שאול אדיב סאיג נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3812/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3812/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון העותר: שאול אדיב סאיג נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האזורי לעבודה בת"א 3. מדינת ישראל והממונה על הגמלאות באוצר 4. מבטחים בניהול מיוחד והממונה על הגמלאות מטעמה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים2-1: עו"ד ברק לייזר בשם המשיבה 3: עו"ד אורלי-ה גליק בשם המשיבה 4: עו"ד יורם הרשקוביץ פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. במוקד העתירה שלפנינו ניצבים פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו (להלן: בית הדין האזורי) מיום 7.8.2016 (ק"ג 6586-07-15), ופסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) מיום 3.4.2017 (ע"ע 6300-09-16), שבהם נדונו טענותיו של העותר בנוגע לזכויות פנסיוניות העומדות לו. לדברי העותר, בפסקי הדין נפלו טעויות מהותיות שיש בהן משום גרימת אי צדק, קיפוח והפליה שלו ביחס לפורשים אחרים במצבו. רקע עובדתי 2. בשנת 1973 חתמו ממשלת ישראל מצד אחד וקרנות הפנסיה הוותיקות מצד שני, על הסכם הידוע בשם "הסכם הרציפות". הסכם זה מתייחס בין היתר לסיטואציה שבה עובד המבוטח במקום עבודתו בקרן פנסיה ותיקה, עוזב את העבודה ועובר לשירות המדינה ובתוך כך זכאי לפנסיה תקציבית. על פי הסכם הרציפות, במקרה כזה עם הגיע העובד לגיל פרישה נדרשת קרן הפנסיה הוותיקה להשתתף בתשלום הגמלה המגיעה לעובד מהמדינה – לפי חלקה ולפי השכר הקובע לפנסיה בשירות המדינה (להלן: הסכם הרציפות). תכליתו העיקרית של הסכם הרציפות היא מתן תמריץ למוביליות בשוק העבודה, ממקום עבודה לשירות המדינה ולהיפך. עם זאת הובהר בהסכם הרציפות, שכאשר עובד פורש לגמלאות בגיל מוקדם מגיל הפרישה המקובל בקרן הפנסיה הוותיקה – הלה יקבל את הגמלה המגיעה לו מהקרן הוותיקה רק עם הגיעו לגיל הפרישה המקובל אצלה (סעיף 7 להסכם הרציפות). ועוד יצוין, שהחל מיום 1.10.2003 פועלות קרנות הפנסיה הוותיקות על פי תקנון אחיד שהתקין המפקח על הביטוח, במטרה להתמודד עם הגירעון האקטוארי שצברו קרנות אלה (להלן: התקנון האחיד). 3. העותר הוא יליד שנת 1947. במשך תקופת עבודה מצטברת של 26 חודשים, בין השנים 1970 ו-1976, צבר העותר זכויות בקרן פנסיה של המשיבה 4 – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: מבטחים ו-קרן מבטחים בהתאמה). בחודש ספטמבר 1978 החל העותר לעבוד בשירות המדינה, היא המשיבה 3 (להלן: המדינה), ולצבור זכויות בפנסיה תקציבית מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ן-1970 (להלן: חוק הגמלאות). ביום 31.8.1999, בהיותו כבן 52, פרש העותר לגמלאות משירות המדינה מכוח סעיף 15(4) לחוק הגמלאות – בפרישה מוקדמת. ביום 1.8.1993 חתם העותר על טופס שמירת רציפות זכויות לפנסיה, שבו ביקש כי יחולו עליו הוראות הסכם הרציפות. בחודש ספטמבר 1999 ובהיותו כבן 52, החל העותר לקבל קצבת פרישה מהמדינה – בשיעור 45.83% מהמשכורת הקובעת. במועד זה (שנת 1999), גיל הפרישה לגברים על פי התקנון האחיד עמד על 65 שנה ומעלה; ובשנת 2004, עם כניסתו לתוקף של חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, עלה גיל הפרישה לגברים בקרן מבטחים ל-67 שנה ומעלה. לפיכך, העותר הגיע לגיל פרישה בקרן מבטחים בחודש יולי 2014; ומאז הוא זכאי גם לגמלה מקרן מבטחים – בשיעור של 4.33% מתוך שכר קובע (שחושב לפי התקנון האחיד) בסך של 2,670 ש"ח (בנוסף לקצבה המשולמת לו על ידי המדינה). פסקי דינם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי 4. