SF Wing Overseas Real Estate Investments Ltd נ. אמנון יניב ו

פסק-דין בתיק ע"א 3823/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3823/13 ע"א 3824/13 ע"א 3886/13 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערערים בע"א 3823/13 1. SF Wing Overseas Real Estate Investments Ltd המשיבים בע"א 3824/13 2. שרם פודים גרופ בע"מ והמשיבים בע"א 3886/13: 3. אס.אף.קי כנף 2000 פיננסי בע"מ 4. Leader Real Estate International Limited 5. יאיר פודים 6. אמיר גבע 7. שחר למקין 8. רגינה אונגר 9. חנה מירצקי נ ג ד המשיבים בע"א 3823/13 המשיבים בע"א 3824/13 1. אמנון יניב ו-7 אח' והמערערים בע"א 3886/13: 2. אביבה גולדמן ו-8 אח' המשיבים בע"א 3823/13 המשיבים בע"א 3824/13 3. אייל אביב ו-8 אח' והמשיבים בע"א 3886/13: משיבה פורמלית בע"א 3823/13 המערערת בע"א 3824/13 AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ והמשיבה בע"א 3886/13: ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בת"א 2065/09, 34120-09-10 ו- 39503-09-10 שניתן ביום 14.04.2013 על ידי כבוד השופט י' פרגו בשם המערערים בע"א 3823/13, המשיבים בע"א 3824/13 והמשיבים בע"א 3886/13: עו"ד מיכאל שפיגלמן, עו"ד נעם פורר ועו"ד עידן ריבה בשם המשיבים בע"א 3823/13, המשיבים בע"א 3824/13 והמשיבים בע"א 3886/13: עו"ד יואל פרייליך ועו"ד צחי דרור בשם המשיבה הפורמלית בע"א 3823/13, המערערת בע"א 3824/13 והמשיבה בע"א 3826/13: בשם המערערים בע"א 3886/13 והמשיבים בע"א 3823/13 וע"א 3824/13: עו"ד רינה אגולסקי ועו"ד נטלי רוטמן עו"ד יובל יניב; עו"ד עודד ע' גבעון; עו"ד רונית גרוס פסק-דין השופט י' עמית: לפנינו שלושה ערעורים שעניינם השקעה כושלת בנדל"ן במזרח-אירופה עובר למשבר הכלכלי של שנת 2008. רקע 1. המערערים בע"א 3886/13 והמשיבים בע"א 3823/13 ו-3824/14 (שייקראו לשם הנוחות להלן: המערערים) השקיעו כספים במיזם נדל"ן בשנת 2007, הכולל שני פרויקטים של בנייה באירופה: האחד – בנייתן של למעלה מ-1000 יחידות דיור בעיר וולנטר, הסמוכה לבוקרשט שברומניה (להלן: פרויקט רומניה); השני – בניית כ-400 יחידות דיור בעיר ריגה, בירת לטביה (להלן: פרויקט לטביה). המיזם הוצא לפועל על ידי חברה הרשומה מטעמי מס בקפריסין, בשםLEADER REAL ESTATE INTERNATIONAL LIMITED (להלן: לידר אינטרנשיונל או הלווה), אשר הוקמה בשנת 2006 כחברת בת של לידר החזקות והשקעות בע"מ (להלן: לידר החזקות או קבוצת לידר), חברה ציבורית ישראלית, אשר הוחזקה בשליטת חברה ציבורית בשם שרם פודים גרופ (להלן: שרם פודים). לידר אינטרנשיונל פעלה להוצאתו לפועל של המיזם באמצעות שרשור של חברות בת ברומניה ובלטביה, אשר בקצהו הוחזקו הקרקעות לבניית המיזם. ברומניה החזיקה לידר אינטרנשיונל במשותף עם חברה קפריסאית בשם אינטרקולוני, בשרשור של חברות, אשר בקצהו חברה נכדה בשם דלתא טיטניום שהחזיקה בנכס של המיזם ברומניה, ובלטביה החזיקה לידר אינטרנשיונל בשרשור של חברות, אשר בקצהו חברה נינה לטבית בשם סמפטרה (Sampetera), שהחזיקה בנכס של המיזם בלטביה. 2. גיוס המערערים כמשקיעים במיזם, בוצע באמצעות חברה ישראלית בשם אס.אף.קיי כנף 2000 פיננסי בע"מ (להלן: חברת כנף), "חברה אחות" של לידר החזקות, תחת שליטת שרם פודים. תפקידה של חברת כנף היה לגשר ולתווך בין משקיעים קטנים לבין הזדמנויות השקעה גדולות על ידי יצירת שותפויות, בהן חברות בת של חברת כנף המשמשות כשותף הכללי, כפי שהיה גם בענייננו. במסגרת זו חברת כנף הייתה אמונה על בדיקת התכנית העסקית של היזם, הצגת העסקה בפני המשקיעים, ומתן שירותים שונים למשקיעים כולל איסוף הכספים, ייעוץ משפטי וכיוצא באלה. כמנהלת הכללית של חברת כנף שמשה באותה העת חנה מירצקי (להלן: מירצקי). לצורך המיזם מושא דיוננו, גויסו על ידי חברת כנף 78 משקיעים (להלן: המשקיעים), ביניהם המערערים, רובם הגדול מתוך חוג הלקוחות אשר כבר השקיע במיזמים קודמים שהוצעו על ידי חברת כנף. 3. לצורך ההשקעה במיזם, התאחדו המשקיעים כשותפים מוגבלים תחת שותפות רשומה בשם SFK WING DEVELOPMENT LP (להלן: השותפות), ונחתם הסכם שותפות מוגבלת (להלן: הסכם השותפות) בין המשקיעים לבין עצמם ולבין חברת SF Wing Overseas Real Estate International Limited (להלן: חברת SFW או השותף הכללי), שהיא חברת בת של חברת כנף. חברת SFW, קיבלה את הסמכות הבלעדית לניהול השותפות, והיא זו שחתמה בשם השותפות על הסכמי ההלוואה וההסכמים עם חברת לידר אינטרנשיונל להקמת המיזם ברומניה ולטביה (להלן: הסכמי ההלוואה). חברת לידר אינטרנשיונל גייסה למיזם סך של כ-30 מיליון אירו ממקורות שונים, חלקו על בסיס הון עצמי וחלקו במימון בנקאי, ורק מקצתו, סך של כ-4.16 מיליון אירו, גויס מהמשקיעים בשותפות בשתי הלוואות – האחת עבור פרויקט לטביה והאחת עבור פרויקט רומניה. להלן הצגה סכמתית של מבנה ההחזקות במיזם (קיימים בעלי מניות נוספים שאינם מהותיים לענייננו): 4. בחודש יוני 2007, טרם החתימה על הסכם השותפות, ערכה חברת כנף כינוס למשקיעים הפוטנציאליים, בנוכחות שחר למקין, מנכ"ל חברת לידר אינטרנשיונל דאז (להלן: למקין). במהלך הכינוס הוצגה מצגת במסגרתה נפרשו עיקרי התוכנית העסקית של המיזם ברומניה ולטביה, וכותרתה "הלוואת Mezzanine משולבת משתתפת ברווחים". בתחתית עמוד הפתיחה של המצגת, נכתב כי היא מהווה "קיט שיווקי" למתן אינפורמציה כללית וראשונית בלבד, וכי כל התנאים וההוראות שיחולו בקשר להשקעה, יהיו בהתאם להסכמים שיחתמו בהמשך (להלן: מצגת המשקיעים). בתוכן המצגת הופיע פירוט אודות הפרוייקטים ומבנה העסקה, לפיה כל אחד מהמשקיעים יהא שותף מוגבל בשותפות, אשר חברת בת של חברת כנף היא השותף הכללי בה. 5. שבועות ספורים לאחר הכינוס ומצגת המשקיעים, נחתם הסכם השותפות, בין המשקיעים, כולל המערערים, לבין השותף הכללי, חברת SFW, ובסמוך לכך נחתמו הסכמי ההלוואה – אחד עבור פרויקט רומניה ואחד עבור פרויקט לטביה, וכספי ההלוואה הועברו ללידר אינטרנשיונל. סעיף 9 להסכם השותפות הסדיר את ההשקעה וסעיף 10 הסדיר, בין היתר, את גורמי הסיכון וניגודי העניינים. בהתאם לאמור בסעיף 9.2 להסכם, נקבע כי השותפות תלווה 4.16 מיליון אירו לחברת לידר אינטרנשיונל לצורך השקעה בשני הפרויקטים במיזם, ובסעיף 9.16 נקבע כי ה"הלוואה הינה הלוואת Non-recourse, על כל המשתמע מכך". בסעיף 10 פורטו מכלול הסיכונים, ביניהם הסיכון הנובע מתנודות בענף הנדל"ן, והאפשרות לאי פרעון שיחייב את השותפות לממש את הבטוחות, ונכתב כי בנוגע לסיכונים אלה לא תהא לשותפים כל טענה או תביעה כנגד השותף הכללי, עובדיו ומי מטעמו וכל תאגיד או גוף אחר הקשורים אליו. הפער הנטען בין הכתוב בהסכם השותפות לבין התוכן שהוצג למשקיעים בכתב ובע"פ במהלך הכינוס ובמצגת המשקיעים, בייחוד בעניין אופי ההשקעה וגורמי הסיכון, הוא סלע מחלוקת מרכזי בתביעת המערערים, ועל כך נעמוד בהמשך. 6. במסגרת הסכם השותפות הוגדרו מקרים בהם תהא השותפות זכאית להשתתף בחלק של הלווה ברווחים מהפרויקטים השונים במיזם, אף טרם סיומו, לדוגמה, במקרה של "אירוע יציאה", כמו חלוקת רווחי המיזם לחברת לידר אינטרנשיונל, או במקרה של קבלת מימון חדש (Refinancing) ללידר אינטרנשיונל או לחברות שהפעילו את המיזם (אירועים אלו יכונו להלן: אירועי יציאה). לידר אינטרנשיונל משכה 2.2 מיליון אירו מהפרויקט ברומניה, לטענתה, כדי להעבירו לפרויקט בלטביה, כלומר בתוך המיזם עצמו. גם סוגייה זו עמדה במחלוקת בין הצדדים בשאלה האם אירועים אלו עולים בגדר "אירוע יציאה" שמצדיק את החזרת כספי ההלוואה. 