עיריית חולון נ. שר התחבורה והבטיחות בדרכים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3835/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3835/10 בג"ץ 8615/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: עיריית חולון נ ג ד המשיבים (בג"צ 3835/10): 1. שר התחבורה והבטיחות בדרכים 2. שר הפנים 3. השר להגנת הסביבה 4. ממשלת ישראל 5. רשות שדות התעופה 6. רשות התעופה האזרחית 7. אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ 8. קלאסיק אייר בע"מ 9. קיבריש טורקיש איירליינס בע"מ המשיבים (בג"צ 8615/10): 1. שר התחבורה והבטיחות בדרכים 2. שר להגנת הסביבה 3. רשות שדות התעופה 4. רשות התעופה האזרחית 5. אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים תאריכי הישיבות: ט"ז בטבת תשע"א (23.12.2010) ד' באדר א' תשע"א (8.2.2011) בשם העותרת: עו"ד אבנר ירקוני; עו"ד חן עמידור בשם המשיבים 6-1: עו"ד הילה גורני; עו"ד יצחק ברט בשם המשיבה 7: עו"ד עו"ד אילן וינדר; עו"ד יצחק וינדר בשם המשיבות 9-8: עו"ד גדי אלבז פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינן של העתירות, טענות העותרת (העומדת בראש פורום הרשויות העוטפות את נמל התעופה בן גוריון) לגבי שינויים שהנהיגו משיבים 6-1 בהסדרי ההמראה בנמל התעופה. העתירה הראשונה (בג"צ 3835/10) עוסקת בהחלטה לצמצם את מדיניות "שעות ההגבלה" - שעות בהן נמנעת המראת מטוסים משדה התעופה על מנת שלא להפריע למנוחת הלילה של תושבי הרשויות הסמוכות - במהלך תקופת עבודות השיפוץ בשדה התעופה, המשתרעות על פני שנים אחדות. העתירה השניה (בג"צ 8615/10) עוסקת בטענת חברת אל-על לפטור מסוים שניתן לה בעבר, ומאפשר לה חריגה מסוימת משעות ההגבלה בלילות שבין ימי חמישי לשישי משיקולים הקשורים לשמירת שבת. עוד נציין, כי בראשית הדרך היו שני הנושאים שלובים זה בזה, כפי שיפורט; ואולם לצורך הבהירות נדון בכל אחת מן העתירות בנפרד. העתירה הראשונה (בג"צ 3835/10) - רקע ב. ביום 8.4.2010 חתם שר התחבורה על החלטה שכותרתה "ניצול מיטבי של תשתיות התעופה בישראל". סעיף 1 להחלטה מורה: "יצומצמו ההגבלות על המראות מנתב"ג שנקבעו על פי החלטת ועדת השרים לענייני פנים ושירותים מיום 15.7.1997 (פש/15) כך שתותר המראת מטוסים המובילים נוסעים בטיסות מסחריות מנמל התעופה בן גוריון (להלן - נתב"ג) בקיץ בין השעות 1:40 עד 4:50 ובחורף בין השעות 1:40 עד 5:50 לכלי טיס שעל פי תעודת רישוי הרעש שלהם, עומדים במפלסי הרעש הנדרשים...". לשיטת המשיבים 6-1 (להלן המדינה), שינויים אלה נועדו לאפשר מענה לצרכי הטייס, והפעלה בטוחה של שדה התעופה, גם בתקופת עבודות השיפוץ הנרחבות המתקיימות בשדה; עבודות אשר החלו בשנת 2010 ואמורות להימשך כארבע שנים (ראו תגובת המשיבים לבקשה לצו ביניים מיום 27.5.10). ג. ייאמר כבר כאן, גם אם אין חולק על הצורך בהתאמת הפעילות בשדה למציאות הזמנית שאינה מאפשרת ניצול מלא של שני המסלולים וממילא המראות רבות יותר במסלול אחד; ברי כי שינוי מדיניות זה בא במחיר פגיעה ברווחתם - שלוותם - של תושבי הרשויות הסמוכות, והאתגר הוא צמצומה ומזעורה של פגיעה זו ככל האפשר. ברי גם, כי לפתחו של שר התחבורה מונח אתגר האיזון, שכן הוא אחראי לתעופה האזרחית ולמקסום יכולותיה תוך בטיחות מירבית, אך חובתו, כחובת הכל, להיות קשוב אף לרווחת תושבי האיזור, והדברים מובנים. ד. ביום 17.5.2010 הוגשה העתירה הראשונה (בג"צ 3835/10), בה נטען כלפי השינוי האמור בשעות ההמראה; ואולי נאמר כבר כאן, כי עצם ההחלטה הבסיסית (או שורת ההחלטות) בעניין איסור ההמראה בשעות ההגבלה מעולם לא הוצגה בפנינו (אם אכן הועלתה על הכתב), ולא מעט מן המחלוקות בין הצדדים נקשרו בשאלה מה היו אותם "הסדרים קודמים" אשר ההחלטה הנזכרת משנה מהם; אולי בחינת "כל המשנה ידו על התחתונה" שבמשפט העברי (משנה, בבא מציעא ו', ב'), אף אם העותרת לא התנסחה בדרך זו. בין היתר נטען בעתירה: (1) כי ההחלטה הנזכרת התקבלה בחוסר סמכות; (2) כי צמצום השעות בהן הוגבלה המראת מטוסים אינו נובע לאמיתו מאילוצים הקשורים לעבודות השיפוץ; (3) כי תכנית המתאר שמכוחה נעשות העבודות התנתה אותן מפורשות בהגבלה על המראות בשעות הלילה; (4) כי ההחלטה מפרה הבטחה שלטונית קודמת, והתקבלה תוך הפרת זכות השימוע; (5) כי ההחלטה פוגעת מעבר לנדרש בזכויותיהם של תושבי הרשויות הסמוכות לשדה התעופה ובבטיחות הטיסה. צו הביניים בעתירה הראשונה ה. יחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים, וזו נדונה על ידי השופטת נאור. ביום 27.5.10 הגישה המדינה תגובה רחבה ומפורטת לבקשה לצו ביניים. שני הצדדים המשיכו והגישו כתבי טענות והודעות לגבי צו הביניים. ביום 22.6.2010 ניתן צו ביניים המורה: "1. עיינתי בבקשה החוזרת, בתגובה ובתשובה לתגובה ולא ראיתי לעת הזו הצדקה לשנות את החלטתי מיום 27.5.2010 לפיה לא ראיתי לנכון להוציא צו ביניים ככל שמדובר בהמראות ב'שעות ההגבלה' הנדרשות לשם 'שמירה על בטיחות הטיסה, קידום מהלך שדרוג המסלולים וצמצום הפגיעה בנפח הטיסות למינימום ההכרחי' (כאמור בסעיף 3 לתגובה מטעם המשיבים). 