פלוני נ. פלוני

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3812/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. פלונית 2. פלוני נגד המשיב: פלוני ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתמ"ש 43310/01 מיום 28.4.2002, שניתנה על ידי כבוד השופטת צילה קינן בשם המערערים: עו"ד עמירם חרלף בשם המשיב: עו"ד שמשון הלר פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת צ' קינן) מיום 28.4.02, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 43310/00. 1. המערערים הגישו לבית המשפט לענייני משפחה תביעה נגד אביהם-המשיב, בה עומדת לדיון שאלת פרשנותה של צוואה שנעשתה על ידי המנוחה דורינה זינגר ז"ל. לטענת ב"כ המערערים, בישיבת קדם המשפט מיום 29.4.01, הביע בית המשפט את דעתו כי המשיב הוא היורש על-פי הצוואה, וכי הוא רשאי לחלק את הכספים בין המערערים כפי שימצא לנכון, ומכל מקום המערערים אינם היורשים על-פי הצוואה. בית המשפט ביקש מב"כ המערערים כי יודיע למערערים את עמדתו ויקבל את הסכמתם למחיקת התובענה. ביום 4.5.01 שלח ב"כ המערערים למרשיו מכתב בו הודיע להם כי בית המשפט סבור כי על-פי נוסח הצוואה לא ניתן להסיק כי המערערים הם הנהנים על-פי הצוואה, וביקש את הוראותיהם באשר למחיקת התביעה. המערערים השיבו לבא כוחם כי הם עומדים על תביעתם הואיל והנוטריון אשר ערך את הצוואה, הודיע להם כי כוונת המצווה היתה כי הם יהיו הנהנים על-פי הצוואה. ביום 30.5.01 הודיע ב"כ המערערים לבית המשפט את עמדת מרשיו. בית המשפט קבע את התיק לישיבת קדם משפט ליום 21.3.02 במעמד בעלי הדין. מספר ימים לפני מועד הדיון הודיעו המערערים לבא כוחם כי אין ביכולתם להתייצב לישיבת קדם המשפט. ביום הדיון התייצב ב"כ המערערים בבית המשפט יחד עם הנוטריון - עורך הצוואה - אשר הוזמן על ידו לישיבה. ב"כ המערערים מסר לבית המשפט את הודעות מרשיו כי אינם יכולים להתייצב לדיון, והוסיף כי מכל מקום אין למרשיו ידיעה על נסיבות עריכת הצוואה, ולפיכך הוזמן הנוטריון שערך את הצוואה. לטענת ב"כ המערערים, כעסה השופטת על כי המערערים לא קיימו את החלטתה ולא התייצבו לדיון, וציוותה על הנוטריון לעזוב את אולם בית המשפט. 2. בהחלטתו מיום 21.3.02 קבע בית המשפט את התיק לישיבת הוכחות ליום 15.12.02, וציין כי אם המערערים לא יתייצבו לדיון, התביעה תימחק. כן חייב בית המשפט את המערערים בתשלום הוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח, וקבע כי תשלום ההוצאות הוא תנאי להמשך ההליכים בתיק. 3. ביום 4.4.02 הגישו המערערים לבית המשפט בקשה כי יפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשה זו טען ב"כ המערערים כי בישיבת קדם המשפט מיום 29.4.01 הביע בית המשפט את עמדתו כי המערערים אינם נהנים על-פי הצוואה ובית המשפט לא שינה את עמדתו גם לאחר שהמערערים הודיעו לבית המשפט כי על-פי עדותו של הנוטריון שערך את הצוואה, כוונת המנוחה היתה שהמשיב יחלק את העזבון בין המערערים. כן טען ב"כ המערערים, כי החלטתו של בית המשפט מיום 21.3.02 לחייב את המערערים בתשלום הוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח עקב אי התייצבותם אינה מקובלת, וכי משלא נקבעה ישיבת קדם משפט נוספת לא זכאי המשיב להוצאות. המערערים טענו אף כנגד החלטתו של בית המשפט, כי אם המערערים לא יתייצבו לישיבת ההוכחות, תמחק התובענה. לטענתם, בא כוחם הודיע לבית המשפט כי אין טעם בהתייצבות המערערים, שכן המשפט יוכרע על-פי פרשנות הצוואה וכוונת המצווה, ולעניין זה אין המערערים יכולים לתרום דבר, וכי היחיד שיכול להעיד הוא הנוטריון אשר ערך את הצוואה. המערערים הוסיפו וטענו כי נוכח העמדה שהביעה בית המשפט בעניין פרשנות הצוואה והאווירה שנוצרה, הם אינם מאמינים כי בית המשפט יוכל לדון בעניינם בצדק. המשיב התנגד לבקשת הפסילה בטענה כי בית המשפט לא הביע כל דעה לגופו של עניין. 