מחמד אזברגה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3817/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3817/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המערער: מחמד אזברגה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"פ 3299-04-08 שניתן ביום 6.4.2009 על ידי כבוד סגן הנשיאה ז' כספי תאריך הישיבה: י"א בתמוז התש"ע (23.06.2010) בשם המערער: עו"ד צבי אבנון; עו"ד נעמה שגיא בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל פסק-דין השופטת א' חיות: זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיאה ז' כספי), בו הורשע המערער בעבירות של החזקת נשק, נשיאת נשק והובלתו; ניסיון לחבול בחומר נפיץ; נהיגה בזמן פסילה; וזיוף מסמך בקשר לבעלות ברכב. המערער זוכה עם זאת מעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. בגין הרשעתו בעבירות שפורטו נגזרו על המערער שישים חודשי מאסר בפועל, שמונה-עשר חודשי מאסר על תנאי, קנס ופסילה מהחזקת רישיון נהיגה למשך שבע שנים. הערעור מופנה נגד הכרעת הדין ולחלופין נגד גזר הדין. כתב האישום וגרסת המערער 1. עובדות המקרה כפי שפורטו בכתב האישום שהוגש נגד המערער הן אלה: במועדים הרלוונטיים לאישום הועסקו המערער, בנו סנד אזברגה וכן איסמעיל אלנצאצרה (להלן: איסמעיל) כשומרים באתר בניה בכפר יונה. במועד כלשהו, סמוך ליום 26.3.2008, קשר אדם שזהותו אינה ידועה קשר עם המערער לפגוע בראש מועצת כפר יונה, בהשלכת רימון לעבר ביתו. במסגרת הקשר רכש המערער בטייבה רימון הלם תמורת 100 דולר וביום 26.3.2008, בשעות הערב, לקח המערער מאתר הבנייה את רכבו של איסמעיל (מסוג מאזדה בצבע לבן, מ.ר. 56-305-29), אף שהיה אותה עת פסול מלנהוג, ונהג אותו כשהוא מצויד ברימון עד לביתו של ראש המועצה. המערער השליך את הרימון אל עבר הבית והוא התפוצץ ורסיסיו התפזרו באזור. מאוחר יותר שב המערער ברכב אל אתר הבנייה וערך "זיכרון דברים" עם איסמעיל, בו נכתב בכזב כי המערער רכש את הרכב מאיסמעיל ביום 20.3.2008 תמורת סך של 7,800 ₪, וזאת על מנת שלא לסבך את איסמעיל באירוע. כמו כן נטען בכתב האישום כי ביום 27.3.2008 החזיק המערער באתר הבנייה אקדח מסוג FN שמספרו מחוק, ובתוכו מחסנית עם ארבעה כדורי 9 מ"מ, אף שמעולם לא היה למערער רישיון להחזיק או לשאת נשק. 2. המערער כפר במיוחס לו בכתב האישום בכל הנוגע לנשיאת הנשק, לקשירת הקשר ולרכישת הרימון והשלכתו. המערער טען כי אין לו כל קשר לאירוע וכי במועד התרחשותו שהה באתר הבנייה בו עבד. לעומת זאת הודה המערער בכך שחתם על זיכרון הדברים ובכך שהיה פסול מלנהוג ברכב במועד הרלוונטי. המערער לא העיד בבית המשפט ולא הביא עדים מטעמו. הכרעת הדין 3. בהכרעת דין מנומקת וסדורה מיום 3.3.2009 הרשיע בית משפט קמא (כב' סגן הנשיאה ז' כספי) את המערער בעבירות שיוחסו לו, למעט העבירה של קשירת קשר ממנה זוכה המערער בהעדר ראיות. הראיה המרכזית עליה ביסס בית המשפט את הכרעת הדין המרשיעה הייתה עדותו של מדובב, אסיר השפוט למאסר של אחת-עשרה שנים, אשר שהה יחד עם המערער בתא המעצר במשך מספר ימים. המדובב מסר את עדותו בבית משפט קמא כשהוא מוסתר מאחורי פרגוד וחשוף לעיני השופט בלבד. בעדותו סיפר המדובב כי כאשר שאל את המערער "על מה הוא יושב", השיב לו המערער "שזרק רימון על ראש עיר כפר יונה". לדברי המדובב, המערער סיפר לו שהוא לקח מאיסמעיל את רכבו מסוג מאזדה, נסע בו אל ביתו של ראש מועצת כפר יונה, זרק שם רימון, קנה בורקס וחזר לאתר הבנייה. המדובב סיפר עוד שהמערער אמר לו כי הוא עדכן את איסמעיל במעשיו ומאחר שאיסמעיל נלחץ וחשש