אייל קרמר נ. בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3817/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3817/11 לפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. אייל קרמר 2. ליאור קרמר 3. רועי קרמר 4. נטע קרמר נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים 2. א. סיניבר ושת' מהנדסים בע"מ (בהקפאת הליכים) עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד הילה אראל-שמש בשם המשיבה 2: עו"ד אביתר קרמר פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. העותרים הם בעלה וילדיה הקטינים של גב' עינת קרמר רייפמן ז"ל, אשר היתה עובדת המשיבה 2 (להלן: המשיבה), ואשר בתפקידה האחרון שימשה כמנכ"ל המשיבה. לאחר פטירת המנוחה פנו העותרים למשיבה, בחודש נובמבר 2007, בדרישה לקבלת פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית המנוחה בנסיבות אלה. בתום חילופי מכתבים בין הצדדים סירבה המשיבה לשלם לעותרים כמבוקשם, והללו הגישו תביעה לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנה לבית הדין האזורי לעבודה תל אביב-יפו. 2. במהלך הדיונים בתביעת העותרים, ובהמלצת בית הדין האזורי, שילמה המשיבה במהלך הדיון בתביעה פיצויי פיטורים בסכום שהוגדר ככזה שאיננו נתון במחלוקת (כ-368 אלף ש"ח). בית הדין הכריע, לאחר שמיעת ראיות, בשאלה האם גובה פיצויי הפיטורים הנכון גבוה מזה ששולם, ובשאלת ההלנה. בית הדין קבע בפסק דינו כי גובה הפיצויים הוא כפי ששולם, ועל כך אין עוד חולק. ביחס לסוגיית ההלנה נקבע כי לא היתה עילה לעיכוב תשלום הפיצויים שאינם במחלוקת, אך אין מקום לתשלום מלוא פיצויי ההלנה (שלפי חישוב בית הדין האזורי נקבע כי הם עומדים על כמיליון ש"ח) – תשלום שיהווה משום "קנס" הפוגע בפעילות המשיבה ואף יסכן את בטחונם התעסוקתי של עובדים אחרים במשיבה, המשתכרים שכר נמוך בהרבה משל המבקשת, על לא עוול בכפם. על כן נקבע כי פיצויי ההלנה יופחתו בשיעור של 50%. 3. שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. המשיבה ביקשה לבטל את פיצויי ההלנה, ולחלופין – להפחית מהם, בעוד שהמערערים גרסו מנגד כי לא היה מקום להפחתת פיצויי ההלנה, כך שעל בית הדין הארצי להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית ולחייב את המשיבה בפיצויי הלנה מלאים. 4. בית הדין הארצי קיבל חלקית את ערעורה של המשיבה, והעמיד את פיצויי ההלנה על סכום של 200,000 ש"ח. בפסק הדין צוין הכלל לפיו כרגיל לא יתערב בית הדין הארצי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית לעניין פסיקת פיצויי הלנה, ונמצא כי אכן אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית במקרה דנן לגבי עצם החיוב בפיצויי ההלנה. עם זאת נמצא כי הטעמים שמנה בית הדין האזורי בהחלטתו, כמו גם טעמים נוספים העולים מן המסכת העובדתית, כפי שנפרסה לפני בית הדין האזורי, מצדיקים הפחתה משמעותית יותר בפיצויי ההלנה שנפסקו. בין טעמים אלה צוינה, בין היתר, העובדה כי פיצויי ההלנה המלאים מגיעים כדי 1.32 מיליון ש"ח, ולא כמיליון ש"ח כסברת בית הדין האזורי, כך שסכום הפיצויים שפסקה הערכאה הדיונית בדרך של קביעת אחוזים גבוה לכאורה מזה שהיא עצמה נתכוונה לו; כי בית הדין האזורי שגה עת דחה טענה של המשיבה, שלפיה היא הציעה לשלם את פיצויי הפיטורים לילדיה הקטינים של המנוחה כך שהם יופקדו בחשבון לזכות הקטינים – הצעה שיש לה ביטוי בכתב ההגנה שהגישה המשיבה, וכי עיכוב בתשלום הפיצויים, שמקורו בבקשת המשיבה לקבל הוראות מן האפוטרופוס הכללי לעניין אופן התשלום לקטינים איננו כזה שיש לזקוף לחובת המשיבה. 