שימר מולי נ. ארז חבר, עו"ד, נאמן

10 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3823/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: מולי שימר נ ג ד המשיבים: 1. ארז חבר, עו"ד, נאמן 2. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 3. כונס הנכסים הרשמי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי) מיום 2.5.2021 בפש"ר 7065-03-18 בשם המערער: עו"ד אילן שביט-שטריקס פסק דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) בפש"ר 7065-03-18 מיום 24.12.2020 בגדרה נדחתה בקשת המערער להעברת משיב 1 מתפקידו כנאמן לנכסיו, ועל החלטה מיום 2.5.2021 בה נדחתה בקשת המערער לעיון חוזר. הרקע לערעור ביום 28.6.2018 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשת משיב 2, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הבנק) למתן צו כינוס לנכסי המערער. במסגרת זו עתר הבנק (שהינו הנושה העיקרי של המערער) למינוי משיב 1, עו"ד ארז חבר (להלן: המשיב), למנהל מיוחד לנכסיו. המערער, מן העבר השני, התנגד למינוי וטען כי למשיב זיקה אישית להליך הואיל ובשנת 2004 עבד במשרד עורכי דין אשר טיפל בענייניו באותה עת. משיב 3 (להלן: הכנ"ר) הותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט בציינו כי המשיב נכלל ברשימת הנאמנים המתנהלת אצלו. המשיב מצדו הצהיר בפני בית המשפט כי מעולם לא טיפל בענייניו של המערער. בהחלטתו מאותו היום נתן בית המשפט צו כינוס לנכסי המערער ומינה את המשיב כמנהל מיוחד לנכסיו. בהחלטתו ציין בית המשפט כי לא מצא שמתקיים ניגוד עניינים המונע את מינוי המשיב לתפקיד. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית משפט זה במסגרתו טען כי העובדה שהמשיב מייצג לעיתים קרובות את הבנק גורמת לו להימצא במצב של ניגוד עניינים (ע"א 5346/18). בקשת המערער לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור נדחתה ביום 18.7.2018. במסגרת ההחלטה צוין כי העובדה שהמשיב מייצג נושה עיקרי של המערער אין בה כשלעצמה להוות ניגוד עניינים, מה גם אין לשעות אל הטענה מפני שהיא לא נטענה בבית המשפט המחוזי. ביום 19.11.2019 נמחק הערעור בהסכמת הצדדים. בשלב מסוים, הגיש הבנק למשיב תביעת חוב נגד המערער. בתביעת החוב נטען, בתמצית, כי המערער עבד בעבר כיהלומן מצליח וכי הבנק מימן וליווה את עסקיו. בשנת 2008, עם קריסת עסקי המערער, החל הבנק בנקיטת הליכים משפטיים נגדו ביחס לחובו לבנק ובכלל זה הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר התקבלה לבסוף במלואה. תביעת החוב שהוגשה התבססה על פסיקתא שניתנה במסגרת ההליך שיזם הבנק נגד המערער והועמדה על סכום של למעלה מ-17 מיליון ש"ח. ביום 16.7.2019 אישר המשיב את תביעת החוב מטעם הבנק, וביום 9.2.2020 הכריז בית המשפט על המערער פושט רגל והורה על מינוי המשיב כנאמן לנכסיו. המערער לא השלים עם הכרעת המשיב בתביעת החוב וערער עליה לבית המשפט המחוזי (פש"ר 13484-04-20). המשיב עמד על כך שדין הערעור להידחות, אך ציין כי התברר כי רכיב חוב אחד מצריך בדיקה מטעמו. לפיכך, ביום 2.7.2020 הורה בית המשפט המחוזי למשיב לבחון את תביעת החוב מחדש, וביום 