להסתבך, הלכו השניים לבורר בטייבה וערכו זיכרון דברים "שאם המשטרה תבוא לאיסמעיל יגיד שמכר את האוטו ל[מערער]". המדובב סיפר גם כי "[המערער] עשה עימות עם איסמעיל, איסמעיל פתח עליו, נתפס אקדח שלו בתוך אתר הבנייה או השמירה. מדובר באקדח של [המערער]". על השאלה "מה אמר לך [המערער] לגבי הרימון שאותו זרק", השיב המדובב "שאלתי אותו מאיפה השיג את הרימון וכמה עולה, אמר לי ב-100 דולר הרימון" (עמ' 23 לפרוטוקול). השיחות בין המדובב למערער הוקלטו במלואן אולם, המתמללים הצליחו לתמלל רק חלק קטן מהן והתמלול אינו כולל את ההתוודות של המערער בפני המדובב על ביצוע המעשים, אותה תיאר המדובב בעדותו בבית המשפט, כמפורט לעיל. 4. בהכרעת הדין ציין בית משפט קמא כי יש לבחון את דבריו של המערער למדובב כדרך שבוחנים הודיה בפני מי שאיננו איש מרות, והוסיף כי בנסיבות העניין לא מתעורר קושי ביחס לקבילותה של ההודאה, וטענה כזו אף לא הועלתה. משכך פנה בית המשפט לבחון את משקלה הראייתי של ההודאה, בהדגישו כי הוא ער לכך שהמדובב הינו העד המרכזי במשפט לאחר שאיסמעיל לא התייצב למסירת עדות אף שהוצאו נגדו מספר צווי הבאה, וכי בנסיבות אלו יש לבחון את דבריו של המדובב במשנה זהירות. בית המשפט ציין בהקשר זה כי הוא עקב אחר המדובב לאורך כל מהלך מתן העדות, האזין לדבריו והתבונן בהתנהגותו על דוכן העדים, וכלשונו: "[ו]ראיתי בפניי אדם המגולל בביטחון את מהלך פגישתו עם הנאשם בתאם המשותף ואת מה ששמע ממנו אז". עוד ציין בית המשפט כי בתחילה הטרידה אותו העובדה כי אף שכל שיחותיהם של המדובב והמערער הוקלטו בידי המשטרה, לא נמצא בין השיחות המוקלטות אותו החלק שבו מודה המערער במעשיו, אך קבע כי בנסיבות העניין ובהתחשב בקשיים האובייקטיביים שבהם נתקלו המתמללים, קשיים שהובילו לכך שרק חלק קטן, יחסית, מן הקלטות תומלל בהצלחה, אין בכך כדי לאיין את משקל עדותו של המדובב ואין לייחס משקל לכך שמן השיחות שתומללו בהצלחה נפקד מקומה של השיחה המפלילה את המערער. בין סימני אמת שמנה בית המשפט לעניין עדותו של המדובב, צוינה העובדה שהוא לא ידע על כישלון התמלול של חלקים נרחבים מן השיחות ובעדותו הוא שב והפנה את הסנגור להאזין לקלטות על מנת להיווכח שהמערער אכן אמר לו את הדברים. כמו כן קבע בית המשפט כי הדברים שאמר המערער למדובב הינם סדורים ובעלי היגיון פנימי, כי לא נמצאו סתירות או פירכות בעניינים משמעותיים בעדותו של המדובב, וכי העובדה שהמדובב העריך את פרק הזמן שבו שהה עם המערער בכ-48 שעות בעוד שבפועל הוא שהה עימו במשך כחמישה ימים, אין לראותה כסתירה מהותית הגורעת ממהימנותה של העדות. על כן קבע בית המשפט כי ניתן לסמוך על עדות המדובב במלואה כעדות מהימנה ולבסס עליה את הכרעת הדין המרשיעה. 5. בית המשפט הוסיף ומצא כי בחומר שהוצג בפניו ישנן ראיות לא מעטות המהוות "דבר מה נוסף" להודאת המערער, ובהן: ארבעה עדים לאירוע התפוצצות הרימון סמוך לביתו של ראש מועצת כפר יונה שסיפרו על רכב מסוג מאזדה בצבע לבן אותו ראו נמלט מן המקום. שלושה מהם הוסיפו ומסרו פרטים שונים על הרכב התואמים את פרטי רכבו של איסמעיל; בסמוך לאחר האירוע אף זוהה רכבו של איסמעיל, לפי מספרו, על-ידי מלצר בבית הקפה שבתחנת הדלק בכפר יונה כשהוא נוסע לאחור, פוגע ברכב אחר ונמלט, והדבר תואם את דברי המערער למדובב כי לאחר הטלת הרימון הוא נסע וקנה בורקס; המלצר בבית הקפה סיפר כי נהג הרכב היה בעל חזות ערבית ועד ראייה נוסף תיאר אותו כבעל מבנה "בריא", תיאור המתאים אף הוא למערער. ראיות נוספות עליהן עמד בית המשפט נוגעות לאיכון הטלפון הנייד של המערער בין השעות 20:03 ו-20:12 בכפר יונה