דב מאיר בנזימן נ. דניאל חיון

2 1 בבית המשפט העליון ער"א 3825/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. דב מאיר בנזימן 2. פסיה בנזימן נ ג ד המשיבים: 1. דניאל חיון 2. אורית חיון ערעור על פסק דינה של הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 28.2.2024 בע"א 804/24 בשם המערערים: עו"ד רוני מתניה פסק-דין ערעור על פסק דינה של הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 28.2.2024 בע"א 804/24, בו הורתה על מחיקת ערעור שהגישו המערערים מחמת איחור בהגשתו. ביום 28.1.2024 הגישו המערערים לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 27.8.2023 בו התקבלה תביעת המשיבים לאכיפת חוזה מכר דירה ונקבעו מועדים לביצוע חיובים שונים שהוטלו על הצדדים ובכלל זה מועדים לתשלום התמורה למערערים (המוכרים) (להלן: פסק הדין). כן הוגש הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.9.2023 בה התקבלה בקשת המשיבים להבהרת פסק הדין ביחס לביצוע חיובי הצדדים על פיו (להלן: ההחלטה המשלימה). בבקשת ההבהרה ציינו המשיבים כי חלק מהתמורה שעליהם לשלם למערערים אמור להתבצע באמצעות הלוואה מבנק למשכנתאות, וזו מותנית בהמצאת "כתב כוונות" מהבנק שלטובתו רשומה משכנתא על הדירה. כתב כוונות שכזה הומצא על ידי המערערים בתחילת ההליך, אולם מאחר שהוא אינו עוד בתוקף יש צורך בהמצאת כתב כוונות חדש. על כן התבקש בית המשפט להורות כי תשלום התמורה יבוצע בתוך פרק זמן ממועד המצאת כתב הכוונות האמור על ידי המערערים. לאחר שהוגשה תגובת המערערים ניתנה ההחלטה המשלימה, בה התקבלה כאמור בקשת המשיבים. נקבע כי פסק הדין ניתן על יסוד ההנחה שכתב הכוונות שהומצא בעבר עודנו בתוקף, ומשהתברר שאינו בתוקף, נדרשת התאמת פסק הדין למציאות כהווייתה. על כן קבע בית המשפט פרק זמן להמצאת כתב הכוונות על ידי המערערים, ופרק זמן נוסף להשלמת התמורה על ידי המשיבים. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להפקדת ערובה ובתגובתם לבקשה טענו המשיבים כי דין הערעור להידחות על הסף מאחר שהוגש באיחור. המערערים בתשובה לכך טענו כי ההחלטה המשלימה שינתה את הוראות פסק הדין, כך שמרוץ הזמנים להגשת הערעור עליו החל במועד מסירת ההחלטה המשלימה לידיהם. בפסק דינה קבעה הרשמת כי ההחלטה המשלימה אינה מהווה החלטה בבקשה לתיקון פסק דין מכוח סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ואף אינה בגדר "פסק דין משלים", כך שאין בה כדי להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין שחלף זה מכבר. על קביעה זו הוגש הערעור שלפנַי. דין הערעור להידחות. בצדק קבעה הרשמת כי ההחלטה המשלימה אינה החלטה בבקשה לתיקון טעות בפסק דין לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. בפסיקה הובהר לא אחת כי הטעות אשר סעיף 81(א) מאפשר את תיקונה היא טעות טכנית או טעות סופר בלבד, כאשר התיקון נועד לאפשר לבית המשפט לבטא את שהתכוון לקבוע מלכתחילה (בג"ץ 2423/24 אלמגור נ' נציב תלונות הציבור על שופטים, פסקה 3 (29.5.2024); רע"א 8677/23 אסרף נ' מלול, פסקאות 16-15 (18.3.2024); ע"פ 2249/18 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 8 (7.1.2019)). בענייננו לא מדובר בטעות טכנית המשקפת את הדברים שהתכוון בית המשפט לקבוע בפסק הדין, ועל כך גם המערערים אינם חולקים. מדובר כאמור בשינוי קביעה אופרטיבית שניתנה בפסק הדין בעקבות תשתית עובדתית שהשתנתה מאז הוגשה התביעה ועד למתן פסק הדין. בנסיבות אלה, ברור כי אין בהחלטה המשלימה כדי להביא להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין מכוח סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט. די בכך כדי לדחות את הערעור, וזאת אף מבלי להידרש לטענות המערערים כלפי האופן שבו סיווגה הרשמת את ההחלטה המשלימה. אוסיף כי אין מקום להידרש באכסניה זו לבקשתם החלופית של המערערים בערעורם כי בית המשפט יאריך את המועד להגשת ערעור, שעה שבקשה זו לא הועמדה כלל לפני הרשמת. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ‏י"ב בתמוז התשפ"ד (‏18.7.2024). ש ו פ ט _________________________ 24038250_N03.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1