מדינת ישראל נ. אילן כידר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3817/00 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: אילן כידר ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.4.00 בת"פ 124/99 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' חוזה תאריך הישיבה: כ"ד אלול תשס"א (12.9.2001) בשם המערער: עו"ד מאיה חדד בשם המשיב: עו"ד משה סוכמי פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. המשיב יבא ארצה מקולומביה 30 ק"ג של קוקאין בחמישה משלוחים נפרדים שנשלחו לפלוני בארץ. תקופת היבוא השתרעה על פני כשנתיים. בית המשפט המחוזי השית על המשיב עונש מאסר לתקופה של שש-עשרה שנים, מתוך זה ארבע-עשרה שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. המדינה משיגה לפני בערעורה על קולת העונש. 2. עונש של ארבע-עשרה שנות מאסר לריצוי בפועל איננו עונש קל ועם זאת נראה לי שערעור המדינה בדין יסודו. רוב הערעורים הבאים לפנינו עניינם בכמויות יחסית קטנות של יבוא או סחר מסוכן בסמים ומספר המקרים שבהם מובאים לדין הספקים העיקריים של הסם הוא מוגבל; כשמגיע ענין כזה לבית המשפט חובה עליו להטיל על העבריינים עונשים מרתיעים, המתקרבים לעונש המקסימום הקבוע בחוק ואין להסתפק בתשלום מס שפתיים לצורך להחמיר בענישה. כמו שכתב השופט בך בע"פ 376/98 פ"ד מה(4), 309: "זה מספר שנים שבית משפט זה חוזר ומתריע על הצורך להטיל עונשים חמורים, מכאיבים ומרתיעים ביותר בגין עבירות של ייבוא וסחר בסמים מסוכנים. הצבענו בעשרות פסקי דין על התוצאות הקטלניות של הפצת הסמים המסוכנים, ובמיוחד של הסמים הקשים שביניהם, והדגשנו כי קשה להגזים בהערכת הנזק שנגרם לציבור עקב העבירות הנוגעות בדבר, במישרין או בעקיפין. כתבנו חזרנו וכתבנו כי לא צריך להסתפק באמירות בעלמא בנושא זה כלפי חוץ, אלא שצריך ליישם מדיניות זו הלכה למעשה ולהטיל עונשים השואפים לעונש המירבי שבית המשפט מוסמך להטילו". לדברים אלה אני מסכים במלואם. 3. במקרה דנן בקשה אותנו גב' חדד מטעם המדינה להטיל על המשיב את העונש המקסימלי שהוטל בדין על אחת מחמש העבירות שבהן הורשע המערער; וכשלעצמי לא הייתי נרתע במקרה מתאים להגיע לרמת ענישה העולה על כך; חרף טענותיו של הסניגור קיים במקרה שלפנינו נימוק אחד בלבד שלא לפסוק על המשיב את העונש המקסימלי המוטל על עבירה אחת והוא - שאין בית משפט זה ממצה את הדין על מערער, כפי שהיה על הערכאה הראשונה לעשות. דעתי היא שיש לקבל את הערעור ולהשית על המערער עונש מאסר לתקופה של שמונה-עשרה שנים מיום מעצרו. המשנה לנשיא השופט א' א' לוי אני מסכים לתוצאה אליה הגיע המשנה לנשיא, ומטעמיו. ש ו פ ט השופט י' אנגלרד לטעמי, אין מקום כי בית משפט לערעורים יתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי שקל את כל השיקולים הנוגעים לעניין, לחומרה ולקולא, והטיל על המשיב עונש מאסר של 16 שנים, מהן 14 שנים בפועל. גם אם חומרת המעשים שביצע המשיב יכלה להצדיק החמרה מסוימת בעונש, אין אני רואה בעונש שהוטל בבית המשפט המחוזי משום חריגה, המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. לכן, לו דעתי הייתה נשמעת, הייתי דוחה את הערעור. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות כנגד דעתו החולקת של השופט אנגלרד לקבל את ערעור המדינה ולהשית על המשיב עונש מאסר בפועל לתקופה של שמונה-עשרה שנים מיום מעצרו. ניתן היום, כ"ד אלול תשס"א (12.9.2001). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 00038170.B01 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-67504440