באזור שבו מצוי ביתו של ראש המועצה; בדל סיגריה שנתפס ברכבו של איסמעיל ועליו דנ"א של המערער; אקדח שנמצא מוחבא במגבת באתר הבנייה בו עובד המערער וכן מחסנית וארבעה כדורים, ממצא התואם את התוודותו של המערער בפני המדובב כי אקדחו נתפס במקום; מזכר אודות דברים שאמר המערער לאיסמעיל במהלך תרגיל חקירה כי "אין לו מה לדאוג. כל האירועים שקרו עם הרכב הם באחריותו"; זיכרון הדברים שנתפס אצל איסמעיל אף שלפי הגיון הדברים ניתן היה לצפות כי יהיה בידי הקונה (המערער); ורימון יד שהתפוצץ במקום האירוע, אשר חלקים אחדים ממנו נתפסו וזוהו כחלקי רימון מס' 30/הלם שעל פי קביעת המומחה הינו נשק כהגדרתו בחוק, המסוגל לגרום לפגיעה גופנית באדם. בית המשפט הוסיף וציין בהכרעת הדין כי בהודעות המערער במשטרה ישנה סידרה של התבטאויות תמוהות כמו גם הכחשות רופפות, עד שניתן לומר כי אין ממש בגרסתו. עוד עמד בית המשפט על סירובו של המערער לערוך עימות עם המדובב, למרות שידע כי זה הפליל אותו, וכן על הימנעותו של המערער מלהעיד, עובדה שעל-פי קביעתו מחזקת באופן ממשי את משקלן של ראיות התביעה. 6. לסיכום קבע בית המשפט כי יש ליתן משקל מלא להתוודותו של המערער בפני המדובב, הנתמכת בשורה של ראיות כאמור, וכי יש לדחות את הגרסה המכחישה שמסר המערער במהלך חקירתו. בית המשפט ציין כי ייתכן שאי העדתו של איסמעיל מנעה פרישת יריעה ראייתית מלאה, אך לגישתו הוכחו מרבית המעשים שיוחסו למערער בראיות שהוצגו, למעט קשירת הקשר שלא בא זכרה בעדות המדובב. בית המשפט קבע, אפוא, כי העבירות הנוגעות להטלת הרימון, להחזקת האקדח וכן לזיוף הבעלות ברכב הוכחו. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערער הודה שהוא פסול לנהיגה, וכי העובדה שנהג בזמן פסילה הוכחה אף היא נוכח התוודותו בפני המדובב ויתר הראיות שהוצגו. כמו כן נקבע כי עבירת הניסיון לחבול בחומר נפיץ הוכחה משהוכח כי המערער השליך את הרימון לעבר ביתו של ראש המועצה ופגע במרפסת, ונוכח החזקה, שלא הופרכה, לפיה אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו. מטעמים אלה הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו, למעט העבירה של קשירת קשר, ונגזרו לו העונשים שפורטו לעיל. מכאן הערעור. טענות הצדדים 7. בערעורו מלין המערער על ההרשעה ולחלופין על חומרת העונש שהושת עליו. לטענת המערער, הראיה המרכזית עליה מבוססת הכרעת הדין היא עדותו של המדובב, ושגה בית משפט קמא בנתנו לה את מלוא המשקל הראייתי. המערער מציין כי המדובב (שביצע פעולת דיבוב גם לאיסמעיל) העיד שאיסמעיל סיפר לו את השתלשלות מעשי העבירה בהם הורשע המערער, ולטענת המערער מאחר שחלק ניכר משיחותיו שלו ומשיחותיו של איסמעיל עם המדובב אינן מתומללות, לא ניתן לדעת מי מהם סיפר את הדברים למדובב ואילו דברים נאמרו לו על-ידם. כמו כן טוען המערער כי בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לסתירות שנתגלו בדברי המדובב ולעובדה שהמדובב טען כי האקדח שנתפס באתר הבנייה שייך למערער, בניגוד לממצאי בדיקת הדי.אן.איי ששללו קשר בין המערער לאקדח. טענה מרכזית נוספת שמעלה המערער היא כי שגה בית המשפט בהתעלמו מכך שכל השיחות בהן הוא מפליל את עצמו, לכאורה, כמו גם כל השיחות בהן איסמעיל מספר את סיפורו, לא הוקלטו ואין לדברים כל הוכחה מלבד עדותו של המדובב. המערער מדגיש בהקשר זה כי מתוך הקלטה של שישה ימים בהם שהה עם המדובב בתא המעצר, אין כל תיעוד שבאמצעותו ניתן לאשר את דברי המדובב בעדותו. בנוסף טוען המערער כי יש לתת משקל לכך שהמדובב הוא אסיר השפוט למאסר ממושך, אשר יעשה הכל על מנת לרצות את שולחיו, מה גם