7. בשנת 2008 פרץ משבר כלכלי עולמי (להלן: משבר האשראי או המשבר הכלכלי) אשר ניצניו בהתפוצצות "בועת הנדל"ן" האמריקאית, ואחריתו בקריסה כלכלית של מרבית השווקים המובילים בעולם. גלי ההדף של המשבר הכלכלי באו לידי ביטוי גם בירידה חדה בערכי הנדל"ן, בין היתר במזרח אירופה, יעד אטרקטיבי להשקעה עד לאותה עת. הפרויקטים במיזם קרסו, כספי ההשקעה ירדו לטמיון, ו-26 מתוך 78 המשקיעים הגישו כנגד המשיבים 10-1 בע"א 3886/13 (להלן: המשיבים) שלוש תביעות כספיות לבית משפט קמא, בסכום כולל של כ-12.6 מיליון ₪, אשר אוחדו לתיק אחד. בהחלטתו מיום 8.7.2010 הורה בית משפט קמא על מינויו של פרופ' נחום ביגר (להלן: פרופ' ביגר או המומחה), כמומחה כלכלי מטעם בית המשפט "אשר יבדוק את התנהלות העסקה מבחינת הנתונים שהוצגו לצדדים, ככל שהם מוצאים את ביטויים בכתובים, לרבות השקעות, קבלת כספים וכל הקשור להתנהלות הכספית שנעשתה בעקבות העסקה...המומחה ייפגש עם הצדדים או באי כוחם...בחוות דעתו יתייחס המומחה למחלוקות בין הצדדים כפי שמצאו את ביטוין בחוות דעת המומחים ובכתבי הטענות". נוכח היקף הסמכות שניתנה למומחה, הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור על ההחלטה למנותו, וטענו, בין היתר, כי בית המשפט התפרק מסמכויותיו והאצילן לידי גורם שלישי חיצוני. הבקשה נדחתה בהחלטתה של השופטת (כתוארה אז) נאור, ונקבע כי ענייננו במינוי מומחה, ולא בורר או מעין בורר ו"נראה כי תכלית המינוי נעשתה לצרכים מוגדרים, לצורך הבנת התנהלות העסקה לאור ניתוח הנתונים הכספיים הכרוכים בה" (רע"א 5528/10 SF WING OVERSERAS REAL ESTATE נ' אמנון יניב (26.7.2010)). בשורה התחתונה קבע המומחה בחוות דעתו כי "אין לי ספק כי שרשרת האירועים שהובילה לקריסת המיזם 'כנף 2000' נגרמה בעיקרה על ידי קריסת שוק הנדל"ן ברומניה ובלטביה. יתכן מאד שאלמלי קריסת השווקים היו שני הפרוייקטים מסתיימים בהצלחה כלכלית, וכל המשקיעים היו זוכים לתשואות נאות ביותר על השקעותיהם". ביום 14.4.2013 ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' פרגו) ובו נדחו התביעות כנגד המשיבים במלואן ועל כך נסב הערעור שבפנינו. פסק דינו של בית משפט קמא 8. בפתח פסק דינו, קבע בית משפט קמא כי יש לדחות את תביעת המערערים על הסף, על בסיס שלושת הטעמים שלהלן: (-) היעדרה של זכות תביעה/עמידה עצמאית – בית משפט קמא עמד על כך כי 26 התובעים (אשר רק 11 מהם נותרו כמערערים בתיק זה-י"ע), מהווים מיעוט במסגרת השותפות. שותפות רשומה הינה אישיות משפטית נפרדת, אשר נכסיה, כולל זכויות תביעתה, הינם בבעלותה הבלעדית, ואין לתובעים זכות עמידה עצמאית. (-) תניית שיפוט ייחודית – הסכמי ההלוואה עליהם חתומה השותפות, קובעים כי חילוקי דעות הקשורים להסכמים אלה יוכרעו במדינת קפריסין ועל פי הדין הקפריסאי. מדובר בתניית שיפוט ייחודית, ועל כן, אין סמכות לבית משפט בישראל לדון בתביעות שהוגשו כנגד חברת לידר. (-) תניית בוררות – בסעיף 12.3 בהסכם השותפות נקבע כי חילוקי דעות בין הצדדים ידונו בבוררות. חברת SFW כשותף הכללי בהסכם, הצהירה כי היא נכונה לכבד את הסכם הבוררות ועתרה לעיכוב הליכים (בש"א (מחוזי ת"א) 19377/09), אך התובעים לא פנו לאפיק הבוררות טרם הגשת התביעה. על כן, קבע בית משפט קמא כי אף אם הייתה עילת תביעה כנגד חברת SFW, היה מקום לעכב את הדיון בתביעה לאור תניית הבוררות. 9. למרות קביעותיו דלעיל, בחן בית משפט קמא את התביעה גם לגופה וקבע כי הגורם המרכזי לקריסת המיזם היה המפולת בשוק הנדל"ן בעולם ובמזרח אירופה בפרט, וכי מדובר באחד מסיכוני ההשקעה שהמשקיעים היו צריכים לקחתם בחשבון. בית המשפט קיבל את טענות המשיבים כי נערכו בדיקות מקצועיות של טיב וכדאיות המיזם, לרבות בדיקות נוספות שבוצעו על ידי הבנקים שהעניקו הלוואות וליווי למיזם וחברת ביטוח שביטחה את המיזם. במיזם הושקע סכום כסף ניכר על ידי חברת לידר אינטרנשיונל בעצמה, עוד טרם פנתה לגיוס משקיעים נוספים. כן נדחתה טענת המערערים כי בעת הצגת המיזם טרם ניתן היתר בניה לפרויקט ברומניה ונקבע כי היתר בנייה ניתן לפרויקט ביום 11.4.2007. בית משפט קמא הדגיש כי הטענה שהמצגת שהוצגה בפני המשקיעים לא כללה את מלוא פרטי ההשקעה וסיכוניה, אינה רלוונטית מפני שהמצגת הייתה כלי שיווקי גרידא והמידע המהותי הופיע בהסכם השותפות, בהסכמי ההלוואה ובתוכנית העסקית באופן מלא וברור, בייחוד בהתחשב בכך שעסקינן במשקיעים ותיקים ומנוסים. בנוסף, נדחתה הטענה כי ועדת ההשקעות של חברת כנף לא בחנה את הפרויקט וייצגה את האינטרסים של עצמה ושל חברת לידר בלבד. בית המשפט שוכנע שנעשו כל הבדיקות הראויות והמקצועיות המתבקשות בטרם ההשקעה במיזם, ומכאן שלא הייתה רשלנות או הטעייה כלפי המשקיעים. עוד נקבע כי חברות כנף ו-SFW ייצגו את המשקיעים נאמנה במו"מ עם חברת לידר ובהסכמי ההלוואה. אשר לטענת המערערים כי התקיים אירוע יציאה המזכה אותם בקבלת סכום כלשהו מן ההשקעה, נקבע כי לא הוכח שהיה "מימון מחדש" או "אירוע יציאה" או אירוע "משיכת כספים" בהתאם לסעיפים 9.9, 9.13 ו-9.17 להסכם השותפות. נקבע כי הכסף שימש בחלקו להחזר לבנק ולהלוואת הגישור, והיתרה הוזרמה לפרויקט לטביה, במטרה לסיים שם את הבניה. עוד קבע בית משפט קמא כי לא הוכח שנפל פגם כלשהו בהתנהלותם של נושאי המשרה בחברות שהובילו את המיזם, ועל כן אין להטיל אחריות אישית על מי מנושאי המשרה שנתבעו. בשורה התחתונה נקבע כי משבר שוק הנדל"ן בעולם הביא עמו לקריסת הפרוייקטים ולאובדן ההשקעה במיזם מושא התביעה וכי "מדובר בסיכון מחושב אותו לקחו על עצמם 'השותפים המוגבלים', עת השקיעו במיזם זה. עתה, אין הם יכולים 'לגלגל' סיכון זה ואת הפסדיהם על אחרים". בית משפט קמא דחה אפוא את התביעה כנגד המשיבים על כלל רכיביה, ובהתחשב בהפסדים שנגרמו לכלל המשקיעים במיזם, כולל המערערים, נקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו. על פסק הדין נסב הערעור שבפנינו ושני הערעורים שכנגד. טענות הצדדים 10. טענותיהם של המערערים התמקדו בעיקרן כלהלן: (א) המשיבים הציגו מצג שווא אודות ניסיונם המקצועי והיעדר סיכון להחזר ההשקעה, במסגרת מצגת המשקיעים וההסברים שנלוו לה; בית משפט קמא שגה בהגדרת מצגת המשקיעים כ"קיט שיווקי" והתעלם מחובת הגילוי בשלב הטרום חוזי; אין בסעיף הפטורים וההצהרות בהסכם השותפות כדי לאיין את מצג השווא במצגת; כלל "ייזהר הקונה" אינו מתיר להציג נתונים מטעים במצגת המשקיעים; (ב) המשיבים נמצאו בניגודי עניינים באשר החברות המלוות והלוות נמצאות בבעלות אותם גופים; (ג) חובת הזהירות וחובת הגילוי מוגברות כאשר מדובר בנכס נדל"ן, והמשיבים חרגו מכללי הזהירות ולא ביצעו את הבדיקות הנדרשות טרם העברת כספי ההשקעה; (ד) המשיבים לא ערכו בדיקות של המיזם טרם הצעתו למשקיעים, והוא לא היה בר ביצוע אף ללא קשר למשבר הכלכלי; (ה) לא ניתנו היתרי בנייה, ואף לא אושרה תב"ע לפרויקט ברומניה במועד גיוס הכספים מן המערערים; (ו) משיכת הכספים שביצעה חברת לידר מפרויקט רומניה מהווה "אירוע יציאה" אשר מזכה את המשקיעים בהחזר כספם; הכספים לא הועברו לפרויקט לטביה, בניגוד לטענות המשיבים וקביעות בית משפט קמא; (ז) לא המשבר הכלכלי בשנת 2008 הוא שהוביל לקריסת המיזם, והפרויקט בלטביה קרס עוד בשנת 2007 עקב שינוי ברגולציית משכנתאות לדיור; אזור המיזם הינו אזור נידח, שאחרים שהשקיעו בו אף הורשעו בדין על ביצוע עסקה במחיר "מנופח" (ת"פ 11-02-410 מדינת ישראל נ' פסיפיקה אחזקות). לטענות המערערים הצטרפו תשעה משקיעים נוספים (משיבים 19-11) אשר נמנו על קבוצת התובעים המקורית בבית משפט קמא, אך בחרו שלא להגיש ערעור על פסק הדין, וצורפו כמשיבים לשלושת הערעורים שבפנינו. 