2. עם זאת ניתן בזה צו ביניים האוסר על המשיבים להתיר המראות ב'שעות ההגבלה' כשהדבר נובע אך ורק 'מצרכים תפעוליים של חברות התעופה, ולא מחמת עומס על שדה התעופה' (כאמור בסעיף 17 לתגובה מטעם המשיבים)". נוסח זה יצר את ההבחנה הבסיסית בין פגיעה בשעות ההגבלה מטעמים הקשורים לעבודות המתבצעות בשדה, לבין פגיעה הנובעת אך מצרכים תפעוליים של חברות התעופה. ו. בהמשך הגישה העותרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (14.10.2010), וביסודה טענות להפרת צו הביניים בנוסח האמור. שני הצדדים הגישו הודעות מפורטות, והשופטת נאור קיימה שני דיונים בנוכחות הצדדים (ביום 2.11.10 וביום 8.11.2010). בין הדיונים ניהלו הצדדים משא ומתן במטרה להגיע להסדר מוסכם. הסדר מסוים הוצג בדיון השני, ובסופו הוצא (בהסכמה מסוימת של הצדדים) צו ביניים מתוקן כדלקמן: "א. בעונת החורף, שמועדיה נקבעים ע"י ארגון IATA (ארגון חברות התעופה הבינלאומי) יחול ההסדר דלהלן. ב. התקבלה בקשה להמראה בשעה המצויה מחוץ לשעות ההגבלה, ואין אפשרות להיענות לה בשל העומס על נמל התעופה - יוצע לחברת התעופה מועד פנוי להמראה מחוץ לשעות ההגבלה, בסמוך ככל הניתן למועד הבקשה. באם חברת התעופה מסרבת לקיים את ההמראה במועד שהוצע לה, יוצע לחברת התעופה לקיים את ההמראה בשעות ההגבלה, סמוך ככל שניתן לתחילתן או לסופן. ג. כאשר מדובר בבקשה לסדרת טיסות של חברת תעופה (כמוגדר ע"י IATA) לאורך פרק זמן ממושך, ייחשב עומס בנמל התעופה בחלק מהסדרה כקובע לגבי הסדרה כולה. ד. הבדיקות כולן תבוצענה במועד הגשת הבקשה. 2. לגבי השעות 05:00-02:00: במקרים חריגים יוכל מנהל רת"א או מי שיוסמך על ידו להתיר חריגה מהאמור לעיל בהחלטה מפורטת ומנומקת שהעתק ממנה יומצא לתיק בית המשפט ולעותרת". נאמר כבר כאן, כי צו זה, שבא לעולם אחרי שיג ושיח ודיון ממושך, משקף איזון ראוי בין צרכי התושבים לבין הצרכים הנובעים מהעבודות בשדה התעופה; ובכל הכבוד עשתה השופטת נאור את עיקר המלאכה הצריכה לנושא. הצדדים הסכימו על מינויו של מנהל רשות התעופה האזרחית, אשר נתפס על ידי הצדדים (חרף, ואולי בגלל, התנגדותו למינוי) כניטרלי - כגורם המוסמך לאשר המראות במקרים חריגים (ראו פרוטוקול הדיון מיום 8.11.2010). עיון בהודעת מנהל רשות התעופה האזרחית אשר הוגשה לבית המשפט (ביום 2.1.2011) בהתאם לאמור בסעיף 2 לצו הביניים מעלה על פניו, כי השימוש שעשה בסמכותו לאשר המראות בשעות הליבה (05:00-02:00) אכן היה מידתי (והתייחס בעיקרו להזנקת מטוסים לצרכים רפואיים דחופים, מטוסים לזריעת עננים ומטוסים לכיבוי אש). דומה איפוא, כי אין לטעון שההסדר אשר נקבע בצו הביניים לא הופעל באופן ראוי ומידתי. הדיונים בעתירה הראשונה ז. דיון ראשון בעתירה התקיים בפנינו (ביום 23.12.2010), וכבר בראשיתו, לאחר עיוננו, הצענו לצדדים לאמץ את ההסדר שנקבע בצו הביניים כהסדר של קבע עד השלמת העבודות בשדה. בא כוח העותרת הסכים להצעה על אתר; ואולם, בשל שביתת הפרקליטות באי כוחם של משיבים 6-1 לא התייצבו לדיון. לעומת זאת התייצבו לדיון באי כוחן של משיבות 9-8 (חברות ישראליות אשר מייצגות חברות תעופה זרות המפעילות טיסות שכר לישראל) אשר ביקשו (עוד ביום 26.5.2010) להצטרף להליך, בטענה שהסתמכו על ההחלטה לאפשר המראות גם בשעות ההגבלה, וכי נוכח תעדוף נמוך של טיסות השכר, עתידות הן להיפגע פגיעה ייחודית אם תבוטל ההחלטה. בסוף הדיון הוחלט: "1. תוך שלושים יום יודיעו המשיבים 6-1 אם נכונים הם שצו הביניים לעונת החורף שניתן על-ידי השופטת נאור ביום 8.11.10 יעמוד בתוקפו עד תום תקופת השדרוג של מסלול נתב"ג. ככל שתקופה זו תימשך מעבר למתוכנן יישמרו זכויות הצדדים לשוב ולהידרש לנושא. בהתאם למוצע יסתיים בכך הדיון בעתירה. 2. יצורפו החברות קיבריש וקלאסיק כמשיבות לעתירה. אף הן יודיעו תוך 30 יום עמדתן לגבי האמור. 