פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 3804/11 בבית המשפט העליון ע"א 3804/11 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין המערערים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיב: פלונית ערעור על החלטת בית-המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 8.5.11 בתמ"ש 39657-12-10 שניתנה על-ידי כבוד השופט ד' טפרברג בשם המערערים: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיבה: עו"ד מקסים ליפקין פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ד' טפרברג, להלן: בית המשפט), מיום 8.5.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בתמ"ש 39657-12-10. 1. המערער 1 (להלן: המערער) והמשיבה הם בני זוג לשעבר אשר הגישו לבית המשפט לענייני משפחה תביעות הדדיות בעניין משמורת ילדיהם המשותפים, מזונותיהם ובענייני רכוש. המערערת 2 (להלן: המערערת) היא חברה שבבעלות המערער 1, אשר נתבעה אף היא על-ידי המשיבה ומיוצגת על-ידי המערער. ביום 3.5.2011 הגישה המערערת בקשה לפסילת בית המשפט. המערערת טענה כי החל מיום 10.3.2011 ואילך התנהל הדיון על-ידי בית המשפט באופן שנוצר חשש ממשי למשוא פנים נגדה. כך עלה, לטענתה, מהחלטות בית המשפט ומאמירותיו בעל-פה, מרגע שהמערערים דחו את הצעותיו להכיר בסמכותו העניינית, למחוק את התביעות שהגישו בבית הדין הרבני ולהסכים לבקשת המשיבה שלא לעשות כל דיספוזיציה ברכוש. המערערת הוסיפה שבית המשפט העיר לפרוטוקול הדיון ביום 28.3.2011 כי : "בית המשפט בהזדמנות הזו פונה לבאי כח הצדדים לשקול אם יש טעם בהליך מאחר ובתום ההליך מישהו מהצדדים ישלם הוצאות נכבדות בתיק". בית המשפט ביקש את תגובת המשיבה וקבע את הבקשה לדיון. 2. לאחר שמיעת טענות בעלי הדין דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט קבע כי קיים שלושה דיונים ענייניים במחלוקות שבין בעלי הדין, כולל חקירתם, וכי בכל אחד מהדיונים ניתנה החלטה לגופו של עניין. בית המשפט הוסיף כי מדובר בסכסוך בין בני זוג אשר גורר אחריו, וכנראה יגרור גם בעתיד, בקשות שבית המשפט אמור לתת בהן בהחלטות, וכי השגות על החלטות שנתן בעבר יש להגיש לערכאת הערעור. בית המשפט קבע כי אין לו נטייה לצד זה או אחר ואף לא זכר כל התבטאות שלו, כטענת המערער. בית המשפט הוסיף כי יתכן שטעה באשר לאופן החיוב בהוצאות בקשר להחלטה מסוימת, אך המערער הפנה את תשומת ליבו לכך והוא תיקן בהתאם. בית המשפט הבהיר כי הוא נוהג לתת החלטותיו בהתאם לגוף הבקשות ולא לגופו של המבקש, ואם נדחית בקשה, או שלא היה מקום להגישה או אם הוגשה שלא כדין, היא גוררת אחריה, מטבע הדברים, חיוב בהוצאות. בית המשפט הוסיף גם כי נדמה שהגשת הבקשה נובעת מרצון המערערים לעכב או למנוע מתן החלטה בנוגע לשאלת סמכותו לדון בתביעות, אשר תשפיע על המשך ההליכים בבית המשפט ובבית הדין הרבני. בית המשפט המשיך וקבע כי נוצר קושי הנובע מהעובדה שהמערערים "משחקים" בשני כובעים, כאשר בכל פעם פונה אחד מהם, לכאורה, באופן נפרד לבית המשפט מבלי ליידע את בעל הדין האחר, וזאת חרף העובדה ששניהם מיוצגים על-ידי המערער, ובעצם, מדובר באותו צד. בית המשפט קבע כי לא ייגרר "למשחק הזה". בית המשפט קבע עוד כי אין לו עניין אישי לגבי אף אחד מבעלי הדין וכי הוא קיים ומקיים את ההליכים כמתחייב על פי דין ללא משוא פנים ומתוך ראיית הצדק של כל אחד מהם. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 3. המערערים טוענים כי בהחלטה בבקשת הפסלות התעלם בית המשפט מטענות המערערת, כפי שנהג בבקשות קודמות שהגישו. לפיכך, ההחלטה עצמה מהווה לדעתם, נימוק נוסף, עצמאי, לפסילתו. המערערים מוסיפים כי הצטברות ההחלטות ו/או האמירות של בית המשפט מהוות עילה לקיום אפשרות ממשית ואובייקטיבית למשוא פנים בניהול המשפט לטובת המשיבה. המערערים מפנים להחלטת בית המשפט מיום 28.3.2011 בנוגע לערבות שהפקידה המשיבה, משיגים על תוכנה ומבקשים להסיק ממנה כי יש לבית המשפט משוא פנים לטובתה. לטענתם, אף דחיית הבקשה לפסיקת הוצאות שהגישו, מביאה לאותה מסקנה. למערערים השגות גם על החלטות נוספות שנתן בית המשפט בעניינם, לפני ואחרי הגשת בקשת הפסלות, ולדעתם, יש בהחלטות אלה, לרבות ההחלטה הדוחה את בקשתם להגיש סיכומי תשובה בנוגע לסמכות העניינית של בית המשפט, כדי להעיד על נטייתו לפסוק נגדם. המערערים מוסיפים גם שהפרוטוקול אינו משקף את ההתרחשויות שהיו בדיונים, וכי בקשתם לתיקונו נדחתה גם בשל השיהוי בהגשתה. המערערים טוענים עוד שבית המשפט ייחס להם חוסר תום לב ורצון לנגח את המשיבה, וזאת מאחר ואינם מוכנים לקדם דבר בנושא הרכוש, משהחליט בית הדין הרבני כי הסמכות לדון בעניין היא שלו. הם משערים כי התנהגות בית המשפט נובעת מסירובם להסכים לסמכותו של בית המשפט לדון בעניינם. המערערים מוסיפים גם כי נמנעו עד עתה מלהגיש בקשה לפסילת בית המשפט, אך נאלצו לעשות כן בשל הנסיבות המתוארות. 4. דין הערעור להידחות. טענות המערערים אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם. השגותיהם וחוסר שביעות רצונם מהחלטות בית המשפט, לרבות בנוגע לפסיקת הוצאות, וכן לגבי אופן ניהול המשפט על-ידו מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 441/11 סוהיל נעים מזאוי נ' נעים סלים מזאוי (לא פורסם, 17.3.2011)), כאשר גוף פסק הדין הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 6619/10 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 10.10.2010)). זאת ועוד, אין די בתחושתם הסובייקטיבית של המערערים כדי להקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי (ע"א 7605/10 עוזי גולדשטיין נ' עו"ד אורי דניאל, בתפקידו כמפרק חברת חגי תעשיות (לא פורסם, 1.3.2011)). אשר להתנהלות המערערים עד כה, מקריאת החומר נדמה כי פניותיהם הנפרדות לבית המשפט וניסיונם "לשחק בשני כובעים", אינו אלא ניסיון מלאכותי, ויש בו, לכאורה, משום שימוש לרעה בהליכי בית משפט, או לפחות טעם לפגם. כאמור, מאחר והמערערים לא הוכיחו קיומו של חשש ממשי למשוא פנים נגדם, אין לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בתביעות שלפניו. הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5000 ש"ח. ניתן היום, א' בתמוז התשע"א (3.7.2011). המשנה-לנשיאה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11038040_P01.doc גח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il