שחר כהן נ. התובע הצבאי הראשי

בבית המשפט העליון רע"פ 3829/99 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' ריבלין המבקש: שחר כהן נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית-הדין הצבאי לערעורים מיום 10.5.99 בע158/98/ (מר214/97/) תאריך הישיבה: כ"ו בטבת תש"ס (4.1.00) בשם המבקש: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיבה: עו"ד סרן נדב ויסמן פסק-דין השופטת ד' דורנר: המבקש, שהיה חייל בצה"ל בדרגת סמ"ר, הורשע בבית-הדין הצבאי המחוזי (מחוז שיפוט מרכז) ברצח חברו ליחידה, סמ"ר אלפרד (פרדי) כהן ז"ל, ונגזר עליו עונש של מאסר-עולם והורדה לדרגת טוראי. בערעורו לבית-הדין הצבאי לערעורים טען המבקש, כי בית-הדין הצבאי המחוזי לא היה מוסמך לגזור עליו עונש של מאסר-עולם. זאת, משום ששילוב סעיף 41 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין), הקובע עונש מאסר של 20 שנה בגין עבירה שדינה עונש של מאסר-עולם שאינו חובה, עם סעיף 25(א) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו1955- (להלן: חוק השיפוט הצבאי), הפוטר בית-דין צבאי מן החובה להטיל עונש של מאסר-עולם על מי שנתחייב בביצוע עבירת רצח - מוליך למסקנה כי עונש המאסר המירבי שבית-דין צבאי מוסמך להטיל בגין עבירת רצח הוא עונש של 20 שנות-מאסר. בית-הדין הצבאי לערעורים דחה טענה זו ואישר את העונש שהוטל על המבקש בבית-הדין הצבאי המחוזי. על פסק-דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-הדין הצבאי לערעורים. טענת המבקש הייתה, כי יש להעניק לו רשות ערעור מן הטעם שמתעוררת בעניינו שאלה כללית שההלכה בה טרם הוכרעה על-ידי בית-משפט זה. סעיף 440ט(ב) לחוק השיפוט הצבאי מגביל מתן רשות ערעור על פסקי-דין של בית-הדין הצבאי לערעורים למקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית שיש בה חשיבות, קשיות או חידוש. הנשיא שמגר הסביר, כי רשות ערעור תינתן, בין השאר, בשאלות שבהן "...טרם נפסקה הלכה על-ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר..." (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, בע' 128). בעניין השאלה שמעורר המבקש נקבע בבית-משפט זה בפסיקה עקיבה כי מתן שיקול-דעת לבית-המשפט אינו משנה את העונש הקבוע בגין ביצוע עבירה של רצח, שהוא עונש של מאסר-עולם חובה. עמד על-כך הנשיא שמגר בפסק-דין שהתייחס לסמכות בית-משפט להטיל עונש של מאסר-עולם על קטין, כאשר סעיף 25(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א1971- מעניק שיקול-דעת באשר לעונשו, אף כאשר העונש הקבוע בגין העבירה הוא עונש חובה: סעיף 25(ב) [לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א1971-] לא שינה את העבירה או את העונש שלצדה, אלא קבע...היתר פקולטטיבי המותנה בשיקול-דעת, והוא ההיתר לשקול אם לאמץ את מאסר העולם שנקבע כחובה או לאו. סעיף 25(ב) הנ"ל הותיר על כנה גם את האפשרות להטיל את המאסר כפי שנקבע בסעיף 300 [לחוק העונשין], היינו באותם מקרים בהם נקבעה חובה להטילו בחוק (כפי שגם נקבע במפורש בפסיקתנו). [ע"פ 530/90 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(3) 648, בע' 653] פסק-דין זה ניתן אומנם ברוב-דעות, אך דעת הרוב שבו הפכה להלכה פסוקה. כך, בע"פ 1590,1583/91 מדינת ישראל נ' פלונים, פ"ד מו(5) 94, שניתן פה-אחד, כתב המשנה-לנשיא אלון: אפשרות זו של שיקול-דעת של בית המשפט לעניין השתת מאסר עולם אינה משנה את מהותה של העבירה, שהמחוקק קבע בעניינה שדינה הוא מאסר עולם חובה. [שם, בע' 98. ההדגשות במקור.] כך גם נדחתה הטענה כי עונש החובה בגין עבירת רצח בוטל בסעיף 300א לחוק העונשין, המאפשר במצבים מסויימים להטיל עונש קל מעונש של מאסר-עולם. נפסק, כי אין בהוראת סעיף 300א לחוק העונשין "כדי לשנות את אופיו של מאסר-עולם כעונש חובה בגין הרשעה ברצח בכל המקרים האחרים, בהם לא נתקיימו היסודות של העונש המופחת" (ע"פ 8198/96 עטייה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). דברים דומים נאמרו אף בע"פ 6619/93 בן דוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). אכן, הטלת עונש חובה על מי שביצע עבירת רצח משקפת עמדה מוסרית המכירה בקדושת חייו של אדם כערך עליון. כדברי הנשיא שמגר, "...האמונה שלנו בקדושת חיי אדם חייבת למצוא ביטויה גם בענישה של עבריין ובהדגשת משמעותו של כל קיפוח של חיי אדם בעינינו" (ע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום, פ"ד מו(2) 187, בע' 192). ובפרשה אחרת שבגידרה נגזרו עונשי מאסר-עולם מצטברים, כתבתי את הדברים הבאים: ערך חיי האדם וסלידתנו העמוקה ממעשים הפוגעים בו חייבים למצוא ביטוי מפורש ונפרד גם במסגרת גזירת העונש, הן לעניין מספר העונשים שיש לגזור על הנאשם והן לעניין הצטברותם. [ע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 289, בע' 303] בפירוש שניתן לסעיף 25(א) לחוק השיפוט הצבאי בבי"דצ מר3/57/ תובע צבאי נ' רס"ן מלינקי, פ"מ יז 90, בע' 254 נקבע, כי לבית-דין צבאי סמכות להטיל "...על אדם שהורשע בדין בשל רצח כל עונש חוקי שלא יהיה חמור ממאסר עולם". הוראה זו, על-פניה, אינה משנה את העונש שיש להטיל בגין ביצוע עבירה של רצח. שכן, נקבע בה כי בית-דין צבאי מוסמך להטיל על חייל שהורשע בעבירה שאיננה צבאית את העונש שבית-משפט היה מוסמך להטיל על אותה עבירה, וכן עונשים קלים יותר. התכלית המשולבת של סעיף 25(א) לחוק השיפוט הצבאי ושל סעיף 300 לחוק העונשין אף מחייבת לעשות שימוש בסמכות להקל מעונש החובה במקרים חריגים ויוצאי-דופן בלבד, הקשורים בתנאים המיוחדים של השירות הצבאי ואשר מצדיקים הטלת עונש מופחת. כללם של דברים, בדומה להוראות חוק אחרות המעניקות שיקול-דעת לבית-המשפט, אף סעיף 25(א) לחוק השיפוט הצבאי לא שינה את העונש של מאסר-עולם חובה שיש לגזור בגין ביצוע עבירת רצח. לא מצאנו איפוא יסוד למתן רשות ערעור ואנו דוחים את הבקשה. ניתן היום, כ"ו בטבת תש"ס (4.1.2000). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99038290.L05