3. עד להחלטה אחרת יעמוד צו הביניים מ-8.11.10 בתוקפו". ח. המשיבים 6-1 הודיעונו (ביום 6.2.2011) כי בכל הנוגע לעונת החורף (כהגדרתה על ידי ארגון IATA) הם מוכנים לאמץ את ההסדר שנקבע בצו הביניים כהסדר קבוע עד לתום תקופת העבודות בשדה (שעות ההגבלה הן בין השעות 05:50-01:40 ושעות הליבה הן בין 05:00-02:00). בכל הנוגע לעונת הקיץ הוצע להחיל את צו הביניים באופן ששעות ההגבלה יהיו (בהתאם לנהוג לפני תחילת העבודות, ונוכח היקף טיסות נרחב יותר בעונת הקיץ) בין השעות 04:50-01:40 ושעות הליבה יהיו בין השעות 04:00-02:00. בכל הנוגע לנתח תקופת הקיץ (כהגדרתה על ידי ארגון IATA) שבו כבר נוהג בישראל שעון חורף הוצע לקבוע כי שעות ההגבלה יהיו 03:50-01:40 ושעות הליבה יהיו בין 03:50-02:00. עוד הודגש כי: "המשיבים בוחנים בעת זו מחדש את מדיניותם הכללית בעניין אופן פעולתו של נמל התעופה בן גוריון בשעות הלילה, ובכלל זה שוקלים לקבוע הסדרים אשר אינם עולים בקנה אחד עם ההסדר האמור. אם ייקבעו הסדרים שונים כאמור, תהא לעותרת שהות בת 30 ימים, לפני כניסתם של הסדרים אלה לתוקף, כדי לנקוט צעדים משפטיים ביחס אליהם, ככל שתמצא כי יש צורך לעשות זאת". ט. משיבות 9-8 (בהודעה מיום 24.1.2011) מסרו, כי הן מתנגדות להחלת ההסדר שנקבע בצו הביניים עד להשלמת העבודות בשדה. נטען, כי טיסות שכר זוכות לתעדוף נמוך על ידי רשות שדות התעופה, ולפיכך הוקצו לחברות המיוצגות על ידי משיבות 9-8 מועדי המראה ("סלוטים") בשעות הלילה - והן יהיו הראשונות להיפגע מהותרת צו הביניים על כנו. משקל מיוחד ניתן לבעייתיות שבהותרת צו הביניים בנוסחו הנוכחי (אשר כזכור התייחס לתקופת החורף) על כנו בעונת הקיץ. בין היתר נטען: "הותרת צו הביניים על כנו והחלת צו הביניים בפרט בעונת הקיץ, משמעה הרחבת המגבלה בשעה נוספת ובין השעות 01:40 ל - 05:50. מגבלה חדשה זו, מחריפה את הפגיעה במשיבות... בהשוואה למצב שטרם החלטת השר והגשת העתירה" (סעיף 17 לתגובה מיום 24.1.2011). ואולם, נאמר כבר כאן, כי כפי שהבינו גם המשיבים 6-1, הכוונה בהחלטתנו מיום 23.12.2010 לא היתה להחיל את שעות ההגבלה של תקופת החורף (05:50-01:40) גם בעונת הקיץ; מקובלת עלינו עמדת המשיבים כולם, לפיה אין ספק שבמסגרת עתירה זו אין הצדקה להגביל את שעות ההמראה מעבר למצב שהיה קיים לפני תחילת העבודות בשדה התעופה. י. בדיון ביום 8.2.2011 נחלקו באי כוח הצדדים בין היתר בשאלה, האם בעבר אכן נהגה תקופה מסוימת בשנה בה שעות ההגבלה היו בין 03:50-02:00; ובתום הדיון הורנו למשיבים 6-1 להגיש הודעת הבהרה בעניין. ביום 17.2.2011 הציגו המשיבים מכתבים שנכתבו הרבה לפני הגשת העתירה, ובהם התייחסות לפתיחת השדה להמראות (בתקופת השנה הרלבנטית) כבר מהשעה 03:50. גם המשיבות 9-8 מסרו, כי בעבר הפעילו חברות המיוצגות על ידיהן טיסות בשעות אלה. י"א. ואולם חרף הצגת התיעוד, מתוך התחשבות בתושבי הרשויות העוטפות, ונוכח טענות שונות בעניין הצרכים האמיתיים שנובעים מעבודות השיפוץ, סברנו כי יתכן שבעניין זה (של שעות ההגבלה בתקופה המצומצמת בראשית החורף) יש מקום ללכת לקראת העותרת. מסיבה זו ביקשנו מהמשיבים להודיע אם נכונים הם "לראות את העתירה כאילו ניתן בה צו על תנאי באשר לטיסות משעה 03:50" (החלטה מיום 8.3.2011). ביום 17.3.2011 הודיעו משיבים 6-1: "בעקבות ההחלטה האמורה, ולאחר התייעצות נוספת, המשיבים אינם עומדים על כך ששעות ההגבלה יסתיימו בשעה 3:50 בפרק עונת הקיץ שכבר נוהג בו בישראל שעון חורף, והם נכונים לכך שאף בתקופה זו - כבכל עונת הקיץ - יסתיימו שעות ההגבלה בשעה 4:50". עוד הדגישו משיבים 6-1 את כוונתם לגבש מדיניות חדשה לשעות הפעלת השדה (כאמור בפסקה ח' מעלה). משיבות 9-8 (בהודעה מיום 16.3.2011 אשר קדמה להודעת משיבים 6-1) התנגדו לאמור. העתירה הראשונה - הכרעה י"ב. סקירה תמציתית זו של השתלשלות העתירה, ובפרט של מאמצי השופטת נאור בגיבוש הסדר ביניים מאוזן ומפורט, מעמידה אותנו כיום בנקודה שונה בתכלית מזו בה הוגשה העתירה. בסופו של דבר (ובכפוף להתנגדות משיבות 9-8 לה נידרש בהמשך), דומה כי התגבשה בין הצדדים הסכמה לאימוץ ההסדרים שנקבעו בצו הביניים כהסדר של קבע עד להשלמת עבודות השיפוץ בשדה התעופה (בכפוף להצהרת משיבים 6-1 בדבר הכוונה לגבש מדיניות כוללת חדשה). בא כוח העותרת תיאר (בדיון ביום 23.12.2010) את ההסדר שנקבע בצו הביניים כמדיניות "ראויה וסבירה". הסדרים אלה מבוססים (כך נראה) על אותה מדיניות, ואותן שעות הגבלה, אשר קדמו לתחילת העבודות; והם כוללים מנגנון מאוזן לצורך התאמת שעות