שמדובר בעבודה ששכר בצידה ואף בונוס עבור פענוח עבירות. לבסוף טוען המערער כי שגה בית המשפט בהתעלמו מכך שהמדובב סיפר ששהה בחברתו במשך כ-48 שעות בלבד, בעוד שבפועל שהה עימו במשך כשישה ימים רצופים, בהם על-פי הנטען נמסרה הודאתו שכאמור אינה מוקלטת. נוכח מכלול הכשלים בהקלטת השיחות ונוכח הסתירות בעדותו של המדובב, סבור המערער יש להורות על זיכויו ולו מחמת הספק. 8. המשיבה מצידה טוענת כי קיימות 41 קלטות בהן הוקלטה פעולת הדיבוב (עם המערער וגם עם איסמעיל) אך המתמללים הצליחו לתמלל פחות ממחצית הקלטות שנמסרו להם, בשל העובדה שהשיחות בין המערער למדובב התנהלו בניב ערבי-בדואי שהינו קשה לתמלול ונוכח רעשי רקע שאף הם הקשו על מלאכתם של המתמללים. בהקשר זה מדגישה המשיבה כי התמלול בוצע על-ידי חברה פרטית שאין לה כל אינטרס שלא לתמלל את הקלטות. המשיבה מוסיפה וטוענת כי קיימים סימני אמת בעדותו של המדובב, והיא מצביעה בין היתר על כך שהמדובב לא שמע את הקלטות וכי כאשר הטיח בו הסנגור שאין בתמליל זכר לדברים שסיפר אודות התוודות המערער, הפנה אותו המדובב לשמוע את הקלטות והיה משוכנע שהדברים תועדו. עוד טוענת המשיבה כי הכרעת הדין אינה מבוססת על עדות המדובב בלבד אלא גם על ראיות נסיבתיות משמעותיות, כגון הימצאות רכבו של איסמעיל בזירת האירוע, איכון הטלפון הנייד של המערער, בדל הסיגריה שנתפס ברכב, הימצאות המערער באתר הבנייה כשבחדר הסמוך אקדח מוסלק, הבעייתיות הקיימת בגרסה שמסר המערער בחקירתו והימנעותו מלהעיד. על כן, כך טוענת המשיבה, הכרעת הדין המרשיעה בעניינו של המערער מבוססת היטב ואין מקום להתערב בה. דיון 9. הסתייעות במדובבים על מנת להציל מפי חשוד דברים שאותם הסתיר בחקירתו, הינה תחבולה לגיטימית, בבחינת הכרח בל-יגונה הנדרש לצורך לחימה יעילה בפשיעה (ראו: ע"פ 4577/98 דיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 405, 411 (2001) (להלן: עניין דיין); ע"פ 378/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה ז(6) (לא פורסם, 21.4.2005); ע"פ 6977/03 סארה נ' מדינת ישראל, פיסקה 14 (טרם פורסם, 20.7.2009) (להלן: עניין סארה); ע"פ 9338/08 אלעוקה נ' מדינת ישראל, פיסקה 13 (טרם פורסם, 29.6.2010); יעקב קדמי על הראיות חלק ראשון 75 (תש"ע) (להלן: קדמי, על הראיות)). השימוש במדובבים הוא לעצמו, אין בו אפוא כדי להפר את זכותו של החשוד לאי הפללה עצמית והוא אינו מוביל לפסילת קבילותה של ההודאה (ראו: ע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.6.2009); ע"פ 2831/95 אלבה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 221, 292 (1996)). אולם, על מנת שהודאה אותה מסר הנאשם בפני המדובב תהא קבילה, יש להציג עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ועל בית המשפט להשתכנע כי היא נמסרה "חופשית ומרצון", כמצוות סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, וכן עליו להשתכנע כי לא נפגעה זכותו של החשוד להליך הוגן (ראו ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פיסקה 76 (לא פורסם, 4.5.2006)). משעברה ההודאה את "מחסום" הקבילות, ניתן לבסס הרשעה על-פיה אם היא עומדת במבחן סימני האמת הפנימיים של ההודאה ("המבחן הפנימי") וככל שקיים "דבר מה נוסף" לאימות תוכנה ("המבחן החיצוני") (ראו רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי, פיסקה 1 לפסק-דינה של כב' השופטת ע' ארבל (לא פורסם, 14.12.2006)). בבואו לבחון את משקלה של הודאה שנמסרה בפני מדובב, על בית המשפט ליתן דעתו לכך שלעתים קרובות סוכנים משטרתיים אינם אלא עבריינים המבקשים לקנות את חירותם