דנה שדמי מיידאן נ. אליזבט טורונצ'יק

פסק-דין בתיק ע"א 3826/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3826/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית המערערים: 1. דנה שדמי מיידאן 2. עמיר שדמי 3. דיקלה אינטרנשיונל מיגון 1992 בע''מ 4. ג'י .אס.או.אס. טכנולוגיות בע''מ נ ג ד המשיבה: אליזבט טורונצ'יק ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 19.03.2012 בת.א. 2147/07 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' אבניאלי תאריך הישיבה: ט"ו בכסלו התשע"ד (18.11.2013) בשם המערערים: בעצמם בשם המשיבה: עו"ד יאיר אשכולי פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' אבניאלי) שדחה את תביעת המערערים לבטל פסק דין קודם שנתן בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ע' סלומון צ'רניאק) ביום 13.1.2004 (להלן: פסק הדין הראשון) ולפיו חויבה המערערת 1 (להלן: דנה) לשלם למשיבה סך של 2,771,644 ש"ח. 1. דנה ניהלה את חשבונות המשיבה, שהתגוררה באותה עת באוסטריה, בסניף בנק הפועלים בבית אסיה בתל-אביב. בשנת 1998 הגישה המשיבה תביעה נגד המערערים בטענה כי דנה הוציאה כספים מחשבונותיה ללא הרשאתה, תוך שימוש בדרכי עורמה ובמצגי שווא. בין היתר נטען כי חלק מהכספים הועברו לחשבונותיה האישיים של דנה, ולחשבונות יתר המערערים – בעלה (ממנו התגרשה לימים), המערער 2 (להלן: עמיר), וחברות שהיו בבעלותם (המערערות 4-3). ביום 6.11.2002 ניתן פסק דין חלקי נגד המערערים 4-2 המקבל את מלוא התביעה נגדם לתשלום סך של 894,500 ש"ח, לאחר שלא התייצבו לדיון. שמיעת ההוכחות באותו הליך התקיימה, אפוא, לגבי דנה בלבד. בפסק הדין הראשון קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבה נתנה בדנה אמון מלא, עד שהייתה כ"פרה עיוורת" בידיה, אך דנה הפרה את האמון בעשותה בכספי המשיבה כרצונה. בית המשפט המחוזי ציין כי דנה לא חלקה על כך שהיא זו שביצעה את העברות הכספים שבגינן נתבעה אך טענה כי הללו בוצעו בהרשאת המשיבה. בית המשפט המחוזי לא נתן אמון בגירסתה של דנה וקבע כי היא הציגה גירסה מעורפלת ומפוקפקת ולא הצליחה להציג הסבר משכנע לאף אחת משלל משיכות הכספים שביצעה מחשבונות המשיבה. אשר על כן, קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה נגד דנה במלואה, וחייב אותה כאמור בתשלום סך של 2,771,644 ש"ח. בשולי הדברים ולנוכח מסקנותיו, אף המליץ בית המשפט המחוזי למשטרה לטפל בתלונה הפלילית שהגישה המשיבה נגד דנה "באופן יסודי ומעמיק" אך לטענת המערערים, שלא נסתרה, הוחלט בעקבות החקירה המשטרתית שלא להעמיד לדין פלילי איש מהם. 2. ביום 17.7.2007, כשלוש וחצי שנים לאחר שניתן פסק הדין הראשון, הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי תביעה לביטולו בטענה כי נתגלו להם לאחר מתן פסק הדין ראיות מהותיות חדשות. בפרט טענו המערערים כי המשיבה הסתירה מבית המשפט את זהותה האמיתית כאזרחית ישראלית העונה לשם אסתר טורונצ'יק, והתחזתה – כך טענו – לתיירת שאינה שולטת בשפה העברית ואינה פעילה בחיי המסחר במדינת ישראל. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבה אכן דוברת עברית, אך ציין כי יש לתמוה על טענת המערערים כי הדבר הפתיע אותם, שכן המשיבה העידה בעברית במשפט הראשון. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי טענת המשיבה שהיא אינה יודעת קרוא וכתוב בשפה העברית לא נסתרה, וכי גירסתה שחתמה על מסמכים בעברית לאחר שאלה הוקראו והוסברו לה, סבירה בהחלט. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערערים צירפו לכתב תביעתם מסמך משנת 1979 המתייחס אל המשיבה בשם אסתר והמציין את מספר תעודת הזהות הישראלי שלה. על כן, ומשמצא את עדות המשיבה מהימנה, קבע בית המשפט המחוזי כי זהותה של המשיבה ומידת שליטתה בשפה העברית לא הוסתרו מהמערערים ואין מדובר על כן, בראיות חדשות או מהותיות. נוסף על כך קבע בית המשפט המחוזי כי המערערים לא הבהירו כיצד גילוי העובדה שהמשיבה היא אזרחית ישראל ודוברת עברית משפיע על מסקנת בית המשפט בפסק הדין הראשון בדבר כספים שנמשכו מחשבונה של המשיבה ללא הרשאתה. בית המשפט ציין בהקשר זה כי היה על דנה ליידע את המשיבה ולבקש את אישורה לפעולות הכספיות שביצעה בחשבונה וזאת ללא קשר לאזרחותה או לבקיאותה בשפה העברית. משנקבע כי לא עשתה כן, הטענות המועלות עתה אין בהן, כך נקבע, כדי לשנות מתוצאת פסק-הדין הראשון. מכאן הערעור שלפנינו. 3. המערערים טוענים כי רק במהלך חקירתם במשטרה נודעה להם זהותה האמיתית של המשיבה, ולשיטתם בית המשפט שדן בתביעה המקורית לא היה נותן בה אמון אילו ידע כי מדובר באזרחית ישראלית בעלת יכולת וניסיון עסקי בישראל החל משנת 1961. לאחר שנתגלו הראיות החדשות, כך טוענים המערערים, לא ניתן עוד להניח כי המשיבה פעלה כ"פרה עיוורת" ואיפשרה להם לעשות בחשבונותיה ובכספה ככל העולה על רוחם, ומכאן שלא היה מקום לקבל את תביעתה. כמו כן הם טוענים כי אין לקבל את טענת המשיבה כי חתמה על תצהירה בעברית לאחר שבא-כוחה תרגם לה אותו לגרמנית, ולשיטתם בלא שהוצג תרגום מאומת כדין של התצהיר יש לפוסלו בהיותו עדות שקר. בנוסף טוענים המערערים כי המשיבה הסתירה את אזרחותה הישראלית מממשלת אוסטריה וכי "תרמית" זו מערערת את אמינותה גם ביחס לטענותיה כלפיהם. לבסוף טוענים המערערים כי ייצוגה של דנה בתביעה המקורית היה רשלני וכי בגינו לא הציגה ראיות נוספות שהיו בידה באותה עת והם מפנים לתצלומי שיקים המצויים ברשותם המוכיחים, לטענתם, כי העברות הכספים ה"לא-מורשות" שבגינן חויבו בתשלום פיצויים, הן למעשה העברות לגיטימיות שנעשו לבקשת המשיבה. 4. המשיבה טוענת מצידה כי פסק הדין הראשון ופסק הדין מושא הערעור קבעו ממצאי עובדה ברורים בדבר משיכות הכספים הבלתי מורשות ובדבר מהימנותה של המשיבה וכי על-פי ההלכה הפסוקה ערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בממצאים אלה, קל וחומר כאשר מדובר בערעור על דחיית תביעה לביטול פסק דין חלוט. לטענת המשיבה, טענות המערערים בעניין זהותה, שליטתה בשפה העברית או מערכת היחסים שלה עם ממשלת אוסטריה, אין בהן משום הסבר לעובדה המוכחת שהם שלחו את ידם ברכושה ללא הרשאתה. לבסוף טוענת המשיבה כי המערערים לא עמדו בנטל להוכיח שלא יכלו להשיג את הראיות "החדשות" שהציגו בשקידה סבירה כבר בעת קיום ההליך הראשון וכי ראיות אלה והמסמכים שהיו בידם כל העת ולא הוצגו, אינם מקימים עילה למשפט חוזר אזרחי. 