איימן אבו רקייק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3828/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3828/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: איימן אבו רקייק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.2.2009 בת"פ 8122/08 שניתן על-ידי השופט נ' זלוצ'בר תאריך הישיבה: ג' באדר תש"ע (17.2.10) בשם המערער: עו"ד אסתר בר-ציון; עו"ד ויקטור אוזן בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט זלוצ'ובר) (הכרעת הדין מיום 16.2.09 וגזר הדין מיום 22.3.09) בת"פ 8122/08, בגדרו הורשע המערער – יליד 1985 – לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. המערער זוכה מעבירת סיוע להפרת הוראה חוקית. על המערער נגזרו חמש שנות מאסר שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, והופעל עונש מאסר מותנה בן שנה, במצטבר – ועל כן הושתו יחד שש שנות מאסר לריצוי בפועל. כן נפסל רישיונו של המערער למשך עשר שנים, הוטל עליו קנס של 5,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו. רקע ב. כנטען בכתב האישום, ביום 31.5.08 סמוך לשעה 3:20 היו המתנדבים אפוטה וליבה מוצבים במחסום המשטרתי בצומת תל שבע. המתנדבים סימנו לרכב מסוג מאזדה בצבע כסף, בו נהג, כנטען, עיד אבו רקייק, לעצור לבדיקה שגרתית. במהלך בדיקת פרטי הנוסעים ברכב הסתבר, כי אחד הנוסעים, עטאללה אבו רקייק, אמור להימצא במעצר בית והמתנדבים ביקשו מהנוסעים במאזדה להמתין לניידת נוספת, על מנת שאלה יעכבו את עטאללה לחקירה. כנטען, בזמן ההמתנה לניידת, הגיע המערער, שנהג ברכב מסוג מאזדה בצבע לבן, אל המחסום. המתנדב אפוטה ביקש את רישיון הנהיגה שלו, אך המערער האיץ את מהירות רכבו, עצר סמוך למקום בו עטאללה עמד, וקרא לו. עטאללה עלה לרכב בו נהג המערער, והרכב נמלט מן המקום בנסיעה מהירה לכיוון תל שבע. ג. ניידת משטרתית ובה השוטרים דודיאן ואזולאי דלקה אחר המערער. המערער הגיע לשכונה 26 בתל שבע ונעלם מטווח ראיית השוטרים, עד שלפתע הגיח מולם. כנטען, כשהמערער הבחין בניידת כיבה את אורות רכבו, והחל נוסע אחורה במהירות. בשלב מסוים ירד עטאללה מהרכב ונמלט. המערער האיץ את רכבו. השוטרים בניידת שדלקה אחריו הורו לו לעצור, והפעילו אורות כחולים מהבהבים.חרף זאת, והגם שבמהלך הנסיעה התנגש המערער בעמוד, המשיך בנסיעתו הפרועה. במהלך הנסיעה, כשהניידת נסעה במקביל לרכב המערער, ניסה המערער לנגחה באמצעות רכבו. התנגשות זו נמנעה, בשל כך שהשוטר דודיאן הצליח לסטות חדות שמאלה. המערער המשיך לנהוג בפראות בשכונות תל שבע עד שבשלב מסוים החליק והסתובב על צירו. כשפנתה הניידת בעקבותיו והחלה להתקדם לעברו, האיץ המערער את רכבו היישר לעבר חזית הניידת, ושוב נמנעה התנגשות בשל כך שהשוטר דודיאן סטה חדות ימינה. לאחר מכן התנגש המערער באבן שפת המדרכה, וכתוצאה מכך התפוצץ צמיג במכוניתו, אך הוא המשיך בנסיעתו עד אשר התנגש במחסום אבנים וצמיג נוסף ברכבו התפוצץ. ד. בשלב זה קפץ המערער מהרכב, בעודו בנסיעה, והחל לנוס רגלית. השוטרים דלקו אחריו עד שנתפס על ידי השוטר