11. טענותיהם של המשיבים בתמצית: (א) המערערים נמנעו מלהתייחס בסיכומיהם לדחיית התובענות על הסף; (ב) הערעור הינו ניסיון סרק לסטות מממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בבית משפט קמא; (ג) המצגת הוגדרה כקיט שיווקי, הסיכונים הוצגו בה באופן כללי ולא מחייב ופורטו במפורש בהסכם השותפות; (ד) היתר הבנייה לפרויקט ברומניה היה בתוקף בעת חתימת הסכם השותפות, ועם התקדמות הפרוייקט עתידים היו להתקבל היתרי בניה נוספים בהיקפים המאושרים; (ה) ניגודי העניינים של חברת כנף הובהרו במפורש בכתב ובריש גלי בהסכמים; (ו) המשיבים ביצעו את כל הבדיקות הנדרשות, ולראיה השקיעו למעלה מפי שש מהמשקיעים, כאשר רבע מההשקעה היא מהון עצמי שלהם, ולא היו עושים כן ללא אמונה עמוקה כי לפרויקטים פוטנציאל רווחיות משמעותי; (ז) לא התקיים "אירוע יציאה" במיזם, וטענות המערערים על כך אינן עולות בקנה אחד עם הסכמי ההלוואה והשותפות; (ח) המשבר העולמי בשנת 2008 הוא הגורם העיקרי לקריסת המיזם כפי שעולה גם מקביעותיו ומסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט. 12. שני הערעורים שהוגשו על ידי המשיבים, נסבים על אי פסיקת הוצאות לזכותם על אף שהתביעה נגדם נדחתה לחלוטין. נטען כי המשיבים נשאו בהוצאות משפטיות כבדות, בהתחשב בסכום התביעה ובמורכבות ההליך. טענות הסף: 13. פסק דינו של בית משפט קמא הציג שלושה נימוקים לדחיית תביעתם של המערערים על הסף – היעדר זכות תביעה עצמאית; תניית שיפוט ייחודית בקפריסין; ותניית בוררות בחוזה בין הצדדים. טענות סף כשמן כן הן, וככלל ראוי לדון ולהכריע בהן על הסף, ככל שניתן, באשר יש בכוחן כדי לייתר את הדיון לגופו. במקרה דנן, הדיון מוצה עד תומו לאחר שמיעת מלוא הראיות והגשת סיכומים, אך משמצא בית משפט קמא להתייחס לטענות הסף ולאור קביעותיו בשלושת נושאי סף אלה, אתייחס אליהן אף אני. זכות התביעה העצמאית של השותפים 14. השותפות התנהלה מול גורמי החוץ והלוותה את הכספים ללידר אינטרנשיונל. כך הוסכם ונכתב במפורש בסעיפים 9.1 ו-9.2 להסכם השותפות: "9.1 מוסכם בין השותפים בשותפות כי מטרתה הבלעדית של השותפות הנה ביצוע ההשקעה המפורטת להלן. 9.2 השותפות (ההדגשה הוספה-י"ע) תלווה סכום של 4,160,000 יורו (ארבעה מיליון מאה ושישים אלף יורו) (להלן: "קרן ההלוואה") לחברת LEADER REAL ESTATE INTERNATIONAL...". הסכמי ההלוואה עם חברת לידר אינטרנשיונל נחתמו על ידי השותפות באמצעות השותף הכללי (SFW), שניהל את ענייני השותפות במלואם. 78 משקיעים יצאו לדרך, מתוכם 26 הגישו תביעה בבית משפט קמא, ובפנינו נותרו 11 בלבד. דהיינו, ענייננו במיעוט מבין 78 השותפים המוגבלים שהשקיעו בשותפות, ומכאן מתחדדת שאלת זכות התביעה או העמידה העצמאית של כל אחד מהשותפים המוגבלים כנגד הגורמים שפעלו מול השותפות וחתמו עמה הסכמים, בדגש על ההסכם עם לידר אינטרנשיונל. 15. על האפשרויות והמגבלות העומדות בפני שותף, לגרום לשותפות לפעול למימוש זכותה, עמד השופט צ' זילברטל ברע"א 3179/12 יוסי לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט (16.7.2012) (להלן: עניין לנגוצקי): "התשובה לשאלתם ה'דרמטית' של המבקשים בדבר האפשרויות העומדות בפני שותף, המחזיק במיעוט קולות ההצבעה בשותפות, להביא את השותפות לממש זכות שלה, בניגוד לדעת השותפים האחרים, אינה בראייתו כבעל זכות ישירה בנכסי השותפות, בניגוד לעקרונות יסוד של דיני השותפויות ודיני הקניין. שותף כזה יכול, למשל, לתבוע את שותפיו בהליך נפרד על הנזק שהם גורמים לו בסרבם לממש את זכות התביעה על השותפות. עומדות לו הזכויות שיש למיעוט כלפי הרוב. קבלת עמדת המבקשים גם תביא לכך שלא יהא הבדל בין בעלות במשותף לבין שותפות כמשמעותה בפקודה, כאשר שותף בשותפות, במובחן מבעלים במשותף, אינו רשאי להתקשר בעסקאות לגבי המנה שלו בנכס המשותף ללא הסכמת השותפים האחרים (יהושע ויסמן דיני קניין-בעלות ושיתוף 132 (1997) )" (שם, פסקה 6). "הזכות של השותפות" בעניינו היא זכות התביעה כנגד כלל הגורמים שפעלו למול השותפות בהקשר למיזם במזרח אירופה. השותפות היא שחתמה על הסכם ההלוואה, והיא שניהלה את ענייניהם של כלל השותפים במאוחד מרגע התאגדותם במסגרת השותפות. גם זכות התביעה כנגד הגורמים מחוץ לשותפות, מוקנית בידה של השותפות ולא בידיהם של מיעוט מבין חבריה, ודרך המלך בעניין זה היא תביעה בשם השותפות עצמה. 16. במצבים בהם רוב השותפים לא מעוניינים לממש את זכות התביעה, ומקפחים לכאורה את זכותם של מקצת מן השותפים, רשאי המיעוט לתבוע את שותפיו על הנזק שנגרם לו עקב הסירוב לממש את זכות התביעה, ועמד על כך כב' השופט זילברטל בעניין לנגוצקי. 17. בנקודה זו אפתח מאמר מוסגר ואפנה לפרק ו' לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן: הפקודה), שעניינו שותפות מוגבלת ציבורית ואשר נוסף לאחרונה בעקבות החוק לתיקון פקודת השותפויות (מס' 5), התשע"ה-2015. התיקון, אשר נכנס לתוקפו ביום 24.4.2015, עיגן בפקודה הסדרים הנוגעים לקיפוח המיעוט ואת הזכות להגיש תביעה נגזרת והגנה נגזרת בשותפות מוגבלת ציבורית, בדומה להסדרים הקבועים בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) ובשינויים המתחייבים. להלן לשון סעיפים 65מ ו-65מא לפקודה: "65מ. הוראות סעיף 191 לחוק החברות יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין התנהלות עניין מענייניה של שותפות מוגבלת ציבורית בדרך שיש בה משום קיפוח או חשש מהותי לקיפוח של מחזיקי יחידת השתתפות בה, כולם או חלקם 65מא. כל מחזיק יחידת השתתפות וכל דירקטור בחברת השותף הכללי רשאים להגיש תביעה בשם השותפות המוגבלת הציבורית בשל עילת תביעה שלה או להתגונן מפני תובענה בשם השותפות המוגבלת הציבורית..." דברי ההסבר לתיקון 5 מלמדים כי המניע לתיקון נבע מגידול של ממש בהיקף גיוס ההון מהציבור באמצעות הבורסה לניירות ערך, על ידי שותפויות, בדגש על אלו שפועלות בתחום הנפט והגז (תחום נוסף אך זניח יחסית לגיוס הון על ידי שותפויות הוא הפקת סרטים ושיווקם). הרציונאל המרכזי בבסיס התיקון הינו, בין היתר, הגנה על המשקיעים בשותפות, כך מתוך דברי ההסבר להצעת החוק: "הצעת חוק זו ... נועדה להרחיב ולעדכן את מנגנוני הממשל התאגידי בשותפויות מוגבלות שהציעו לציבור יחידות השתתפות (להלן – שותפויות מוגבלות ציבוריות) ולהבטיח הגנה נאותה על עניינם של ציבור בעלי יחידות ההשתתפות. זאת, בהתאמה ככל האפשר לכללי הממשל התאגידי החלים על חברות ציבוריות לפי חוק החברות, בהתאמות הנדרשות בשל המאפיינים הייחודיים של התאגדות באמצעות שותפות להבדיל מחברה". 