פסק-דין בתיק רע"א 3817/16 בבית המשפט העליון רע"א 3817/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקש: עבלה עוואד נ ג ד המשיבים: 1. מאזן עואד 2. עוה"ד נפתלי נשר 3. בנק מרנתיל דיסקונט בע"מ 4. עו"ד יונתן סונדרס 5. הכונס הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 14.04.2016 בתיק פשר -451/09 שניתנה על ידי כב' השופט י' בן חמו בשם המבקשת: עו"ד עביר חריש-רפול בשם המשיב 1: עו"ד עמיד מח'ול בשם המשיב 2: בעצמו בשם המשיבים 3 ו-4: עו"ד יצחק סלע; עו"ד אפרת ערוסי בשם המשיב 5: עו"ד הילה ברקי פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) מיום 1.5.2016, בה דחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 14.4.2016 עד להכרעה בערעור שתגיש לבית משפט זה. 1. בשנת 1998 שיעבד המשיב 1 (להלן: החייב) לטובת המשיב 3, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק) בשעבוד קבוע מדרגה ראשונה את כל זכויותיו בנכס מקרקעין בשפרעם (להלן: הנכס), כבטוחה לפירעון חובותיו וחובות חברה מסוימת לבנק. בשנת 2003 תוקן שטר המשכנתא כך שיבטיח גם את פירעון חובותיה של חברה נוספת (להלן: קליה) והתיקון נרשם בלשכת רישום המקרקעין עוד באותה שנה. ביום 19.5.2009 לאחר שקליה לא פרעה את חובותיה לבנק, נחתם הסדר חוב בין הבנק ובין החייב, קליה וחייבים נוספים, בו הוסכם כי החייבים ישלמו לבנק כ-1.5 מליון ש"ח. משהפרו החייבים את הוראות ההסדר העמיד הבנק את החוב לפירעון מיידי והוסכם כי הבנק יגיש בקשה למינוי כונס נכסים על הנכס על מנת לממש את זכויות החייב בו ולהקטין חלק מהתחייבויות החייבים כלפי הבנק. בהתאם להסכמות פתח הבנק בהליך הוצאה לפועל למימוש הנכס. במקביל, ביום 28.6.2010 הגיש נושה של החייב הליך פשיטת רגל נגדו. כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 18.8.2010, מינה רשם ההוצאה לפועל את המשיב 4 (להלן: הכונס) לשמש ככונס נכסים של הנכס מטעם הבנק. לבקשת הכונס העריך שמאי מטעם הבנק את שווי הנכס ב-675,000 ש"ח נטו (לאחר הפחתת מיסים ובנסיבות של מכר כפוי) וביום 21.10.2010 קיבל רשם ההוצאה לפועל את בקשת הכונס לאשר את מכירת הנכס למבקשת, גיסתו של החייב, תמורת 500,000 ש"ח אשר הועברו לבנק (להלן: אישור המכר). כחודש לאחר מכן, ביום 6.12.2010 ניתן צו לכינוס נכסי החייב וביום 19.12.2011 הוכרז החייב כפושט רגל והמשיב 2 (להלן: הנאמן) מונה כנאמן לנכסיו. יצוין כי התמורה שהתקבלה ממכירת הנכס לא כיסתה את מלוא חובו של החייב לבנק, אשר הגיש לנאמן תביעת חוב על סך 915,769 ש"ח (עמ' 204 לנספחי הבקשה). 2. כשנה ומחצה לאחר אישור המכר, ביום 1.8.2012, הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי "בקשה לביטול הענקה" לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), בה טען כי מכירת הנכס למבקשת מהווה הענקה בטלה כלפי הנאמן. הנאמן טען כי המבקשת נהגה שלא בתום-לב בעת ביצוע העסקה, כי התמורה ששולמה על-ידה לא הולמת את שוויו של הנכס וכי מדובר למעשה ב"עסקה סיבובית" במסגרתה פדה החייב מכספו את הנכס באמצעות המבקשת. הנאמן אף העלה חשד כי חוות-דעתו של השמאי מטעם הבנק היא חוות-דעת "מוזמנת", וגרס כי היא אינה משקפת את שוויו הריאלי של הנכס. המבקשת, החייב והבנק התנגדו לבקשה. הבנק הדגיש כי לא נפל פגם בהליך הכינוס ושלל את הטענות שהעלה הנאמן כלפי השמאי מטעמו. 3. ביום 14.4.