בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3353/96
ע"א 3823/96
בפני: כבוד
השופט א' מצא
כבוד
השופט י' טירקל
כבוד
השופט י' גולדברג
המערערת בע"א 3353/96
והמשיבה
בע"א 3823/96: ארז קרור
והנדסה יצור ושירות בע"מ
נגד
המשיבה בע"א 3353/96
ובע"א 3823/96: קורנהיל חברה לביטוח בע"מ
המשיבה
בע"א 3353/96
והמערערת
בע"א 3823/96: מירון מפעלי תעשיות הגליל בע"מ
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי
בחיפה
בת.א. 1145/91 מיום 17.4.96
שניתן
על ידי כבוד השופט ח' אריאל
תאריך
הישיבה: כ"ט בשבט תשנ"ח
(25.2.98)
בשם
המערערת בע"א 3353/96: עו"ד ע' שגיא
בשם
המערערת בע"א 3823/96: עו"ד ר' פרקש, עו"ד ג'
זלצמן
בשם
המשיבה: עו"ד ר' פינגרר
פסק דין
השופט י' טירקל:
רקע
1. חברת ורד הגליל תעשיית שוקולד וממתקים
בע"מ (להלן - "המבוטחת") שכרה מבנה מחסן קרור (להלן -
"המבנה") מן המערערת בע"א 3823/96 - מירון מפעלי תעשיות הגליל
בע"מ (להלן - "מירון") - לפי הסכם שכירות מיום 1.8.96. המערערת
בע"א 3353/96 - ארז קרור והנדסה יצור ושרות בע"מ (להלן -
"ארז") - היא חברה העוסקת במערכות קרור, ששרותיה נשכרו לשם התאמת המבנה
לצרכיה של המבוטחת. ביום 4.2.91 ארעה תקלה במערכת ויסות הטמפרטורה והלחות במבנה כך
שהטמפרטורה שבו, שהיתה אמורה להיות כ17- מעלות צלזיוס, עלתה עד 48 מעלות צלזיוס.
כתוצאה מכך נגרם נזק לסחורה של המבוטחת שהיתה מאוחסנת במבנה. הואיל ולמבוטחת היתה
פוליסה לביטוח רכוש שהוציאה לה המשיבה מס' 1 - קורנהיל חברה לבטוח בע"מ (להלן
- "קורנהיל") - פיצתה אותה קורנהיל עבור נזקיה בסך של 190,000 דולר.
קורנהיל, שמכוח זכות השיבוב שלה באה במקומה של
המבוטחת, הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה נגד מירון ונגד ארז בשל רשלנותן
וכן בשל הפרת ההסכם מצידה של מירון.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
2. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ח' אריאל)
קבע כי התקלה שגרמה לנזק נבעה משילובם של מספר גורמים: הפסקת פעולתם של מדחסי
הקרור, בשל מים שחדרו לתוך קופסת הפיקוד של מערכת הקרור וגרמו לקצר; באותו זמן
המשיכו תנורי החימום - שאותם התקינה המבוטחת כפתרון מאולתר לצורך הורדת רמת הלחות
במבנה הקרור - לחמם את המבנה ופעולתם לא נפסקה. בית המשפט קבע כי המים חדרו לקופסת
הפיקוד של מערכת הקרור - שהיתה מותקנת במבנה עוד בטרם שכרה אותו המבוטחת - משום
שהקופסה לא נאטמה מפני חדירת מים. כן קבע כי תנורי החימום הותקנו באופן לא מקצועי,
ללא מנגנוני בקרה המבטיחים הפסקה מידית של פעילות תנורי החימום במקרה של הפסקת
פעילות מערכת הקרור. לענין זה ציין כי תנורי החימום חוברו למקור מתח נפרד מזה
ששימש את מערכת הקרור, כך שהתנורים יכלו להמשיך ולפעול גם אחרי שנפסקה פעולת מקור
המתח של מדחסי הקרור.
בית המשפט הוסיף וקבע כי תפקידה של ארז לא
הסתיים עם בדיקת התאמתו של המבנה לצרכיה של המבוטחת בתחילת תקופת השכירות. לדעתו,
מאחר שארז המשיכה לבצע במבנה עבודות תחזוקה חלה על הטכנאים שבקרו בו מטעמה החובה
להתריע על תקלות ובעיות. מכאן חובת הזהירות שלה כלפי המבוטחת, שהופרה על ידי כך
שלא התריעה על התקלות שהיו עלולות להתעורר כתוצאה מן הליקויים הנזכרים, ומכאן
רשלנותה. עוד קבע שגם מירון, כבעלת המבנה, היתה חייבת לצפות את התקלה שארעה ולנקוט
את הפעולות הדרושות כדי למנוע אותה ומכאן רשלנותה שלה. לענין אחריותה של מירון
הוסיף וקבע כי הוראות הסכם השכירות הטילו על מירון חובה לקיים במבנה את תנאי
הטמפרטורה והלחות הדרושים. לפיכך, עומדת למבוטחת גם עילה חוזית כלפי מירון בגין
הפרת ההסכם ובגין אי ההתאמה של המבנה.
מאחר שעלית הטמפרטורה במבנה בעת התקלה ארעה
בשל התקנה לא מקצועית של תנורי החימום, שבוצעה על ידי המבוטחת, הטיל עליה בית
המשפט אשם תורם בשיעור של 35% מן הנזק הכולל, כפי שנאמד ושולם על ידי קורנהיל
למבוטחת. על מירון ועל ארז, ביחד ולחוד, הטיל אחריות בשיעור של 65% של הנזק,
בחלקים שוים.
