל עניין של מה בכך. עוד טוען הוא, כי המנוח לא היווה בשום שלב איום על המערער או על מי מחבריו. עוד טען בא כוח המשיבה, כי גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירה כמו גם הניסיונות הטיפוליים שנעשו עמו בעבר כבר נלקחו בחשבון על ידי המשיבה כאשר הגיעה עמו להסדר טיעון. 8. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער ובנימוקי הערעור, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, נחה דעתנו, כי דין הערעור להידחות. 9. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009, פסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה. אין כל ספק, כי לעולם לא תהא הצדקה לשימוש בכלי משחית ומסוכן כגון סכין העלול לפגוע בחפים מפשע כמו המנוח. המערער לא נקלע לאירוע הדקירה בעל כורחו. הוא שיחק כל הערב עם הסכין שאחז בידו וכאשר שב המנוח בפעם השנייה לבקש סיגריה, המערער, כשהסכין באמתחתו, דקר אותו למוות. לא זאת אף זאת, המערער וחבריו השאירו את המנוח, לאחר הדקירה, מוטל על הקרקע, וברחו מבלי שהזעיקו עבורו עזרה. בדרך, השליכו המערער וחבריו את הסכין במקום מרוחק, על מנת שלא יימצא וכדי לשבש חקירה. אומנם מדובר בבחור צעיר מאוד, אשר נמצא בתהליך שיקום חיובי, אולם לחובתו עומדות הרשעות לא מועטות, בפרט בהתחשב בגילו הצעיר. גיליון הרשעותיו מונה 16 עבירות פליליות שבוצעו החל מיולי 2007 ועד אוגוסט 2009 בעבירת גניבה, הסגת גבול פלילית, הפרת הוראה חוקית (מספר עבירות), אי מילוי החלטות בית משפט (מספר עבירות), החזקת סמים מסוכנים לשימוש עצמי (מספר פעמים), תקיפה, שידול והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. בגין עבירות אלה נדון המערער על ידי בית המשפט לנוער למאסר מותנה של 5 חודשים ופסילה בפעול ועל תנאי של רישיון נהיגה. המערער לא היסס להשתמש בסכין אותה נשא בכדי לתקוף ולפגוע בזולת. מדובר במערער שבחר לקחת חלק ב"תת-תרבות הסכין" שלחומרתה התייחס לא פעם בית משפט זה בקובעו, כי על הנוטל בה חלק לשאת בשל כך בענישה משמעותית, לא פעם חרף גילו הצעיר. יפים לענייננו הדברים שנאמרו בע"פ הדברים שנאמרו בע"פ 6881/97 מדינת ישראל נ' מגל מולנור (26.2.1998): "כפי שהתריע בית משפט זה לא אחת הפכה תופעת ה'סכינאות' בקרב בני נוער לתופעה נפוצה, והיות הדוקר נמנה על בני הנוער היא כשלעצמה אינה יכולה לשמש צידוק לענישה שאינה הולמת את חומרת העבירה. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, כבכל מקרה אחר, לא רק את הנאשם העומד לדין אלא גם את קורבן העבירה ותוצאותיה כלפיו, ואת האינטרס הציבורי. האיזון בין כל השיקולים מחייב במקרה זה הטלת עונש מאסר לתקופה ממשית". (ראו גם ע"פ 3231/04 רונן סבג נ' מדינת ישראל (1.9.2004); ע"פ 4280/99 מדינת ישראל נ' אחמד חמזה (18.7.1999)). השימוש בסכין על מנת לפתור סכסוכים היא רעה חולה במחוזותינו ובתי המשפט מצווים לנקוט יד קשה במשתמשים כאלה. 10. לא נעלם מעיני תוכן תסקיר שירות המבחן ממנו עולה, כאמור, כי המערער גדל בתנאים קשים, שהובילו אותו להסתבכויות בפלילים. בתסקיר פורטו מאמצי המערער במהלך השנים לשבור את מעגל הפשע. לזכותו של המערער נכתב בתסקיר, כי הוא לומד להשלמת השכלתו במקצועות שונים, מגלה התקדמות בתחום הלימודי ועבר בהצלחה מספר מקצועת בהם נבחן. כמו כן, העובד הסוציאלי המטפל בבית הסוהר ציין כי בשיחה שנערכה עמו, ביטא המערער מוטיבציה ראשונית לטיפול גמילה ובימים אלה נבחנת התאמתו לשילובו בטיפול בבעיית הסמים. עוד צוין בתסקיר שירות המבחן, כי התנהגותו של המערער בבית הכלא הינה טובה וחיובית והודות להתנהגותו זו הוא עבר בחודש נובמבר 2012 לאגף מתקדם והשתלב יפה בפעילויות החינוך. 11. בא כוח המערער טוען עוד, כי לא קיימת אחידות בענישה של המערער לעומת חבריו אשר עליהם הוטלו עונשים של 45 חודשי מאסר בפועל. טענה זו לא אוכל לקבל. בנסיבות המקרה דנן, יש להניח, כי אלמלא תרומתה של הסכין לאירוע, התוצאה הקטלנית היתה נמענת. לכך יש להוסיף, כי כאשר בא כוח המערער הסכים להסדר הטיעון, היה זה לאחר שנגזר עונשם של האחרים, שהיו שותפים לאירוע. 12. כולנו תקווה, כי המערער ימשיך בדרך חיובית זו, כפי שהחל בבית הכלא, יתמיד וישקיע בלימודיו, בפעילויות החינוך בהן הוא משתתף ובכל תכנית טיפולית בתחום הסמים והאלימות, העשויה להביא אותו להתמודדות טובה בהמשך דרכו, ושתהא בעלת השלכה על חייו ותרחיקו מעולם הסמים והאלימות. אשר-על-כן ולאור כל האמור לעיל, אני מציע לחבריי לדחות את הערעור. ניתן היום, כ"ג בניסן התשע"ג (3.4.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12038390_H08.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il