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמן וקבע כי מדובר בהענקה בטלה כמשמעותה בסעיף 96(א) לפקודה וכי לא מתקיים איזה מבין החריגים המנויים בסעיף 96(ג) לפקודה המכשירים אותה. בית המשפט קבע כי החייב היה חלק מתהליך המכירה ויזם את מכירת הנכס למבקשת אשר ידעה בזמן אמת אודות מצבו הכלכלי הקשה של החייב. עוד נקבע כי היה על המבקשת לדעת כי מכירת הנכס תגרע ממסת הנכסים הפוטנציאלית שעשויה הייתה לעמוד לחלוקה בין נושיו של החייב; כי הדבר מצביע על חוסר תום לבה; וכי היא לא הוכיחה שמימנה את רכישת הנכס ממקורותיה הכספיים. בית המשפט העדיף את חוות-דעתו של השמאי מטעם הנאמן על-פני חוות הדעת של השמאי מטעם הבנק, וקבע כי שווי זכויותיו של החייב בנכס מגיע כדי סך של 424,800 דולרים ועל-כן הוא נמכר במחיר נמוך שאינו משקף את ערכו האמיתי ומבלי שהכונס ערך מכרז למכירתו או התמחרות בין מציעים. במישור הסעד קבע בית המשפט כי לנאמן אין טענות כלפי הבנק ועל-כן "התוצאה המתבקשת" היא לחייב את המשיבה להשיב לנאמן את הנכס ולרשום אותו על שם החייב, להותיר את התמורה שהתקבלה ממכירת הנכס בידי הבנק ולהפנות את המבקשת "על מנת שלא לקפח את זכויותיה" להגיש תביעת חוב על הכספים ששילמה. 4. ביום 20.4.2016 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לתקופת הערעור שבכוונתה להגיש לבית-משפט זה. בבקשתה ציינה המבקשת, בין היתר, כי ייגרם לה נזק בלתי-הפיך אם לא יעוכב פסק הדין, שכן מכירת הנכס על-ידי הנאמן תסכל את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. עוד נטען בבקשה כי סיכויי הערעור טובים משום שעיקרו בשאלות משפטיות. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי: לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובתגובת הנאמן, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. נימוקי הבקשה (שאיננה חתומה ולא צורף אליה תצהיר) אינם עומדים בתנאים שנקבעו בפסיקה המנחה לעיכוב ביצוע. הטענה כי 'סיכויי הערעור טובים' הינה טענה בעלמא שכן לא פורטו הסיכויים. לא הוגש עדיין ערעור ולא צורף העתק ממנו. הקביעות בפסק הדין הן בעיקרן עובדתיות. הנכס שהענקתו בוטלה איננו בית מגורים. מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת. נימוקי ההתנגדות והאסמכתאות אליהן הפנה הנאמן מקובלים עלי. לפיכך הבקשה נדחית. 5. מכאן הבקשה שלפניי, בה טוענת המבקשת כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור אשר הגישה לבית משפט זה (ע"א 4490/16; הוגש ביום 5.6.2016). המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור גבוהים, בין היתר, משום שלגישתה לבית המשפט אין סמכות לבטל פסק דין חלוט שניתן על ידי רשם ההוצאה לפועל וכן משום שבית המשפט שגה בפרשנותו של סעיף 96 לפקודה, שאינו חל במקרה דנן בפרט משאישר הנאמן את תקינות הליך הכינוס ולא בא בטענות כלפי הבנק או הכונס. אשר למאזן הנוחות, טוענת המבקשת, כי אם הנכס יימכר לצד שלישי תסוכל תכלית הערעור, ומנגד לנאמן ולנושים לא ייגרם נזק כלשהו. 6. הנאמן והכונס הרשמי מתנגדים לבקשה. הנאמן טוען כי סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן עיקרו מופנה כלפי קביעות עובדתיות שאין להתערב בהן. הנאמן מוסיף, בין היתר, כי החלטתו של רשם ההוצאה לפועל בדבר אישור מכירת הנכס למבקשת אינה מהווה פסק-דין, ומכל מקום, בית המשפט של פשיטת רגל רשאי לבטל החלטות מסוג זה לשם מניעת פגיעה בנושים. עוד טוען הנאמן כי הוכח שהמבקשת לא מימנה את רכישת הנכס. אשר למאזן הנוחות, טוען הנאמן כי עיכוב במימוש הנכס יביא לפגיעה בנושי החייב. הכונס הרשמי לא התייחס לסיכויי הערעור ולטענתו בהינתן העובדה שמדובר בנכס מסחרי וכי ניתן יהיה להשיב למבקשת את הכספים שיתקבלו ממימושו, ככל שיהיה צורך בכך, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה. החייב, הכונס והבנק, מותירים את ההכרעה בבקשה לשיקול-דעת בית המשפט. הכונס והבנק מבקשים כי ככל שתתקבל הבקשה יובהר כי עיכוב הביצוע משהה גם את לוח הזמנים ביחס לדיווחים שונים שעליהם להעביר לרשויות המס בגין תוצאות פסק הדין. 7. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 16.5.2016 ניתן לבקשת המבקשת צו ארעי האוסר על ביצוע דיספוזיציה במקרקעין עד להכרעה בבקשה דנן. 8. דין הבקשה להתקבל בחלקה. על המבקש עיכוב ביצוע או סעד זמני עד למתן פסק-דין בערעור להראות כי קיים סיכוי טוב שערעורו יתקבל וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1104 (מהדורה שתים עשרה, 2015); ע"א 8771/15 עזרן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 10 (24.1.2016)). אשר לסיכויי הערעור, סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל קובע: 96. (א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן. (ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה. (ג) "הענקה", לענין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה – (1) ... (2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך; (3) ... סעיף 96 לפקודה מורה, אפוא, כי בית המשפט רשאי להפקיע, בתנאים מסוימים, הענקות נכסים שנעשו על ידי החייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת לקרוביו או לאנשים אחרים לפני תחילת פשיטת הרגל (שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 317 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס); ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה(4) 925 (2001) (להלן: עניין שילר)). במקרה דנן עולה, בין היתר, שאלה נכבדה והיא – האם מכירת נכס על-ידי נושה מובטח בהליך הוצאה לפועל מהווה "הענקה על ידי החייב" (השוו: לוין וגרוניס בעמ' 321). שאלה נוספת הטעונה בירור היא מתי אירע מעשה פשיטת הרגל שכן ככל שהדבר אירע לפני שאושרה עסקת המכר בהליך ההוצאה לפועל, יש קושי בהחלת הוראות סעיף 96 לפקודה המדבר בהענקה שנעשתה לפני מעשה פשיטת הרגל (לוין וגרוניס, בעמ' 319). שאלה נוספת המתעוררת במקרה דנן היא ה"אכסניה" הראויה לבירור הטענות בנוגע ל"תרמית" בהליך ההוצאה לפועל (ראו והשוו: רע"א 5080/97 כהן נ' עו"ד דוד רום בתפקידו ככונס נכסים (18.5.1998)). די בכל אלו על מנת לקבוע, בזהירות המתבקשת בשלב זה, כי סיכויי הערעור אינם נמוכים וכי בניגוד לטענת הנאמן לא מדובר בערעור המכוון כלפי קביעות עובדתיות בלבד. 9. אשר למאזן הנוחות, הנכס הנדון הוא מקרקעין פנויים והמבקשת לא הצביעה על נזק בלתי הפיך שייגרם לה ממכירתם אשר לא ניתן יהיה לפצות עליו בכסף ככל שערעורה יתקבל. מנגד, עלולה המבקשת להיתקל בקושי להיפרע מקופת פשיטת הרגל ככל שערעורה יתקבל ואילו הנאמן אינו מתחייב כי יישמרו די כספים בקופת פשיטת הרגל על מנת לפצות את המבקשת, אם יתקבל הערעור (ראו והשוו: ע"א 2671/13 טיב הולדינגס 1 בע"מ נ' וורלד גרופ קפיטל (58) בע"מ (בפירוק ובהסדר נושים), פסקה 5 (13.5.2013) והאסמכתאות שם). משכך יש מקום להורות כי ככל שהמקרקעין יימכרו טרם ההכרעה בערעור מלוא כספי התמורה יישמרו בקופת פשיטת הרגל ולא יחולקו לנושים עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת. הבקשה מתקבלת, אפוא, בחלקה כאמור בפסקה 9 לעיל. הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 16.5.2016 - מבוטל. אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏י' בסיון התשע"ו (‏16.6.2016). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16038170_V03.doc יש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il