עמוס גבעון נ. אמג'ד ג'עבר

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 38300-09-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המבקש: עמוס גבעון נגד המשיב: אמג'ד ג'עבר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דראל, ס.נ.) מיום 18.8.2024 בת"א 8851-03-20 בשם המבקש: עו"ד סתיו גבעון בשם המשיב: עו"ד עמוס ון-אמדן פסק-דין לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דראל, ס.נ.) מיום 18.8.2024 בת"א 8851-03-20 בה נדחו בין היתר בקשות המבקש להורות על השלמת ההליכים המקדמיים ועל איחוד הדיון בתובענה נגדו עם תובענה שהגיש נגד המשיב. הרקע לבקשה ברקע להליך, סכסוך שהתגלע בין הצדדים, עורכי דין במקצועם ושותפים לשעבר, אשר מנהלים הליכים משפטיים שונים זה נגד זה. ביסודם של הליכים אלה, הסכם לשיתוף פעולה שנחתם בשנת 2008 (להלן: ההסכם) במסגרתו נקבע כי המשיב יעביר לידיו של המבקש את הטיפול בלקוחות שונים תמורת קבלת חלק משכר הטרחה שיתקבל. בכתב התביעה שהגיש המשיב ביום 4.3.2020 בבית המשפט המחוזי, עתר המשיב לסעד למתן חשבונות לצד סעדים כספיים שונים ובו נטען כי המבקש הפר את ההסכם ולא העביר לו סכומי כסף שהגיע לו לקבל מתוך שכר הטרחה ששולם למבקש בתיקים רבים. כן נטען כי המבקש נמנע מלהעביר לו מידע או נתונים לגבי הלקוחות, ובפרט בכל הנוגע להיבטים הכספיים הנוגעים אליהם. בין צדדים התנהלו הליכים מקדמיים ממושכים. בתוך כך, ביום 14.3.2024 הגיש המבקש "בקשה למחיקת כתב תביעה ולחלופין להורות למשיב להשלים הליכים מקדמיים". בבקשה נטען כי המשיב הודיע שאין בכוונתו להשיב לשאלון שהפנה אליו המבקש, ועל כן התבקשה מחיקת כתב התביעה. לחלופין התבקש להורות למשיב להשלים את ההליכים המקדמיים שנדרשו ממנו במלואם. בנימוקי הבקשה צוין כי המבקש העביר למשיב פניה בעניין ההליכים המקדמיים ביום 4.3.2024 שבה דרש מהמשיב להעביר לו תצהיר גילוי מסמכים; לאפשר עיון במסמכים שיגולו; להשיב לשאלון שהפנה אליו; ולגלות מסמכים ספציפיים ולאפשר עיון בהם. נטען כי המשיב סירב להשיב לשאלון ולא ביצע כל פעולה להשלמת ההליכים המקדמיים, ובכלל זה אף לא העביר תצהיר גילוי מסמכים. המבקש טען כי בעשותו כן המשיב מנסה לסכל עריכת התחשבנות לגבי תיקי לקוחות שנגבו בהם זה מכבר כספים על ידו. בתגובת המשיב לבקשה נטען בין היתר כי אין יסוד לבקשה למחיקת כתב התביעה; כי אין מקום למתן צו להשיב לשאלון; כי המבקש מנוע מלבקש גילוי מסמכים ספציפי לגבי תוכן ההתחשבנות בין הצדדים טרם הוכרעה השאלה האם כלל הוכחה חובת מתן חשבונות; וכי תוכן הדרישה לגילוי מסמכים רצוף פגמים. מלבד בקשה זו הוגשו במסגרת ההליך בקשות נוספות שאינן מענייננו, למעט בקשה מיום 4.6.2024 לאיחוד הדיון בתביעה עם תביעה שהגיש המבקש נגד המשיב יום קודם לכן, ביום 3.6.2024 (ת"א 5459-06-24). המבקש טען כי שתי התביעות נשענות על אותה מערכת עובדתית ומשפטית וכי התביעה האחרת נמצאת בשלב מוקדם יחסית. המשיב התנגד לבקשה וטען בין היתר כי מדובר בשתי תביעות המצויות בשלבים שונים ואין הצדקה לאיחודן. בהחלטתו מיום 18.8.2024 הכריע בית המשפט בבקשות שונות שהוגשו בין הצדדים, וביניהן שתי הבקשות האמורות – האחת בקשר לניהולם של ההליכים המקדמיים; והשנייה הבקשה לאיחוד הדיון. בנוגע לבקשה הראשונה, נקבע כי עיון ברשימת השאלות שהועברו על ידי המבקש מגלה כי אין מדובר בשאלות המתאימות לשאלון, ועל כן נמצא לקבל את עמדת המשיב כי הוא אינו חייב להשיב לשאלון. כן ציין בית המשפט כי שקל לאפשר למבקש להגיש שאלון מתוקן, אולם לא נמצא מקום לכך בשים לב לקשיים הדיוניים שהצדדים מערימים במהלך ההליך וכי להתרשמותו התעסקות נוספת עם ההליכים המקדמיים תביא לעיכוב בקידום ההליך. משכך הבקשה למחיקת כתב ההגנה "ולחלופין למתן צו לקיים את ההליכים המקדמיים" נדחתה. גם הבקשה השנייה, לאיחוד הדיון, נדחתה. נקבע כי ההליך שהגיש המבקש הוגש למעלה משלוש שנים לאחר