הפעילות (במקרים שאינם שכיחים) לאילוצים הנובעים מעומס הפעילות בשדה התעופה במהלך עבודות השיפוץ. י"ג. כזכור, גם באותה נקודה בה נחלקו הצדדים לגבי המדיניות שנהגה לפני תחילת העבודות (תקופת ראשית החורף לאחר שינוי השעון) הסכימו משיבים 6-1 לאמץ את עמדת העותרת; ובנסיבות אלה דומה כי העתירה מיצתה את עצמה. ההסדרים שיחולו עד להשלמת העבודות בשדה התעופה (וככל שלא יודיעו משיבים 6-1 על מדיניות חדשה באופן האמור מעלה) הם ההסדרים המתוארים מעלה - אשר פורטו באופן מסודר ובהיר בסעיף 3 להודעת משיבים 6-1 מיום 17.3.2011 (למעט, כמובן, הצורך בהמצאת עותק מהחלטות מנהל רשות התעופה האזרחית לתיק בית המשפט; זאת משתם הטיפול בתיק דנא. חזקה על העותרת שתעקוב אחר הנעשה אם תרצה בכך, בגדרי שקיפות המידע). י"ד. אכן, משיבות 9-8 התנגדו מבחינות מסוימות להסדר האמור, ואולם בנסיבות סבורני כי יש לאמץ את ההסדר המוסכם על העותרת ומשיבים 6-1. ראשית, עיון בהודעת משיבות 9-8 (מיום 24.1.2011) מעלה, כאמור, כי עיקר ההתנגדות היא להחלת שעות ההגבלה של תקופת החורף (05:50-01:40) גם על עונת הקיץ העמוסה יותר מבחינתן. ואולם, כאמור, ההסכמה אליה הגיעו העותרת והמשיבים 6-1 כוללת הסדר נפרד לתקופת הקיץ (שעות ההגבלה בעונה זו הן 04:50-01:40). הסדר זה תואם את ההסדר שהיה נהוג לפני תחילת העבודות, ובנוסף כולל הוא אפשרות לגמישות מסוימת במקרים של עומס הנובע מעבודות השיפוץ. לשון אחר, ההסדר המוסכם מעמיד את משיבות 9-8 כמעט באותו מצב בו היו לפני תחילת העבודות והגשת העתירה - ולא ניתן לומר, כי אימוץ ההסדר המוסכם פוגע בהן ממשית ביחס למצבן המקורי (עוד ייאמר, כי אם הסכמתו של בא כוח העותרת לאימוץ צו הביניים כהסדר של קבע התייחסה אף היא להחלת השעות שנקבעו בו (05:50-02:00) גם בעונת הקיץ - ולא כך התרשמנו מדבריו בדיון (ביום 23.12.2010) - הטיעון שהעלינו לגבי המשיבות 9-8 חל גם לגבי העותרת). יתר על כן, מבחינות מסוימות יתכן שההסדר המוסכם גם מאפשר גמישות שתוכל לפעול לטובת משיבות 9-8, במקרים של עומס הנובע מעבודות השיפוץ (בהיעדר פירוט מסודר של מדיניות שעות ההגבלה עובר לתחילת העבודות, איננו יודעים מה היה מרחב הגמישות שנהג באותה העת). ט"ו. ככל שטענותיהן של משיבות 9-8 מכוונות כלפי הפלייתן ביחס לחברות המפעילות טיסות סדירות, או טענות אחרות מסוג זה - הריהן מופנות כלפי מדיניות כללית של המשיבים 1-6, שאינה קשורה לעבודות השיפוץ או להחלטת המשיב 1 נשוא עתירה זו. העובדה שבשלב מסוים נסוגו המשיבים 6-1 ממדיניות שעות ההגבלה (בהחלטת המשיב 1 מיום 8.4.2010) כשלעצמה, אינה מקימה למשיבות 9-8 זכות לכפות על הצדדים עמדה זו; ולמעשה, משיבות 9-8 לא הצביעו על עילה שבדין העשויה לחייב את משיבים 6-1 לאמץ דווקא את המדיניות שבאה לידי בהחלטת המשיב 1. ולבסוף, בדיון ביום 8.2.2011 נתקיים גם דיאלוג של בית המשפט עם בא כוח משיבות 9-8 (עו"ד אלבז) בעקבות עמדתו הבסיסית, וזאת לעניין אימוץ הסדר הביניים (תוך הבחנה בין שעות ההגבלה בתקופת החורף לשעות ההגבלה בתקופת הקיץ): "עו"ד אלבז: ... הבענו את ההסתייגויות שלנו לגבי הצעת ביהמ"ש שביקשנו לא לקבלה כי בשנת 2010 הוכח עומק הפגיעה... בשנה רגילה אנו ניפגע יותר בהרבה לכן אנו לא רואים בהצעה זו כפתרון לבעיה. אנו היינו רוצים לשמור על נפח הפעילות שלנו בשנה שהיא רגילה. השופט רובינשטיין: אדוני מבין כי המשאלה של שמיים פתוחים בכל השעות היא קשה לקבל מבחינת כל הצדדים ואינם מעלים אותה וגם לא אנו. השופט פוגלמן: יש גם אינטרס של כל התושבים... מנסים למצוא איזון שיתן ביטוי לאינטרסים של כל 'השחקנים'. זה קשה אך לכולם יש אינטרסים לגיטימים ואין להתעלם מהאינטרסים של העותרים. עו"ד אלבז: אנו לא מתעלמים מהאינטרסים של כולם. המדינה בעצם נתנה פרשנות לצו הביניים. לדעתי היא סבירה עם אפשרות לגמישות מסויימת" (עמוד 5 לפרוטוקול הדיון מיום 8.2.2011). ט"ז. סוף דבר, נראה כי ניתן לסכם, שהיתה לכאורה הבנה כללית באשר לסבירות החלתם של הסדרי צו הביניים (באופן המפורט בסעיף 3 להודעת המשיבים 6-1 מיום 17.3.2011) עד להשלמת העבודות בשדה התעופה (בכפוף להודעת המשיבים 6-1 לגבי בחינה מחודשת של מדיניותם הכללית לגבי הפעלת שדה התעופה בשעות הלילה, שיפה לה כמובן מידת זריזים מקדימין). כאמור מעלה, תוצאה זו משקפת איזון ראוי בין צרכי התעופה לבין האינטרסים של תושבי הרשויות הסמוכות לשדה התעופה; ואנו רואים בחיוב שהצדדים - אשר הידע המקצועי הרלבנטי מצוי בידם - השכילו לאמיתו של דבר לשתף