מדינת ישראל נ. חיים אוחיון

פסק-דין בתיק ע"פ 3820/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3820/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: חיים אוחיון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.3.09 בת"פ 113/08 שניתן על ידי כבוד השופטת נ' בן אור תאריך הישיבה: י"ב באלול תשס"ט (1.9.09) בשם המערערת: עו"ד ז' אריאלי בשם המשיב: עו"ד י' גולן בשם שרות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על קולת העונש שהושת על המשיב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת נ' בן-אור) בת.פ. 113/08 מיום 22.3.2009, בו נגזרו על המשיב תשעה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהמשיב לא יבצע כל עבירת סמים שהיא פשע וקנס בסך של 3,600 ש"ח. עובדות כתב האישום המתוקן 1. על פי כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המשיב במסגרת הסדר טיעון, ביום 3.2.2008 בשעה 18:30 או בסמוך לכך, באזור מחלף לוד, קיבל המשיב מידי אדם המכונה "אסי" סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 300 גרם ברוטו, אותו אמור היה המשיב להעביר לאחר תמורת סכום של 55,000 ש"ח. בסמוך לאחר מכן, העביר המשיב את הסם במכוניתו ומסר אותה לשוטר מוסווה בירושלים. המשיב דרש מן השוטר המוסווה סכום של 55,000 ש"ח תמורת הסם שהעביר לו. בעשותו כן ביצע המשיב עבירה של הספקת סם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. ההליכים בפני בית המשפט המחוזי 2. הצדדים גיבשו הסדר טיעון במסגרתו הודה המשיב בעובדות כתב האישום המתוקן. במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים לעניין העונש כי המאשימה תעתור למאסר בפועל של שנתיים ומאסר על תנאי לפי שיקול דעתו של בית המשפט, ואילו המשיב יטען לעונש באופן חופשי. עוד הוסכם בין הצדדים כי ייערך תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב, וכי הרכב ששימש אותו להעברת הסמים כמתואר לעיל יוחזר לו. לבסוף, הוסכם בין הצדדים כי הכסף המזומן שנתפס אצל המשיב בסך של 3,600 ש"ח ישולם כקנס שיהווה מרכיב מוסכם לעניין העונש. 3. ביום 15.12.2008, לאחר שהמשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ואישר כי הוא מבין את משמעות הודאתו וכי הוא מבין שבית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון בעניין העונש, קיבל בית המשפט המחוזי את הודאתו והרשיעו בעובדות כתב האישום המתוקן. 4. בטרם מתן גזר הדין הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינו של המשיב. בתסקיר שירות המבחן מיום 12.3.2009 נקבע כי משך עשרות שנים ועד להתרחשות הפלילית שבנדון ניהל המשיב אורח חיים נורמטיבי לחלוטין, וכי המשיב אינו אדם בעל דפוסי אישיות עם מאפיינים עבריינים. עוד נאמר בתסקיר שירות המבחן כי משפחתו של המשיב הינה נורמטיבית ותומכת בו. בתסקיר תואר הסבל והקושי הרב שחווה המשיב עקב הליכי המעצר כמו גם רגשות הבושה שהמשיב חש אל מול משפחתו לאור מעידתו. עוד הוסיף שירות המבחן כי המשיב לוקח אחריות לביצוע העבירה. שירות המבחן הדגיש כי התרשם מאדם אשר לאורך השנים תיפקד באופן חיובי ללא מעורבות בפלילים ואף ביטא יציבות במישור התעסוקתי והמשפחתי. שירות המבחן הטעים כי תקופת מעצרו של המשיב היוותה עבורו גורם מרתיע ומעמיד גבולות. לבסוף, שירות המבחן ציין כי להתרשמותו האפשרות להישנות התנהגות דומה בעתיד הנה מצומצמת וכי בהיעדר דפוסים עבריינים ענישה במסגרת מאסר בפועל עלולה לעורר רגרסיה נוספת במצבו הרגשי. 