נחמיאס נ' המחוזי בתל אביב ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 38388-05-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט חאלד כבוב העותר: שלמה חי נחמיאס נגד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב 2. הלשכה לסיוע משפטי – מחוז ת"א עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט דוד מינץ: העתירה שלפנינו מופנית נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' בלכר) בעש"א 72224-02-25 מיום 1.4.2025, בו נדחה ערעור שהגיש העותר על החלטת משיבה 2, הלשכה לסיוע משפטי במחוז תל אביב (להלן: המשיבה), לדחות את בקשתו למתן סיוע משפטי להגשת תביעה. בתמצית יצוין כי על פי הנטען בעתירה, לעותר היו זכויות במקרקעין בתל-אביב. בין העותר לבין בעלי זכויות בחלקות הגובלות (להלן: בעלי הזכויות) נתגלעו חילוקי דעות בקשר לפרויקט בניה העתיד להיבנות בחלקות שבבעלותם. בעקבות זאת הם פנו להליך בוררות לפני השופט בדימ' א' גורן (להלן: הבורר), אשר במסגרתו נחתמו מספר הסכמים שנועדו להביא את כלל המחלוקות ביניהם לכדי פתרון. אחד מאותם הסכמים כלל תניה לפיה הצדדים לו מתחייבים לפנות לבורר על מנת ליתן תוקף של פסק בורר להתחייבויות המפורטות בו. בהתאם לכך פנו בעלי הזכויות לבורר בבקשה למתן תוקף של פסק בוררות להסכמים. העותר מצדו התנגד לבקשה בטענה כי ההסכמים נחתמו על ידי עורך דינו תוך חריגה מההרשאה שניתנה לו. ביום 3.7.2016 דחה הבורר את טענותיו של העותר והורה על מתן תוקף של פסק בוררות להסכמים. בקשה שהגיש העותר לביטול פסק הבוררות נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.7.2017 (הפ"ב 7122-10-16), ובקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה אף היא (רע"א 7386/17). מספר שנים לאחר מכן פנה העותר למשיבה בבקשה לקבל סיוע משפטי לצורך הגשת תביעה נגד עורך דינו לשעבר. ביום 18.2.2025 דחתה המשיבה את הבקשה בציינה כי בהתאם למידע שבידה, אין סיכוי סביר להליך המשפטי שברצונו להגיש. זאת בין היתר מאחר שמדובר באירועים והחלטות שניתנו לפני למעלה מ-7 שנים, ומהטעם שהחלטת בית משפט זה מהווה מעשה בית דין ולא ניתן לערער עליה. העותר הגיש על החלטה זו ערעור לבית המשפט המחוזי, בו טען בין היתר כי ברשותו ראיה חדשה לפיה אחד מבעלי הזכויות איים על הבורר בדרישה שיפסוק לטובתו; כי תקופת ההתיישנות טרם חלפה שכן מדובר בתביעה במקרקעין; כי עורך דינו לשעבר העיד עדות שקר בהליך הבוררות; וכי החלטת המשיבה אינה סבירה ונפלו בה פגמים שונים, כגון אי-מתן משקל ראוי לראיות ולשיקולים השונים ופגיעה בזכות הגישה של העותר לערכאות. בפסק דינו מיום 1.4.2025 דחה בית המשפט את הערעור, בקבעו כי לא נפל פגם בהחלטת המשיבה לדחות את בקשתו. נקבע בין היתר כי טענות העותר לפגמים שנפלו בהחלטת המשיבה נטענו בכלליות, ובכל מקרה אין בהן ממש. כך, בשונה מטענתו, החלטת המשיבה נומקה באופן מפורט; וטענתו לפגיעה בזכות הגישה לערכאות אינה מתיישבת עם השתלשלות ההליכים בהם ניתנה לו הזדמנות לטענות את טענותיו. עוד נקבע כי התביעה שברצונו להגיש נגד עורך דינו לשעבר היא תביעה אזרחית-כספית ולא תביעה במקרקעין, ולפיכך על פני הדברים היא התיישנה; כי בכל הקשור לטענה בדבר חריגת עורך דינו לשעבר מהרשאה, חל מעשה בית דין, שכן בית המשפט המחוזי הכריע בטענה זו וקביעותיו אושרו על ידי בית משפט זה; כי טענת העותר לפיה עורך דינו לשעבר העיד עדות שקר בהליך הבוררות כלל לא נטענה בבקשה לביטול פסק הבורר, כך שהוא מנוע מלטעון אותה בהליך נפרד; וכי טענתו לקיומה של ראיה חדשה אינה קשורה לטענותיו נגד עורך דינו לשעבר, ומכל מקום היא לא הובאה לפני המשיבה. העותר לא השלים עם פסק דין והגיש את העתירה שלפנינו. לטענתו, מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות את התערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בין היתר נטען כי נפלו בהחלטות המשיבה ובית המשפט המחוזי פגמים שונים ובהם התעלמות מהשלכותיה של הראיה החדשה; טעות משפטית בסוגיית ההתיישנות; והתעלמות מנסיבותיו האישיות החריגות של העותר, כגון גילו המתקדם (כבן 88), מצבו הבריאותי הרעוע ומצבו הכלכלי הקשה. כן נטען כי ההחלטות האמורות הביאו לפגיעה קשה בזכויותיו לגישה לערכאות, להליך הוגן ולקניין; ניתנו בחריגה מסמכות; והביאו לפגיעה בכללי הצדק הטבעי. לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות. סעיף 5 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 קובע כי החלטת בית המשפט המחוזי בערעור על החלטה לדחות בקשה למתן סיוע משפטי "תהיה סופית". מצוות המחוקק היא אפוא כי החלטה מעין זו אינה נתונה לערעור, וככלל אין מקום לעקוף זאת באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 8452/23 קוסטיקה נ' הסיוע המשפטי מחוז מרכז (29.11.2023); בג"ץ 1762/21 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב, פסקה 3 (25.3.2021); בג"ץ 3071/24 מנדלבלט נ' שמולביץ, פסקה 4 (16.5.2024); בג"ץ 586/18 קוסטיקה נ' הלשכה לסיוע משפטי, מחוז ירושלים (21.1.2018)). אוסיף גם לגופו של עניין, טענותיו של העותר נבחנו לעומקן על ידי בית המשפט המחוזי ונדחו בפסק דין מנומק, והעתירה אינה מניחה תשתית עובדתית או משפטית כלשהי המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בפסק הדין. העתירה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ה (21 מאי 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט חאלד כבוב שופט