5. דין הערעור להידחות. סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט ולהורות על "משפט חוזר אזרחי" אינה מעוגנת בחוק או בתקנות אך יש לה עיגון בהלכה הפסוקה הקובעת את התנאים להפעלתה (ע"א 4682/92 עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003) (להלן: עניין עיזבון שעיה); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 434-433 (מהדורה שלישית, 2012)). סמכות זו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט מתנגשת עם אחד מעקרונות היסוד החשובים בשיטתנו המשפטית, הוא עקרון סופיות הדיון (ראו והשוו: בג"ץ 681/12 גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.9.2012)). על כן היא שמורה למקרים חריגים ונדירים כגון מקרים "שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין" (עניין עיזבון שעיה, בעמ' 371; ראו גם ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, פס' 20-11 (25.2.2010)). הראיות החדשות שלגילוין טוענים המערערים במקרה זה אינן ראיות "שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה". בפסק הדין הראשון התייחס בית המשפט המחוזי לחובותיה של דנה כמיופת כוח בחשבון המשיבה וקבע: פשיטא ש[דנה] חבה כלפי [המשיבה] בניהול חשבונותיה וכל ענייניה ביושר ובהגינות פשיטא שהיה על [דנה] לנהל מעקב כתוב לכל הפעולות בחשבון ולדאוג לתיעוד כל הוראותיה של [המשיבה] אם היו כאלה. פשיטא שעל [דנה] לתת הסבר ומענה לכל סכום שהוצא מחשבון [המשיבה]. (עמ' 8 לפסק הדין הראשון) עוד הוסיף בית המשפט וקבע שם כי דנה הפרה את חובותיה אלה. דנה הודתה כי היא אכן ביצעה את כל ההעברות מחשבונות המשיבה כמפורט בכתב התביעה אך לא הציגה כל הסבר משכנע או אסמכתא כלשהי לאיזה מאותן העברות. אף אם נניח לטובת המערערים כי המשיבה אכן יודעת קרוא וכתוב בעברית וכי נמנעה מלגלות לבית המשפט אשר דן בהליך הראשון או לממשלת אוסטריה את דבר היותה אזרחית ישראלית - ואיננו קובעים כי כך הוא - ברי כי אין בכך משום מענה או הסבר לכל אותן העברות בלתי מתועדות בשווי של מיליוני שקלים שביצעה דנה מחשבון המשיבה. מטיעוני המערערים עולה כי הם חולקים על כך שהיה עליהם להחזיק תיעוד כתוב של העברות הכספים שביצעו מחשבון המשיבה ולהסביר את טיבן, אך השגה משפטית זו שהינה תמוהה כשלעצמה, אין מקומה בתביעה לביטולו של פסק-הדין הראשון או בערעור שבפנינו על פסק-הדין הדוחה תביעה זו. זאת משום שהמערערים יכולים היו להעלותה בהליך הראשון או בערעור על פסק-הדין הראשון אך הם בחרו שלא לעשות כן. 6. משנמצא כי הראיות שהציגו המערערים אין בהן כדי לשנות את תוצאת פסק הדין הראשון, מתייתר הדיון בשאלה האם אכן מדובר בראיות חדשות והאם ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה במועד מוקדם יותר. עוד אציין כי נוכח העובדה שהמערערים התמקדו בסיכומיהם בבית המשפט המחוזי בטענה בדבר קיומן של ראיות חדשות הנוגעות לאזרחותה הישראלית של המשיבה ולמידת שליטתה בשפה העברית, לא ראיתי מקום להתייחס לטענה הנוספת שהועלתה על ידם בשלב הערעור, בדבר ייצוג רשלני בהליך הראשון. לבסוף אעיר כי הטענה בדבר קיומן של ראיות חדשות יכולה הייתה להישמע לכתחילה רק ככל שהדבר נוגע לדנה, אשר ניהלה הליך של הוכחות אל מול תביעת המשיבה שבסופו שניתן פסק-הדין הראשון. יש לתמוה לכן על צירוף המערערים 4-2 להליך דנן, שהרי נגדם כפי שכבר צויין ניתן בהליך הראשון פסק-דין בהיעדר התייצבות, וההליכים הנפרדים שננקטו על ידם לביטולו נדחו. סיכומו של דבר, הערעור נדחה. המערערים, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות שכר טרחת בא-כוח המשיבה בסך של 25,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ג בכסלו התשע"ד (26.11.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12038260_V10.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il