18. בענייננו אין מדובר בשותפות ציבורית, אלא בהתאגדות של 78 משקיעים בשיתוף עם חברה פרטית, שהקימה חברת בת במטרה שזו תשמש כשותף הכללי בשותפות המוגבלת. על דרך ההיקש ניתן להחיל על שותפות זו חלק מההסדרים החלים על שותפות ציבורית, עקב המאפיינים המשותפים להן, כלהלן: (א) מטרת השותפות – המטרה המוצהרת של השותפות בענייננו הייתה גיוס כספים למטרת השקעה במיזם נדל"ן, בדומה לשותפויות ציבוריות שנועדו לגייס הון מהציבור; (ב) אופי המיזם – המיזם הינו פרויקט ארוך טווח הטומן בחובו עלויות לא מבוטלות וסיכונים, בדומה לאופי המיזמים בשותפויות הציבוריות; (ג) מספר משקיעים גדול – את התשובה לשאלה מהו מספר גדול של משקיעים, ניתן לגזור בהיקש מהגדרות חוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968 והתקנות לפיו, שם נקבע כי הצעת השקעה ליותר מ-35 משקיעים, תוגדר כ"הצעה לציבור" הדורשת תשקיף מאושר על ידי הרשות ניירות ערך. כאמור, בענייננו, התאגדו בשותפות 78 משקיעים, מספר גדול שניתן לראותו בגדר ציבור. קיצורו של דבר, כי על פי האמור בעניין לנגוצקי ובהיקש לפקודת השותפויות, זכות התביעה של השותפות אינה עומדת לכל אחד מן השותפים בנפרד, וההליך הראוי להגשת תביעה כנגד צדדים שלישיים בגין נזקים שנגרמו לשותפות, הוא באמצעות השותפות עצמה או בהליך של מעין תביעה נגזרת. 19. ולאחר שאמרנו כל אלה, נבהיר כי איננו שותפים לדעתו של בית משפט קמא, כי היה בטענת סף זו כדי לדחות את כל התביעה על הסף. יש להבחין בין תביעה של השותפות כנגד צד ג' לבין תביעה של שותף כנגד השותפים האחרים או כנגד השותף הכללי. בענייננו, הטענה כנגד חברת לידר אינטרנשיונל על "אירוע היציאה" עקב משיכת הכספים מפרויקט רומניה, אכן נובעת מזכות השותפות לתבוע, מאחר שהיא מבוססת על הסכם השותפות והסכם ההלוואה ומגדירה את זכויותיה של השותפות ולא של כל אחד משותפיה. לא כך לגבי הטענה כנגד חברת כנף אודות מצגי שווא במצגת המשקיעים בשלב שקדם לחתימה על הסכם השותפות. עילה זו, עומדת לכל אחד מהשותפים-המשקיעים, מאחר שהיא נובעת מאירועים טרום החתימה על הסכם השותפות, ונסבה על הטענה שאילולא המצגים הטרום חוזיים, המערערים לא היו מתקשרים עם השותף הכללי בהסכם השותפות. דהיינו, התביעה נסבה על כך שהמשיבים גרמו למערערים להיכנס להרפתקאה כושלת. גם טענות המערערים כי השותף הכללי התנהל בצורה רשלנית, תוך העדפת האינטרסים של הקבוצה אליה הוא משתייך, הן טענות הנוגעות ליחסים הפנימיים שבין השותפים, ולכן עומדות למערערים עילות התביעה בנושאים אלה. סיכומו של דבר, כי למערערים עומדות כל הטענות לגבי מצגי שווא בגינם התקשרו, לטענתם, בהסכם השותפות, וכן כל הטענות הנוגעות להתנהלותו של השותף הכללי. סמכות שיפוט ותניית שיפוט בקפריסין 20. הסכם ההלוואה נחתם בין השותפות לבין לידר אינטרנשיונל, ונקבע בו כי כל מחלוקת, סכסוך או אי הסכמה הנובעים מן ההסכם יוכרעו בהתאם לדין הקפריסאי ובבית המשפט בעיר ניקוסיה, בזו הלשון: "This agreement shall be governed by, and shall be construed in accordance with the laws of Cyprus, and the competent courts of Nicosia, Cyprus, will have exclusive jurisdiction over any dispute or construction, execution or implementation of the provisions of this agreement". המערערים אינם צד להסכם ההלוואה המחייב את השותפות ומכאן מסקנתו של בית משפט קמא כי יש לדחות את התביעה על רקע זה: "מדובר בתניית שיפוט ייחודית. כפועל יוצא, אני דוחה את התביעות נגד חברת לידר בשל היעדר סמכות של בית משפט בישראל לדון בתביעות אלו" (ההדגשות במקור-י"ע). התביעה נדחתה אפוא נגד חברת לידר (אינטרנשיונל-י"ע) בלבד, היא המשיבה 4, כך שהתקשיתי להבין את האמור בכתב הערעור כי "לכל היותר היה מקום לדחות את התביעה כנגד המשיבה 4 בלבד, ולא לדחות באופן גורף, עקב כך את התביעה כנגד כל המשיבים האחרים". מאחר שרוב עילות התביעה מופנות כנגד השותף הכללי וכנגד כנף, איני רואה להידרש לנושא זה ולטענות המערערים כי אין לדין הזר של קפריסין ולמקום השיפוט בקפריסין כל זיקה למי מהצדדים וכל קשר לפרוייקטים ברומניה ובלטביה. תניית הבוררות 21. סעיף 12.3 בהסכם השותפות, קובע כי חילוקי דעות בין הצדדים להסכם ידונו בבוררות, על ידי בורר שימונה בהסכמת הצדדים. תניה זו מהווה תניית בוררות מחייבת למול השותף הכללי (SFW), ובהתאם היה מקום לעכב את ההליכים בתובענה לצורך קיום הבוררות, לפי הוראות סעיף 5(א) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). אמנם, בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, רשאי בית המשפט שלא לעכב את ההליכים, אם מתקיים טעם מיוחד המצדיק זאת, אולם נטל השכנוע כי קיים טעם מיוחד שכזה, מוטל על כתפיי התובע, המבקש לעקוף או להתעלם מתניית הבוררות (ראו, לדוגמה, רע"א 9652/04 הירשפלד נ' סודאי (21.3.2005)). אלא שבענייננו, על אף קיומה של תניית הבוררות, מצא בית משפט קמא לקיים את ההליך במלואו. מכאן, שהקביעה כי היה מקום לעכב את ההליכים בשל סעיף הבוררות בהסכם נותרה כקביעה תיאורטית גרידא, שספק אם היה טעם להידרש לה ולדון בדיעבד בשאלה אם היה מקום מלכתחילה לעכב את ההליכים. לכן, לא אדרש לסוגיה של תניית הבוררות, וממילא איני נדרש לטענת המערערים לפיה לא היה טעם בפיצול התביעה תוך ניהולה בבוררות מול השותף הכללי בלבד וניהולה במקביל ובבית המשפט מול המשיבים הנוספים עמם אין למערערים הסכם בוררות. טענות המערערים לגופן - דיון והכרעה 22. וכעת, משצלחנו את טענות הסף, ומשהגענו למסקנה כי אין בהן כדי לחסום את חלק הארי של טענות המערערים, אבחן להלן טענות אלה לגופן. אקדים ואומר כי חלק מטענות המערערים תוקפות באופן ישיר ממצאים שבעובדה שנקבעו בערכאה דלמטה. בבואנו לבחון את טענות המערערים, נזכור את נקודת המוצא לפיה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, אלא בהתקיים חריגים מסויימים. 23. את טענות המערערים אקבץ לשלוש השאלות המרכזיות שלהלן: האם ניתן לבסס את טענת מצג השווא על מצגת המשקיעים; האם ההחלטה על ביצוע המיזם והאופן שבו הוצא לפועל, מעידים על התנהלות רשלנית של הגורמים שהובילו אותו, בדגש על השותף הכללי, על חברת כנף וחברת לידר אינטרנשיונל; האם משיכת הכספים מפרויקט רומניה על ידי חברת לידר אינטרנשיונל, מהווה "אירוע יציאה", אשר חייב השבה מלאה של כספי הפרויקט ברומניה למשקיעים. אדון בשאלות אלה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. מצג שווא 24. מצג שווא יכול וייעשה באופן אקטיבי על ידי הצגת נתונים מטעים או בלתי מדוייקים ובאופן פסיבי על ידי אי הצגת נתונים חיוניים. לצד ההכרה במצג שווא כאחת הקטיגוריות של חוסר תום לב בדיני החוזים, ניתן לסווגו גם כעוולה נזיקית במסגרת עוולת התרמית ועוולת הרשלנות (ראו, לדוגמה, ע"א 4948/13 עו"ד הרכבי נ' אבני, פס' 33-26 והאסמכתאות שם (15.3.2015)). 25. עוולת התרמית מעוגנת כעוולה פרטיקולרית בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), וכוללת חמישה יסודות מרכזיים ומצטברים – היצג כוזב של עובדה; אי אמונה באמיתות העובדה; כוונה להטעות; הטעייה בפועל; וגרימת נזק ממוני למוטעה. מצג שווא רשלני הוכר גם במסגרת עוולת הרשלנות הכללית המעוגנת בסעיפים 36-35 בפקודת הנזיקין, והפסיקה מנתה חמישה תנאים לתחולתו: הוצג מצג עובדתי; המצג לא מהימן; המציג היה צריך לצפות הסתמכות של הצד השני על המצג; המציג היה יכול לצפות כי ייגרם נזק; הצד השני הסתמך בפועל על ההיצג (המ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה, פ"ד ח 1317, 1321-1320, 1350-1327 (1954); ע"א 790/81 AMI נ' אלביט, פ"ד לט (2) 785, 795-797 והאסמכתאות שם (1985)). 26. המערערים הלינו על פערים בין המידע שהופיע במצגת המשקיעים ודברים שנאמרו במהלך כנס המשקיעים, לבין המסמכים עליהם חתמו והתוצאות של המיזם בפועל. בהקשר זה נטען בעיקר כי במצגת אין רמז לסיכון לאיבוד קרן ההשקעה. בשקף "גורמי סיכון" במצגת המשקיעים נכתב כלהלן: "אין וודאות כי הנכסים נשואי ההשקעה יניבו תשואה ללווה למשך תקופת ההלוואה. התשואה הכוללת של ההשקעה תלויה בהתפתחות כלכלות רומניה ולטביה בהיבטין השונים" (הדגשה הוספה – י"ע)". מכאן טענת המערערים כי במצגת אין כל אזכור לאפשרות לאבד את מלוא ההשקעה, להבדיל מהאפשרות כי התשואה על ההשקעה אינה מובטחת. 