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי טען העותר, בין היתר, כי זכאותו להשתתפות מקרן מבטחים קמה כבר בשנת 1999, עם פרישתו בפועל לגמלאות – וזאת בניגוד לעמדת מבטחים, שלפיה זכאותו של העותר קמה אך ורק עם הגיעו לגיל 67. עמדת העותר נדחתה על ידי בית הדין האזורי, על יסוד הוראותיו של הסכם הרציפות: "במקרה שלפנינו, התובע (העותר-ע'ב') פרש משירותו במדינה לפרישה מוקדמת בגיל 52. המדינה שילמה לו ממועד פרישתו את הגמלה לה הוא זכאי בגין תקופת עבודתו אצלה בלבד מכיוון שבאותו מועד לא קמה לו הזכאות לקצבת זקנה בהתאם להוראות מבטחים. בהתאם לסעיף 7 להסכם הרציפות, התובע יהיה זכאי לתשלום זכויות גם בגין תקופות עבודה קודמות, שבגינן בוטח במבטחים, רק במועד הגיעו לגיל קצבת זקנה המוגדר בתקנון מבטחים." עוד הלין העותר בפני בית הדין האזורי על כך שמבטחים חישבה את שיעור ההשתתפות שלה בגמלה המשולמת לו רק על פי הוראות התקנון האחיד. לגישתו של העותר, מאחר שבפועל הוא פרש לגמלאות כבר בשנת 1999, כלומר כארבע שנים קודם להתקנתו של התקנון האחיד, הרי שהוראות התקנון האחיד אינן חלות עליו – ושומה היה על מבטחים לחשב את השתתפותה בהתאם לשכר הקובע בשירות המדינה. עם הגשת התביעה נגדה הודתה מבטחים כי אכן נפלה טעות בעניין חישוב הגמלה; ואולם בלא לגרוע מהאמור הסתייגה מבטחים מטענת העותר כי יש לבצע את החישוב לפי השכר הקובע בשירות המדינה. בית הדין האזורי קיבל את עמדתה של מבטחים, וקבע כי יש לחשב את הגמלה בדרך שהתווה בית המשפט העליון בבג"ץ 2944/10 קוריצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (13.10.2015); להלן: בג"ץ קוריצקי). בתמצית ייאמר, כי לפי פסק דינו של בית המשפט העליון חלקה של קרן פנסיה ותיקה בגמלה המשתלמת מכוח הסכם הרציפות לעובד מדינה שפרש, ייקבע בהתאם להוראות התקנון האחיד החל על הקרן ואולם גם תוך התחשבות מסוימת בזכויות הפנסיוניות שנצברו על ידי העובד בשירות המדינה. וכך הובהר על ידי השופט ח' מלצר בבג"ץ קוריצקי: "על המוסד המשלם (המדינה בענייננו) מוטלת החובה לשלם את מלוא הפנסיה של מי שזכאי לקבל גמלה לפי הסכם הרציפות (כפי שאף נהגה לעשות בפועל, עד למועד התקנתו של התקנון האחיד), כאשר על הקרן המשתתפת (קרן הפנסיה הוותיקה-ע'ב') מוטלת החובה להעביר את חלקה בתשלום (ועל המדינה לדאוג לקבלו), בהתאם לאמור בפסק-דין זה. משמעות הדבר היא שחישוב המשכורת הקובעת עבור תקופת שירותו של הגמלאי בשירות המדינה ייעשה על פי האמור בחוק הגימלאות, ואילו חישוב "תקרת" השכר הקובע עבור חלקה של הקרן המשתתפת בתשלום הגמלה, ייעשה בהתאם לשיטת החישוב הקבועה בתקנון האחיד החל עליה, ביחס למבוטח פעיל בקרן ...כאשר לעניין חישוב זה (של "תקרת" "המשכורת הקובעת" בקרן) יש להביא בחשבון את מלוא תקופת עבודתו של הגמלאי, הנהנית מרציפות זכויות (לרבות תקופת עבודתו בשירות המדינה)." (ההדגשה שלי- ע'ב') (שם, בסעיף 115 לפסק הדין). בית הדין האזורי הבהיר בפסק דינו, כי "המועד הקובע לבחינת זכאותו של התובע לקצבה ממבטחים הוא במועד קרות האירוע המזכה. בענייננו מדובר במועד שבו הגיע התובע לגיל קצבת זקנה. באותו מועד חלות על התובע הוראות התקנון האחיד ולכן עניינו זהה לעובדים שעניינם נדון בבג"צ קוריצקי." (בסעיף 47 לפסק הדין). 5. טענות נוספות של העותר נזנחו על ידו בערעור שהגיש על פסק הדין לבית הדין הארצי, ומשכך לא ראינו טעם להתעכב על אלה. עם זאת, במסגרת הערעור העלה העותר טענה חדשה שזכרה לא בא בהליך לפני בית הדין האזורי, שלפיה היה על המדינה להחיל עליו את סעיף 85(א) לחוק הגמלאות המורה כדלקמן: "מי שהיה בשירות מטעם המדינה בתפקיד שחוק זה לא חל עליו ועבר לשרת את המדינה כעובד שחוק זה חל עליו – ייחשב שירותו הקודם כשירות לענין חוק זה ותקופת שירותו הקודם תצורף, כולה או מקצתה, לתקופת שירותו כעובד, בהתחשב עם כל תשלום או זכות שרכש לרגל פרישתו משירותו הקודם, הכל לפי כללים ותנאים שנקבעו בתקנות; במידה שצורפה תקופת שירותו הקודם – בטלה זכותו לקצבה שלא מכוח חוק זה." סעיף זה מאפשר צירוף של תקופות בשירות המדינה לצורך חישוב הקצבה המגיעה לפורש. לדברי העותר, טרם שהפך לעובד בשירות המדינה הוא שימש בתפקידים שונים בצה"ל ובמשרד התקשורת – שבגינם לא קמה זכותו לפנסיה תקציבית; ואולם לפי הסעיף הוא זכאי לכך שתקופות אלה יצורפו לזכויות שצבר. בעניין זה קבע בית הדין הארצי כי "מקובלת עלינו תשובתה של ב"כ המדינה כי המערער (העותר-ע'ב') לא העלה טענתו זו במשך שנים רבות ולא פעל בהתאם לדרישת התקנות, כך שהמועד להעלאתה חלף זה מכבר." נוסף לזאת, אף כל שאר רכיבי הערעור נדחו על ידי בית הדין הארצי – מטעמיו של בית הדין האזורי. 