4. בית המשפט, בהחלטתו מיום 28.4.02, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי לא הביע דעה באשר לסיכויי התביעה, כי אם הביע את דעתו כי בתביעה שבין ילדים להורה, ראוי לנסות ולהביא את הצדדים להבנות ראויות ולייתר הליכים משפטיים. בית המשפט ציין כי על-פי תקנות סדר הדין האזרחי חלה על הצדדים חובת התייצבות להליכי קדם משפט בבית המשפט לענייני משפחה, וכי הוא סבר כי אין הצדקה לוותר על נוכחות המערערים בהליכים אלה. נקבע כי אם סבר ב"כ המערערים כי דרישת בית המשפט לקיים את התקנות אינה במקומה, היה עליו להגיש ערעור על החלטת בית המשפט. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים חוזרים על הטענות אותן העלו בבקשת הפסילה, ומוסיפים כי בהחלטתו בבקשת הפסילה התעלם בית המשפט מטענתם כי כבר בישיבת קדם המשפט מיום 29.4.01 הביע את דעתו בעניין פרשנות הצוואה. לטענתם, די בנימוק זה על מנת שבית המשפט יפסול את עצמו. כן טוענים המערערים, כי בית המשפט התעלם אף מהטענות שהעלו באשר להחלטתו מיום 21.3.02 לחייבם בהוצאות המשיב ובהתייצבות לישיבת ההוכחות. המשיב מתנגד לערעור. המשיב טוען כי בית המשפט לא הביע דעה באשר לפירוש הצוואה, כי אם המליץ לצדדים לסיים את התיק ללא "מלחמות", וזאת בעקבות הודעת ב"כ המערערים כי המערערים חוזרים בהם מתביעתם בנושא קופת הגמל. כן טוען המשיב, כי העובדה שבית המשפט פעל על-פי התקנות והורה למערערים להתייצב לדיון אינה עילה לפסילתו, וכי מכל מקום המערערים היו רשאים לערער על החלטות בית המשפט. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עילת הפסלות לה טוענים המערערים בעקבות הדברים שנאמרו לכאורה על ידי בית המשפט בישיבה מיום 29.4.01, נגועה בשיהוי ניכר, בהיותה מבוססת על אירוע שאירע - לפי הנטען - כשנה לפני הגשת בקשת הפסילה. הלכה היא כי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, וראו גם: ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א 663/98 זאב ויניק נ' לביבה אברהים לחאם (לא פורסם); ע"א 5397/97 יערי נ' אידיק (לא פורסם)). המערערים לא הגישו את בקשת הפסילה מיד לאחר שנודעו להם העובדות המקימות לטענתם עילת פסלות, אלא בחרו להמתין עד הלום. די בכך כדי לדחות את בקשתם ככל שהיא נוגעת לטענה זו. אף לגופם של דברים, דין הטענה להידחות. בית המשפט קבע בהחלטתו כי לא הביע את דעתו באשר לסיכויי התביעה, כי אם הביע את דעתו כי בתביעה שבין ילדים להורה, ראוי לנסות ולהביא את הצדדים להבנות ראויות ולייתר הליכים משפטיים. הלכה היא שאם בית המשפט אינו מקבל את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת פסלות, באשר לעובדות שבבסיס הבקשה, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי טעה בכך בית המשפט (ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המערערים, במקרה דנן, לא עמדו בנטל זה, ואף פרוטוקול הדיון אינו תומך בטענתם בעניין זה. 7. אשר לטענות המערערים בעניין החלטתו של בית המשפט מיום 21.3.02 לחייבם בהוצאות המשיב ובהתייצבות לדיון, הרי שמדובר בהחלטה דיונית אשר הדרך לתקיפתה הוא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור או ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות (ראו למשל: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם); ע"א 220/99 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (לא פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם)). הוא הדין באשר להחלטת בית המשפט לחייב את המערערים להתייצב לישיבת קדם המשפט מיום 21.3.02. ההחלטות שקיבל בית המשפט בעניינם של המערערים, בין אם הם צודקות ובין אם הם מוטעות (ולעניין זה אין אני נצרך), אינן מעוררות את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים. מטעמים אלה, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסכום כולל של 5,000 ש"ח. ניתן היום, י"ז בסיון התשס"ב (28.5.2002). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 02038120.A01 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il