27. בית משפט קמא אימץ את התייחסותו של פרופ' ביגר, המומחה מטעם בית המשפט, בחוות דעתו, בקובעו: "ברי, כי המצגת, בהיותה 'קיט שיווקי', אינה יכולה להציג את מלוא הפרטים והתנאים של ההשקעה. מטרתה, לעניין את המשקיע בפרטי העסקה וכדאיותה באופן כללי (ההדגשות במקור-י"ע). בית משפט קמא סמך את קביעתו, בין היתר, גם על עמוד הפתיחה של מצגת המשקיעים, בו הופיעה במפורש ה"אזהרה" שלהלן: "מטרתו של קיט שיווקי זה הינו מסירת מידע כללי ואין בו כדי לחייב את אס.אף.קיי כנף 2000 פיננסי בע"מ (להלן: החברה) ו/או חברת בת של החברה ו/או את הצדדים הקשורים לחברה ו/או עובדיה של החברה, בכל דרך שהיא. בייחוד אין במסמך זה כדי להוות הצעה או הזמנה להצעה בקשר עם מניות החברה. מטרתו של מסמך זה הינו מתן אינפורמציה כללית וראשונית בלבד, ואין בו להיות מצג כלשהו. כל התנאים וההוראות אשר יחולו על או בקשר להשקעה כאמור יהיו בהתאם לאמור במסמכים/הסכמים עליהם תידרש חתימתו של חבר הפורום אשר יחליט להצטרף להשקעה הנ"ל על פי פרטי הסכם השותפות אשר יסדיר ויבהיר את מערכת היחסים בין המשקיע (להלן: השותף המוגבל) לבין החברה/השותף הכללי." (הדגשה הוספה-י"ע) 28. אכן, הכינוס והמצגת שהוצגה במהלכו, הינם אמצעים שיווקיים, אשר מטרתם, מנקודת המבט של חברת כנף, חברת לידר אינטרנשיונל ושאר הגורמים בעלי העניין במיזם, הינה לעניין את המשקיעים הפוטנציאליים. מצגת מטבעה אינה יכולה לכלול את מלוא הפרטים, אך ניתן לצפות כי מידע חיוני וחשוב יופיע גם במצגת. המידע אודות מכלול הסיכונים, בדגש על האפשרות לאבד את קרן ההשקעה, הינו מידע חיוני למשקיע הפוטנציאלי, ולטעמי, ראוי היה שיופיע גם במצגת המוגדרת כקיט שיווקי, ולא סגי בהוספת האזהרה "באותיות הקטנות" בפתח המצגת. 29. אם הייתה עומדת המצגת בבדידותה, ייתכן שהיה בכך כדי לבסס את הטענה למצג שווא רשלני, באשר הסיכון להפסד קרן ההשקעה לא נזכר כלל ב"גורמי הסיכון". אלא שאת המצגת יש לראות על רקע מכלול הנתונים והמסמכים שהובאו בפני המערערים, לרבות הסכם השותפות אשר נחתם לבסוף. הסכם השותפות כתוב בשפה העברית, באופן ברור וקריא, מכיל 13 עמודים ו-14 סעיפים בלבד, ולענייננו הסעיפים המהותיים ביותר הינם סעיפים 10-9, מהם נביא להלן: "9.14. הלווה התחייב כלפי השותפות לעשות כמיטב יכולתה – ובכפוף להסכמת הבנק/ים אשר יעניקו לפרויקט ליווי פיננסי – לרשום לטובת השותפות כבטוחה לפרעון ההלוואה, הריבית והרווחים, שעבוד ראשון בדרגה, על מניות הלווה בחברת הפרויקט וכן על כל ההכנסות, הרווחים והתקבולים להם זכאית הלווה מן הפרויקט ו/או מחברת הפרויקט (להלן: "הבטוחה"). 9.16. מובהר בזאת כי בכפוף לאמור בסעיף 9.17 דלהלן, הבטוחה, אם וככל שתרשם לטובת השותפות, הנה הבטוחה היחידה להבטחת פרעון סכום הקרן, הריבית והרווחים וכי על כן הלוואה הינה הלוואת Non-recourse, על כל המשתמע מכך" (הדגשות הוספו-י"ע) "10.1 אין וודאות לכך כי הלווה יוכל לעמוד בהתחייבויותיו וקיימת אפשרות לכאורית כי על השותפות יהא לממש את הבטוחות במקרה של אי פרעון; 10.2 אין וודאות כי הפרויקט ישמור על ערכו או כי יניב רווחים תשואה לבעליו למשך תקופת השותפות או כל חלק היימנה; 10.3 תנודות בענף הנדל"ן בעולם בכלל ומזרח אירופה, ברומניה ובלטביה במיוחד עלולים להשפיע על סיכויי ההצלחה של ההשקעה; 10.5 זולת האמור בהסכם זה על נספחיו לא הציגו השותף הכללי או כל מאן דהוא אחר בפני מי מן השותפים המוגבלים כל מצגים נוספים, או שונים, או אחרים מן האמור לעיל; 10.6 להשקעה בשותפות תלות בגורמים שונים ורבים אשר לא ניתן לצפותם מראש, כגון דרישות של רשויות או חוקים או הוראות מקומיות, וכן בסיכונים כלליים הכרוכים בהשקעה מחוץ לישראל, לרבות סיכונים פוליטיים וכלכליים, וכי שקלו היטב את כל גורמי הסיכון הכרוכים בהשקעה וקיבלו ייעוץ מתאים". הנה כי כן, לפנינו מצגת לגביה נכתב במפורש כי מטרתה "מתן אינפורמציה כללית וראשונית בלבד, ואין בו להיות מצג כלשהו", והסכם מפורט שנחתם לאחר מכן ממנו ניתן להבין כי בהלוואת Non-recourse עסקינן "על כל המשתמע מכך". עמד על כך מנכ"ל לידר אינטרנשיונל דאז, למקין, בעדותו בבית משפט קמא: "אז הם רצו להשתתף בחגיגה, סליחה שאני אומר את זה בצורת הרחוב, והם הצטרפו להשקעות האלה, הם ידעו בדיוק את הסיכון שהם לוקחים... ה-Non-recourse בא ואומר שהיכולת פירעון שלך כמשקיע, כמי ששם את הכסף היא אך ורק מהפרויקט הספציפי. ואם הפרויקט הספציפי שבגינו השקעת את הכסף קרס, הפסדת את כספך"(עמ' 138 לפרוטוקול). על דרך ההיקש, שמא על דרך של קל וחומר, ניתן להשוות ענייננו להלכות הנוגעות למעמדו העדיף של הסכם מכר דירה על פני הפרוספקט שהוצג בשלב הטרום חוזי, מקום בו ניתן ללמוד מהסכם המכר או מהתוכניות/תשריטים/תרשימים שצורפו לו את הפרטים השנויים במחלוקת (ראו ע"א 8949/07 י.ר. אחים עזרא חברה לבניין בע"מ נ' זאב, פס' 9-5 והאסמכתאות שם (18.11.2009)). 30. לכך יש להוסיף את התרשמותו וקביעתו של בית משפט קמא כי ענייננו במשקיעים "ותיקים ומנוסים שזו לא השקעתם הראשונה", חלקם עורכי דין, אנשי עסקים ואקדמאים. היו מהם שטענו כי לא הבינו את משמעות הסכם השותפות או לא קראו אותו במלואו, וראו לדוגמה עדותו של ד"ר קובי מיכאלי בבית משפט קמא: "אני לא מתחייב על זה שאני קראתי את כולו, אני גם לא מתחייב שהבנתי את כולו, חתמתי עליו, אני מבין את האחריות שעומדת מאחורי החתימה, אינני מתכחש לזה. אני רק אומר, שאני שאלתי לגבי הסיפור של מדוע כמה רשימה של גורמי הסיכון, לראות מבחינה מילולית-משפטית, הנפח שהיא תופסת הרבה יותר גדול ממה שהיא במצגת, שאלתי את השאלה הזאת. אמרו לי – 'זאת הפרוצדורה המשפטית המחייבת, זה דברים שאנחנו חייבים להכניס לחוזה'. אבל אני מבחינתי נשען על מה שהציגו במצגת ועל דברי ההרגעה שהם אומרים שם, כי אני מאמין בהם זה אנשים שאני קשור איתם כבר שבע שנים" (עמ' 16 לפרוטוקול). בית משפט קמא קבע כי אינו מקבל את טענת ד"ר מיכאלי, כי המדובר במשקיע מנוסה שאין זו השקעתו הראשונה, וככזה "בוודאי יודע כי בהשקעה ספקולטיבית קיים סיכון שהקרן תפחת או שתרד לטמיון". בשורה התחתונה קבע בית המשפט שאין לו ספק כי ד"ר מיכאלי הבין את הנאמר ועל מה הוא חותם, קביעה שבמהימנות ועובדה שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה. 31. לא למותר לציין כי הסכם השותפות אף המליץ לכל משקיע לבדוק עם יועציו את מלוא ההשלכות והמשמעויות הנגזרות מן ההשקעה, כלהלן בסעיף 10.14: "השותפים המוגבלים מצהירים עוד בזה כי הובהר להם שעל כל אחד מהם לבחון עם יועציו את מלוא ההשלכות והמשמעויות האפשריות של השקעתו בשותפות ושל תוצאותיה, לרבות כל נפקות משפטית, מיסויית או אחרת העשויה להתעורר בשים לב לנסיבותיו האישיות והמיוחדות של כל שותף מוגבל, וכי האחריות הבלעדית להשגת כל היתר, אישור, רשיון, הסדר וכיו"ב בקשר עם ההשקעה בשותפות, מוטלת על כל שותף מוגבל הזקוק לכך". 