רחמים רפאילוב נ. עו"ד דוד קירשנבוים

בבית המשפט העליון בש"א 3825/20 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: רחמים רפאילוב נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד דוד קירשנבוים 2. עו"ד גדעון רוזנר ערעור על החלטת רשם בשם המערער: בעצמו פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין ברע"א 1970/20 מיום 21.5.2020, במסגרתה נקבע כי אגרת בית המשפט שישלם המערער תעמוד על סך של 500 ש"ח ויופקד על ידו עירבון בסך של 10,000 ש"ח. תחילתם של ההליכים בערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 29613-09-17), על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 54340-02-11) שניתן בעניינו. במסגרת ההליך בבית משפט השלום, נעתר בית המשפט לבקשת המערער למחוק תביעה שהגיש, תוך שחייבו בהוצאות וקבע כי הוא פעל בהליך בחוסר תום לב מובהק. הערעור שהגיש המערער על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי נמחק ביום 14.1.2019 בשל אי תשלום אגרה (ע"א 29613-09-17, הרשמת נ' גרוסמן). מאוחר יותר אמנם נתקבלה בקשת המערער "להחייאת" ההליך מחדש, אך ערעור שהוגש על ידי משיב 1 (להלן: המשיב) על החייאת ההליך כאמור, התקבל בפסק דין מיום 2.2.2020 (ע"ר 55175-06-19, השופטת ר' ברקאי). ביום 12.3.2020 הגיש המערער בקשת רשות ערעור על פסק הדין מיום 2.2.2020 לבית משפט זה. בד בבד הגיש גם בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. בבקשה טען כי אין ביכולתו לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון; כי אין לו אפשרות להיעזר בקרוביו על מנת לגייס את סכומי הכסף הנדרשים; כי הוא אדם חולה ולכן אין ביכולתו לעבוד בעבודה סדורה; כי יש לו חובות רבים בהוצאה לפועל; כי הוא "מוגבל באמצעים"; כי בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה הוא קיבל פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בתיקים אחרים. עוד טען המערער כי סיכויי בקשת רשות הערעור שהגיש גבוהים, וגם מטעם זה יש לקבל את בקשתו. המשיב התנגד לבקשת הפטור וטען כי סיכויי ההליך אפסיים, בין היתר מאחר שמדובר ב"גלגול שלישי". בנוסף, הפנה המשיב להחלטות נוספות בעניינו של המערער מהתקופה האחרונה בהן נדחו בקשותיו לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. משיב 2 הצטרף לעמדתו של המשיב. ביום 21.5.2020 דחה הרשם את בקשתו של המערער. הרשם קבע כי למרות שנראה כי מצבו הכלכלי של המערער אינו מן המשופרים וכי הוא אינו מיוצג, בקשתו לא כוללת תיעוד סדור של הכנסותיו והוצאותיו והוא לא הוכיח כדבעי שאין בידו להיעזר בסביבתו הקרובה לצורך גיוס הכסף עבור העירבון. כמו כן, הרשם ציין כי המערער לא הבהיר כיצד שילם את האגרה והפקיד את העירבון בהליכים אחרים שניהל לאחר שבקשותיו למתן פטור נדחו. על כל אלו מתווספת העובדה שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ומכאן שסיכוייה הלכאוריים אינם מצדיקים מתן פטור. לבסוף, בשים לב לאיזון הנדרש לשיקולים השונים, הורה הרשם כי האגרה תעמוד על סך של 500 ש"ח והעירבון על סך של 10,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנַי במסגרתו, בעיקר, חזר המערער על הטענות שהעלה גם בבקשתו המקורית. בתוך כך הוא טוען כי כלל לא מדובר בערעור ב"גלגול שלישי" מאחר שההליכים עוסקים בעניינים פרוצדורליים. כמו כן, בניגוד לקביעת הרשם הוא פירט למעלה מן הצורך על אודות מצבו הכלכלי ואף צירף לבקשתו את כל הנספחים הנוגעים להכנסותיו, רכושו, מצבו הכלכלי ומצבו הרפואי. לשיטת המערער הוא עומד בתנאים הקבועים בתקנה 14(ד)(1) ו-14(ד)(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 הקובעות קיומה של ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש, אם בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה הוחלט לפטרו מתשלום אגרה או שהוא הוכרז "מוגבל באמצעים", וגם מטעם זה יש להעניק לו פטור. דין הערעור להידחות. כידוע, לרשם בית המשפט שיקול דעת רחב בענייני אגרה ועירבון, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו למשל לאחרונה: בש"מ 1934/20 אבינרי נ' רשות מקרקעי ישראל (15.3.2020)). לא מצאתי כי מקרה זה מצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כפי שקבע הרשם, המערער לא פרש בבקשתו תשתית עובדתית מלאה ומספקת. על אף שצורפו מסמכים רבים לבקשה, וגם אם ניתן להסיק מהם כי מצבו הכלכלי אינו מן המשופרים, לא ניתן לומר כי הוא ביסס תשתית עובדתית עדכנית ומלאה ביותר בדבר מצבו הכלכלי. זאת בהתייחס למשל לתדפיסי חשבון הבנק שלו, דיווח על ההוצאות החודשיות שלו ועוד (ראו: בש"א 3472/20 בן ברוך נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 5 (2.6.2020)). ממילא גם לא הוכח כי אין באפשרותו של המערער לגייס את סכום העירבון בסיוע סביבתו הקרובה. ובאשר לטענת המערער בדבר התקיימות התנאים שנקבעו בתקנה 14(ד) לתקנות האגרות. תקנה זו קובעת אמנם כי עמידה בתנאים הקבועים בה מהווה "ראיה לכאורה" לחוסר יכולתו של המבקש פטור לשלם את האגרה. אולם לא רק שההחלטות שצירף המערער אין בהן כדי לתמוך בטענתו, משום שאלה ניתנו לפני למעלה משנתיים ימים (החלטה ברע"א 10584/02 מיום 29.1.2003; החלטה ברע"צ 33967-05-17 מיום 25.6.2017; החלטה משנת 2010 אשר יתר פרטיה מטושטשים), אלא שגם החלטה שיפוטית שניתנה בתוך השנתיים שקדמו להגשת הבקשה לפטור מתשלום אגרה, אין בכוחה להעניק פטור מתשלום אגרה באופן אוטומטי בהתעלם מיתר הנתונים הרלוונטיים לעניין (בג"ץ 3622/12 שריאור נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (3.6.2012)). כמו כן, בהתחשב בסיכויי ההליך הלכאוריים, שעה שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", נראה כי ניצבת בפני המערער משוכה משמעותית (והשוו: בש"א 795/20 שגיא נ' רו"ח אמיר נגרי (30.1.2020)). הרשם אף הלך כברת דרך לקראת המערער בהפחיתו את תשלום האגרה ובהעמידו את העירבון על סך של 10,000 ש"ח, וגם מטעם זה אין כל מקום להתערב בהחלטתו. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ‏כ"ט בסיון התש"פ (‏21.6.2020). ש ו פ ט _________________________ 20038250_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il