5. בטיעוניה לעונש טענה המאשימה כי על אף שהמשיב הודה במיוחס לו ובכך חסך זמן שיפוטי, ועל אף היעדר עבר פלילי הרי שחומרת מעשיו מחייבת השתת מאסר משמעותי בפועל כך שיהיה בו להרתיע את המשיב ודומיו מלשתף פעולה עם בעלי הסם אשר מנצלים את אורח חייהם הנורמטיבי של הבלדרים על מנת להסוות את פעילותם העבריינית בהפצת הסם. על אף המלצת שירות המבחן, המבוססת על הרקע הנורמטיבי ממנו מגיע המשיב, טענה המשיבה כי פעולותיו של המשיב אפשרו את שרשרת אספקת הסם "מהסוג הגרוע ביותר", גורם שיש ליתן לו משקל משמעותי בקביעת עונשו. המאשימה הפנתה לרף הענישה הנהוג במקרים כגון דא כפי שהתגבש בפסיקה ואשר לטענתה נוטה להשתת מאסר משמעותי בפועל. 6. לעומת זאת, בא כוח המשיב טען כי אין לאמץ את רף הענישה המחמיר לו טוענת המאשימה ויש להימנע בנסיבות המקרה מהשתת מאסר בפועל. לטענתו, רף הענישה עליו הצביעה המאשימה אינו ראוי במקרה דנן שכן הוא מתעלם ממכלול שיקולי הענישה שעל בית המשפט להביא בחשבון במלאכת גזירת הדין ובהם מידת חומרתה של העשייה הפלילית אל מול נסיבותיו האישיות של הנאשם והאינטרס בשיקומו והשבתו למסלול חיים נורמטיבי. מעבר לכך, טען בא כוח המשיב כי רף הענישה הנוהג במקרים כגון דא אינו מחייב דווקא השתת מאסר בפועל. לטענתו, הפסיקה מכילה מגוון אפשרויות ענישה בנסיבות דומות, כגון ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות או מאסר בפועל לתקופה קצרה בת חודשים ספורים. בא כוח המשיב הוסיף לטעון כי השתת מאסר בפועל לתקופה לה טענה המאשימה תהיה בגדר עונש בלתי מידתי. עוד טען בא כוח המשיב כי היקף וטיב מעורבותו של המשיב בפרשה הם מזעריים ונמצאים בתחתית מדרג הפעילות העבריינית בתחום הסחר בסמים. המשיב לא יזם את עסקת הסמים אלא היה חלק שולי במסכת העבריינית באופן שיכלה להתממש גם ללא מעורבותו. לטענתו, המשיב נקלע בתמימות למסכת העבריינית האמורה ולא מתוך כוונה, רצון או תאוות בצע ולכך יש ליתן ביטוי הולם בגזירת דינו. ברי, כי המשיב לא נטל לכיסו את הכספים שקיבל מהשוטר הסמוי אלא היה צריך להעבירם לספק הסם וכל שקיבל המשיב תמורת שירותיו הוא את עלות הנסיעה במונית מלוד לירושלים. בנוסף לכך טען בא כוח המשיב כי יש ליתן משקל משמעותי לתסקיר שירות המבחן אשר הצביע על היותו של המשיב אדם נורמטיבי, איש משפחה ללא דפוסים עבריינים אשר הסיכוי כי יחזור ויבצע את מעשיו הינו מצומצם. דווקא לאור הערכה זו, טען בא כוח המשיב כי יש ליתן משקל גדול יותר לאינטרס השיקום, שכן עסקינן באדם שזוהי לו מעידה חד פעמית ולא אורח חיים. לבסוף, המשיב פנה לבית המשפט והביע את חרטתו על מעשיו. גזר הדין 7. בית המשפט המחוזי הדגיש את חומרת מעשיו של המשיב שכן הוא שימש חוליה חיונית בשרשרת הפצת הסם, ואלמלא ערנותה של המשטרה היה הסם מופץ בסיועו של המשיב לציבור הרחב ובכך היה נגרם נזק רב לחברה. בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם המשיב לא ידע כי המדובר בסם מסוג הרואין דווקא, וודאי העריך לנוכח סכום הכסף שהיה אמור לקבל לידיו עבור חבילה במשקל לא גדול יחסית כי המדובר בסם. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי אינטרס הרתעת היחיד אינו בעל משקל משמעותי בנסיבות העניין היות שהמשיב למד את לקחו, אך יחד עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתעלם משיקול הרתעת הרבים דווקא בשל תדירותה ההולכת וגוברת והיקפה המתפתח של תופעת גיוסם של בלדרים מסוגו של המשיב, שהינם אנשים נורמטיביים בדרך כלל על מנת להסוות את פעילותם העבריינית של בעלי הסם. משכך קבע בית המשפט כי יש להבהיר שעברו הפלילי הנקי של בלדר סמים לא ימנע ריצויו של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. 8. ברם, בית המשפט המחוזי קבע כי יש להתחשב גם בשיקולים לקולא, אשר בעניינו של המשיב הם בעלי משקל של ממש. המדובר באדם נורמטיבי שעד לביצוע העבירה התנהגותו הייתה ללא דופי. המשיב הביע חרטה מלאה וכנה, נטל אחריות על מעשיו ואף הודה באופן מיידי במעשיו. עוד הוסיף בית המשפט כי פעילותו של המשיב נמצאת במדרג הנמוך של שרשרת הפצת הסם, שכן המשיב לא היה מעורב בהשגת הסם ובעסקת הסמים שהתרקמה, ולא היה צפוי להפיק ממנה כל רווח. בית המשפט המחוזי הדגיש כי לאור כל אלה יש ליתן משקל הולם להמלצת שירות המבחן. לאחר שאיזן את שיקולי הענישה השונים השית בית המשפט המחוזי על המשיב את העונשים שלעיל. על גזר דין זה הגישה המאשימה את הערעור שבכותרת. נימוקי הערעור 9. לטענת המערערת – באמצעות בא כוחה, עורך הדין זיו אריאלי – בית המשפט המחוזי השית על המשיב עונש שאינו משקף כראוי את חומרת העבירה ונסיבותיה, והעונש שהושת במקרה דנן מחטיא את מטרות הרתעת הרבים, הגמול וההוקעה. לטענתה, העונש שהוטל על המשיב סוטה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הראויה בעבירות סמים נוכח הסיכון הנשקף מהם לציבור ונוכח הנזק החמור שהן מסבות לחברה. עוד טוענת המערערת כי בית המשפט המחוזי העניק משקל גדול מדיי לשיקולים לקולא, שכן אף לעמדתו עברו הנורמטיבי של אדם הוא הגורם לכך שבעלי הסם בוחרים בו להיות בלדר על מנת להסוות את פעילותם העבריינית, ולכן אין בהיעדר עבר פלילי כדי למנוע השתת מאסר בפועל על בלדר סמים. בנוסף לכך טוענת המערערת כי כמות הסם שהעביר המשיב היא גדולה וכי ניתן להפיק ממנה אלפי מנות ולכן הנזק מפעילותו, אשר היוותה חוליה חיונית בשרשרת הסם ובלעדיה לא ניתן היה להפיצו, אף גדול יותר. המערערת מפנה כתמיכה לטענותיה לשני פסקי דין: ע"פ 5185/06 אבו אעדייה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2007) וכן לע"פ 1282/07 בן אבו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2007) (להלן: עניין בן אבו) בו הושת על נהג מונית שברשותו נתפסו 96.74 גרם של הירואין, כמות קטנה מזו שנתפסה ברשותו של המשיב, 