פעולה ולהגיע להסדר זה, גם אם הרטוריקה בפנינו אינה משקפת זאת אחד לאחד, בניסיון להעביר את המוצע, או השמיכה, קמעא לכיוון כזה או אחר. העתירה השניה (בג"צ 8615/10) - רקע י"ז. העתירה השניה אמנם הוגשה פורמלית (ביום 23.11.2010) כחצי שנה לאחר הגשת העתירה הראשונה (ביום 17.5.2010), ואולם מהותית היא ענף מענפיה. ביום 11.11.2010 הגישה חברת אל-על בקשה להצטרף כמשיבה נוספת בעתירה הראשונה. הרקע להגשת הבקשה היה פשוט בתכלית: כזכור, ביום 8.11.2010 ניתן צו הביניים אשר למעשה חזר ואסר (בכפוף לפירוט שהוזכר מעלה) המראות בשעות ההגבלה. על פי לשונו חל צו זה על כל החברות המבקשות להמריא משדה התעופה ובכללן אל-על. ואולם, לשיטת אל-על עוד משנת 1998 (השנה בה החלה מדיניות שעות ההגבלה) היא זכתה לפטור מיוחד המאפשר לה להמריא בשעות ההגבלה בלילה שבין חמישי לשישי (והוא הדין ללילות שלפני ערבי חג): "הדבר נבע מכך שהמבקשת [אל-על - א"ר] אינה מקיימת טיסות בשבתות ובחגי ישראל וההחרגה נועדה לאפשר למבקשת להוציא את הטיסות לחו"ל באופן שניתן יהיה להנחית את טיסות החזור זמן מספיק לפני כניסת השבת או החג" (סעיף 6 לבקשה מיום 11.11.2010). י"ח. ביום 11.11.2010 העבירה השופטת נאור את בקשת ההצטרפות לתגובת הצדדים (העותרת ומשיבים 6-1; משיבות 9-8 טרם צורפו להליך בעצמן). ביום 15.11.2010 אישרו משיבים 6-1 את הנטען בבקשת ההצטרפות: "3. כפי שנמסר ממשרד התחבורה, משרד התחבורה התיר לחברת אל-על להמריא מנתב"ג בשעות ההגבלה גם כאשר המראות בשעת ההגבלה היו אסורות, בטרם החלטת הממשלה החדשה. היתר מיוחד זה ניתן לחברת אל-על להמראות ספציפיות, בליל יום חמישי ובלילות בטרם ערבי חג, מתוך התחשבות בצרכיה המיוחדים של חברת אל-על שלא לקיים טיסות בשבת ובמועד. 4. כיון שההיתר המיוחד ניתן לחברת אל-על לפני שנים רבות, עוד בטרם התקבלה החלטת הממשלה החדשה, ברי כי העתירה כלל לא התכוונה לבטל היתר מיוחד זה... 5. אשר על כן סבורים המשיבים כי על פני הדברים, צו הביניים לא היה אמור לאסור על המראות אלה, שהעתירה כלל לא התייחסה אליהן" (ההדגשות במקור - א"ר). י"ט. העותרת (בתגובה מיום 15.11.2010) התנגדה הן לבקשת אל-על להצטרף לעתירה והן לבקשתה להחרגה מצו הביניים. לענייננו חשוב לציין רק חלק מטענות העותרת, ובכללן אלה: (1) נטען כי לאל-על מעולם לא ניתן הפטור הנטען, וכי לא בכדי לא צורף לבקשתה מסמך רשמי היכול להעיד על קיומו; (2) נטען, כי בשנת 2003 (במסגרת בג"ץ 5855/02 Alitalia נ' שר התחבורה (לא פורסם)) סוכם על דעת הרשויות, כי שעות ההגבלה יהיו 05:50-01:40 מבלי שנקבע הסדר ייחודי לחברת אל-על - ומכאן, כי אף אם אכן המריאה אל-על באופן שהיא טוענת לו, הדבר נעשה בניגוד להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין; (3) הוזכר, כי בשנת 1998 היתה אל-על חברה ממשלתית, ואולם מאז הפרטתה בשנת 2003 אין עליה איסור לטוס בשבת - והכרעתה לטוס (או לא לטוס) בשבת נעשית משיקולים כלכליים מסחריים, שאינם מצדיקים החרגה ממדיניות שעות ההגבלה; (4) נטען, כי למעשה חברת אל-על טסה בשבתות ובמועדי ישראל, אמנם תחת מעטפת של חברת בת ("סאן דור"), אך תוך שימוש בעובדי אל-על ומטוסיה (ביום 23.3.2011 אף הגישה העותרת לעיוננו החלטה של רשות התעופה האזרחית לשלול את רשיונה של חברת "סאן דור", הפועלת "ללא שלד ניהולי וביצועי... תוך התבססות מלאה על חברת האם אל-על"). נאמר איפוא, כי אל-על "טובלת ושרץ בידה" - ואין לאפשר לה לחלוף מעל שמי העותרת במסגרת שעות ההגבלה (בכובעה כאל-על) ושוב בשבתות עצמן (בכובעה כחברת "סאן דור"). כל זאת, מעבר לטענות סף דוגמת שיהוי, אי מיצוי הליכים וחוסר נקיון כפיים. כ. ביום 15.11.2010 הורתה השופטת נאור לאל-על להגיב לטענות העותרת, ובין היתר "לטענה כי לאחר ההסכמה משנת 2003 לא היה תוקף להחרגה משנת 1998". בתגובה (מיום 16.11.2010) הטעימה אל-על, בין היתר, כי עד שנת 2005 היתה היא חברה ממשלתית שהחלטות ממשלה מנעו ממנה לטוס בשבתות; מאז שנת 2005, כך נטען, המשיכה אל-על להימנע מטיסה בשבת ממספר שיקולים, ובכללם: מתן שירות לציבור גדול של נוסעים שומרי שבת, תוך בניית לוח זמנים המאפשר להם להגיע ליעדם לפני כניסת השבת; צביונה של אל-על כחברת התעופה הלאומית (הוזכר, כי למדינה "מניית זהב" בחברה), חברה אשר נמנעת מטיסה בשבת, מגישה אוכל כשר, על מטוסיה מתנוסס דגל המדינה, וסממנים נוספים. עוד נטען להסתמכות רבת שנים. כ"א. ביום 16.11.2010 נתנה השופטת נאור החלטה מנומקת, שאלה חלקיה הרלבנטיים לענייננו: "3. ביקשתי את תגובות בעלי הדין לבקשה... לאחר שעיינתי בכל אלו ובשים לב לכך שגם המשיבים הודיעו מפורשות בתגובתם בחתימת באי כוחם כי אכן גם כאשר המראות בשעות ההגבלה היו אסורות ניתן לאל על 'היתר מיוחד' ל'המראות ספציפיות' בלילות שבין יום חמישי ליום שישי ובלילות בטרם ערבי חג - אני מבהירה כי צו הביניים לא חל על אותו 'היתר מיוחד' להמראות ספציפיות כאמור. 