סיירוקס ישראל בע"מ נ. כב' רשם ההוצאה לפועל שחר בר לב

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3802/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא העותרת: סיירוקס ישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. כב' רשם ההוצאה לפועל שחר בר לב 2. לשכת ההוצאה לפועל בירושלים 3. ספי בהא עתירה למתן צו על תנאי; תגובת המשיב 3 מיום 21.7.2020; תגובת המשיבה 2 מיום 25.9.2020 בשם העותרת: בשם המשיבה 2: עו"ד אופק עיני עו"ד מיכל דניאלי בשם המשיב 3: בעצמו פסק-דין השופט ג' קרא: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי אשר יורה למשיבים 2-1 ליתן טעם מדוע לא יבוטלו החלטות המשיב 1, רשם ההוצאה לפועל (להלן: הרשם), מיום 11.5.2020 ומיום 31.5.2020, ובמקומן תוצא פקודת מאסר למשיב 3, ספי בהא, בהסתמך על החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט ג' ארנברג (סג"נ)) ברע"צ 32861-12-17 מיום 8.1.2019. רקע החל משנת 2007, העותרת, סיירוקס ישראל בע"מ, מנהלת תיק הוצאה לפועל נגד המשיב 3 על חוב, אשר עומד כיום על יותר מ-100,000 ש"ח. במסגרת הליך ההוצאה לפועל, הוצאו נגד המשיב 3 פקודות מאסר והוטלו הגבלות שונות. ביום 15.9.2014, רשמת ההוצאה לפועל הורתה למשיב 3 להגיש שאלון ומסמכים, לשם חקירת יכולתו לשלם את החוב, אולם הוא לא הגיש את המסמכים הנדרשים משך תקופה. העותרת הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום, במסגרתה נקבע ביום 8.1.2019 כי על המשיב 3 להגיש שאלון ומסמכים ללשכת ההוצאה לפועל תוך 30 יום, וכי ככל שלא יעשה כן, ייאסר למשך 7 ימים, לאחר מכן יהיה על המשיב 3 להגיש את המסמכים תוך 30 ימים נוספים וככל שלא יגיש, ייאסר פעם נוספת ל-7 ימים. בעקבות החלטת בית משפט השלום, ניתנו שתי פקודות מאסר על ידי הרשם, בהחלטות מיום 4.3.2019 ומיום 19.8.2019. בקשת העותרת להוצאת פקודת מאסר נוספת נדחתה על ידי הרשם ביום 11.5.2020, משנקבע כי החלטת בית משפט השלום יושמה ואינה תקפה עוד, כי נראה שפקודת מאסר לא מהווה הליך יעיל לגביית החוב, וכי עומדים בפני העותרת אמצעים נוספים – צו מידע וחקירה ודרישה (להלן: ההחלטה הראשונה). בקשת העותרת לעיון חוזר נדחתה ביום 31.5.2019, משהרשם פירש את החלטת בית משפט השלום וקבע כי ספק אם המאסר יגשים את מטרתו; כי אין לקבל מצב בו העותרת מחזיקה אישור ללא תאריך תפוגה המאפשר לאסור את המשיב 3 כל אימת שאינו מקיים את החלטות הרשם, כאשר קיימים סעדים אחרים; וכי העותרת רשאית להגיש בקשה להוצאת צו מאסר במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אשר תיבחן לגופו של עניין (להלן: ההחלטה השנייה). טענות הצדדים לדידה של העותרת, החלטותיו של הרשם מהוות החלטות מנהליות בהן לא יושמה החלטה שיפוטית שניתנה על ידי ערכאת הערעור; אין טעם בהגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום על ההחלטות, משהרשם לא מכבד קביעותיו; ועל לשכת ההוצאה לפועל בירושלים (להלן: המשיבה) ליישם את החלטת בית משפט השלום המורה על מאסר המשיב 3, ללא צורך בהחלטת הרשם. בתגובתה המקדמית, המשיבה טוענת כי בהתאם לסעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), לעותרת נתון סעד חלופי בדמות הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום; כי גם על פסק דינו של בית משפט השלום ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. אף על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, בהתאם לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המשיבה מוסיפה כי אף אם העותרת סבורה כי לא תשיג את המבוקש על ידה באמצעות השגה כדין, אין בכך כדי להצדיק עקיפה של ערכאת הערעור המוסמכת באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה; כי טענת העותרת לפיה עתירתה מעוררת שאלה תקדימית בדבר היחס בין רשם ההוצאה לפועל לבין ערכאת הערעור, נדחתה בהחלטות שניתנו בבקשותיה לרשות ערעור ב"גלגול רביעי" (רע"א 6119/16 סיירוקס ישראל בע"מ נ' ספי בהא (2.1.2017); רע"א 4076/19 סיירוקס ישראל בע"מ נ' ספי בהא (24.10.2019)); וכי טענות העותרת הן טענות ערעוריות שיש להעלותן לפני ערכאת הערעור המוסמכת. בתשובתה, העותרת מבהירה כי עתירתה מכוונת נגד שני מעשי מנהל – העברת החלטת ערכאת הערעור לרשם, על ידי המשיבה, במקום לבצע אותה באופן מיידי; החלטת הרשם ביחס לאופן יישום החלטת ערכאת הערעור, כמי שאינו מחויב לה כלשונה. העותרת מוסיפה כי רשמי ההוצאה לפועל סוטים באופן רחב מהחלטות ערכאת הערעור בהיעדר סמכות; כי עתירתה מכוונת נגד מדיניות לשכות ורשמי ההוצאה לפועל, וההחלטות בעניינה מהוות אך דוגמה למדיניות זו; וכי מדיניות זו אף פוגמת ביעילות הסעד החלופי. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי ובשל אי מיצוי הליכים. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל, ובפרט מקום בו עומד לעותר סעד חלופי (בג"ץ 2222/06 לוי נ' מיקה (12.3.2006)). כידוע, כלל הוא כי מקום שבו יש לעותר סעד חלופי, יימנע בית משפט זה מלדון בעניין (בג"ץ 1783/20 שאמס נ' רשות האכיפה והגבייה (6.8.2020) (להלן: עניין שאמס); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני 374-373 (2017)). סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל מקנה לבית משפט השלום סמכות ליתן רשות ערעור על החלטות הרשם: "צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל, לרבות החלטות בערר לפי סעיף קטן (א), ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; [...]". העותרת מכירה סעד חלופי זה והסתייעה בו בעבר, אף ההחלטה עליה העותרת מבקשת להסתמך ניתנה בהתאם לסעד זה. לא מצאתי ממש בטענת העותרת כי אין בסעד זה כדי לסייע לה משהרשם לא מיישם את פסיקת בית משפט השלום. בנוסף, אף אם היה ממש בטענת העותרת, עליה להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום על החלטות אלה, בהתאם לסעיף 80(ב) לחוק. אשר לטענות העותרת, לפיהן עתירתה מכוונת נגד מעשי מנהל ונגד מדיניות לשכות ורשמי ההוצאה לפועל, דינן דחייה על הסף בשל אי מיצוי הליכים (עניין שאמס, פסקה 6). העותרת לא פנתה למשיבה בנוגע למדיניות נגדה היא מבקשת לטעון בעתירה דנן. כך, גם בקשתה לעיון חוזר שהוגשה לרשם, עסקה בעניינה הפרטני ולא בשאלת המדיניות הכללית שהיא מבקשת לתקוף בעתירתה. לפיכך, ומשהעותרת לא העלתה טענותיה בפני הרשות הרלוונטית ולא קיבלה התייחסותה, אין כל מקום שבית משפט זה יידרש לטענות אלה. סוף דבר, העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ז' בשבט התשפ"א (‏20.1.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20038020_Q07.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1