24 חודשי מאסר בפועל. תגובת המשיב 10. לטענת המשיב – באמצעות בא כוחו, עורך הדין יאיר גולן – לא היה כל מקום או הצדקה להגשת הערעור. לטענתו, אין מקום להתערב בעונש שהושת על המשיב ולו מהטעם שהמשיב עומד בפני שחרורו ממאסר בעוד שבוע בלבד, ערב תחילתם של חגי תשרי. בנוסף לכך טוען המשיב כי גם לגופו של עניין אין עילה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי אשר איזן כראוי בין שיקולי ההרתעה והגמול לבין שיקול השיקום ונסיבותיו האישיות של המשיב. המשיב הינו בן 58, נשוי ואב לשישה ילדים בגירים המנהלים אורח חיים נורמטיבי ומשמשים במשרות נכבדות. המשיב הוא סב לנכדים ועובר לביצוע העבירה שימש דוגמה ומופת למשפחתו. במשך תקופה בת 30 שנים, בה התמיד המשיב בעבודה נורמטיבית לחלוטין, הוא לא הסתבך עם רשויות אכיפת החוק וזוהי לו מעידה חד פעמית שאינה משקפת את אורח חייו. לאחר שפרש לגמלאות, עבד המשיב כנהג מונית וזה הרקע להסתבכותו התמימה במסכת העבריינית. המשיב נקרא לנסיעה שגרתית נוספת כביכול והסתבך בכך שהעביר חבילה, והכל תמורת עלותה של נסיעה רגילה בלבד – 200 ש"ח. המשיב נקלע לפרשה בשל תמימותו ולא יזם את הפעילות העבריינית בשל תאוות בצע. לטענת המשיב, ברור ומוסכם כי הידיעה שמיוחסת לו מבוססת על עצימת עיניים שכן הוא לא ידע את סוג הסם או את כמותו ולכן יש לראות באור שונה את חומרת מעשיו. 11. לטענת המשיב, מעורבותו בפרשה ממוקמת במדרג התחתון של המסכת העבריינית, שכן הוא אינו שותף לקשר או לרווחים מהעסקה למעט "ההובלה הספונטאנית" המוטעית שבגינה הוא משלם את המחיר שהוא חב לחברה. לטענתו, בדין הקל עמו בית המשפט המחוזי משום שהוא חסך זמן שיפוטי והודה מייד במיוחס לו. עוד מדגיש המשיב את המלצותיו החיוביות של שירות המבחן במסגרת התסקיר שנערך בעניינו. כך, מציין המשיב כי שירות המבחן התרשם משיתוף הפעולה הכנה שלו, מאישיותו הנורמטיבית, מהעובדה שהמשיב מקבל אחריות על מעשיו ומביע חרטה כנה עליהם, כמו גם מהעובדה שהמשיב נתמך במשפחתו האוהבת וכי ההליכים המשפטיים בעניינו עד כה היוו עבורו גורם מרתיע, ולפיכך החשש להישנות המעשים על ידו מצומצם. 12. המשיב הוסיף לטעון כי גזר הדין של בית המשפט המחוזי הינו ראוי ונכון, שכן הוא אינו סוטה מרף הענישה בעבירות כגון דא. בא כוח המשיב הגיש אסופת פסיקה שלטענתו ממחישה כי אין מדובר בהכרח ברף ענישה אחיד וקשיח אלא עסקינן ברצף רחב ומגוון של עוצמות עונשיות, המתאים את עצמו לנסיבות המקרה הקונקרטי ואשר מכיל בתוכו גם את האפשרות להסתפק בהשתת עבודות שירות תחת מאסר בפועל, ובוודאי שאינו מחייב כליאה מאחורי סורג ובריח לעשרות חודשים כפי שהמערערת מנסה לטעון. 13. המשיב טוען כי אף בעניין בן אבו עליו מסתמכת המערערת, נקבע כי הכלל בעבירות כגון דא הוא מאסר מאחורי סורג ובריח, אולם פרקי הזמן המושתים לריצוי משתנים בהתאם לנסיבות, וכי הענישה היא אינדיבידואלית ולכן עליה להביא בחשבון גם את נסיבותיו האישיות של נאשם ואת סיכויי שיקומו כדי לעודדו לחזור לחיים נורמטיביים. מעבר לכך, טוען המשיב כי אף אם יתכן כי ניתן היה להשית עונש חמור יותר על המשיב, הרי שאין די בכך כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין, שכן כל עוד העונש שהושת של המשיב מצוי במתחם הענישה הנהוגה בעבירות כגון דא לא מתגבשת עילת התערבות, תוך שהוא מפנה בעניין זה לדברים שנאמרו על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 6348/05 מדינת ישראל נ' תלאווי (לא פורסם, 1.8.2005). 