26.11.2020 נדחתה בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה זו. ביני וביני, ביום 2.8.2020 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות במסגרתה שב ועתר להעברת המשיב מתפקידו בטענה להימצאותו בניגוד עניינים נוכח שיתוף פעולה רחב היקף שלו עם הבנק. בעיקר נטען כי קיים שיתוף פעולה מתמשך והדוק בין המשיב לבין הבנק באופן שאינו מותיר עוד ספק שהמשיב אינו יכול להמשיך לשמש בתפקידו. המערער ביסס את טענתו על כתבה שפורסמה באתר החדשות הכלכלי "כלכליסט" מספר ימים טרם הכרעת המשיב בתביעת החוב, בה צוין כי הבנק עתר למינוי המשיב (יחד עם עו"ד מרדכי זהבי, בא כוח הבנק בהליך הנוכחי) לכונס נכסים במסגרת הליך לאכיפת שעבודים בעניינה של חברת יהלומים מסוימת (להלן: הליך אכיפת השעבודים). הוא ציין עוד, כי מבדיקה שערך בהמשך לאמור בכתבה, עלה שהמשיב ועו"ד זהבי ייצגו את הבנק יחדיו בהליך אכיפת השעבודים. בנוסף, במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 26.2.2020 בהליך משפטי שהתנהל בין המערער וגרושתו, התבטא המשיב כלפי המערער כך: "אני לא אתן לך לצאת מהארץ 20 שנה". כל אלה מלמדים על כך שדעתו של המשיב מגובשת באופן שיש בו כדי להעיד על רדיפה מכוונת נגד המערער ועל חשש ממשי למשוא פנים כלפיו. משכך, יש להורות על העברת המשיב מתפקידו כנאמן לנכסיו, ולוּ מטעמים של מראית פני הצדק. בפרט נטען כי יש מקום להורות כי המשיב אינו יכול לבדוק את תביעת החוב של הבנק. ביום 24.12.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקבעו כי המערער שב על טענות שהוכרעו כבר בהחלטה מיום 28.6.2018, כך שאין מקום להידרש אליהן בשנית. לגופו של עניין, נקבע כי לא נפל פסול בהתנהלותו של המשיב, אשר הביע לאורך ההליך עמדות ענייניות לגבי המערער. אף לא ניתן להתעלם מן הרקע להגשת הבקשה ובכלל זה מהתנהלותו הדיונית של המערער אשר לוּותה במחדלים רבים. אשר להכרעת המשיב בתביעת החוב, בית המשפט הפנה להחלטתו מיום 2.7.2020 בה הורה למשיב לבחון אותה מחדש, וציין כי שמורה למערער זכות להשיג על ההכרעה המחודשת. דעתו של המערער לא נחה מהחלטת בית המשפט, וביום 31.12.2020 הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה בטענה שלא נכללה בה התייחסות לסוגיית ניגוד העניינים בו מצוי המשיב בשל שיתוף הפעולה שלו עם הבנק ובא כוחו בהליך אכיפת השעבודים, ושלא היה מקום להסתמך במסגרתה על אופן התנהלותו של המערער בהליך שכן נושא זה הוצג באופן מוּטה על ידי המשיב. ביום 2.5.2021 דחה בית המשפט את הבקשה בהיעדר עילה לעיון מחדש. בית המשפט ציין כי טענות המערער הוכרעו זה מכבר על ידי בית משפט זה בהחלטתו מיום 18.7.2018, והדגיש כי אין בשיתוף הפעולה של המשיב והבנק בהליך אכיפת השעבודים כדי לבסס ניגוד עניינים. בית המשפט שב ועמד על התנהלותו של המערער ועל מחדליו בהליך ובכלל זה היעדר שיתוף פעולה מצדו ואי מסירת מידע על אודות נכסיו; הימנעותו מהגשת דו"חות כספיים ומעמידה בצו התשלומים; ומימוש חלקי של פוטנציאל השתכרותו. נמצא כי טענות המשיב, בדבר מחדלי החייב, בדין יסודן, וכי "אין זה מתפקידו של הנאמן [המשיב] לשאת חן בעיני החייב [המערער], וככל שהתברר לנאמן כי החייב