או לקבל טובות הנאה תמורת פעילותם ועל רקע זה מחויב בית המשפט להעריך בזהירות ובקפידה את דברי המדובב, ולהיות ער לחשש כי "[]המדובב, בלהטו לזכות בהטבות שהובטחו לו, לא יהסס להפליל גם את מי שלא חטא..." (עניין דיין, 411; וכן עניין סארה, פיסקה 15; ע"פ 497/92 נחום (קנדי) נ' מדינת ישראל, פיסקה 14 (לא פורסם, 24.10.1995)). קושי זה העלול להתעורר באשר למהימנות דבריו של המדובב, יש לו ברוב המקרים פתרון יעיל ופשוט, משום שהשיחות שהוא מקיים עם החשוד מתועדות בהקלטה ולעתים גם בצילום, ומשום ש"[]השליטה על העזרים הטכניים מצויה בידי המפעיל ולא בידי המדובב, כך שמזה האחרון נשללת היכולת 'לעצב' את הדברים המושמעים ולתת להם גוון ככל שיעלה על רוחו" (עניין דיין, 411; ראו גם ע"פ 476/79 בולוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 785, 806 (1980); ע"פ 1354/03 דקר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 83, 90-89 (2004)). דא עקא, ישנם מקרים בהם מסיבה כלשהי השיחה בין המדובב לנאשם אינה מוקלטת כראוי או אינה מוקלטת במלואה, ובאותם המקרים נשמט מידי בית המשפט אותו הכלי האובייקטיבי (ההקלטה והתמלול) המסייע בידו לבחון את קבילות ההודיה שמסר הנאשם בפני המדובב ואת משקלה. במצב דברים זה נדרש בית המשפט להסתמך על עדותו של המדובב בלבד באשר לדברים שנאמרו לו על ידי הנאשם ומן הטעמים שמנינו לעיל, עליו לעשות כן בקפידה יתירה ובמשנה זהירות. ככל הניתן, ראוי כי בית המשפט יתור במקרה כזה אחר "סימני אמת" חיצוניים שיהיה בהם כדי לתמוך בעדות המדובב ולאשש אותה. ואכן, לא אחת סבר בית המשפט כי אין להסתמך על עדותו של מדובב בנסיבות שבהן לא נתמכו דבריו בתיעוד מוקלט מסיבה כזו או אחרת (ראו למשל: ע"פ 3537/91 עטר נ' מדינת ישראל, פיסקאות 22-20 (לא פורסם, 6.1.1993); ע/141/05 אבו סבילה נ' התובע הצבאי הראשי (לא פורסם, 20.4.2006); ע"פ 3176/03 ווחידי נ' מדינת ישראל, פיסקה 18 (טרם פורסם, 6.6.2007); וראו והשוו: ע"פ 3006/96 מטיאס נ' מדינת ישראל, פיסקה 5(א) (לא פורסם, 8.9.1997); מ"ח 6983/98 יעקובוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3) 86, 94 (1999); ניר פלסר "תיחום גבולות השימוש במדובבים משטרתיים סמויים לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" מאזני משפט ג 439, 471 (תשס"ה)). במקרים אחרים נעזר בית המשפט כאמור בראיות חיצוניות אשר אימתו את עדותו של המדובב (ראו ע"פ 3792/01 פדידה נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (לא פורסם, 25.3.2002)) או בפרטים מוכמנים (ראו ע"פ 6020/07 גואטה נ' מדינת ישראל, פיסקה 27 (טרם פורסם, 30.11.2009)), ובמקרה אחד נסמך בית המשפט על כך שדברי המדובב בעדותו לגבי השיחה עם הנאשם תאמו במידה רבה את הדברים שכן הוקלטו, כאשר המדובב לא יכול היה לדעת אילו דברים אכן נקלטו במכשיר (ראו ע"פ 698/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (לא פורסם, 22.10.2002)). 10. במקרה שלפנינו המדובב הוא כאמור עד התביעה המרכזי ועדותו - בה סיפר כי המערער התוודה בפניו על ביצוע העבירות שיוחסו לו - היא העומדת במוקד הכרעת הדין המרשיעה. דא עקא, בשל האיכות הירודה של ההקלטה וקשיי התמלול שעליהם עמדנו לעיל אין בתמלילי השיחות שהוצגו תיעוד של אותה הודאה והמערער סבור כי בנסיבות אלה, שגה בית משפט קמא באמצו את עדות המדובב וכי מן הראוי לזכותו מן האישומים שיוחסו לו. דין הטענה להידחות. בטיעוניה ציינה באת-כוח המשיבה כי השיחות שקיים המערער עם המדובב הוקלטו על גבי עשרות קלטות וכי המתמללים, המועסקים בחברה פרטית ולא במשטרה, הצליחו