אזולאי, בסיוע שוטרים נוספים שהגיעו למקום. בעת לכידתו היכה המערער את השוטר אזולאי, חבט בו באגרופיו בפניו ובחזהו ומשך את חולצתו עד לקריעתה. כתוצאה מן האמור, נגרמו לשוטר אזולאי שבר בידו וחבלות נוספות והשוטר דודיאן נחבל בידיו ובברכו. שני השוטרים נזקקו לטיפול רפואי, ופונו לבית החולים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ה. בית המשפט המחוזי קבע כי ממכלול העדויות עולה המסקנה שהמערער הוא זה שנהג ברכב. צוין, כי עדותו של המערער הותירה רושם שלילי, מזלזל ולא אמין, ונמצאו סתירות רבות בין עדותו ואמרותיו במשטרה לבין הראיות האחרות בתיק. הודגש, כי שקריו של המערער שזורים בכל חקירותיו ועדותו, ואת גירסאותיו שינה מפעם לפעם על פי צרכיו המשתנים. במכלול, נפסק כי גירסתו מחזקת את המסקנה היחידה האפשרית - שהוא זה שנהג ברכב המאזדה שנתפס. ו. אשר לעבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו צוין, כי עדותו של השוטר אזולאי מהימנה, והעובדה שלא ייחס למערער את שבירת ידו, מלמדת כי לא מיהר להפליל את המערער. עוד צוין, כי המשיבה חזרה בה מהאישום באשר לעבירת סיוע להפרת הוראה חוקית, שכן לא הציגה ראיות במידה הנדרשת להוכחת יסודות העבירה, ובפרט ביחס למודעות המערער. ז. בית המשפט אף דחה את הסבר המערער לכך שאינו זוכר מי הנהג, וציין כי על המערער היה להביא לעדות מטעמו את הנהג ברכב המאזדה, או לפחות מי מהנוסעים ברכב אשר יכלו להעיד לעניין זה. ח. על המערער נגזר העונש כאמור מעלה. בגזר הדין ציין בית המשפט כי עבירות המערער הן חמורות, ועיקר חומרתן נעוץ בנסיבות ביצוען. צוין, כי המערער הוא "רצידיביסט שמעשיו מעידים על מסוכנותו לציבור, ומערכת אכיפת החוק לא מרתיעה אותו. חובה עלינו להגן על השוטרים העושים במלאכה הקשה והמסוכנת, כדי לאכוף את החוק ולמנוע את פגיעת הנאשם בציבור... רק בענישה מחמירה ישודר גם מסר מרתיע לעבריינים אחרים דוגמתו, המסכנים את הציבור ובזים למערכת אכיפת החוק- תופעה אשר הפכה לצערנו באזור הדרום ל'מכת אזור'" ( עמ' 67-66 לגזר הדין). טענות המערער ט. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין כאחד. לטענת המערער, לא ניתן בהכרעת הדין משקל מספיק לסתירות המהותיות בגירסותיהם של עדי התביעה העיקריים, סתירות היורדות לשורשו של עניין, ואשר בשלהן היה מקום להורות על זיכוי המערער. נטען, כי עדויותיהם של עדי התביעה אזולאי, דודיאן ולוי לא רק שהן סותרות זו את זו, אלא שהן תומכות במסקנה היחידה הסבירה כי לא המערער הוא זה שנהג ברכב. י. נטען, כי שגה בית המשפט משקבע כי נוכח עדויותיהם של אזולאי ודודיאן תיתכן רק המסקנה שהמערער נותר לבדו ברכב וכבר בתחילת האירוע ירדו נוסעיו האחרים. הוסף, בהקשר זה, כי מגירסת השוטרת לוי נלמד בבירור שבסוף המרדף יצאו שני אנשים מן הרכב, ולא אדם אחד. עוד נטען, כי שגה בית המשפט משהרשיע את המערער בעבירה של תקיפת שוטר: גירסתו של אזולאי ביחס לאופן בו הותקף על ידי המערער אינה הגיונית, ולמעשה נוכח גירסתם של השוטרים דודיאן ולוי היה מקום לזכותו מאישום זה. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט משלא נתן משקל לעובדה כי גם מספר שעות לאחר מעצרו של המערער נדף מפיו ריח של אלכוהול, ובכך יש ללמד כי המערער היה שיכור בעת האירוע, ומסיבה זו לא זכר את דבר האירוע. י"א. אשר לגזר הדין, הודגש, כי המערער הוא צעיר אשר מלבד הרשעה קודמת דומה הוא נעדר הרשעות נוספות. עוד נטען, כי יש ליתן משקל להיותו של המערער חולה לב, וגם לרקעו הקשה, שכן אביו שהה תקופות ארוכות מאחורי סוגר ובריח. דיון י"ב. בדיון לפנינו חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם. באת כוח המערער הדגישה כי אזור המרדף היה חשוך, וספק אם ניתן היה לראות האם היה זה המערער שיצא מדלת הנהג, שכן זוהה אך בעדות יחידה של השוטר אזולאי, בתנאי שטח קשים, מה גם שבשלב מסוים במרדף בתל שבע ניתק קשר העין עם מכונית המאזדה. כל זאת – גם נוכח סתירה אל מול עדות השוטרת לוי. עוד צוין, כי המערער גדל בתנאי סביבה קשים ונסיבותיו האישיות מקימות עילה להתערבות בעונש שנגזר, הן בהפחתת המאסר בתיק והן בחפיפת חלק מן המאסר על תנאי. באת כוח המשיבה סמכה ידה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והדגישה כי אכן היתה הפסקה בקשר העין עם הרכב, אך משלב התקר בגלגל היתה רציפות. והמערער לא הציג כל גרסה התומכת בעמדתו; המערער נתפס לאחר שירד מהרכב. עוד צוין, כי הרכב הנמלט הוא של אחות המערער, וכי השוטרת לוי סברה שהיו שני אנשים ברכב – ומכאן הסתירה הנטענת – הגם שבפועל היו שלושה, עקב הדיווח שקיבלה, ולא משום שראתה זאת בעיניה. לגבי העונש נטען, כי העבירה הקודמת של סיכון חיי אדם בה הורשע המערער, תקיפת השוטר – שלטענת המדינה הוכחה כדבעי – והרשעות התעבורה של העורר מצביעות על חומרת התנהגותו ומצדיקות את העונש. הכרעה על ההרשעה י"ג. הערעור שבפנינו מופנה בעיקרו כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. נאמר פעמים אין ספור, כי בממצאים כאלה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם המסכת העובדתית אשר נקבעה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם חומר הראיות (ע"פ 7374/07 שמאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ע"פ 3914/05 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 13 לפסק הדין; ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל פ"ד לז(1) 225, 233; ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל פ"ד נה(2) 150, 165). דברים אלה הם ילידי ניסיון החיים והשכל הישר. ענייננו אינו חורג מן הכלל. י"ד. המערער כפר בעבירות המיוחסות לו, והכחיש כי נהג ברכב. לטענתו, ישב לצד הנהג. כמותי כבית המשפט המחוזי סבורני, כי המסקנה המתבקשת ממכלול העדויות היא שהמערער הוא זה שנהג ברכב. טענת ההגנה העיקרית, שהיו ברכב שלושה אנשים (מתחילה) ושניים עד סוף המרדף ולא המערער הוא שנהג, אין להלמה, כפי שיפורט. ט"ו. כעולה מדו"חות פעולה של המתנדבים אפוטה וליבה (ת/2, ת/3) במחסום נעצר רכב מאזדה כסוף, ואחד מהנוסעים בו היה עטאללה אבו רקייק. הלה עוכב, והשוטר אזולאי הוזעק למקום. בינתיים הגיע למקום רכב מאזדה לבן. כאשר