4. לא אכחד כי יש לתמוה כיצד זה על אף ההליכים הרבים שהתנהלו בפניי וכתבי הטענות שהוגשו לא עלה מפורשות עניין ה'החרגה' של אל על... ואולם, בין כך ובין כך עניין ההחרגה של טיסות אל על בימי שישי וערבי חג אינו חלק מהעתירה הנוכחית שעניינה כאמור ביטול האיסור על המראות בשעות ההגבלה בתקופת שדרוג המסלולים בנתב"ג. לכן, ממילא אין מקום כי צו הביניים, שתכליתו לשמור במידת האפשר על מצב קיים חרף שדרוג המסלולים, יחול עליו. למותר לציין כי טענות הצדדים בעניין החרגת טיסות אל על שמורות להם". טענות הצדדים במסגרת העתירה השניה כ"ב. לאחר שבקשה נוספת של העותרת למנוע מאל-על לנצל את הפטור שניתן לה נדחתה (בהחלטת השופטת נאור מיום 18.11.2010), הגישה העותרת (ביום 23.11.2010) את העתירה שבפנינו (בג"צ 8615/10), בה התבקש בית המשפט לקבוע: (1) כי מעולם לא ניתן לחברת אל-על ההיתר הנטען; (2) כי אף אם ניתן היתר כאמור בשנת 1998, פקע ההיתר בשנת 2003 בעקבות ההסכמה אליה הגיעו העותרת והרשויות במסגרת בג"צ 5855/02, או בעקבות הפרטת אל-על באותה שנה, או עת התחילה אל-על להפעיל את מטוסיה וצוותיה בשבת; (3) כי אף אם ההיתר לא בוטל, דינו להיבטל נוכח ההפליה שהוא יוצר בין אל-על לחברות אחרות; (4) כי "במשכי הטיסה הנוכחיים" אין נדרשת המראה בשעות ההגבלה כדי לעמוד בלוחות הזמנים. כ"ג. אל-על הגישה (ביום 16.12.2010) תגובה מפורטת לעתירה, ובה העלתה גם שורה של טענות סף (בכללן: שיהוי בתקיפת היתר הקיים מאז שנת 1998; היעדר מעמד לטעון להפליה בשם חברות תעופה אחרות), וגם טענות לגופו של עניין (העדר עילת התערבות בהחלטת משיבים 4-1 (המדינה); ההסדר שהושג במסגרת בג"צ 5855/02 נחתם על ידי ארבע חברות תעופה זרות שהגישו את העתירה, ומעולם לא התייחס לפעילותה של אל-על; פגיעה בזכויות קנויות של אל-על; צורך אמיתי בהחרגה גם לאחר ההפרטה, וחרף פעילותה של חברת "סאן דור"). כ"ד. בתגובת משיבים 4-1 לעתירה (מיום 6.2.2011) נטען כי יש לדחותה על הסף, בין היתר בגין השיהוי הכבד בתקיפת הסדר העומד בתקפו מאז שנת 1998; בגין "היעדר נקיון כפיים" - שכן עיריית חולון הודיעה מפורשות (במסגרת בג"צ 5855/02), כי אינה מוכנה להיות צד להסכם שהושג עם חברות התעופה הזרות - ואילו כיום היא מסתירה כנטען עובדה זו וטוענת מכוח ההסכם; בגין התעברות העותרת "על ריב לא לה" - שכן הטענה להפליה אסורה צריכה להיות מועלית על ידי חברות תעופה אחרות. בפרט הודגש, כי נוכח השיהוי הכבד בהעלאת הטענה, לא הצליחו המשיבים למצוא תיעוד כתוב וישיר להחלטה בדבר החרגת אל-על, אם כי קיימות לשיטתם "ראיות עקיפות" לקיומו. כ"ה. בדיון (ביום 8.2.2011) התייחסו הצדדים באריכות לשאלת ההצדקה לקיומה של ההחרגה בהתחשב בפעילותה של אל-על, במיוחד באמצעות חברת הבת "סאן דור", בשבתות, ולשאלת היקף השימוש והצורך בקיומה. בתום הדיון הורנו למדינה להשיב לגופן של הטענות (החלטה מיום 9.2.2011). בתגובה (מיום 18.2.2011 ומיום 21.2.2011) חזרו המשיבים 4-1 על טענות הסף (שהועלו, כאמור, כבר בתגובה מיום 6.2.2011), והוסיפו בין היתר כי בטענת העותרת, כי "ההיתר מעולם לא ניתן כדין" אין ממש - בין היתר כיון שקיומו מוכח מפירוט ההמראות שקיימה על-אל משנת 1998 ועד הלום. עוד נטען, כי בבג"צ 5855/02 ביקשו החברות העותרות להרחיב את היקף פעילות השדה, ולא ניתן לומר כי במסגרת זו התקבל הסדר הגורע מהיקף הפעילות עד אותה עת. כן נטען לגבי מעמדה של העותרת בריב אשר במובהק אינו לה. בכל הנוגע לשינויים בטיב פעילותה של אל-על בשבתות נאמר: "אין חולק על כך שחברת אל-על מתנהלת בשבת באופן שונה משאר חברות התעופה, וזאת מטעמים שונים, ובכלל זה הרצון לאפשר לנוסעים יהודים - בין אם ישראלים ובין אם תושבי מדיניות זרות - להגיע לישראל, ולאחר מכן לייעדם בתוך מדינת ישראל לפני כניסת השבת או לפני כניסת החג. מדינת ישראל נכונה לסייע לחברת אל-על בתחומים מסוימים בעניין זה, וזאת מתוך התחשבות בצרכיהם של הנוסעים שומרי המסורת" (סעיף 27 לתגובה מיום 21.02.2011). בכל הנוגע לטענת ההפליה, ומעבר לשאלת מעמדה של העותרת להעלותה, נטען כי קיים