מוחמד טאהה נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 381/12 בבית המשפט העליון ע"פ 381/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המערער: מוחמד טאהה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.12.2011 בת"פ 47944-05-11 אשר ניתן על ידי כבוד השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: כ"א בחשוון התשע"ג (6.11.2012) בשם המערער: עו"ד מוחמד מחמוד בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר בשם שרות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק -דין השופט נעם סולברג: 1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט רפי כרמל) בת"פ 47944-05-11 מיום 27.12.2011, בגִדרו נגזר על המערער עונש של 4 שנות מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר-על-תנאי, ופיצוי כספי לכל אחד משני המתלוננים בסך של 10,000 ₪. 2. המערער הורשע על-פי הודאתו בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בפציעה בנסיבות מחמירות, ובחבלה במזיד ברכב. ביום 6.5.2011 נסעו ו' וא', אב (יליד שנת 1953) ובתו (ילידת שנת 1977), מעיר מגוריהם, פתח תקוה, לירושלים. האב נהג במכונית, בתו ישבה לצדו, ובמושב האחורי היה מותקן כסא בטיחות לתינוק. השניים השתתפו בסיור מודרך ב"יד ושם", ובסיומו החליטו לנסוע אל הכותל המערבי. על מנת להגיע ליעדם, הפעילו את מכשיר הניווט שבמכונית, ובהתאם להוראותיו הגיעו לסילוואן. בעודם נוסעים ברחוב בסילוואן, במהירות של כ-40 קמ"ש, זרק אדם לעברם אבן, וזו פגעה בדלת הנהג. הרחוב היה צר, הנהג חשש לבצע פניית פרסה, ולפיכך המשיך בנסיעה קדימה כשהוא מגביר את המהירות, על מנת לחלץ אותו ואת בתו מן הסכנה. אלא שאז זרקו אנשים נוספים אבנים מכל עבר אל המכונית. שמשתה האחורית נופצה, וכן גם זו שלצד מקום מושבה של הבת. המערער ואחרים מזורקי האבנים – כשִשה אנשים – הסתתרו מאחורי פח אשפה גדול, וכשחלפה המכונית בסמוך, זרקו המערער וחבריו לבנים לעברה ממרחק של מטרים ספורים. נזקים רבים נגרמו למכונית, היא נתמלאה בזכוכיות ובאבנים, גם על כסא הבטיחות לתינוק שהיה מותקן מאחור. המתלוננת כופפה את ראשה לעבר ברכיה, נחבלה בכתף ימין ובגב, ונשרטה בפניה מן האבנים ומן הזכוכיות שפגעו בה. 3. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על חומרתן של העבירות ונסיבות ביצוען. המתלוננים חוו רגעי אימה ופחד כשנקלעו להתקפה פרועה וחסרת רחמים מצִדם של המערער וחבריו, בהשליכם אבנים ובלוקים מטווח קרוב על מכוניתם של המתלוננים. המתלוננת ניסתה להגן על עצמה, כשמחשבותיה נתונות על ילדיה הקטינים אשר עומדים להיוותר יתומים מאם. החרדות עודם טבועים אצל המתלוננים. בית המשפט המחוזי ציין כי המערער וחבריו התאגדו "לצורך ביצוע סקילה של המתלוננים", ועשו את אשר עשו אך ורק מחמת העובדה שמדובר ביהודים שנקלעו בטעות לסילוואן. מדובר במעשים קשים, אכזריים, נטולי כל חמלה, אשר נועדו לפגוע קשות בנוסעי המכונית. המתלוננים נתונים היו לסכנה אמיתית וממשית לחייהם, ונראה שרק תושיית המתלונן הצילה אותם מגורל מר. בית המשפט המחוזי ציין כי יש צורך בענישה מחמירה ומרתיעה על מנת לנסות ולמנוע, ולמצער לצמצם, תופעה מעין זו. מנגד הביא בית המשפט המחוזי במניין שיקוליו את העובדה כי המערער הודה במעשה, וכי אין בעברו­­ הרשעות בפלילים. 4. בערעורו טען בא כוח המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בהשיתו על המערער עונש חמור, אשר חורג, לטענתו, ממדיניות הענישה במצבים דומים. בית המשפט המחוזי לא העניק משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, בכללן הודאתו לפני בית המשפט, חרטה שהביע, העדר עבר פלילי ומצבו הבריאותי המעורער, בעקבות שימוש בסמים. מנגד, טען בא כוח המשיבה כי אכן העונש אינו קל, אך הוא הולם את נסיבות ביצוע העבירה, שכן אין מדובר ביידוי אבנים "רגיל" אלא במעשה לינץ' של ממש, במסגרתו סקלו המערער וחבריו את המכונית שבה נסעו המתלוננים לתומם, כמעט מטווח אפס. עוד ציין בא כוח המשיבה כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער לא גילה הבנה לחומרת המעשה, לא הביע חרטה, לא גילה אמפתיה כלפי המתלוננים, וגם לא שילם להם את הפיצוי הכספי שפסק בית המשפט המחוזי לחובתו ולטובת המתלוננים. 5. דין הערעור להידחות. תיאור החוויה שחוו המתלוננים הוא קשה, כואב ומעיק. תמונות שצולמו בזמן אמת שקולות כנגד מילים הרבה. אכן, כפסיקת בית המשפט המחוזי, מדובר ב"סקילה". על מנת לבצעהּ כדרך שעשו המערער וחבריו, יש להאזר במנה גדושה של אכזריות, לפרוק כל מידה של רחמים. 6. העונש שנגזר על המערער הוא קשה, אך הנסיבות מצדיקות אותו: לא אבן בודדת ממרחק; לא חצץ; לא לעבר כלי רכב מוגן או משוריין; לא בחטף או באקראי, לא על דרך ההִזדמן, או בהתפרצות רגעית של כעס; לא מדובר ביחיד מר ונמהר; לא כלפי מכונית העומדת על עומדה. מדובר בבני חבורה שנתקבצו להם יחדיו, הסתתרו במארב מאחורי מכולת אשפה, וידו בלוקים, אבנים ומכל הבא ליד, מטווח קרוב ביותר, לעבר מכונית נוסעת ובה אב ובתו, נוסעים תמימים, שנקלעו אל המקום. הקלה בעונש כמוה כזילות בחיי אדם. שניים אחרים מבני החבורה נדונו אמנם לתקופות מאסר קצרות יותר, אך הם קטינים, בניגוד למערער, בן 23, בגיר שדעתו אמורה להיות מיושבת עליו. 7. מן הראוי לזכור ולהזכיר את דברוֹ של המחוקק: כי מי ש"יורה או זורק דבר אל אדם שעל נתיב התחבורה או כלי התחבורה או אל חפץ שעליהם או גורם שהדבר יגע בהם", וזאת "בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו, דינו – מאסר עשרים שנה" (סעיף 332 (3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977). עינינו הרואות, כי עונשו של המערער עודנו רחוק מרחק רב מן העונש הסטטוטורי המירבי. העונש הוא אפוא ראוי, ולפיכך יש לדחות את הערעור ולהותיר את גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי על כנו. ניתן היום, כ"ג בחשוון התשע"ג (8.11.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12003810_O01.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il