מסתיר נכסים ואינו משתף פעולה עם ההליך כפי שנטען על-ידו בבקשות השונות, הרי שלא מן הנמנע כי הנאמן ינקוט בעמדה קשיחה נגד החייב ואף יבהיר לו את הסיכון באי שיתוף פעולה עם ההליך". על יסוד טעמים אלה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. מכאן הערעור שלפנינו במסגרתו שב המערער על טענותיו בכל הנוגע לניגוד העניינים בו מצוי המשיב נוכח קשריו עם הבנק. לשיטתו, היה על המשיב לפנות מבעוד מועד לבית המשפט, לציין את קשריו עם הבנק ולקבל הנחיות מתאימות. נוכח קשרי העבודה בין המשיב והבנק ובשים לב לנהלי הכנ"ר בנושא זה, לא היה מקום להתיר למשיב לבדוק את תביעת החוב של הבנק. בית המשפט שגה בכך שהתעלם מן המבחנים שנקבעו בפסיקה לפסילת בעל תפקיד, ובכך שלא נתן דעתו לשיתופי הפעולה השונים בין המשיב לבנק. אף שיקולים של מראית פני הצדק מחייבים את העברת המשיב מתפקידו באופן מלא או חלקי. המערער הפנה לסעיף 125 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשס"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון או החוק) אשר לשיטתו החמיר את אמת המידה למניעת חשש לניגוד עניינים של בעל תפקיד וטען כי יש בכך כדי להשליך גם על ענייננו, עליו חלה פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). באשר לקביעות הנוגעות לאופן התנהלותו בהליך, המערער טען כי המחדלים שתוארו על ידי בית המשפט המחוזי התעוררו במסגרת "מסע רדיפה" שהמשיב מנהל נגדו, אך טרם עלה בידו להוכיחם חרף בקשותיו השונות. לפיכך, טעה בית המשפט בכך שהסתמך על טענות המשיב להתנהלות בעייתית של המערער בהליך. המערער הבהיר כי הערעור מופנה כלפי ההחלטה מיום 2.5.2021 ואולם מטעמי זהירות פנה אל המשיב לצורך קבלת הסכמתו להארכת המועד לערער על ההחלטה מיום 24.12.2020. צוין כי המשיב נעתר לבקשת המערער, ועל כן הערעור מופנה למעשה גם כלפי ההחלטה מיום 24.12.2020. דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. ראשית, מן הבחינה הדיונית. המערער לא ציין האם גם הבנק והכנ"ר נתנו את הסכמתם להארכת המועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 24.12.2020 לאחר חלוף למעלה ממחצית השנה מן המועד שבו ניתנה. ואולם, אף אם אניח לטובת המערער כי ההסכמה לכך ניתנה על ידי המשיבים כולם, הרי שאין בכך כדי להקים למערער יש מאין זכות ערעור על ההחלטה מיום 24.12.2020. הטעם לכך הוא כי החלטה הדוחה בקשה להעברת בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון מתפקידו מהווה "החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור (ראו והשוו: רע"א 5646/17 ‏כיאל נ' ג'מאל יאסין בע"מ (15.10.2017); רע"א 9483/17 אהרון פסגות 2003 בע"מ נ' לוין (7.8.2019), והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 97/20 פידלטי הון סיכון בע"מ נ' רשות החדשנות – מחלקת קניין רוחני, המדען הראשי, פסקה 6 (6.1.2020) (להלן: עניין פידלטי); ואולם, ראו סעיף 349(א)(2) לחוק חדלות פירעון (אשר לא חל בענייננו נוכח מועד פתיחתו של ההליך קמא) הקובע כי החלטה בבקשה להפסקת כהונתו של נאמן לפי סעיפים 55 או 140 לחוק מהווה פסק דין הנתון לערעור בזכות). הדברים נכונים, בבחינת קל