שהוגשה תביעת המשיב, כך שמדובר בשיהוי בלתי מוסבר. שיהוי זה יביא לכך שתביעה שהוגשה בשנת 2020 תחל למעשה מחדש תוך שיהיה צורך להידרש לכל ההליכים המקדמיים ושורת הבקשות שתוגש מלכתחילה. על כן, נמצא כי האיחוד יביא לעיכוב בלתי נסבל שאין לאפשרו. את המענה לקושי שיכול להתעורר כתוצאה מקיומם של ההליכים במקביל ניתן לתת בכלים דיוניים אחרים, כגון בהגשת בקשה לקיום דיון בהליך החדש לפני אותו מותב, או שימוש בהשתק לגבי ממצאים שייקבעו בתביעה שתידון ראשונה. מכאן לבקשת רשות הערעור שלפנַי, בה נטען כי בית המשפט המחוזי דחה באופן גורף את בקשת המבקש להורות למשיב להשלים את ההליכים המקדמיים, תוך שהוא דן בבקשה להורות למשיב להשיב לשאלון בלבד, ומבלי לדון ומבלי להכריע כלל ברכיבים נוספים בבקשה: מהבקשה להגשת תצהיר גילוי מסמכים כללי; מהבקשה למתן תצהיר גילוי מסמכים ספציפי; ומהבקשה לאפשר לו לעיין במסמכים שיגולו. בכך שנמנעה מהמבקש הזכות להליכי גילוי ועיון בסיסיים, נפגעו קשות זכויותיו כבעל דין ויכולתו לנהל את הגנתו באופן ראוי. לגבי הכרעת בית המשפט בבקשה לאיחוד דיון נטען כי לא נפל כל דופי בהתנהלות המבקש בכך שלא נקט בהליך חדש נגד המשיב כל זמן שעמדה על הפרק סוגייה שנדונה בהליכים מקדמיים בדבר סילוק התובענה שהגיש המשיב על הסף מחמת התיישנות; וכי נוכח העובדה שלא התקיימו עדיין הליכים מקדמיים מצד המשיב, איחודה של התובענה שהגיש המשיב עם תביעת המבקש לא תביא לעיכוב משמעותי. תשובת המשיב התבקשה רק לטענות בנוגע להליכי הגילוי והעיון במסמכים. בתשובתו טען המשיב בעיקר כי ההחלטה נמנית על סוגי ההחלטות לגביהן לא תינתן רשות ערעור לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו) לפי סעיף 1(10) לצו על פיו לא תינתן רשות ערעור על החלטה מעין זו. הצו מחריג אמנם מתחולתו החלטה בעניין "גילוי מסמך פלוני", אולם בענייננו לא מדובר בגילוי מסמך ספציפי, אלא בבקשה המופנית כלפי עשרות קבוצות של מסמכים המחזיקים, על פי ההערכה, כאלפי עמודים. מעבר לכך נטען כי גילוי המסמכים הנדרש הוא מופרז ובלתי מידתי כשהבקשה כשלעצמה הוגשה כחלק מאסטרטגיה לעכב ולשבש את ההליך המשפטי. לא בכדי אפוא קבע בית המשפט כי מוצו ההליכים המקדמיים, וזאת על פי שיקול הדעת הרחב המסור לו, על רקע היכרותו עם ההליך הקונקרטי והתרשמותו מהתנהלות הצדדים. מעבר לכך פירט המשיב את הפגמים היסודיים השונים שנפלו לטענתו בדרישה לגילוי ועיון במסמכים, ובהם קיומו של חיסיון בקשר לחלק מהמסמכים, אי-בהירות בנוגע למסמכים המבוקשים, הסתמכות על מצב עובדתי משוער ומבלי שנתמכו טענות המבקש בתצהיר ועוד. דיון והכרעה תחילה ייאמר כי דין הבקשה בכל הנוגע להכרעה בבקשת המבקש לאיחוד דיון – להידחות. החלטה בבקשה לאיחוד דיון בתובענות לפי סעיף 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) היא החלטה המצויה בלב שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין אלו (ראו למשל: רע"א 91/23 ‏קפלן את לוי בע"מ נ' עיריית תל אביב, פסקה 8 (2.4.2023); רע"א 1072/13 כפר שמריהו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ וחברי האגודה נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 4 והאסמכתאות שם (7.4.2013)). בית המשפט מצא כי היענות לבקשה לאיחוד הדיון בתובענה המתנהלת כבר משנת 2020, עם דיון בתובענה הנוספת שהוגשה לאחרונה, תביא לעיכוב נוסף ואין בה כדי להביא לייעול ההליכים. אין בהכרעה זו דבר המצדיק התערבות. שונה התמונה בכל הנוגע לדיון בסוגיית ההליכים המקדמיים. המבקש צודק כי הבקשה נסובה על השלמת ההליכים המקדמיים – ובהם הליכי הגילוי והעיון במסמכים, בעוד שהכרעת בית המשפט המחוזי המנומקת ניתנה הלכה למעשה רק ביחס לבקשה להורות על מתן מענה מטעם המשיב לשאלון. בית המשפט קבע כי לא מדובר בשאלות המתאימות לשאלון וכי אין מקום להורות על הגשת שאלון מתוקן נוכח התמשכות ההליכים המקדמיים, דבר שיביא לעיכוב נוסף בהליך שהחל לפני למעלה מארבע שנים וטרם הסתיימו בו ההליכים המקדמיים. ואכן, אין כל פגם בקביעת בית המשפט המחוזי כי הגיעה העת לפנות לבירור התביעה לגופה. הצורך בתיחום היקפם ומשכם של הליכי הגילוי המוקדם הוא ברור, והערכאה הדיונית רשאית להורות כי נסתיימו הליכים אלה, אם להתרשמותה התעכבו בעלי הדין יתר על המידה (וראו למשל: רע"א 6720/13 סופר מדיק (מדיק לייט) בע"מ נ' anton hubner gmbh, פסקה 3 (16.10.2013); רע"א 3655/22 ‏כפריס אן.