ביקש אפוטה מנהג הרכב הלבן רשיון נהיגה, הוא מילמל דבר מה, והחל לנסוע מן המקום, ואז עצר הנהג ליד עטאללה, קרא לו לעלות לרכב, ויחד נמלטו. השוטרים אזולאי ודודיאן, שהגיעו למקום, החלו במרדף אחר הרכב; בשלב מסוים איבדו קשר עין עם הרכב לזמן קצר. כעולה מעדויותיהם של השוטרים הללו, זמן לא רב לאחר שנהג המאזדה הלבן זיהה את הניידת, הבחין השוטר אזולאי כי הנוסע שישב לצד הנהג קפץ מן הרכב (הודעת השוטר אזולאי מיום 31.5.08, עמ' 2, ש' 35). למן הרגע שבו ראו אזולאי ודודיאן שוב את המאזדה ועד רגע מעצרו של העורר שמרו השוטרים על קשר עין עם הרכב הנמלט, ולא ראו יציאת אדם מהרכב עד ליציאתו של המערער מדלת הנהג. כעולה מהודעותיהם, בסוף המרדף נמלט מן הרכב אדם אחד ונעצר - הוא המערער. מהודעת אזולאי גם עולה כי בסיום המרדף, רק דלת הנהג נותרה פתוחה (עמ' 22 לפרוטוקול הדיון שורה 15-14). אף השוטר דודיאן ציין כי זיהה דמות אחת יוצאת מן הרכב:"זיהיתי את החשוד יוצא מהרכב ומתחיל לברוח" (ת/10 א מיום 1.6.08, עמ' 2 ש' 30-29). המערער משליך יהבו על עדותה של השוטרת לוי, המציינת "מרכב המאזדה יצאו שתי דמויות וזה לפי הדיווח" (עמ' 26 לפרוטוקול הדיון). דומני, כי מאמירה זו לא תצמח ישועה למערער. מדבריה של השוטרת לוי עולה כי למדה, מן הדיווח המשטרתי שקיבלה, ששני אנשים נותרו ברכב, ואולם היא עצמה ראתה, ככל הנראה, אדם אחד נמלט מן הרכב:"היו דמויות שיצאו מניידת המשטרה והייתה דמות של הנאשם שיצאה מהמאזדה" (עמ' 25 לפרוטוקול הדיון ש' 22-21). אשר לשאלה אם היו ברכב שלושה אנשים או שניים, התשובה לה אינה מעלה או מורידה נוכח עדויות השוטרים באשר לסיום המרדף ויציאת המערער מן הרכב. יתכן כי מתחילה היו ברכב שלושה – שניים שהגיעו למחסום ועטאללה שהצטרף, ואיננו יודעים במדויק את שלבי עזיבתם, אך אין בכך כדי לסתור את העדות בדבר יציאת המערער מן הרכב והשארת דלת הנהג פתוחה. ט"ז. למול עדויות השוטרים ניצבת גירסתו הלא עקבית של המערער. בהודעתו הראשונה במשטרה (ת/1 מיום 31.5.08, יום המעשה) לא השיב על מרבית השאלות וציין כי "מה שיש לי אני אגיד לעורך דין" (כך במקור-א"ר), ולאחר מכן מסר כי היה שתוי, ולא יכול היה לעמוד בחקירה. יחד עם זאת, המערער ברר תשובותיו בקפידה ולגבי חלק מהשאלות שמר על זכות השתיקה. בחקירתו השניה במשטרה הסביר שלא מסר גירסה כי שוטרים היכוהו (ת1א מיום 2.6.08, עמ' 1 ש' 3), וחזר על תשובתו בנוסח "מה שיש לי אני אגיד לעורך דין". בהודעתו במח"ש מיום 16.6.08 בעקבות תלונה שהגיש, טען כי כלל לא נסע ברכב המאזדה, והכחיש כל מעורבות בפרשת המרדף, ולטענתו למשמע רעשים יצא בריצה מביתו, אז התנפלו עליו שוטרים והיכוהו (עמ' 1, ש' 8-3). בגירסתו השלישית, בעדותו בבית המשפט, מסר כי היה נתון תחת השפעת אלכוהול: "אני לא זוכר איפה התעוררתי כי אני בן אדם שתוי, כל הזמן שתוי ואני מכור לסמים" (עמ' 30 לפרוטוקול הדיון), אך לראשונה הודה שהיה ברכב (שם, ש' 30-22). המערער העיד בתחילה כי ישב ליד הנהג ולאחר מכן העיד כי ישב מאחור, וכי אינו זוכר מי היה הנהג (שם, ש' 11-30). לכך מתווספת העובדה כי