טענות המערערות
3. בערעורה טוענת ארז שלא היתה חייבת להגיש
למבוטחת שירותי תחזוקה קבועים אלא רק לבדוק את התאמתו של המבנה בדיקה ראשונית. כמו
כן ביצעה עבודות שירות ספורות על פי קריאות שרות, אך לאנשיה לא היתה גישה למבנה
והם לא ביקרו בו בחודשים שקדמו לארוע הנזק. עוד טוענת היא כי אנשיה לא היו מודעים
כלל לכך שבתוך המבנה הותקנו תנורים וכי קביעתו של בית המשפט המחוזי בענין זה אין
לה על מה שתסמוך. לפיכך, ביקשה לפטור אותה מכל אחריות ולקבוע כי המבוטחת ומירון
אחראיות לארוע הנזק.
בערעורה טוענת מירון כי לפי פירושו של ההסכם
הוטלה האחריות לקיום תנאי הטמפרטורה והלחות הדרושים על המבוטחת, כשוכרת, ולא עליה,
כמשכירה. עוד טוענת היא כי מאחר שאין לה כל ידיעה מקצועית בעניני קרור, יש לפטור
אותה מכל אחריות ולקבוע כי ארז, כמומחית לעניני קרור, יחד עם המבוטחת, שהתקינה את
תנורי החימום במבנה, אחראיות לארוע הנזק.
הדיון בהשגות
4. אחריותה של ארז
העיון בחומר הראיות מראה שארז לא היתה אחראית
לתחזוקתו השוטפת של המבנה. אנשיה של ארז הגיעו למבנה - אחרי שהוזמנה לראשונה לצורך
בדיקה ראשונית של התאמתו - פעמים ספורות בלבד, בעקבות קריאות שרות, וזאת לצורך
טיפולי תחזוקה בלבד. כמו כן מתברר שאנשיה של ארז לא ביקרו במקום כלל במשך חמשה
חודשים שקדמו לארוע הנזק.
הואיל ולא הובאו, כאמור, ראיות ישירות על כך
שארז ידעה על ההתקנה המאולתרת של תנורי החימום במבנה הסיק בית המשפט המחוזי, מתוך
כלל הנסיבות, כי "על ידיעתה של ארז ניתן ללמוד מהביקורים שנערכו במבנה לאחר
השכירות לצורך מתן שירות שכבר הוכח לעיל, מאחר והתנורים הוכנסו יומיים לאחר הכנסת
הסחורה וסביר להניח שאנשי ארז 'נתקלו' בתנורים". מסקנה זאת היא בגדר השערה
בלבד. אין היא עולה בהכרח מן הנסיבות ואין לה אחיזה מספקת בראיות. לא הוכח, אפוא,
שארז הפרה חובת זהירות כלשהי כלפי המבוטחת ולפיכך, אין לחייבה באחריות לנזק.
5. אחריותה של מירון
כאמור מצא בית המשפט כי מירון חייבת כלפי
המבוטחת הן משום שהפרה את הסכם השכירות והן משום שהתרשלה. לא מצאתי מקום להתערב
בממצאיו של בית המשפט כי לפי ההסכם היתה מירון אחראית כלפי המבוטחת לשמירת תנאי
הטמפרטורה והלחות הדרושים במבנה וכי תנאי הטמפרטורה והלחות במבנה חרגו מגדר
המוסכם. בדין קבע, אפוא, בית המשפט שמירון הפרה את ההסכם ולפיכך חייבת היא לפצות
את המבוטחת. לאור מסקנה זאת אין צורך לבחון בנפרד את אחריותה של מירון לפי דיני
הנזיקין.
6. חלוקת האחריות
מתוך הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט
המחוזי, שעליהם עמדנו, עולה בבירור שעל שכמה של המבוטחת מוטל עיקר האחריות לנזק.
המבוטחת התקינה תנורי חימום, שספק רב אם התאימו למטרה שלה ייעדה אותם. היא לא
נועצה בארז או במומחים אחרים, התקינה את התנורים בדרך לקויה וחיברה אותם לרשת
החשמל באופן שאיפשר את המשך פעולתם גם לאחר הפסקת פעולתה של מערכת הקרור במבנה. כל
אלה היו הנדבך המרכזי במסכת הארועים שבאו בזה אחר זה והובילו לעליית הטמפרטורה
במבנה ולקלקול הסחורה.
אפילו לא נקבע עמדה, כאמור לעיל, לגבי חבותה
של מירון במישור הנזיקי, אין קושי לחלק את האחריות לנזק בין המעורבים בפרשה ולייחס
למבוטחת אשם תורם במישור החוזי (ראו, בין היתר, ע"א 3912/90 Eximin S.A., תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל
פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64; א' פורת הגנת אשם תורם בדיני
חוזים (1997)). לאור תרומתה כבדת המשקל של המבוטחת לארוע הנזק הייתי מעמיד את
אשמה התורם על 60% ומחייב את מירון בשיעור של 40% מן האחריות לנזק.
סיכום
7. לפיכך אני מציע כי ערעורה של ארז יתקבל במובן
זה שחיובה יבוטל, כי ערעורה של מירון יידחה וכי מירון תישא ב40%- מן הנזק. כן
הייתי מבטל את החיובים בהוצאות שפסק בית המשפט המחוזי. קורנהיל תשלם לארז את
הוצאותיה בשתי הערכאות בסך 60,000 ש"ח ומירון תשלם לקורנהיל את הוצאותיה בשתי
הערכאות בסך 40,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
השופט א' מצא:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט י' גולדברג:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל.
ניתן היום, י"א באדר תשנ"ח
(9.3.98).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט
העתק
נאמן למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96038230.M01