32. המערערים הלינו גם על ניגודי העניינים של המשיבים בינם לבין עצמם, כלומר בין לידר אינטרנשיונל לבין חברת כנף והשותף הכללי, אשר הוחזקו בבעלות של גורמים משותפים. אין חולק על כך שזה היה מבנה האחזקות באותה העת, אולם עובדה זו הייתה ידועה למשקיעים ונכתבה שחור על גבי לבן ובאופן מודגש בהסכם השותפות, כלהלן: "10.11. כי ידוע לשותפים המוגבלים והם מסכימים לכך כי השותף הכללי, בעצמו, באמצעות תאגידים הקשורים אליו ו/או באמצעות מי מטעמו, נמנה על בעלי המניות בלווה ולפיכך: 10.11.1. השותף הכללי זכאי לכל הזכויות וטובות ההנאה המגיעות לכל בעלי המניות בלווה, בנפרד וללא קשר לעסקת ההשקעה המפורטת בסעיף 9 להסכם זה דלעיל; 10.11.2. לנציג מטעם השותף הכללי מוקנה מעמד של משקיף בישיבות הדירקטוריון של הלווה; 10.11.3. עלול להתעורר ניגוד עניינים לכאורה בין מעמדו של השותף הכללי כבעל מניות בלווה לבין מעמדו כשותף הכללי בשותפות. 10.12. כי חברה בשם Leader Real Estate (2006) Ltd., אשר הנה חברה קשורה בשותף הכללי הנה בעלת המניות העיקרית בחברה הלווה; 10.13. כי לשותף הכללי זכות, בין היתר, לקבלת עמלת גיוס מהלווה וכן זכות להשתתפות ברווחי השותפות כמפורט בהסכם זה לעיל, וכי אין ולא תהיה לשותפים המוגבלים כל טענה, זכות ו/או סעד כנגד השותף הכללי בכל הנוגע לזכותו לחלק מן הרווחים מכל סוג שהוא אשר יתקבלו מעת לעת לידי השותפות כאמור בהסכם זה, וכי הצטרפותם כשותפים מוגבלים לשותפות והשקעתם בשותפות נעשית מתוך מודעות מלאה והסכמה לאמור לעיל; ברי כי ההצהרה בדבר ניגוד העניינים לא פוטרת את המשיבים מהתנהלות תקינה ומהגנה על האינטרסים של המשקיעים, אך בענייננו לא עלתה כל בעיית התנהלות הנובעת מהאחזקה המשותפת, ואף בסיכומי המערערים לא נטען שהייתה בעיית התנהלות בפועל, ונזכיר כי הפסדיהם של המשיבים עצמם בפרוייקט היו גדולים בהרבה מאלה של המערערים. 33. סיכומו של דבר, שעל אף שניתן וראוי היה לנסח את גורמי הסיכון במצגת בצורה טובה יותר, תוך אזכור האפשרות לאבד גם את קרן ההשקעה, איני סבור כי יש לקבל הטענה של מצג שווא, נוכח האמור בהסכם השותפות ונוכח מאפייניהם של המערערים-המשקיעים. ניגוד העניינים של המשיבים אף הוא היה גלוי וידוע בעת החתימה על ההסכמים במיזם, ולא הוכח כי המשיבים העדיפו בדרך כלשהי את האינטרס העצמי שלהם על פני האינטרס של המערערים. טענות בדבר התרשלות בהובלת המיזם 34. כנגד לידר אינטרנשיונל, החברה שהוביל את המיזם, הועלו טענות לגבי אופן ניהול הפרוייקט והבדיקות שנערכו עובר לביצוע ההשקעה. כך, נטען כי המנכ"ל למקין היה חסר ניסיון, אלא שמחומר הראיות עולה כי למקין, עורך דין בעל תואר שני במשפטים, היה בעל ניסיון של כ-12 שנים בניהול וייזום פרויקטים של נדל"ן באותה עת, וטרם תפקידו כמנכ"ל לידר אינטרנשיונל, ניהל חברה ציבורית שעסקה בנדל"ן במזרח אירופה בשם ב.ס.ר אירופה (להלן: ב.ס.ר), במשך למעלה מחמש שנים. 35. בית משפט קמא דחה מכל וכל את טענותיהם של המערערים בעניין חוסר המקצועיות של המשיבים, היעדר הבדיקה הראויה והיעדר היתרי הבנייה ברומניה, וקבע במפורש קיומם של כל אלה, תוך שבית המשפט קובע קביעות שבעובדה ובמהימנות לגבי עדי המשיבים שהופיעו בפניו ואיני רואה מקום להתערבותו של בית משפט זה בקביעות אלה. בית משפט קמא עמד על הבדיקות שננקטו בנוגע למיזם. ברומניה, בוצעו בית היתר, בדיקת נאותות עם 3 משרדי עורכי דין שונים; סקר של חברת ריצ'ארד אליס גרופ - חברה העוסקת במתן שירותים וייעוץ לבעלי נדל"ן מסחרי ברחבי העולם – ולפיו יש פוטנציאל גדול לפרויקט נוכח מחסור חמור של יחידות דיור בבוקרשט וסביבתה; ותוכנית עסקית עם ניתוחי רגישות שהציגו כ-35% רווחיות. בלטביה, בוצעה בין היתר, בדיקה משפטית עם שניים ממשרדי עורכי הדין המובילים בלטביה ועם הפירמה הפיננסית ארנסט אנד יאנג, וכאמור, למקין עצמו היה בעל ניסיון עשיר בפרויקטים קודמים בריגה באמצעות חברת ב.ס.ר. גם חברת כנף ביצעה בדיקות מקדימות, שבסופן קיבלה אישור של ועדת ההשקעות מטעמה, אשר כללה מומחים בתחום, כפי שעולה מעדות מנהלת חברת כנף, חנה מירצקי: "לא הוצאנו שום מצגת למשקיעים טרם קבלת אישור של וועדת השקעות של כנף שנכחו בה, מעבר לאנשי כנף שהציגו את ההשקעה, גם גורמים, אנשים חיצוניים ידועי שם שיודעים, מבינים בעסקים, יודעים לבחון, מכירים תשואות, מכירים השקעות..." (עמ' 197 לפרוטוקול). המערערים העלו טענות שונות בהקשר לבדיקות שנערכו, חלקן טענות שלא הועלו בבית משפט קמא. כך, נטען כי הסקר השיווקי שנערך על ידי חברת ריצ'רד אליס גרופ נערך בשנת 2008 בעוד שכספי ההלוואה הועברו בשנת 2007. אלא שבמכתב הלוואי מיום 8.4.2008 שצורף למסמך הסקר נאמר במפורש כי הוא מהווה עדכון למחקר קודם שנערך כשנה לפני כן, בחודש מרץ 2007 (מוצג 16 למוצגי המשיבים בערעור דכאן). עוד נטען על ידי המערערים כי בניגוד לדברי חנה מירצקי, ועדת ההשקעות לא בחנה את הפרוייקטים, אלא שבניגוד לטענת המערערים לא ניתן להסיק זאת ממכתבו של פרופ' גרוס וממכתבו של רו"ח ולנטין (מוצגים 8-7 למוצגי המשיבים בערעור דכאן). פרופ' גרוס כתב במכתבו מיום 12.2.2012 – חמש שנים לאחר האירועים מושא דיוננו – כי הפרוייקט הספציפי לא זכור לו, ורו"ח ולנטין אף הדגיש כי השתתף בהרבה ישיבות של ועדת ההשקעות אך לא זוכר אם השתתף בישיבה הספציפית שדנה בפרוייקטים אלה, וכי לא היו פרוטוקולים של ועדת ההשקעות. 36. כאמור, המשיבים עצמם הפסידו את כספם באותם פרויקטים וחזקה עליהם שביצעו את מירב הבדיקות הנדרשות כדי להגן לכל הפחות על השקעותיהם. עמד על כך בעדותו בבית משפט קמא יאיר פודים (להלן: פודים), שבעת הרלוונטית כיהן כמנכ"ל שרם פודים גרופ - שהחזיקה תחתיה, כחברות אחיות, את חברת כנף וחברת לידר החזקות – וכיהן גם כדירקטור בחברת כנף: "זה לא שבאנו, הבאנו משקיעים, הסתכלנו עליהם ואמרנו להם 'יופי של השקעה, תשקיעו אתם, אנחנו נסתכל עליכם'. אנחנו השקענו בעצמנו, והפסדנו את כל הכסף בפרויקטים האלה. ההפסדים האלה בפרויקטים גררו את כל קבוצת לידר הציבורית – לידר החזקות והשקעות להסדר חוב, לטראומה שאי אפשר לתאר אותה בכלל במובן הזה. ואני יכול להגיד היום במלוא האחריות, אם הייתי מסתכל לאנשים היום בעיניים, אני יודע שאף אחד לא רוצה להפסיד כסף, אני מצטער על זה ובטח מצר על זה שאנשים הפסידו כסף, אבל לא היו פה דברים שנעשו כדי לגרום לזה שאנשים יפסידו כסף. הרעיון היה להשקיע בפרויקטים, חשבנו שהם רווחיים, ובסופו של דבר עמדנו במשבר שלא היה בהיסטוריה כמותו, והמשבר הזה גרם לנו את כל הנזקים האפשריים, כולל הנזקים שלידר עצמה כמעט פשטה את הרגל כתוצאה מהדבר הזה" (שם, עמ' 96 לפרוטוקול). בדומה, התבטא למקין, מנכ"ל לידר אינטרנשיונל דאז: "מה לעשות, צר לי, כואב לי, הם הפסידו את הכסף, גם אני הפסדתי את הכסף, גם Leader הפסידה 35 מיליון אירו, כולנו הפסדנו את הכסף, הייתה רעידת אדמה... אין למשקיעים שהלכו לפרויקט שקרס זכות חזרה כלפי החברה למעלה או כלפי החברות של הלמעלה של הלמעלה, או כלפי האנשים של הלמעלה של הלמעלה, אחרת אין סוף ואין, איפה עוצרים את הדבר הזה? זה כללי המשחק, זה מה שהוסבר להם, זה מה שנרשם במצגות, זה מה שנחתם בחוזים וזאת הבנתי ל-Non-recourse" (שם, עמ' 138 לפרוטוקול). גם המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' נחום ביגר, עמד על כך בעדותו: "אם יש לי תכנית להשקיע כחמישים מיליון שקל ואני צריך עוד עשרה או שנים עשר מיליון כדי להשקיע, ואני הולך לבצע את ההשקעה הזאת, חזקה עליי שלפחות את הכסף שאני הולך להשקיע אני לא זורק ככה בלי מחשבה או בלי תכנון או בלי הכנה של תכנית ...". 