וחומר, ביחס להחלטה מיום 2.5.2021. מדובר בהחלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 24.12.202 וכפי שנפסק לא אחת, החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שיפוטית קודמת מהווה "החלטה אחרת" שאופן ההשגה עליה הוא ברשות בלבד (ע"א 2970/11 בן עמי נ' כהן (26.5.2011); ע"א 1579/12 גמזו נ' ישעיהו (29.2.2012); ע"א 5730/16 סופר נ' עו"ד ארז – נאמן לנכסי החייבת, פסקה 7 (12.1.2017); ע"א 359/21 אפללו נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 9 (25.4.2021); ע"א 940/21 דרור נ' דוד הרשקוביץ – מנהל מיוחד, פסקה 4 (31.5.2021)). כך או אחרת, לא עומדת למערער זכות ערעור על איזו משתי ההחלטות – זו מיום 24.12.2020 או זו מיום 2.5.2021 – ודי בכך על מנת לדחות את ערעורו על הסף. בבחינת למעלה מן הצורך, דין הערעור להידחות אף לגופם של דברים.  כידוע, שיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון בעניינים הנוגעים לאופן ניהולו של ההליך הוא רחב, והתערבות ערכאת הערעור בו שמורה למקרים מיוחדים (רע"א 5308/14 לוי נ' גרין, פסקה 7 (21.9.2014); רע"א 5864/18 ידיד נ' המנהל המיוחד עו"ד יעקב אמסטר, בפסקה 12 (7.1.2019); עניין פידלטי, שם), שענייננו אינו נמנה עמם. בית משפט של חדלות פירעון רשאי להעביר נאמן מתפקידו ולמנות נאמן אחֵר תחתיו אם הוכח כי נפל בהתנהלותו פגם מהותי היורד לשורש העניין (רע"א 3138/21 דיוטי פארם פ"ת בע"מ נ' ארז חבר, עו"ד, בתפקידו ככונס נכסים, פסקה 14 (29.6.2021), והאסמכתאות הנזכרות שם (להלן: עניין דיוטי פארם); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 179 (מהדורה שלישית, 2010)). אחת העילות האפשריות לכך היא כאשר הנאמן מצוי במצב של ניגוד עניינים אסור. כלל זה, שלפיו אסור לבעל תפקיד בהליך חדלות פירעון להימצא במצב של ניגוד עניינים, חל הן מכוח עקרון היסוד האוניברסלי האוסר על ניגוד עניינים גם אם אין בנמצא דבר חקיקה מפורש המורה כך (רע"א 8388/08 עתאמנה נ' עו"ד איתן ארז מנהל מיוחד, פסקה 4 (22.2.2009) (להלן: עניין עתאמנה); רע"א 5347/18 ש.א עובדיה בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט – לוי, פסקה 7 (16.9.2018) (להלן: עניין ש.א עובדיה); רע"א 8702/19 זועבי נ' זהר אלר חברה לנאמנויות בע"מ, פסקה 11 (13.2.2020); צפורה כהן פירוק חברות 280-277 (מהדורה שנייה, 2016)) והן מכוח הוראת תקנה 3 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ותשלום שכרם), התשמ"א-1981, אשר חלה בענייננו, בשינויים המחויבים, מכוח כללי פשיטת הרגל (מינוי כונסי נכסים ונאמנים ושכרם), התשמ"ה-1985. ברם, העברת נאמן מתפקידו לא תיעשה בנקל ואין די בכך שניתן להצביע על ניגוד עניינים כלשהו כדי לפוסלו מלשמש בתפקידו. ייתכנו דרגות שונות של ניגוד עניינים ותחימת הגבול בין ניגוד עניינים שניתן להשלים עמו לבין ניגוד עניינים פסול, לעיתים אינה פשוטה (עניין עתאמנה, שם; עניין ש.א עובדיה, פסקה 8). אף שחוק חדלות פירעון אינו חל בענייננו, ראיתי לסקור בקווים כלליים את עיקרי התייחסותו לסוגיית מינוי בעלי תפקידים בהליכי חדלות פירעון ובאשר לאפשרות להעבירם מתפקידם. סעיף 125 לחוק קובע בהקשר של הליכי חדלות פירעון לגבי יחיד (באשר להליכי חדלות פירעון של תאגיד, ראו סעיף 33 לחוק חדלות פירעון), כך: 125.