14. להשלמת התמונה יצויין כי לקראת הדיון שנערך לפנינו הוגש בעניינו של המשיב תסקיר משלים. במהלך הדיון שהתנהל לפנינו ציינה נציגת שירות המבחן כי עסקינן באדם שתיפקד לאורך השנים באופן חיובי ללא מעורבות בפלילים וביטא יציבות במישור התעסוקתי והמשפחתי, כי אין מדובר באדם בעל דפוסי התנהגות עבריינים וכי האפשרות להישנות התנהגות עבריינית דומה בעתיד הנה מצומצמת. דיון והכרעה 15. לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובנספחיה ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 16. אמנם המשיב לא היווה את החוליה המרכזית בשרשרת הפצת הסם, אך תפקידו במסגרתה היה חיוני והוא "השיא תרומתו" בהסבת נזק חמור לחברה. מן המפורסמות היא שמערכת הפצת הסמים נסמכת ונשענת על שירותיהם של אנשים רבים הממלאים לפעמים תפקידים של שליח או של בלדר. ברור שללא עזרתם של אלה לא הייתה המערכת הזאת מסוגלת לגרום את הנזק שהיא גורמת [ראו למשל: ע"פ 5735/92 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.5.1994)]. בית משפט זה הטעים כי בלדרות בענייני סמים היא פשע חמור [ראו למשל: ע"פ 5800/90 חורש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.12.1991)]. 17. לכן, צדקה המערערת בטענתה כי ככל שחשוב לפגוע ישירות בספקי הסם לא פחות חשוב מכך להרתיע את העברתו על ידי בלדרים "תמימים". כבר נקבע על ידי בית משפט זה כי ככל שיוחמרו העונשים על בלדרים אלו, כך יש סיכוי שתפחת להיטותם להיענות לאותן הצעות [ראו למשל: ע"פ 226/89 זפה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.1990); פסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"פ 3920/00 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 1, 19 (2003) סעיף 19]. בית משפט זה חזר והדגיש כי על מנת לשבור את שרשרת הפצתו של הסם יש לטפל ביד נוקשה גם בבלדרי הסמים שמאפשרים את העברתו של הסם מבעליו לציבור ובכך מסבים נזק רב לחברה [ראו למשל: ע"פ 2648/92 סלאמה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.1993); ע"פ 5265/95 מנשה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.1.1996); ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ"ד נח(2) 734, 740-741 (2004)]. כמו כן נקבע כי בסוג זה של עבירות יש להעניש בחומרה ראויה גם שליחים ובלדרים, שכן "מערכת הפצת הסמים נסמכת ונשענת, במידה רבה, על שירותיהם של בעלי תפקידים (כביכול "משניים") כאלה" [ראו: ע"פ 1674/96 קנטו נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 722, 725 (1996) סעיף 5]. 