לתמלל פחות ממחצית הקלטות (אחת עשרה קלטות בלבד), שאף הן תומללו באופן חלקי. בנסיבות אלה ומשברור וגלוי הוא כי אין מדובר בהשמטה מכוונת או מגמתית של קטעים מן ההקלטה, סבורה המשיבה כי אין לייחס משמעות מכרעת לכך שהודאת המערער לא תומללה. בית משפט קמא עמד אף הוא בהכרעת הדין על הקשיים הנוגעים להקלטה ולתמלול במקרה דנן, בציינו כי התמלול כולל חלקי שיחה בלבד; לעתים הוא כולל רק משפטים אחדים מתוך שיחה; וישנן שיחות אשר לגביהן לא צלחה מלאכת התמלול כלל מן הטעם שהשיחות נוהלו בניב ערבי-בדואי הקשה לתמלול, וברוב המקרים בשל חוסר האפשרות לשמוע את שנאמר. אכן, עיון בתמלילים מעלה כי חלק בלבד מן השיחות תומלל וכי המתמללים העירו על גבי התמלילים כי ישנם רעשי רקע רבים; כי נשמעת סדרת משפטים לא מובנים; כי ההקלטה פגומה; כי הדוברים משוחחים בקול גבוה או נמוך ולא מובן, או שהם מדברים יחד בו זמנית. בחלק מן התמלילים אף צוין "הקלטה לא טובה"; "רעש אדיר שמשבש את כל ההקלטה"; "איכות הקלטה גרועה מאוד – קושי רב בפענוח המלל". דברים דומים ציינו המתמללים גם בטפסי בקרת האיכות שמילאו, בהם שבו ורשמו כי בחלק מן המקרים ישנם רעשים ברקע או כי איכות ההקלטה אינה טובה. כידוע, הקלטות מסוג זה אינן מבוצעות ב"תנאי מעבדה" ובשל כך הן עלולות לעתים ללקות באיכותן ולהקשות על התמלול, אך בשל חשיבותן כראיה מהותית המתעדת את פעולת הדיבוב בזמן אמת, מן הראוי כי גורמי החקירה לא יחסכו מאמצים ויעשו כל שניתן ברמה הטכנית כדי שההקלטה תבוצע באופן המיטבי האפשרי וכדי שניתן יהיה להפיק ממנה תמלול מתאים. ויודגש – הקלטה פגומה וקשיי תמלול עשויים להוביל, בהעדר ראיות מספקות, אל המסקנה כי אין מקום להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו, גם אם החסר האמור נובע מקשיים אובייקטיביים ולא מהשמטה מכוונת או מגמתית של קטעים בהקלטה. אולם, במקרה דנן הגיע בית המשפט, ובצדק, למסקנה כי החסר האמור אינו מכריע את הכף. 11. בית המשפט ער היה לכך שבהעדר הקלטה ותימלול מספקים משיחותיו של המערער עם המדובב, ובלא עדותו של איסמעיל, "יקום או ייפול דבר", כלשונו, על עדות המדובב בפניו. הוא חזר והדגיש לכן כי בנסיבות אלה יש לבחון עדות זו במשנה זהירות, וכפי העולה מהכרעת הדין כך אכן עשה. וכדבריו: "עקבתי אחר העד בכל מהלך עדותו בבית המשפט, האזנתי לדבריו והתבוננתי בהתנהגותו על דוכן העדים (הפרגוד הסתירו רק מעיני הנאשם, סנגורו והקהל) וראיתי בפני אדם המגולל בבטחון, את מהלך פגישתו עם הנאשם בתאם המשותף ואת מה ששמע ממנו אז. הוא תיאר את הדברים כהוויתם וסיפר על ששמעו אוזניו באופן טבעי. כאשר שכח את שמו של איסמעיל, ציין זאת וכך עשה גם כאשר נזכר בו כעבור דקות אחדות. הוא היה מוכן גם להישבע על אמיתות עדותו. מכיוון שכך, השבעתיו בשפה הערבית. גם את עברו הפלילי המשמעותי חשף וסיפר, בלא הסתר דבר, על הרשעותיו. הוא לא כיחד, כי קיבל שכר עבור פעולתו כמדובב, מכוח הסכם ההפעלה שלו עם המשטרה, הכולל גם בונוס בעבור פיענוח מוצלח. נחה דעתי מכך שהתדרוך הבסיסי שקיבל המדובב, לפני כניסתו לתאו של הנאשם, לא כלל אלא את זהותו של הנאשם ואת זאת שהוא חשוד בזריקת רימון... מיעוט פרטים זה, כאשר הוא מתבצע כהלכה, כמו בענייננו, מונע גם את האפשרות לזיהום עדותו של המדובב בפרטים, שיכול היה לשומעם ממפעילו ולאו דווקא מן החשוד אותו דובב. כך גם באשר לדיבובו את איסמעיל, שנערך מאוחר לפעולת הדיבוב שביצע עם הנאשם. שוכנעתי מדבריו של העד, כי איננו מכיר את הנאשם ואין לו שום אינטרס, כדבריו, מלבד ביצוע עבודתו". הנה כי כן, בית משפט קמא בחן את עדות המדובב בזהירות הראויה כנדרש