6. בעתירה שלפנינו תוקף העותר את קביעותיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעניין מועד תחילת זכאותו לגמלה מקרן מבטחים; אופן חישוב הגמלה; וזכותו לצירוף תקופות בשירות המדינה לצורך חישוב הפנסיה התקציבית. פרט לכך, העותר טוען כי הוא זכאי לפיצוי מהמדינה וממבטחים בגין ההפסדים שנגרמו לו כתוצאה מחישוב לא נכון של הגמלאות המגיעות לו. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות לה, דעתנו היא שדינה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו. על פי מושכלות יסוד, אין בית משפט זה משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. בתי הדין לעבודה הם בעלי מומחיות מיוחדת בתחום משפט העבודה, והתערבות בפסיקתן של ערכאות אלה תיעשה רק במקרים חריגים ובמשורה – מקום שנפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, וכאשר שיקולי הצדק מחייבים התערבות שיפוטית (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1984); בג"ץ 798/15 המר נ' קרן מקפת מרכז לפניה ותגמולים, פסקה 12 (28.4.2015); בג"ץ 1117/17 מזרחי נ' משטרת ישראל, בפסקה 8 (8.2.2017)). העתירה דנן אינה עומדת במבחנים אלה. ראשית דבר, לא מצאנו כי נפלו בפסקי הדין של בתי הדין טעויות כלשהן, לא כל שכן טעויות מהותיות המצדיקות את התערבותנו. שנית, פסק דינו של בית הדין האזורי עוסק בחישוב זכויות פנסיוניות של עובד שפרש לגמלאות – ואלה הן סוגיות שבהן נתונה לבית הדין לעבודה מומחיות מיוחדת. בנוסף, מדובר בפסק דין בעל אופי יישומי מובהק, ומשכך העתירה אף אינה מעוררת חשיבות עקרונית או ציבורית. 8. בית הדין האזורי, וכמוהו גם בית הדין הארצי, קבעו כי אין בפרישתו המוקדמת של העותר משירות המדינה כדי להשפיע על הזכויות הפנסיוניות שצבר בקרן מבטחים. התקנון האחיד, שחל מאז שנת 2003 על כל חברי קרנות הפנסיה הוותיקות וכך גם על העותר, מורה כי הזכאות לגמלה בגין פרישה לגמלאות קמה לעובד רק עם הגיעו לגיל 67. בית הדין האזורי הבהיר בפסק דינו כי אין בפרישתו המוקדמת של העותר משירות המדינה כדי לשנות מהאמור ולהקדים מועד זה. בתי הדין האזורי והארצי אף לא מצאו יסוד בטענת העותר שלפיה יש לסטות לגביו מן ההלכה שנקבעה בעניין קוריצקי – בנוגע לחישוב שיעורן של הגמלאות המשולמות על ידי קרנות הפנסיה הוותיקות במסגרת הסכם הרציפות. אשר לטענה בדבר צירוף תקופות שירות מכוח סעיף 85(א) לחוק הגמלאות – בית הדין הארצי מצא לנכון לדחות טענה זו על הסף בהיותה הרחבת חזית אסורה, ובשל השיהוי הניכר שדבק בה. קביעות אלה של בתי הדין האזורי והארצי נטועות היטב בהוראות הסכם הרציפות, התקנון האחיד, ובהלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ קוריצקי. לא עלה בידו של העותר להצביע על טעות שנפלה בפסקי הדין, לא כל שכן טעות מהותית. לא רק שטיעוניו של העותר הן טענות בעלות אופי ערעורי גרידא, אלא שעל פניו אף אין בהן ממש. ברי כי במסגרת העתירה דנן אף אין העותר זכאי לפסיקת פיצויים לטובתו כמבוקש על ידו, מה גם שאין כל יסוד ראייתי בעתירה לנזק לכאורי שנגרם לו. 9. התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף. בנסיבות המקרה, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בתמוז התשע"ז (‏20.7.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17038120_G03.doc זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il