הרכב בו מדובר, היה רכבה של אחותו, דבר האומר דרשני. גירסאותיו המפותלות של המערער ושקריו עומדים לו לרועץ; אמירת אי אמת מפי המערער מוכרת כהתנהגות מפלילה (ע"פ 8002/99 בכר נ' מדינת ישראל, פד נ"ו (1) 135; בש"פ 975/04 אברג'ל נ' מדינת ישראל, פד נ"ח (3) 775), וכנודע, גם לשמירה על זכות השתיקה משקל בהתווספה לעדויות הפוזיטיביות (ראו ע"פ 5730/06 גרציאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 7637/05 יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם). י"ז. אשר לאירוע התקיפה העיד השוטר אזולאי כי כמה מטרים לאחר שהחל המרדף הרגלי החליקו הוא והמערער. משקם המערער על רגליו והמשיך במנוסתו, התנגש בגדר, אז תפס אותו אזולאי בחולצתו. המערער הסתובב אליו, והחל מכה אותו באגרופיו בחזה ובפנים, וקרע את חולצתו. השוטרים לוי ודודיאן לא ציינו דבר באשר לתקיפת אזולאי על-ידי המערער; ואכן, על פניו תימה, ואולם אזולאי הסביר כי דודיאן התעכב ברכב המשטרה, ועל כן לא ראה את המתרחש, ולוי הצטרפה למרדף בשלב מאוחר. בית המשפט הדגיש, בהקשר זה, כי עדותו של אזולאי, אשר מסר תיאור מפורט של האירוע ולא ייחס את שבירת ידו למערער דווקא ( עמ' 19 לפרוטוקול הדיון, ש' 20), מהימנה בעיניו. מנגד, נציין כי המערער מסר לראשונה אך בחקירתו השניה שהוכה על ידי שוטרים. לא זו אף זו, כאשר נשאל בחקירה הראשונה מדוע הוא פצוע, מסר כי אינו יודע כיצד הדבר אירע לו (ת/ 1, עמ' 2, ש' 7-6), ובעדותו בבית המשפט ציין "לשאלה למה לא אמרתי לחוקרים שאני שתוי ושהמשטרה הרביצה לי, אני משיב מה, החוקר לא ראה אותי? חוקר ראה אותי שאני פצוע מה אני אתן גירסה ואני בן אדם פצוע" (עמ' 31 לפרוטוקול הדיון, ש' 5-4). דומה כי הדברים מדברים בעדם, ואין מנוס מן המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא. אין בידינו, איפוא, להיעתר לערעור על הכרעת הדין. על העונש י"ח. לא מצאנו לנכון גם להיעתר לערעור על גזר הדין. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, ומבטאים זלזול בחוק ובחיי אדם. במשך שעה ארוכה ובניסיון להימלט מאנשי החוק, פרק המערער עול, ותוך נסיעה במהירות בלתי סבירה ובפראות יצר סכנה ממשית לכל מי שנקרה בדרכו. בכך לא הסתפק, והשתמש באלימות למול אנשי החוק. תיק זה הצטרף לת"פ 8322/04 בו נידון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לשלושים ושישה חודשי מאסר בפועל על עבירה זו של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וכן עבירות – בכתב אישום נוסף – של סחר בסם מסוכן ואחזקת סם שלא לשימוש עצמי. הוא נדון גם לשנת מאסר על תנאי. בנוסף היו למערער עבירות תעבורה לא מעטות. לא היה מנוס, איפוא, מענישה מחמירה ומרתיעה. אכן, המדובר בעונש לא קל, ואולם נוכח עברו של המערער אין לומר כי הוא חורג מן הראוי. סוף דבר י"ח. איננו נעתרים איפוא לערעור על שני חלקיו. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, ‏י"א בתמוז תש"ע (23.6.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09038280_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il