18. צדקה המערערת אף בטענתה כי בעבירות סמים, נסיבות אישיות אינן אלא גורם משני בלבד [ראו למשל: ע"פ 5265/95 הנ"ל]. כך גם נקבע כי גם היעדר עבר פלילי וחיים נורמטיביים אינם מצדיקים חריגה מרחיקת לכת ממדיניות הענישה המקובלת בסוג זה של עבירות, שכן יש ליתן משקל בכורה לשיקולים הציבוריים ומשקל יחסית קטן לנסיבותיו האישיות של העבריין [ראו למשל: ע"פ 1674/96 הנ"ל]. בית משפט זה חזר והדגיש כי בעבירות סמים נסוגים השיקולים האישיים של העבריין מפני שיקולי הנזק הקשה שהשימוש בסם מביא על המשתמשים בו [ראו למשל: ע"פ 6029/03 הנ"ל, בעמוד 740 סעיף 7]. 19. ואכן, במקרה דנא בהחלט ניתן היה להשית על המשיב עונש חמור יותר מאשר זה שנגזר עליו. ואולם, כפי שהטעימה השופטת א' פרוקצ'יה בסעיף 7 לפסק דינה בע"פ 6348/05 הנ"ל, עצם האפשרות כי ניתן היה לגזור עונש חמור יותר אינה מצדיקה בכל מקרה התערבות בגזר הדין שקבעה הערכאה הדיונית. הכלל הנקוט בידי בית משפט זה הוא כי אין ערכאת הערעור מחליפה את שיקול דעתה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אלא כאשר נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)]. יש איפוא לבדוק כל מקרה לנסיבותיו. 20. המגמה העונשית היא אמנם להחמיר עם בלדרי סמים ולהשית עליהם עונשי מאסר לתקופה משמעותית, זאת במטרה לשבור את שרשרת הפצת הסם. ואולם, כבר נפסק כי תקופות המאסר המושתות על בלדרי סמים משתנות ממקרה למקרה ותלויות בנסיבותיו הספציפיות וכי על הענישה להיות אינדיבידואלית [ראו: חוות דעתו של השופט א' רובינשטיין בעניין בן אבו סעיף י']. כידוע, עקרון הענישה האינדיבידואלית הוא עקרון יסוד בשיטת המשפט הפלילית שלנו [ראו סעיפים 5-7 לחוות דעתי ברע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.5.2009)], ויש להימנע מהחלת כלל עונשי שרירותי מבלי להתייחס לנסיבות המקרה הקונקרטי ולבחון את משקלם של מכלול שיקולי הענישה, ובגדרם אף את נסיבותיו האישיות וסיכויי השיקום של הנאשם, כל זאת לאור המסכת העובדתית כפי שזו נפרסת בפני הערכאה הדיונית ובשים לב לחומרת העשייה הפלילית. עמד על כך אף השופט א' ברק (כתוארו אז) בע"פ 10/86 זגל נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 769, 772 (1986), בקובעו כי שיקוליו האישיים של העבריין, ­הצורך להחזירו למוטב ולשקמו, מצבו הנפשי ושאר בעיותיו האישיות ­צריכים להילקח בחשבון בקביעת עונשו. 21. לאחר שבחנו את גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגענו לכלל מסקנה כי אכן אילו ישבנו בדין היינו סבורים כי חומרת הנכונות ליטול חלק בפרשה מעין זו טעונה ענישה מחמירה יותר, חרף עברו הנורמטיבי ונסיבותיו האישיות של המשיב. ואולם, הערעור הוגש ביום 5.5.2009 ולצערנו נשמע ביום 1.9.2009, ימים ספורים בטרם סיומו של עונש המאסר. משנצטרף שיקול זה לשיקולים שמנה בית המשפט המחוזי ולחשש המצומצם להישנות התנהגותו הפלילית של המשיב, עליו עמד שירות המבחן, סברנו כי לא יהא זה מן המידה להתערב בעונש, בנסיבות מיוחדות אלה. 22. אשר על כן, דין הערעור להידחות. ניתן היום, י"ז באלול תשס"ט (6.9.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09038200_W01.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il