37. המודל בו בוצעה ההשקעה במיזם, בתצורה של השקעת Mezzanine הוא מודל נפוץ ומקובל להשקעות בנדל"ן. פירושה המילולי של עסקת Mezzanine במקרקעין, הינו "קומת ביניים" (להלן: הלוואת Mezzanine או הלוואת ביניים), באשר ההלוואה ממוקמת בין משכנתא שתאגיד נוטל לצורך רכישת נכס, לבין הון עצמי של הלווה שהוא הבעלים של התאגיד. הלוואת הביניים משמשת לרוב למימון נדל"ן מסחרי או בנייה מסחרית למגורים, הכוללת שלושה שחקנים מרכזיים – מלווה, לווה ותאגיד אשר משמש כבעל המקרקעין, והלווה מחזיק בזכויות בו (עומר גדיש ואחיעד הראל "עסקאות Mezzanine" תאגידים (ח/2) 80, 81-80 (2011)) (להלן: גדיש והראל): השימוש בישראל בהלוואת ביניים נעשה לצורך השלמת הון עצמי על ידי יזמים בעסקאות נדל"ן, ועסקאות אלו מכונות "הלוואות השלמת הון עצמי". המלווה מקבל תמורת ההלוואה ריבית ותמורה הנגזרת מן הפרויקט שלביצועו שמשה ההלוואה. רמת הסיכון של ההלוואה היא נגזרת ישירה של מאפייני מיזם הנדל"ן, ובאה לידי ביטוי בשיעור הריבית. הלוואת הביניים היא בנוסף למימון הבנקאי, שבדרך כלל גדול יותר בהיקפו, כאשר לזכות המימון הבנקאי נרשמת משכנתא בדרגה ראשונה על הנכס, והלוואת הביניים משנית לו וקודמת רק ליזם (גדיש והראל, עמ' 102-88. דוגמה להלוואה מסוג זה ראו ת"א (מחוזי חיפה) 203/05 נאות מזרחי נ' משרד הבינוי והשיכון פס' 31 (3.3.2009)). 38. כך גם במקרה דנן, גויסה מקבוצת המשקיעים הלוואת ביניים אשר שניה בקדימותה לבנק, אך קודמת ללווה, קרי לחברת לידר אינטרנשיונל. הסיכון המרכזי הגלום בהלוואה מסוג זה, היא אי יכולת המלווה (השותפות המוגבלת בענייננו) לחזור אל הלווה (לידר אינטרנשיונל בענייננו) כדי להיפרע מהחוב, אלא - בעקיפין דרך מימוש השעבוד על מניות הלווה והזכות להיכנס בנעליו כבעל מניות בתאגיד בעל המקרקעין - רק אל הנכס עצמו, המשועבד בשעבוד ראשון לבנק המממן. מצב זה יוצר סיכון של ירידת ההשקעה לטמיון, מקום בו לא נותרת יתרה לאחר מימוש הנכס על ידי הבנק המממן. כאמור, אופיה הבלתי חוזר של ההלוואה Non-recourse והבטוחות הובהרו למערערים, כאמור בסעיפים 9.14 ו-9.16 להסכם השותפות, שצוטטו לעיל. 39. המערערים הקדימו וטענו בפתח כתב הערעור כי: "אינם מתכחשים לכך שמדובר בהשקעה כספית שיש בה סיכון, כמו בכל השקעה מטבעה, אם כי במקרה זה דובר על השקעה שעל פניה הייתה אמורה להיות השקעה סולידית" (הדגשה הוספה-י"ע). ענייננו בהשקעה בפרויקט נדל"ן ארוך טווח במזרח אירופה, בשיעורי תשואה גבוהים במיוחד, כך שספק אם מדובר ב"השקעה סולידית" במובן הרגיל של הדברים. כאמור, מרבית המשקיעים היו "שחקנים חוזרים" בתחום השקעות הנדל"ן, ובעלי רקע אקדמי ועסקי לא מבוטל. כך למשל, ד"ר קובי מיכאלי, שחתם הסכמי השקעות עם חברת כנף 11 פעמים בעבר, בין השנים 2008-2000, והעיד כי היה שבע רצון מעסקאות קודמות. 40. המומחה פרופ' ביגר, התייחס בחוות דעתו גם לספקולטיביות לכאורה של ההשקעה במיזם. כך, צוין לגבי פרויקט לטביה, כי אם המחיר עבור הדירות היה נמוך ב-10% מהתחזיות, אזי ההשקעה לא הייתה מספקת תשואה הולמת, וכי ההחלטה לבצע את הפרויקט התקבלה תוך הסתמכות על תחזיות מכירה אופטימיות. עם זאת, קבע המומחה כי אין מדובר בפרויקט שניתן היה לחזות מראש שיהיה "הפסדי" מבחינת המשקיעים. 41. סיכומו של דבר, המשיבים בחרו את המיזם בהתאם לשיקול דעתם העסקי, המבוסס על היכרותם עם שוק הנדל"ן הרלוונטי בגיבוי הבדיקות שביצעו, במטרה להשיא רווחים לעצמם ולמשקיעים, ביניהם המערערים. הייתה זו סיומה של תקופה ממושכת בה פרויקטים מעין אלו הניבו תשואות משמעותיות, לא הייתה סיבה להניח שדווקא מיזם זה במזרח אירופה יכשל, ולא מצאתי פגם של ממש או התרשלות בהתנהלות המשיבים, מעבר לאופטימיות סבירה. אופטימיות שאפיינה גם את המערערים, אשר ברוח אותה עת, ביקשו "להשתתף בחגיגה" כלשונו של למקין (עמ' 137 לפרוטוקול). אירוע היציאה 42. ההשקעה במיזם הוגדרה כהלוואת Mezzanine Non-recourse, באופן שהחזר ההלוואות והריבית המובטחת ישולמו מתוך הכנסות הפרויקטים לאחר תשלום ההוצאות. עם זאת הוגדרו מצבים המכונים "אירוע יציאה", המחייבים את החזרת הכספים למשקיעים, כך למשל אם נמשכו כספים מתוך המיזם, כפי שאכן אירע לטענת המערערים. אין חולק כי נמשכו כספים מהפרויקט ברומניה בסך של כ-2.2 מיליון אירו לחברת לידר אינטרנשיונל, אולם לטענת המשיבים הסכום הועבר במטרה להקצותו לפרויקט לטביה, כפעולה עסקית לגיטימית המתבצעת במסגרת אותו מיזם, העברה שבאה לידי ביטוי חשבונאי בספרי חברת הפרויקט הלטבי בדרך של הגדלת הלוואת הבעלים. הובהר כי לידר אינטרנשיונל קיבלה כספים "מלמעלה" שאותם השקיעה בפרוייקט לצד המשקיעים, אך מעולם לא הייתה תנועה הפוכה של החזרת כספים מלידר אינטרנשיונל ללידר החזקות (עדות פודים עמ' 87 לפרוטוקול, עדות למקין עמ' 133 לפרוטוקול). עמדה על כך גם חנה מירצקי בעדותה בבית משפט קמא: "דבר אחד אסור שיהיה, אסור שיהיה מעבר של כסף מהלווה לבעלי המניות שלה... ברמה של Leader International כסף שנשאר הוא משרת את הפרויקט, לשיטתי הוא מחזק, את הדברים האלה אנחנו בדקנו, דרך אגב בדקתי את זה גם בייעוץ משפטי חיצוני אפילו... התשובה הייתה שיש את הזכות, שהכסף הוא ב-Leader International והוא משמש את הפרויקט" (שם, עמ' 203-202). 43. בית משפט קמא נתן אמון מלא בדבריהם של פודים, למקין ומירצקי, וקבע כי כי לא הוכח שהיה "מימון מחדש" או "אירוע יציאה" לפי סעיפים 9.9.ו-9.13 להסכם השותפות, או אירוע של משיכת כספים מהמיזם, כמשמעו בסעיף 9.17 להסכם השותפות. אמנם מדובר בשני פרוייקטים בשתי מדינות שונות, אך המדובר במיזם אחד ובהשקעה אחת, והדברים באים לידי ביטוי בהסכם השותפות המתייחס בנשימה אחת לשני הפרוייקטים כחלק מהמיזם וההשקעה. נראית לי אפוא מסקנת בית משפט קמא כי לא התקיים אירוע המזכה את המשקיעים בקבלת סכום כלשהו חזרה מההשקעה (עמ' 65 לפסק דינו של בית משפט קמא). קביעות בית המשפט התבססו על התרשמותו מהעדים ועל חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שהסביר כי "זה יכול להיות בהחלט פעולה מקובלת". מנגד, המערערים לא הניחו תשתית כלשהי לטענה כי הכסף שנמשך מהפרוייקט ברומניה לא הגיע לפרוייקט בלטביה. הכסף נשאר בתוך לידר אינטרנשיונל במטרה לשמש את המיזם עצמו, ולא יצא אל בעלי המניות או שימש למימון פעילות חיצונית כלשהי. מכאן, שלא התקיים אירוע שהצדיק את החזרת הכספים למשקיעים באותה העת. סיכום – המשבר של 2008 44. השורה התחתונה בחוות דעתו של פרופ' ביגר, המומחה מטעם בית המשפט, היא, כי קריסתו של המיזם נבעה בעיקרה מקריסת שוק הנדל"ן במזרח אירופה, תוצאה של המשבר הכלכלי בשנת 2008. במאזן המסכם ובבחינת התשתית הראייתית בתיק, המערערים לא הרימו את הנטל הנדרש כדי להצביע על פגם של ממש בהתנהלות המשיבים בבחירת הפרוייקטים ובאופן התנהלותם. סוף דבר, שהערעור נדחה על כל חלקיו ורכיביו ופסק דינו של בית משפט קמא נותר על כנו. הערעורים בנושא ההוצאות (ע"א 3823/13 וע"א 3824/13) 45. הערעורים לעיל הוגשו על ידי המשיבים בע"א 3886/13 ונסבים על אי פסיקת הוצאות לזכות המשיבים. בית משפט קמא לא מצא לחייב את המערערים בהוצאות, וככלל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא, אלא במקרים חריגים. זאת, מתוך הבנה והכרה שהערכאה הדיונית שבפניה התנהל הדיון מכירה את התיק ואת התנהלות הצדדים וחזקה עליה ששקלה את השיקולים הצריכים לעניין. לצד כלל זה, אנו מוצאים את הכלל לפיו במצב הדברים הרגיל, על המפסיד לשאת בהוצאות המשפט של הזוכה בדין ואין זה מוצדק כי מי שזכה בהליך יצא בחסרון כיס (ראו, לדוגמה, ע"א 1042/09 עו"ד בלטר נ' אילנה מוזר, פס' 6-7 והאסמכתאות שם (2.2.2011)). במצב הדברים הרגיל, דומני כי היה מקום לחייב את המערערים בהוצאות המשיבים