(א) הממונה ימנה נאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון עם מתן הצו לפתיחת הליכים. (ב) הנאמן ימונה מתוך רשימת הנאמנים שגובשה לפי סעיף 126, על פי אמות מידה שוויוניות שיגבש הממונה ויפרסם באתר האינטרנט שלו. (ג) הממונה לא ימנה לנאמן מי שעלול להימצא במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כנאמן לבין עניין אישי או תפקיד אחר שלו או של קרובו או של אדם אחר שיש לו עמו קשרים אישיים או כלכליים, ובכלל זה ניגוד עניינים הנובע מהתחייבות שנתן הנאמן לבעל עניין או לבא כוח של בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון. בהמשך לאמור בסעיף 125(ג) לחוק, קובע סעיף 140 לחוק (שכותרתו "הפסקת כהונתו של הנאמן"; בנוגע להליכי חדלות פירעון של תאגיד, ראו סעיף 55 לחוק חדלות פירעון) כי: 140. (א) בית המשפט רשאי להפסיק את כהונתו של הנאמן, מיוזמתו או לבקשת הנאמן, הממונה או בעל עניין בהליכי חדלות פירעון, אם מצא כי מתקיים אחד מאלה: (1) הנאמן אינו ממלא את תפקידו כראוי; (2) נבצר מהנאמן למלא את תפקידו דרך קבע; (3) חדל להתקיים בנאמן תנאי מהתנאים שנדרשו למינויו. (ב) החלטת בית המשפט על הפסקת כהונתו של הנאמן תינתן לאחר שקיבל את עמדת הממונה בעניין ולאחר שנתן לנאמן הזדמנות להשמיע את טענותיו. (ג) התפנתה משרתו של הנאמן, ימנה הממונה אחר במקומו, לפי הוראות סעיף 125. הנאמן בהליכי חדלות פירעון המתנהלים מכוח החוק ימוּנה ככלל על ידי הממונה בסמוך למתן צו לפתיחת הליכים (סעיף 121(5) לחוק חדלות פירעון), וזאת מתוך רשימת נאמנים שגובשה על ידי ועדה ציבורית על פי אמות מידה שוויוניות שייקבע הממונה (סעיפים 125(ב) ו-126 לחוק; ואולם ראו: חדל"ת (מחוזי ת"א) 15599-05-21‏‏ ממונה על חדלות פירעון מחוז תל אביב נ' עו"ד ליאור דגן, נאמן זמני (26.5.2021), ערעור על ההחלטה תלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 4022/21)). על פי דברי ההסבר לחוק, רשימת הנאמנים שתיקבע נועדה לוודא כי הנאמנים שימונו יהיו מקצועיים ובעלי מומחיות בתחום חדלות הפירעון (דברי ההסבר לסעיף 126 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 1027, 670 (להלן: דברי ההסבר); ראו גם: עודד מאור ואסף דגני הפטר – חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים 492 (2019) (להלן: מאור ודגני)). ככלל, אין ליחיד זכות או מעמד בכל הנוגע לקביעת זהות בעל התפקיד שימונה לנכסיו, ובהתאם לסעיף 140 לחוק על המבקש להחליף נאמן מחמת ניגוד עניינים מוטל להראות כי קיים ניגוד עניינים קונקרטי שהופך את הנאמן לבלתי כשיר למינוי או כי הנאמן אינו ממלא את תפקידו כראוי מחמת ניגוד העניינים. לצד זאת, בית המשפט לא ימהר להורות על העברת נאמן מתפקידו אלא על יסוד טעמים ממשיים (מאור ודגני, 503-500), ואין בעובדה שבעל תפקיד מייצג נושה מסוים כדי להקים טענה לניגוד עניינים שבגינו יבוטל המינוי בייחוד כשמדובר בנושה שיזם את ההליך (שם, 497-494). טרם חקיקת חוק חדלות פירעון נהוג היה למנות את בא כוח הנושה הגדול ביותר לנאמן בהליכי