בנסיבות העניין וקבע כי המדובב מהימן עליו וכי דבריו אודות התוודות המערער בפניו "אמינים ברמה גבוהה". ממצא זה מבוסס על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מן האופן שבו נמסרה העדות ומן הפתיחות שאפיינה את דברי המדובב באשר לעברו הפלילי ובאשר לתנאי הפעלתו על-ידי המשטרה. תמיכה לכך שמדובר בעדות אמינה מצא בית משפט קמא, בין היתר, בכך שבחקירה הנגדית, כאשר המדובב עומת עם העובדה שדבריו לגבי הודאת המערער אינם מופיעים בקלטות, הוא הביע פליאה על כך, עמד על גרסתו ואף הפנה את הסנגור להאזין לקלטות ולבדוק אותן פעם נוספת, כמי שמשוכנע לחלוטין באמיתות דבריו. בית משפט קמא אף עמד על כך שעדות המדובב לגבי הפרטים שמסר לו אחד השוטרים אודות המערער תואמת את האמור במזכר שנכתב בעניין זה (ראו עמ' 22 לפרוטוקול וכן ת/12) וכי הדברים שסיפר המדובב על תרגיל חקירה שנערך בתחילת הדיבוב (כדי להפיג את חששו של המערער מפני האזנה), תואמים את האמור במזכר שהוצג בהקשר זה (ראו עמ' 22 לפרוטוקול וכן ת/13). אשר לחוסר הדיוק בדברי המדובב בכל הנוגע לפרק הזמן שבו שהה עם המערער בתא המעצר, סבר בית משפט קמא כי אין בכך כדי לגרוע מאמינותו של העד בהדגישו כי דבריו היו סדורים, בעלי היגיון פנימי ומעוררי אמון. התרשמותו זו של בית המשפט מעדות המדובב מבוססת על בדיקה ובחינה מדוקדקת של העדות ואינה מצדיקה התערבות. 12. טענה נוספת שהעלה המערער ביחס לעדותו של המדובב היא כי המדובב ביצע פעולת דיבוב גם לאיסמעיל (לאחר שסיים את פעולת הדיבוב עם המערער) ושמע ממנו פרטים שונים על אירוע זריקת הרימון ועל עריכת זיכרון הדברים, כך שלא ניתן לדעת האם הדברים שסיפר המדובב בעדותו אודות מעורבותו של המערער בעבירות נודעו לו מפיו של המערער או מפיו של איסמעיל דווקא. אין לקבל טענה זו. המדובב סיפר בעדותו כי כאשר איסמעיל החל לשוחח עימו – "עשיתי עצמי שאני לא יודע מה הסיפור של מוחמד, לא גיליתי לו שאני מכיר את מוחמד ולא השתמשתי בשום מילה שמוחמד אמר לי... ישבתי עם איסמעיל אחרי מוחמד ולא חשפתי בפניו שום דבר ממה ששמעתי ממוחמד כי זה היה יכול לחשוף אותי" (עמ' 23 לפרוטוקול). מן האמור לעיל עולה כי המדובב בעדותו הבחין היטב בין הדברים שסיפר לו המערער ובין הדברים שסיפר לו איסמעיל, ומששוכנע בית משפט קמא כי העד דובר אמת וניתן לסמוך על דבריו, אין מקום להשערה שמעלה המערער בערעורו אותה דחה העד מפורשות. 13. לצד עדותו של המדובב אף הוצגה בפני בית משפט קמא שורה של ראיות, נסיבתיות בעיקרן, המשתלבות היטב בדברי המדובב ומחזקות את עדותו כ"דבר מה נוסף" (ראו והשוו קדמי, על הראיות, 164). ראיות אלו פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ואעמוד בקצרה רק על עיקרי הדברים. ראיה נסיבתית מרכזית אחת הקושרת את המערער לאירוע זריקת הרימון היא עדותם של עדים ששהו ברחוב בו מתגורר ראש המועצה, אשר מייד לאחר הפיצוץ הבחינו ברכב התואם במראהו את רכבו של איסמעיל נוסע מן הרחוב. שניים מעדי הראייה אף פתחו במרדף אחר הרכב עד לתחנת הדלק שבסמוך לכפר יונה (אם כי מתחנת הדלק ועד טייבה הם דלקו בטעות אחר רכב אחר). מלצר בבית הקפה שבתחנת הדלק זיהה אף הוא רכב התואם, גם מבחינת מספרו, את רכבו של איסמעיל וראה כי אותו רכב פגע, בעת שנסע לאחור, ברכב אחר שחנה במקום. לכך יש להוסיף כי במאפרה שברכבו של איסמעיל נמצא בדל סיגריה ובו נתוני דנ"א התואמים את נתוניו של המערער. ראיה נסיבתית נוספת היא איכון הטלפון הנייד של המערער. מדו"ח המומחה שהוגש בעניין זה (ת/41), עולה כי המכשיר אוכן בסבירות גבוהה ביותר באזור המכסה את החלק הצפון-מערבי של כפר יונה, בו