בערכאה קמא. זאת, בהינתן שסכום התביעה של שלוש התביעות המאוחדות עמד על כ-12.6 מליון ₪, המבטא לא רק את החזר ההשקעה של המערערים אלא גם את הריבית להם היו זכאים אילו ההשקעה הייתה נושאת פרי. גם לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט מסר את חוות דעתו התמידו המערערים בתביעה. המשיבים נאלצו לטענתם לשאת בהוצאות משפטיות בסכום של כ-800,000 ₪ על מנת להתגונן כנגד התביעות. למרות זאת, ונוכח הכשל בהצגת הסיכונים במצגת, ובהינתן העובדה כי המערערים איבדו את מלוא השקעתם, מצאתי שלא להתערב בעניין ההוצאות ולדחות את שני הערעורים. בכל מקרה, לא הייתי פוסק הוצאות לזכות המבטחת (המערערת בע"א 3824/13), שלטענתה נאלצה להפריד את הגנתה מזו של המשיבים נוכח טענות התרמית שהועלו, לטענתה, כנגד האחרונים, באשר תרמית אינה חוסה תחת הכיסוי הביטוחי. כשלעצמי, ולאחר שעיינתי בכתבי התביעה, איני סבור שהיה מקום להתנערות הלכאורית של המבטחת מהכיסוי הביטוחי, באשר גם ביטויים כמו "מצגי שווא" או "הולכת שולל" בהקשר בו נכתבו בכתבי התביעה, אין לפרשם בהכרח כטענת תרמית. סוף דבר, שאנו דוחים את כל הערעורים. המערערים בע"א 3886/13 ישאו בהוצאות המשיבים בערכאתנו בסך של 100,000 ₪. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: "ואבד העֹשר ההוא בעניין רע..." (קהלת ה', י"ג). א. מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית. אוסיף בקצרה. דברי המקרא שהובאו מעלה משקפים את שאירע למערערים בע"א 3886/13 (להלן המערערים). כדרך הימים שקדמו ל-2008, ביקשו להשקיע במיזמים במדינות הים, אשר נראו בעלי פוטנציאל לרווחים טובים; בא המשבר הכלכלי העוצמתי של 2008 וטפח על פניהם, ולא על פניהם בלבד אלא גם על אלה של אחרים זולתם; משבר זה סחף והפיל רבים, ואף על המערערים עברה הכוס. המומחה שמינה בית המשפט אישר כראיה מה שהיה ידוע, אם גם לא כידיעה שיפוטית, לקורא עיתונות כלכלית בימים ההם, כי שוק הנדל"ן במדינות רבות קרס, וכמסתבר גם ברומניה ובלטביה שבהן היו המיזמים. אם נקלף את הסיפור העובדתי מן הטענות המשפטיות – הפרוצדורליות, הראייתיות והמהותיות – זו ראשית וזו אחרית; מי שהתנסו בעבר בהצלחה בהשקעות מעין אלה, וכך היו המערערים, סמכו על המשיבים, ואלה השקיעו סכומים נכבדים גם מכספם שלהם, מה שמעיד שלא הניחו את כסף המערערים בחוסר אחריות על קרן הצבי, ולמצער לא נתכוונו לכך. בעיניי יש חשיבות רבה לנקודה זו. ב. חברי נדרש, לעניין טענת הסף בקשר לזכות התביעה, לפרק ו' לפקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה-1975, הפורש מטריית ממשל תאגידי על שותפויות מוגבלות, וכך ראוי, שהרי אין קץ ליצר לב האדם; ולשיטתו, הנראית בעיניי, יש להחיל גם על ענייננו חלק מהסדרי ה"רגולציה" החלים על שותפות מוגבלת. אכן, הסדרים אלה נועדו מעיקרם – בין השאר – להגנה על משקיעים ישרי דרך מפני הבאים "לעשות קופה" על חשבונם, ולא זה המקרה בענייננו, אולם ישנם כללי מסגרת הראויים להתיחסות גם כאן. בהיקש אביא מנושא אחר הקשור להגנה על משקיעים; בעע"מ 7313/14 רשות ניירות ערך נ' קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים (12.10.15) נדונה שאלת חובת פרסום תשקיף, והזדמן לי לומר שם (פסקה י"ד), כי "דיני ניירות ערך עוצבו תוך תשומת לב לפערי הכוחות בין הגורם המנפיק את נייר הערך לבין ציבור המשקיעים, שלא אחת אינם בעלי מיומנות בתחום... דיני ניירות ערך מתחשבים במעמד הכלכלי העדיף של המנפיק, ובקושי של ציבור המשקיעים לשתף פעולה נגדו ביניהם לבין עצמם. פערי הכוחות בדיני ניירות ערך מבוססים במידה רבה על פערי המידע בין הצדדים... ניירות ערך הם יציר החברה המודרנית ולא שערום אבותינו. הם מועדים מטבעם למניפולציה העלולה לשמוט את הקרקע מתחת לרגלי משקיעים, שאינם בקיאים ברזים שמאחורי הפרגוד. מכאן האסדרה (הרגולציה), שרבים משמיציה אך ביום פקודה רבים המתאבלים על מחדליה, כפי שאירע בארה"ב גם בעת המשבר הכלכלי ב-2008... בשל 'יצר לב האדם' וההיסטוריה נטועה האסדרה ב'מקדם חשדנות' שהמציאות האנושית היא שגרמה לו; וכבר אמרו חכמים מפי התנא רבי חנינא סגן הכהנים, 'הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו' (משנה אבות ג', ב')". מכאן גם חובת הגילוי המוגברת (שם, פסקה ט"ו). לכן גם עולה מסעיף 15(א)(1) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 כי תשקיף אינו נדרש רק כאשר ההצעה היא למספר משקיעים שאינו עולה על 35 (המספר נקבע בתקנות). בנידון דידן, כפי שציין חברי, עסקינן ב-78 משקיעים, שאפשר לראותם בגדר "ציבור", ואכן ההגנה על המשקיעים – כתובתה הדיונית היא באמצעות השותפות או על-ידי מעין תביעה נגזרת. לנקודה זו חשיבות במישור העקרוני, ואולם, בצדק ציין חברי שבנושא זה יש הבדל בין התביעה כלפי לידר אינטרנשיונל שעליה חל האמור, לבין הטענה נגד חברת כנף ולעניין השותף הכללי. ג. עוד אעיר: חידה בעיניי – אולי מקוצר המשיג – מדוע, אם בהנחה שהכל כשר וישר, וחרף העובדה שחברת "לידר אינטרנשיונל" נרשמה מטעמי מס בקפריסין, היה צורך להסכים על תניית שיפוט קפריסאית – על פי דין המקום ובבתי המשפט שם – אלא אם הכרחי היה הדבר בשל אותם טעמי מס. על פניה – מכל מקום – תניית שיפוט זו לגופה מלאכותית ומפוקפקת, שכן מה לשותפות של ישראלים וחברת בת של חברה ציבורית ישראלית ולדיני קפריסין, גם אם היתה במקום מסוים בשרשרת החברות חוליה קפריסאית כלשהי. ואולם, את טענת המערערים בהקשר זה קשה להלום, משחתמה השותפות שהם חלק ממנה על תניית השיפוט. ד. כשלעצמי סבורני כי היה על המערערים ליתן דעתם לכך שהמצגת אליה נדרש חברי היתה "ערכת שיווק" (לחיבת הלשון העברית לא אשתמש במונח האנגלי "kit"), והפתיח מציג אותה ככזאת. ער אני לכך שלעתים "פסקת פתיחה" מעין זו שבמצגת נתפסת כ"כיסוי גב" מחששות משפטיים, בדומה להודעה בתשדירי פרסומת "כפוף לתנאי המבצע", אותם תנאים שבתוכם מסתתרות האותיות הקטנות. אך כאן עסקינן במשקיעים מנוסים מזה, ובהסכם שותפות ברור שהסיכון עולה מתוכו מזה, הכל כפי שכתב חברי, לרבות הפניית המשקיעים לייעוץ אינדיבידואלי. חזקה על המערערים שידעו מה משמעות היותה של ההשקעה הלוואת non-recourse, קרי, שהחזרה בא אך ורק מתוך הנכס הנרכש ללא בטוחות נוספות; על כן קשה להלום את הטענה בדבר מצג שווא בשל המצגת, כאילו עמדה לבדה, היא ותו לא. נאחז את השור בקרניו: הניסיון שקדם, בהשקעות שהניבו תשואות טובות, השמים הבהירים שטרם בישרו על חשרת המשבר המתרגשת – עסקינן בהשקעה ב-2007 והמשבר בא ב-2008 – הביאו את המערערים להשקעה; אלא שהוקדח התבשיל, ולא תבשילם שלהם בלבד אלא כל הסעודה, ולא סעודתם בלבד אלא סעודות רבות בתבל ומלואה. הוא שאמרנו על פי הפסוק ממגלת קהלת. ה. בנקודות אלה ובאחרות אצטרף כאמור לחברי. המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר: אני מצטרף בהסכמה לפסק דינו המקיף והבהיר של חברי, השופט י' עמית ולהערותיו של חברי, המשנה לנשיאה א' רובינשטיין. מרשה אני לעצמי רק להוסיף כי גם דעתי איננה נוחה מתניית השיפוט הקפריסאית שנכללה כאן במערכת ההסכמית. עיינו והשוו לפסק הדין ב-ע"א 2706/11 SYBIL GERMANY PUBLIC CO. LIMITED נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (04.09.2015). ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, כ"א באדר א' התשע"ו (‏1.3.2016). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13038230_E09.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il