די.סי בע"מ נ' מרכז מכרות היהלומים בע"מ, פסקה 18 (18.8.2022)). ברם, אף כי בית המשפט נתן דעתו להתמשכות ההליכים המקדמיים, הדבר נבחן בראי הבקשה למתן מענה לשאלון בלבד, ולא ניתנה הדעת ליתר ההליכים המקדמיים שהתבקשו. במצב דברים זה, ביחס לסוגיה זו יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ומבלי להביע כל עמדה לגופם של דברים, יש להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי להשלמת הכרעתו בסוגיה זו – בקשר לגילוי ועיון במסמכים. ודוק, לא נעלמה מעיניי טענת המשיב כי מדובר בהחלטה הנמנית עם סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור על פי סעיף 1(10) לצו. מדובר בסעיף הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון". יצוין כי הצו מפנה לפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אך כיום יש לראות את ההוראה כמפנה לפרק ט' לתקנות שכותרתו "שאלונים, גילוי ועיון במסמכים". ואכן, אין חולק כי החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה לפי פרק ט' לתקנות, כאשר המשיב טען כי לא מתקיים החריג הקבוע בסיפא הסעיף לעניין החלטה בקשר ל"גילוי מסמך פלוני". ברם, גם אם אכן קשה לראות בענייננו בהחלטה מבחינת מהותה כהחלטה שניתנה בעניין "גילוי מסמך פלוני" נוכח אופי הגילוי המבוקש, שהוא גורף וכללי (וראו לעניין זה: רע"א 3392/19 ד.ז. רדיו חיפה נ' אקו"ם, אגודה קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל בע"מ, פסקה 6 (11.6.2019); רע"א 3031/20 ‏שופרסל בע"מ נ' אמן סנפיר בע"מ, פסקה 12 (28.6.2020); רע"א 4368/23 פנחס פיגומים 1988 בע"מ נ' עו"ד אופיר פדר – נאמן, פסקה 15 (18.9.2023); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 239-238 (מהדורה 12, 2015)); הרי שבכל הנוגע לסוגיית העיון במסמכים, לא יכול להיות חולק שהצו אינו מקים מחסום דיוני המונע מתן רשות ערעור, נוכח הסייג בסעיף (10)1 על פיו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור גם בנוגע ל"עיון במסמכים" (רע"א 8834/13 גרון נ' זלץ, פסקה 11 (13.3.2014); רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ' MAN Truck & Bus AG, פסקה 12 (12.10.2021)). ומעבר לכך, וזה העיקר, בהתחשב בטיב הסוגיה העומדת על הפרק – היעדר דיון והכרעה על ידי בית המשפט ברכיבים מתוך הבקשה – לא ניתן לומר כי מדובר במצב דברים שבו הוראות הצו מקימות מחסום ממתן רשות ערעור. ההנחה היא שהצו נועד ליצור מחסום מדיון בתוכנן של החלטות העוסקות בנושאים המנויים בו, ולא בפגם חיצוני היורד לשורש העניין והפוגע בכללי הצדק הטבעי (רע"א 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ, פסקה 11 (23.4.2013)). ולא בכדי נקבע בעבר כי היעדר הנמקה כלשהי מצדיק מתן רשות ערעור גם במקרים בהם מדובר בהחלטה מסוג ההחלטות המנויות בצו (רע"א 290/15 ‏ ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, פסקה 12 (8.12.2015); רע"א 9118/16 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אונגר, פסקה 9 (14.12.2016); רע"א 4299/23 לוין נ' לוין, פסקה 19 (25.7.2023)). סופו של יום, הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי להשלמת הכרעתו ביחס לרכיבי הבקשה להשלמת ההליכים המקדמיים שלא נדונו בהחלטה מיום 18.8.2024. אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ה (05 נובמבר 2024). דוד מינץ שופט