פשיטת רגל, וזאת בעיקר מטעמי יעילות (ראו למשל: ע"א 4920/13 אבו סאלח נ' אביב תעשיות מיחזור בע"מ (3.2.2014); רע"א 4400/15 בן משה (חלה) נ' זפט (30.6.2015) (להלן: עניין בן משה); פש"ר (מחוזי חי') 16895-10-12 ג'נאם נ' כונס הנכסים הרשמי (14.6.2013); פש"ר (מחוזי מר') 31782-04-13 שאלתיאל נ' עניא, פסקה 18 (26.1.2014) (להלן: עניין שאלתיאל); פש"ר (מחוזי חי') 53242-01-13 קריסטל נ' ירון טיקוצקי, נאמן (22.9.2014); פש"ר (מחוזי ת"א) 36322-05-15 הרן נ' ליפקרדגן (4.1.2016); פש"ר (מחוזי נצ') 62135-02-15 ג'מאל יאסין בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (14.6.2017); מאור ודגני, 496). בעניין בן משה הנ"ל נאמר בהקשר זה: "בהליכים מעין אלה לא פעם ממונה דווקא בא-כוח הנושה שיזם את ההליך כבעל תפקיד בתיק. זאת מטעמי יעילות ההליך ולשם קידום תכלית פירעון החוב לנושים. המבקש לא הציג כל ראיה לביסוס טענותיו בדבר קיומו של ניגוד עניינים או פעולות בניגוד לדין. יוער, כי טענות מעין אלה כלפי מי שמונה על ידי בית המשפט בניסיון להטיל דופי בהתנהלותו הן טענות חמורות. על כן ראוי לנקוט בעניין זה בזהירות המתחייבת, לפרט את הטענות ולבססן". אמנם, כפי שצוין לעיל, ההחלטה בדבר זהות הנאמן בהליכי חדלות פירעון של יחיד לפי החוק מסורה באופן בלעדי לממונה וליתר הגורמים בהליך אין זכות להציע מועמד לתפקיד נאמן (סעיף 125(ב) לחוק; דברי ההסבר, 669). לעומת זאת, לגבי הליכי חדלות פירעון של תאגיד צוין במפורש בחוק כי "התאגיד וכל נושה רשאים להציע לבית המשפט מועמדים נוספים לתפקיד הנאמן בתוך רשימת הנאמנים" (סעיף 33(ג) לחוק). דברי ההסבר עומדים על הטעם לשונוּת בין ההסדרים. באשר ליחיד הוסבר כי "ההחלטה בדבר זהות הנאמן נתונה באופן בלעדי לממונה. הטעם לכך נובע מן הסמכויות הרחבות המוקנות לנאמן לגבי יחיד" (דברי ההסבר, 669). מנגד, בכל הנוגע לתאגיד, צוין כי הליך הבחירה המוצע "נועד לאזן בין הצורך במינוי בעל תפקיד אובייקטיבי שלא יהיה נתון ללחצים, לבין רצונם הלגיטימי של בעלי הדין בהליך, להציע מועמדים שזוכים באמונם" (שם, 629), וכי "מכיוון שמינוי נאמן המקובל על הצדדים להליך, יכול לשפר את סיכויי ההצלחה של ההליך, מוצע שגם הנושים והתאגיד יוכלו להציע לבית המשפט מועמד מטעמם כל עוד הוא נמנה על הרשימה" (שם, 630). עם זאת, איני רואה בשוני האמור בין ההסדרים כדי למנוע את האפשרות להחיל את הפסיקה העוסקת באפשרות למנות בא-כוח נושה לנאמן בהליכים לפי הפקודה גם על הליכים המוגשים מכוח חוק חדלות פירעון ביחס ליחיד. על פניו, הממונה רשאי למנות בא-כוח נושה כנאמן לנכסי היחיד וזאת, כמובן, בכפוף לשיקולים שונים שעליו להביא בחשבון ולכך שהמועמד הרלוונטי נכלל ברשימת הנאמנים (ראו והשוו: פש"ר (מחוזי י-ם) 33750-07-18‏ ‏שרבטיוב נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות 8-4 (19.11.2018‏); חדל"ת (מחוזי ת"א) 17320-11-19‏ הממונה על חדלות פירעון נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקאות 9-7 (18.11.2019); מאור ודגני, 501-500). מן הכלל אל הפרט בענייננו, לא קיימת הצדקה להתערבות בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. טענתו