פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3814/24 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יניב סברדליק; עו"ד ענבר דורית פסק-דין השופט ד' מינץ: העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטתו של בית הדין הרבני הגדול, בה התקבל ערעור שהגישה משיבה 2 (להלן: המשיבה) על החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה אשר דחתה את בקשתה לביטול הסכם הגירושין שנחתם בינה לבין העותר. העותר והמשיבה נישאו בשנת 1997. במהלך חייהם המשותפים הם רכשו שתי דירות, שבאחת מהן התגוררו והשנייה הושכרה. בשלב מסוים החליטו בני הזוג להיפרד, ובשנת 2021 חתמו על הסכם גירושין בו נקבע בין היתר כי אחת הדירות תועבר לבעלות המשיבה והשנייה לבעלות העותר (להלן: הסכם הגירושין או ההסכם). השניים הגישו לבית הדין הרבני האזורי בקשה לאישור הסכם הגירושין, וביום 9.2.2021 התקיים דיון בבית הדין. במהלך הדיון נערך שינוי ידני בהסכם בדמות החלפת הדירות בין העותר למשיבה, והסכם הגירושין בנוסחו זה אושר. בחלוף כחודש זומנו הצדדים לצורך סידור גט וכך נעשה. לאחר מספר חודשים נערך בין הצדדים נספח להסכם הגירושין, לפיו העותר מעביר לבעלות המשיבה דירה נוספת שהועברה לידיו בירושה, בנוסף לדירה שהועברה לבעלותה על פי ההסכם. בהתאם לכך הגישו הצדדים לבית הדין בקשה לאישור הנספח להסכם, אולם זמן קצר לפני הדיון שנקבע בבקשה הגישה המשיבה בקשה להימנע מאישור הנספח ובמקביל הגישה בקשה לביטול הסכם הגירושין. היא טענה בין היתר כי ההסכם נחתם מבלי שהבינה את משמעותו וכי יש בו משום עושק, הונאה וגזל שכן העותר קיבל נכס ששוויו עולה באופן משמעותי על הנכס שהיא קיבלה. בית הדין האזורי דחה את בקשת המשיבה. נקבע כי הסכם הגירושין תקף, כי המשיבה הסכימה לו מבלי שהדבר נעשה בתרמית, בשקר או תוך הפעלת לחץ, וכי משנתנה את הסכמתה אין לה להלין אלא על עצמה. בהמשך לקביעה זו אישר בית הדין את הנספח להסכם. על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לבית הדין הרבני הגדול, וערעורה התקבל. נקבע כי יש מקום לבחון האם אכן הסכם הגירושין מקפח ועושק את המשיבה, ובתוך כך לבחון את שווי הדירה שקיבלה לעומת שווי הדירה שקיבל העותר, וכן לבדוק זכויות נוספות של הצדדים כגון זכויות פנסיוניות, קופות גמל, קרנות פנסיה ועוד. נקבע כי אין בנמצא הסבר סביר לכך שהמשיבה תוותר על סכומים המגיעים לה בדין, ועל כן ככל שיימצא כי קיימים פערי סכומים בין המשיבה לבין העותר, יש לראות בהסכמתה לוויתור בלתי מוסבר של סכומי כסף גדולים משום הטעיה ועושק. משכך הורה בית הדין על עריכת חוות דעת שמאית, שלאחר עריכתה ייקבע אם קיים צורך במינוי מומחה נוסף לבחינת זכויות הצדדים. מכאן העתירה שלפנינו, בה מעלה העותר שלל טענות נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול. בין היתר נטען כי ההחלטה אינה עומדת בחובת ההנמקה, חורגת מסמכות, סוטה מהוראות החוק, פוגעת בכללי הצדק הטבעי ויוצרת עיוות דין חמור היורד לשורשו של עניין. כן נטען כי בית הדין התעלם מכך שהסכמותיהם הסופיות של הצדדים השתכללו בדיון לפני בית הדין הרבני האזורי; כי ההחלטה אינה עומדת בדרישות הדין וההלכה בכל הנוגע לנטל להוכחת טענת עושק, הטומנת בחובה מעין קלון; כי במשך כשנה המשיבה לא העלתה כל טענה לבטלות ההסכם או לכך שנעשקה; וכי מאחורי בקשתה לביטול ההסכם – אשר הוגשה בשיהוי ולאחר שבבקשה לאישור הנספח להסכם הצהירה כי הסכם הגירושין שריר וקיים – עומדים שיקולים של טעות בכדאיות העסקה בלבד. העותר עמד בעתירתו באריכות על ההלכה הפסוקה בהקשרים שונים ובהם חובת ההנמקה, הסכמי פשרה וביטולם, טעות והטעיה, טעות בכדאיות העסקה ועושק, וטען כי בהתבסס על הפסיקה בנושאים אלה יש להורות על ביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול ועל השבת החלטת בית הדין הרבני האזורי על כנה. דין העתירה להידחות על הסף. ראשית ייאמר כי העתירה נעדרת תשתית עובדתית מספקת וברורה. החלטותיהם של בתי הדין הרבניים צורפו מבלי שהן נושאות תאריך או מספר הליך, והעותר לא הבהיר האם נעשתה פנייה לבתי הדין על מנת לקבל העתק נאמן למקור של החלטות אלה. כמו כן, העותר העלה בעתירתו טענות שונות הנסמכות על כתבי טענות וראיות שהוגשו לבתי הדין הרבניים (כגון הטענה כי בית הדין הרבני הגדול הסתמך על טענות שלא נטענו על ידי המשיבה, וכגון הטענות הנסובות על תמליל שיחה שהוגש לבתי הדין) מבלי שאלה צורפו לעתירתו, ואף לא צורף העתק של הסכם הגירושין. די בכך כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף (ראו והשוו: בג"ץ 1011/23 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים, פסקה 6 (28.3.2023); בג"ץ 6855/23 פסקו נ' השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר (12.9.2023)). זאת ועוד וזהו העיקר. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים. והתערבות בהחלטות מעין אלו תיעשה רק במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו למשל לאחרונה: בג"ץ 1208/24 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (13.2.2024); בג"ץ 7229/23 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, פסקה 5 (20.11.2023)). חרף ניסיונו של העותר לטעון כי עניינו נכנס לגדר מקרים חריגים וקיצוניים אלה, מקרה זה אינו מגלה עילה להתערבותנו. בית הדין הרבני הגדול נימק את החלטתו תוך התייחסות לחלקים רלוונטיים בחקירותיהם הנגדיות של המשיבה ושל העותר, עמידה על הקשיים שמצא בעמדת העותר, הפניה לפסיקה רלוונטית, ופירוט נסיבותיו הפרטניות של המקרה, כך שלא ניתן לומר כי מדובר בהחלטה שאינה עומדת בחובת ההנמקה. באשר לטענות העותר כי ההלכה הפסוקה בנוגע לטענת עושק לא יושמה כדבעי על ידי בית הדין הרבני הגדול, הרי שטענות אלה, כמו גם יתר טענותיו בעתירה, הן טענות ערעוריות באופיין שאינן מקימות עילה להתערבות בית משפט זה (וראו למשל: בג"ץ 4634/11 רביבו נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב, פסקה 4 (3.7.2011)). העתירה נדחית אפוא. ניתן היום, ‏י"א באייר התשפ"ד (‏19.5.2024). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24038140_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1