5. העותרים הגישו את עתירתם שבפנינו, ובה הם משיגים על פסק דינו של בית הדין הארצי. הם גורסים, בתמצית, כי על בית משפט זה להתערב התערבות חריגה בפסק דינו של בית הדין הארצי, וזאת נוכח מה שהם מגדירים כ"טעות משפטית כפולה" של בית הדין הארצי: הן בסטייתו מן ההלכה לפיה אין להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקביעת פיצויי ההלנה, הן בהתערבותו בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. העותרים גורסים כי התערבותו של בית משפט זה בפסק הדין מתחייבת אף משיקולים של צדק, ובשל החשיבות המשפטית, הכללית והציבורית, שהם מוצאים בתיק זה. 6. יצוין כי לאחר הגשת העתירה הודיע בא-כוח המשיבה כי ניתן נגדה צו להקפאת הליכים וכי עו"ד עמית לדרמן מונה כנאמן למשיבה, נתון המונע את המשך ההליכים נגדה. עם זאת, בהמשך הודיעו הצדדים כי בגדרי ניהול ההליכים בבית המשפט הדן בתיק הקפאת ההליכים, הוסכם כי העתירה תמשיך להתברר, בכפוף להפקדת הסכום שעל העותרים להשיבו לקופת המשיבה, שבהקפאת הליכים, וזאת עד להכרעה בעתירה (סכומים אלה, כך נראה, אכן הופקדו). 7. נוכח האמור לעיל נתבקשה המשיבה למסור תגובתה לעתירה, וכך עשתה. בתגובתה סומכת המשיבה ידיה על פסק הדין, מושא העתירה, וגורסת כי אין כל עילה שבדין להתערבותו של בית משפט זה. 8. דין העתירה – להידחות, בהיעדר עילה. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק איננו משמש כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בכגון דא רק מקום בו נתגלתה טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את תיקונה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - ועד כבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810 (2003)). המקרה שבפנינו איננו נמנה עם החריגים. בית הדין הארצי לא חרג מהלכה כלשהי. הוא היה ער היטב לכך שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב ככלל בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא מצא כי במקרה הספציפי יש להתערב בשיקול הדעת האמור מן הנימוקים שפורטו בפסק דינו. בית הדין הארצי הנכבד גם לא התיימר לקבוע ממצאים עובדתיים חלף הערכאה הדיונית, אלא קבע כי על יסוד השיקולים שמנתה הערכאה הדיונית עצמה, כמו גם הנתונים שהונחו בפניה – יש מקום להוסיף ולהפחית מפיצויי ההלנה שנקבעו. בכך אין כל פסול. סברת העותרים, כי בנסיבות המקרה הקונקרטי לא היה מקום להפחתה הנוספת בפיצויי ההלנה, איננה יכולה להקים, כשלעצמה, עילה להתערבות בית משפט זה בפסק הדין, מושא העתירה. טענות העותרים בעניין זה מהוות טענות ערעוריות מובהקות, חרף ניסיונם לשוות להן צביון עקרוני וציבורי כביכול (ראו: בג"ץ 8991/07 בן נעים נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 16.3.2008); בג"ץ 6412/08 בוקובזה נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 20.7.2008). 9. למען הסר ספק יובהר כי אין בכל האמור לעיל כדי למעט, או לגרוע מזכות או מטענה כלשהי של מי מהצדדים בהליכי הקפאת ההליכים, או חדלות הפירעון של המשיבה. 10. נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית. העותרים יישאו בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה 2 בסכום של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ה' בשבט, תשע"ב (29.1.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11038170_K08.doc מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il