שוני רלבנטי בין פעילות אל-על לפעילותן של חברות אחרות - ומכאן שאין מדובר בהפליה אסורה. כ"ו. בתגובתה (מיום 25.2.2011) ערכה העותרת ניתוח פרטני מפורט של הנתונים שמסרו המשיבים לגבי המראות אל-על מאז שנת 1998. בין היתר נטען, כי ניתוח זה מעלה שימוש לרעה בפטור - בין היתר לצורך טיסות שלא ניתן לראות כיצד הן מסייעות לנוסעים המעוניינים לשמור שבת. כל זאת, מעבר לטענות שכבר הועלו, ובעיקר הטענה כי אל-על מחללת שבת כדבר שבשגרה. בחתימת התגובה הציעה העותרת "פתרון מידתי וראוי לסיום הסכסוך"; שעיקרו, כי בתקופת הקיץ (אז נכנסת השבת מאוחר) לא תוכל אל-על להמריא בשעות ההגבלה, ובחורף (אז נכנסת השבת מוקדם יותר) תוכל אל-על להמריא רק לאותם יעדים אשר מהם מתכננת היא לשוב טרם כניסת השבת (ואף זאת בתנאים מסוימים בלבד, ובאישור פרטני של מנהל רשות התעופה האזרחית). כ"ז. ביום 8.3.2011 ביקשנו את תגובת המשיבים להצעת העותרת. משיבים 4-1 (בתגובה מיום 17.3.2011) טענו, כי המשיבה הרלבנטית לקבלת ההצעה היא אל-על, חזרו על טענותיהם לעניין דחיית העתירה על הסף, והזכירו כי הטענה לגבי הצורך בהחרגה ואופן השימוש בה, כפי שאלה עולות מניתוח הנתונים, מעולם לא הוצגו בפני המשיבים 4-1. אף נאמר במפורש: "ככל שהעותרת מבקשת כי המשיבים יבחנו מחדש את מתן האישור שניתן לחברת אל על בשל טענתם האמורה, הרי שעליה לפנות למשיבים בבקשה מפורטת ומנומקת בעניין זה. פנייה מטעם העותרת בנושא זה מעולם לא הגיעה למשיבים, ומשכך לוקה העתירה - בכל הנוגע לטענה זו - באי מיצוי הליכים" (סעיף 10 לתגובה מיום 17.3.2011). אל-על עצמה (בתגובה מיום 17.3.2011) התנגדה לניהול "משא ומתן לפשרה לכאורה על גבי כתבי בית דין המוגשים לבית המשפט"; פירטה חלק מהקשיים בהסדר שהציעה העותרת, והצביעה על שגיאות (לטענתה) באופן בו ניתחה העותרת את הנתונים לגבי ההמראות בשנים 2010-1998. העתירה השניה - דיון והכרעה כ"ח. לאחר העיון אין בידינו להיעתר לעתירה זו, בכפוף לאמור להלן; זאת, בתמצית, כיון שבמישור העקרוני מקובלת עלינו עמדת המשיבים (ובכללם אל-על), כי התחשבות בשיקולי שמירת שבת עשויה להצדיק החרגה מסוימת ממדיניות שעות ההגבלה (ואני מסופק אם בהקשר זה עמדת העותרת שונה), ובמישור המעשי הטענות בדבר היקף הצורך (או השימוש לרעה המיוחס לאל-על) מעולם לא התבררו על ידי הרשויות - ואין הצדקה או אפשרות לדון בהן לראשונה בהליך זה. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וככל שחברה ישראלית - לא כל שכן שלמדינה יש בה "מניית זהב" - מתאימה טיסותיה לשמירת שבת בפרמטרים שניתן לבדקם, אין מקום שרשויות המדינה לא יתחשבו בכך בקביעת לוח טיסותיה. ואולם, דבר זה צריך להיבדק באופן שיבטיח כי ההחרגה היא אכן לצרכי שבת ומועד כראוי, ואין נושאים את שם השבת לשווא חלילה. כ"ט. העתירה שבפנינו אינה, ולא יכולה להיות, האכסניה המתאימה לבירור ראשוני של אופן השימוש בפטור. בפרט כך, שעה שהטענה כי הפטור מעולם לא הוענק נראית - נוכח נתונים שהוצגו - כנתונה על כרעי תרנגולת; וככל שמדובר בשאלת הרלבנטיות של הפטור לימינו, והאופן בו עושה אל-על שימוש בו - עסקינן בטענות המיוסדות על עבודות וניתוח נתונים, שחובה להעלותן בפני הרשויות בטרם הגשת עתירה. טענות העותרת לגבי השימוש לרעה שנעשה בפטור לא הוצגו בפני משיבים 4-1, וקשה להלום תקיפת מדיניותם (מאז שנת 1998) ה"מתעלמת" מנתונים אלה: "הלכה היא כי בטרם פניה לקבלת סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, על מבקש הסעד למצות את ההליכים העומדים לרשותו מול הרשויות המוסמכות. ביסוד כלל זה הרעיון כי יש ליתן לרשות אפשרות לבחון את טענות האזרח, לגבש את עמדתה בעניינו וליתן את החלטתה. זאת, הן מאחר ואפשר ופניית האזרח לרשות תייתר את הצורך בפנייתו לערכאות, והן מאחר ובטרם פנה האזרח לרשות וזו הפעילה את סמכותה בעניינו, ממילא אין כל החלטה אותה יכול האזרח לתקוף בפני בית המשפט המוסמך לכך" (בג"ץ 5449/08 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם) - השופטת ארבל). תפקידו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק הוא לבחון את החלטת הרשות; ואילו בענייננו, החלטה זו - ככל שהיא מתייחסת לשינוי באופי פעולתה של אל-על בכלל, ובניצול הפטור בפרט - לא התקבלה, בודאי לא התקבלה באופן מסודר (בג"צ 753/05 מכון מאדא למחקרים והוצאה לאור בע"מ נ' השר לבטחון פנים (לא פורסם)). ל. חשיבות נוספת לחובה למצות הליכים קשורה לאפשרות: "להביא את העותר ואת הרשות לכדי הידברות