מוחמד אבו שלוף נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3834/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3834/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר המערער: מוחמד אבו שלוף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי באר-שבע בתיק פח 1099/06 מיום 21.3.07, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא, השופט ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר, צ' צפת תאריך הישיבה: כ"ז באדר התשס"ט (23.3.09) בשם המערער: עו"ד לאה צמל בשם המשיבה: עו"ד רחל זוארץ לוי פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 21.3.07 בתפ"ח 1099/06 (כבוד סגן הנשיא השופט ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר ו-צ' צפת) אשר השית על המערער מאסר בפועל לתקופה של 7 שנים החל מתחילת מעצרו, וזאת לאחר שהמערער הורשע, על פי הודאתו, בחברות בארגון טרוריסטי, עבירה על סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן – הפקודה) ובמסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת לאויב, עבירה על סעיף 111 סיפא (חלופה שניה) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין). העובדות על פי כתב האישום המתוקן 1. לפי האישום הראשון, במועד הסמוך לסוף שנת 2005 נפגש המערער ברפיח עם פעיל בארגון החמא"ס (להלן – הארגון) ונענה להצעתו של הלה להתגייס לארגון. במסגרת חברותו בארגון, השתתף המערער בקבוצת מתפללים במסגד ברפיח, שם למד שיעורי דת יחד עם פעילי ארגון אחרים. כן, השתתף המערער בהפגנות ובתהלוכות של הארגון ברפיח והיה שותף למשלחות מטעם הארגון שביקרו אצל פצועים מירי כוחות צה"ל, כמו גם בבתי תושבי הרשות הפלסטינית ברפיח. לפי האישום השני, במועד הסמוך לחודש יוני שנת 2006, שוחח המערער עם אדם שהיה חבר בארגון והאחרון ביקש מן המערער כי זה ידווח לו, באמצעות טלפון נייד, על מיקום כוחות צה"ל אשר נכנסו לאזור שדה התעופה. ואכן, המערער מסר לאותו אדם, פעם אחת, מידע על מיקום כוחות צה"ל. 2. בגין מעשים אלו, יוחסו למערער חברות בארגון טרוריסטי, עבירה על סעיף 3 לפקודה וכן מסירת ידיעה העלולה להיות לתועלת האויב, עבירה על סעיף 111 סיפא (חלופה שניה) לחוק העונשין. ההליכים בבית המשפט המחוזי 3. המערער הורשע על פי הודאתו, אשר נתקבלה במסגרתו של הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, אולם הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. במסגרת הטיעונים לעונש עמדה המשיבה על חומרתן הרבה של העבירות בהן הורשע המערער ואילו המערער ביקש להפחית מחומרת מעשיו וציין כי כל שמיוחס לו הוא השתתפות בשיעורי דת, השתתפות בהפגנות ותהלוכות פוליטיות בלבד וביקורים הומניטריים של פצועים. אשר למסירת המידע על צה"ל, לטענת המערער הוא לא ביצע את המיוחס לו במסגרת חברותו בארגון, אלא עשה כן עקב קרבת מקום מגוריו ועבודתו למקום בו נמצאו כוחות צה"ל, ומכל מקום הדבר לא נעשה לשם תכנון פיגוע. בנוסף, טען המערער כי המידע שהוא מסר נעדר ערך בטחוני וכי בהיותו תושב חוץ של רשות עוינת, שבראשותה עומד ארגון החמא"ס, אין לו חובת אמונים כלפי מדינת ישראל. כן, עמד המערער על נסיבותיו האישיות, לרבות העובדה כי הוא נשוי מזה שלוש שנים ולו שני ילדים שפרנסתם מוטלת על שכמו, כאשר משכורתו הינה 500 ₪ לחודש בלבד. לבסוף, טען המערער כי יש להתחשב גם בעובדה שהוא הודה בכתב האישום המתוקן, שיתף פעולה עם חוקריו, חסך זמן שיפוטי יקר ובסופו של דבר, לא נגרם על ידיו כל נזק. 4. בגזר דינו הטעים בית המשפט המחוזי את החומרה היתרה של מעשי המערער, אשר באה לידי ביטוי בכך שהוא התגייס לארגון טרור שעסק, בין היתר, בירי של טילים על ישובים אזרחיים במדינת ישראל ובביצוע פיגועי התאבדות כלפי אזרחיה, כמו גם בכך שהמערער מסר ידיעות על מיקום כוחות צה"ל שהיו עלולות לפגוע בבטחון המדינה ולהיות לתועלת לאויב. בית המשפט המחוזי קבע כי "בימים אלה, בהם צריכה המדינה להתמודד עם פיגועי טרור שהפכו למכת מדינה, יש להחמיר עם נאשמים המורשעים בעבירות מסוג זה, תוך העדפת שיקול הרתעה על פני שיקולי ענישה אחרים". משכך, הושת על המערער מאסר בפועל לתקופה של שבע שנים החל מתחילת מעצרו, היינו מיום 4.8.2006. הערעור 5. המערער טוען כי העונש שנגזר עליו על ידי בית המשפט המחוזי חורג מכל רמה סבירה של ענישה, אינו פרופורציונאלי לעבירות שנעברו על ידו ואינו הולם את עברו הנקי של המערער ואת אופיה הבלתי מזיק של פעילותו במסגרת ארגון החמא"ס, קל וחומר כאשר המערער אינו חב בחובת אמונים למדינת ישראל בהיותו תושב עזה. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא נתן לבו לנסיבותיו האישיות ולהודאתו של המערער במיוחס לו. נוכח האמור לעיל, עותר המערער להפחתה משמעותית מן העונש שנגזר עליו. 6. המשיבה מצידה טוענת כי הגם שעונשו של המערער מצוי בקצהו העליון של רף הענישה במקרים דומים, הרי שהוא מוצדק נוכח חומרת העבירות בהן הורשע המערער. לטענתה ובניגוד לטענתו של המערער, מעשיו אינם קלי ערך, הואיל והם מהווים חוליה הכרחית בשרשרת הטרור. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינו בכתב הערעור על צרופותיו ושמענו את טיעוני בעלי הדין בדיון שהתקיים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהקל במידת מה בעונשו של המערער. אכן, בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הרבה שגלומה במעשים הקשורים בפעילות טרור ועל כך שמעשים כאמור מחייבים מתן משקל מוגבר לשיקולי הגמול וההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם [ראו למשל: ע"פ 9338/01 מדינת ישראל נ' עווידה, פ"ד נז(1) 529 (2002); ע"פ 9349/07 חאמד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.08)]. ואולם, יש לבחון כל מקרה לגופו ואין להתעלם לחלוטין מן הנסיבות המיוחדות האופפות אותו [ראו: ע"פ 7876/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 21.2.08); ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 29.10.08); ע"פ 2235/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.11.08)]. האיזון בין חומרת העבירות בהן הורשע המערער לבין נסיבות ביצוען במקרה זה, נסיבותיו האישיות של המערער, הודאתו במיוחס לו בשלב מוקדם של ההליכים והעובדה כי עונשו של המערער גבוה ביחס לרף הענישה במקרים דומים ואף חמורים הימנו [ראו למשל: ע"פ 7498/08 מקדאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.3.09); ע"פ 836/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 16.2.09)], מוביל אל המסקנה כי העונש שהושת עליו בבית המשפט המחוזי חמור יתר על המידה. משכך, אציע לחבריי להקל בעונשו של המערער ולהעמידו על עונש מאסר בפועל למשך חמש שנים, החל מתחילת מעצרו. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ד' בניסן תשס"ט (29.3.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07038340_W03.docחכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il