נמצא ביתו של ראש המועצה, ואילו הסבירות כי המערער, כגירסתו, שהה בעת האירוע ברחוב שבו נמצא אתר הבנייה, היא "נמוכה ביותר/ שואפת לאפס", כיוון שקיימים אתרים אחרים המכסים אזור זה באות רדיו גבוה יותר. כמו כן קיימת התאמה בין הדברים שמסר המדובב בעדותו ובין זיכרון הדברים שנתפס אצל איסמעיל, והוא הדין באשר לאקדח שנתפס באתר הבנייה בחדר הסמוך לחדר שבו נמצאו המערער, סנד אזברגה ואיסמעיל (ראו ת/11). לבסוף, במזכר שכתב השוטר פריידין צוין כי ביום 28.3.2008 בוצע תרגיל חקירה במסגרתו הושארו המערער ואיסמעיל לבדם, וכי בתשאול אשר נערך לאחר מכן מסר איסמעיל שהמערער אמר לו "כי כל מה שהיה עם הרכב... עליו והוא נסאסרה אין לו מה לדאוג" (ת/6). דברים אלה מחזקים אף הם באופן משמעותי את עדות המדובב כי המערער הוא שביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום (למעט קשירת הקשר לביצוע פשע). הנה כי כן, הכרעת הדין בעניינו של המערער מבוססת על אדנים ראייתיים מוצקים. בית משפט קמא בחן בזהירות ובקפידה את עדותו של המדובב ורחש לה אמון. הוא אף מצא כי קיימות ראיות חיצוניות המאמתות אותה ומהוות "דבר מה נוסף" בשל השתלבותן בעדות המדובב, המצביעה על המערער כמי שביצע את רוב העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בנסיבות אלו אין עילה להתערב בהכרעת הדין ויש לדחות את הערעור ככל שהוא מופנה נגדה. הערעור על גזר הדין 14. בגין העבירות בהן הורשע נגזרו על המערער, כאמור, 60 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וכן הוטל עליו לשלם קנס בסכום של 10,000 ₪ או שישה חודשי מאסר תמורתו. המערער אף נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 7 שנים שתחילתן ביום שחרורו מן המאסר. בגזר הדין ציין בית המשפט, בין היתר, כי המערער הוא בעל עבר פלילי, בעיקר בעבירות רכוש ואלימות, וכי ביצע את העבירות דנן זמן קצר בלבד לאחר שסיים לרצות עונש מאסר קודם. בית המשפט עמד על הנסיבות החמורות בהן בוצעו העבירות בענייננו והדגיש כי לא ניתן להפריז בחומרה שבה יש להתייחס למעשים המיועדים לפגוע בעובדי ציבור או להפחידם. בערעורו טוען המערער כי יש להקל בעונש שנגזר עליו ולקצר את תקופת המאסר באופן משמעותי מן הטעם שהעונש חורג ממידת הענישה הראויה בנסיבות העניין, ואילו המשיבה טוענת מצידה כי העונש מאוזן וראוי ואין להתערב בו. 15. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בעונש שהושת בערכאה הדיונית, אלא מקום שבו נפלה טעות ברורה בעונש שנגזר או כאשר חומרת או קולת העונש חורגים באופן בולט מן המקובל (ראו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, פיסקה 8 (לא פורסם, 3.7.2006)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות בגזר הדין. העונש שנגזר על המערער משקף באופן הולם וראוי את החומרה היתירה הטמונה בניסיונות לפגוע בנבחרי ציבור ולהרתיעם מביצוע תפקידם. הוא מגשים כנדרש את הצורך להעביר מסר חד וברור כי מעשים מסוג זה יש להוקיע ויש למצות את הדין עם מבצעיהם. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של המערער ואת העובדה שהעבירות בוצעו על ידו זמן קצר בלבד לאחר שחרורו ממאסר שריצה בגין עבירות קודמות. בנסיבות אלה, העונש שגזר בית משפט קמא על המערער הינו מאוזן וראוי ואין להתערב בו. בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור על שני חלקיו. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ח' בתשרי, התשע"א (16.9.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09038170_V01.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il