הייב פריד נ. מדינת ישראל

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3806/97 בפני: כבוד השופט א' מצא המבקש: פריד הייב נגד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.5.97 בת.פ. 144/96 שניתן על ידי כבוד הנשיא י' אברמוביץ והשופטים ג' גינת מ' הס תאריך הישיבה: כ"ח בסיון התשנ"ז (03.07.97) בשם המבקש: עו"ד אליהו כהן בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד ה ח ל ט ה המבקש הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בעבירת אינוס ונידון לתשע שנות מאסר, שש שנים וחצי מתוכן מאסר ממש. בגזר הדין שניתן ביום 28.5.97 נקבע כי מאסרו של המבקש יימנה מיום מעצרו (5.9.96). המבקש, שהגיש ערעור על הרשעתו בדין, עותר לעיכוב המשך מאסרו עד להכרעה בערעורו. הבקשה אינה מצריכה תשובה. הכלל הוא, שהגשת ערעור על הרשעה אינה מהווה, כשלעצמה, נימוק לעיכוב ביצועו של מאסר. כך הדבר בדרך כלל. כך הוא, בחינת קל וחומר, במערער כדוגמת המבקש, שעם הגשת האישום נגדו הוחלט לעצרו עד לגמר ההליכים במשפטו, ושעונשו נמנה מיום מעצרו. בא-כוחו המלומד של המבקש קיווה לשכנעני שלערעור על ההרשעה יש סיכויים טובים. העיון בהכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הסניגור אינו מבסס הערכה זו. הרשעת המערער התבססה על מימצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה - הן ביחס למהות המעשה והן ביחס לזיהויו של המבקש; ולא שוכנעתי שבקביעת המימצאים הללו נתפס בית המשפט לטעות. הבקשה נדחית. ניתנה היום, כח' בסיון תשנ"ז (3.7.97). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97038060.F02