העיקרית של המערער היא כאמור, כי המשיב מצוי בניגוד עניינים נוכח קשרי העבודה שלו עם הבנק – שהוא הנושה העיקרי ויוזם ההליך – אשר כוללים בין היתר את ייצוג הבנק בהליך אכיפת השעבודים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, טענה זו הועלתה על ידי המערער בעבר ונדחתה בהחלטה מיום 28.6.2018. ערעור שהגיש המערער על החלטה זו – נמחק בהסכמתו. בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, נדחתה אף היא ונקבע בה מפורשות כי אין ממש בטענותיו. בקשותיו הנוספות של המערער להעברת המשיב מתפקידו וכמו גם הערעור דנן, מהוות למעשה ניסיון לעריכת "מקצה שיפורים" ביחס לטענות שנדחו בעבר ואשר ההחלטות שהכריעו בהן הפכו חלוטות. על כן, אין מקום לשוב ולדון בטענותיו (השוו: ע"פ 3961/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (18.6.2019); ע"א 5574/19 ‏פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (11.11.2019)). מכל מקום, איני סבור כי עלה בידי המערער להוכיח שקשריו של המשיב עם בנק עשויים להקים ניגוד עניינים בביצוע תפקידו. הנאמן בהליך חדלות הפירעון משמש "פקיד בית המשפט" (Officer of the court), כך שמחויבותו הבלעדית היא כלפי בית המשפט ולא כלפי הנושה שביקש למנותו (רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' לב אמון יזמים בע"מ, פסקה 12 (10.4.2007)). משמעות הדבר היא כי על בית המשפט לחזק את ידי הנאמן ולגבות את פעולותיו (ע"א 6872/16 חיון נ' דסברג (4.1.2017); מאור ודגני, 488). המערער לא הצביע על כל פגם מהותי היורד לשורש העניין המצדיק את העברתו של המשיב מתפקידו. בהתחשב בכך שהמשיב הצהיר כבר בתחילת הדרך כי אינו מצוי בניגוד עניינים ביחס למערער וכי מעולם לא טיפל בענייניו; בשים לב לכך שניתנה הסכמת הכנ"ר למינויו; ובהיעדר אינדיקציה ממשית לקיומו של ניגוד עניינים קונקרטי מעבר לטענה הכללית על אודות קשרי העבודה של המשיב עם הבנק; לא נפל כל פגם בהכרעת בית המשפט המחוזי כי אין מקום להורות על העברתו מתפקידו. כפי שצוין לעיל, העובדה שנאמן מייצג נושה של חייב אין בה לבדה כדי ללמד על קיומו של ניגוד עניינים. אף לא למותר להזכיר כי הכנ"ר (ולפי חוק חדלות פירעון – הממונה) וכן בית המשפט עצמו מפקחים כל העת על פעילותו של הנאמן (עניין שאלתיאל, פסקה 18; מאור ודגני, 501). בהינתן טעמים אלה, גם אין הצדקה להורות על מינוי נאמן אחר תחת המשיב לבדיקת תביעת החוב שהוגשה מטעם הבנק, ואציין כי בהחלטתו מיום 2.7.2020 הורה בית המשפט על בדיקה מחודשת של תביעת החוב. גם לא מצאתי ממש בטענת המערער כי המשיב מנהל נגדו "מסע רדיפה" או כי הוכיח שדעתו מוטה נגדו. בכל הקשור למחדלי המערער בהליך, אין לו להלין אלא על עצמו. הערעור נדחה אפוא בלא צורך בקבלת תשובה. הרבה לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור ונוכח המתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת י' וילנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד' מינץ. ניתן היום, ‏י"ב באב התשפ"א (‏21.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21038230_N03.docx אק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1