וניסיון מוקדם לפתרון הסוגיה המסוימת טרם הבאתה לפתחו של בית משפט זה" (בג"צ 11041/03 עזיז נ' שר הבינוי והשיכון (לא פורסם) - השופטת, כתארה אז, ביניש). מבלי להביע כל עמדה לגופה של הצעת ה"פשרה" שהציעה העותרת (בתגובתה מיום 25.2.2011), מדובר בדוגמה מובהקת לצורך לנהל שיג ושיח לפני הגשת עתירה. מתקבל הרושם, כי העיסוק הפרטני בהיתר שניתן לאל-על לחרוג ממסגרת שעות ההגבלה בלילות חמישי צמח כספיח לעתירה הראשונה - ולא ניתנה לרשויות הזדמנות כדבעי לברר את הנתונים ולגבש מדיניות. כאמור מעלה, משיבים 4-1 מסרו מפורשות כי: "ככל שהעותרת מבקשת כי המשיבים יבחנו מחדש את מתן האישור שניתן לחברת אל על בשל טענתם האמורה, הרי שעליה לפנות למשיבים בבקשה מפורטת ומנומקת בעניין זה". דלתם של משיבים 4-1 פתוחה איפוא לשמיעת הטענות. ואף אנו נוסיף, כי על רשויות המדינה להבטיח שבפטורים שניתנו בעבר נעשה שימוש לצורך שלשמו ניתנו; כך ככלל וכך במקרה זה. דברים אלה מטבעם הם דינמיים, וטעונים בדיקה תקופתית. בנסיבות אלה אין צורך להידרש ליתר טענות הסף שהעלו המשיבים; ואולם ברי לכל בר דעת, כי העותרת אינה הכתובת הטבעית להעלאת טענת ההפליה (השוו בג"ץ 6972/07 לקסר נ' שר האוצר (לא פורסם); בג"ץ 6698/08 טנקרדי נ' המכון לחקר המשפחה ודיני משפחה בישראל (לא פורסם)), וכי דיון בטענה מחייב התייחסות רחבה יותר החורגת מעניינה של העותרת. ל"א. סוף דבר איננו נעתרים לעתירה השניה (בג"צ 8615/10), ואולם אנו סבורים, כי ייטיבו משיבים 4-1 לעשות אם יבחנו גם את טענות העותרת לגבי היקף השימוש בפטור; ייטיבו, וראוי כי יעשו כן, אם כשלעצמו ואם במסגרת גיבוש המדיניות הכללית עליה הם עמלים, ומבלי לפגוע כאמור בעצם ההתחשבות בשבת ומועד. סוף דבר ל"ב. בכל הנוגע לעתירה הראשונה (בג"צ 3835/10) אנו מורים, כי ההסדר שנקבע בצו הביניים (מיום 8.11.2010) ייקבע כהסדר של קבע עד לסיומן של עבודות השיפוץ בשדה התעופה, באופן המפורט בסעיף 3 לתגובת משיבים 6-1 מיום 17.3.2010: א. התקבלה בקשה להמראה בשעה המצויה מחוץ לשעות ההגבלה, ואין אפשרות להיענות לה בשל העומס על נמל התעופה - יוצע לחברת התעופה מועד פנוי להמראה מחוץ לשעות ההגבלה, בסמוך ככל הניתן למועד הבקשה. באם חברת התעופה מסרבת לקיים את ההמראה במועד שהוצע לה, יוצע לחברת התעופה לקיים את ההמראה בשעות ההגבלה, סמוך ככל שניתן לתחילתן או לסופן. ב. כאשר מדובר בבקשה לסדרת טיסות של חברת תעופה (כמוגדר ע"י IATA) לאורך פרק זמן ממושך, ייחשב עומס בנמל התעופה בחלק מהסדרה כקובע לגבי הסדרה כולה. ג. הבדיקות כולן תבוצענה במועד הגשת הבקשה. ד. לעניין זה, "שעות ההגבלה" הן השעות הבאות: · בעונת החורף כפי שהיא מוגדרת על ידי IATA - השעות שבין 05:50-01:40. · בעונת הקיץ כפי שהיא מוגדרת על ידי IATA - השעות שבין 04:50-01:40. ה. במרכז שעות ההגבלה, ככלל לא תתקיימנה המראות מנתב"ג. במקרים חריגים יוכל מנהל רשות התעופה האזרחית או מי שיוסמך על ידו להתיר חריגה מהאמור לעיל בהחלטה מפורטת ומנומקת שהעתק ממנה יומצא לעותרת. ו. לעניין סעיף זה, "מרכז שעות ההגבלה" הן השעות הבאות: · בעונת החורף כפי שהיא מוגדרת על ידי IATA - השעות שבין 05:00-02:00. · בעונת הקיץ כפי שהיא מוגדרת על ידי IATA - השעות שבין 04:00-02:00. כן רשמנו לפנינו את כוונת משיבים 6-1 לשקול מחדש את מדיניות הפעלתו של שדה התעופה בלילות, וככל שאכן תאומץ מדיניות חדשה (ויש לקוות שהדבר ייעשה בתיאום ככל הניתן עם הרשויות המקומיות הסמוכות), תוכל העותרת לנקוט הליכים (כאמור בסעיף 4 לתגובת המשיבים 6-1 מיום 17.3.2011). ל"ג. כאמור, איננו נעתרים לעתירה השניה (בג"צ 8615/10). העותרת תוכל להעלות את השגותיה ביחס לשימוש שעושה אל-על בפטור השבת והמועד - שכשלעצמו קיומו מקובל עלינו, וביחס להתאמתו לאופי פעילותה הקונקרטי של אל-על בתקופה הנוכחית בפני המשיבים, ואלה ישקלו אותן לגופן. בשולי הדברים אוסיף, כי גם אם ניתן היה להאריך יותר בהנמקת פסק הדין, סברתי כי בנסיבות (צו הביניים מיום 8.11.2010 אינו מתייחס לתקופת הקיץ המתחילה השנה ביום 27.3.2011) עדיפה הכרעה מהירה בסוגיה, על פני קביעת הסדרי ביניים נוספים. בפרט כך נוכח ההגעה לפתרון המוסכם כמעט במלואו על הצדדים לעתירה הראשונה. בנסיבות אציע כי לא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, כ"ג באדר ב' תשע"א (29.3.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10038350_T33.doc עש+רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il