ליאור אלון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3802/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3802/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית המערער: ליאור אלון נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 12.4.2010, בת.פ. 8294/07, שניתן על ידי כב' השופט א' ביתן תאריך הישיבה: י"ז בחשון התשע"א (25.10.10) בשם המערער: עו"ד אורי בן נתן בשם המשיבה: בשם שרות המבחן למבוגרים: עו"ד דותן רוסו גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערער הועמד לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות – סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, הכשלת שוטר במילוי תפקידו ומסירת הודעה כוזבת. נטען, כי בתאריך 8.10.07, בשעה 16:14, הוא נהג ברכב מירוחם לכיוון דימונה. הוא נדרש על ידי שוטרים לעצור, ועל כך הגיב בהאצה של נסיעתו והחל נמלט. עוד נטען, כי בהמשך ביצע המערער עבירות תעבורה שונות – נסע בניגוד לכיוון התנועה, עלה על אי-תנועה, חצה צומת כאשר אור אדום דולק ברמזור בכיוון נסיעתו, וכל זאת תוך סיכון הולכי רגל ומשתמשים אחרים בדרך. המרדף נמשך עד שהשוטרים איבדו את עקבות המערער, ולגרסת המשיבה, בסמוך לשעה 17:46 הגיע המערער לבאר-שבע, ודקות לאחר מכן התקשר למשטרה ולחברת איתורן וטען כי רכבו נגנב. בשעה 19:28 מסר המערער תלונה כוזבת ברוח זו גם בתחנת המשטרה. 2. כאמור, יוחסו למערער גם עבירות לפי סעיף 332(2) ו-329(א)(2) לחוק העונשין, אולם בתום שמיעת ראיות הצדדים הוא זוכה מהן, אף שנדחתה גרסתו לפיה אחר נהג ברכב. נוכח העובדות שהונחו בפניו, ומכוח סמכותו לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין, וכן בעבירות הנוספות שיוחסו לו לפי סעיפים 243 ו-244 לחוק העונשין (נרשם בטעות – 275). לאחר שקוימו ההליכים לעניין העונש, נדון המערער לשלושים חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי והוא נפסל מנהיגה לשנתיים, שתחילת מניינן ביום שחרורו מהכלא. 3. בערעור שבפנינו משיג המערער על הרשעתו, תוך שהוא חוזר וטוען כי זיהויו כנהגו של הרכב הנמלט היה שגוי. להשקפתו, התעלם בית המשפט המחוזי מסתירות שנתגלו בעדותם של השוטרים שלטענתם זיהו אותו, ובמיוחד בהשוואה לדוח"ות שרשמו בעקבות האירוע; בחקירת המשטרה התגלו ליקויים, ועדים אשר יכלו להבהיר את התמונה לא נחקרו; לא היתה בהכרעת הדין התייחסות מעמיקה לאמרות המערער ולגרסתם של עדי ההגנה; לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין תוך שימוש בסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, הואיל ולא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן; לבסוף, מלין המערער על העונש שהושת עליו, ומבקש כי מאסרו יועמד על תקופה בה יוכל לשאת בדרך של עבודות שרות. 4. ערעור זה מופנה נגד ממצאים שבעובדה, וכידוע ההלכה הנוהגת היא שבית משפט שלערעור לא יהא נוטה להתערב בממצאים מסוג זה, נוכח יתרונה של הערכאה הדיונית המתרשמת מן העדים המופיעים בפניה באופן ישיר ובלתי אמצעי. אכן, להלכה זו נקבעו בפסיקה חריגים לא מעטים, אולם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על-פה, לא מצאנו כי עניינו של המערער נמנה עמם. (א) יעקב לוי, שוטר בתחנת דימונה, העיד כי זיהה את המערער המוכר לו כנהגו של הרכב הנמלט. וכך מסר (ראו עמ' 9 לפרוטוקול): "הרכב התקרב ממש לצומת, האט נסיעתו וראיתי שני אנשים בתוך הרכב, הנהג ואחד שישב לצידו. זיהיתי רק את הנהג ששמו ליאור אלון... נהג הרכב הסתכל לעברי וגם הסתכל לצד שמאל שלו. בשלב זה פניתי כדי לנסוע אחריו וגם בשלב זה ראיתי את פניו של הנהג אותו אני מכיר מעבודתי במשטרה, הוא תושב דימונה". וכאן המקום להדגיש, כי נוכח שעת האירוע ותנאי הזירה לא היה כל קושי לזהות את נהג הרכב, מקל וחומר על רקע של היכרות קודמת ביניהם. (ב) השוטר הנוסף שבעדותו הפליל את המערער היה שגיא סמרוביצקי. עד זה מסר (ראו עמ' 16 לפרוטוקול): "הרכב הגיע לצומת, האט את נסיעתו, כשאנו מסתכלים על הנהג ומבחינים בבחור המוכר לי מעבודתי במשטרה כליאור אלון. הוא, הנאשם, גם הסתכל עלינו ואז המשיך בנסיעה לכיוון דימונה". ובעמ' 17 נרשם מפיו של שגיא: "כשעמדנו בצומת דימונה-ירוחם ראיתי את הג'יפ מגיע אלי מכיוון ירוחם. ראיתי את ליאור שנהג ברכב ולצידו ישב בחור נוסף שלא זיהיתי אותו". (ג) בית המשפט המחוזי, לו מסורה הסמכות להכריע בשאלת מהימנותם של עדים (ראו סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971), נתן אמון בעדותם של השוטרים לוי ושגיא, ובלשונו (בהכרעת הדין, בעמ' 77): "עדויות השוטרים... נאמנות עלי. אני מאמין להם שזיהו את הנאשם נוהג ברכב בהתקרבו לצומת. הדבר היה בצהרי היום, המרחק בינם לבין הרכב הוא קצר, פניו של הנהג היו גלויות, הוא הסתכל לעברם, הם מכירים אותו מלפני האירוע ולא היתה כל בעיה לזהותו". לא מצאנו מקום לדחות את התרשמותו האמורה של בית המשפט מן העדים, אולם יודגש כי לא רק עובדה זו עומדת לחובת המערער, כי אם גם קו ההגנה הפתלתל בו נקט בחקירתו ובמשפטו. (ד) משנעצר בתאריך 8.10.07 בשעות הערב, והוסבר לו החשד שדבק בו, טען המערער כי הוא "לא יודע כלום" (ראו ת/5). בהודעה שנרשמה מפיו בסמוך לאחר מכן (ראו ת/8) נאמר לו כי שוטרים זיהו אותו נוהג ברכב, ועל כך השיב: "לא היה דבר כזה אני הייתי בבאר-שבע". בתאריך 11.10.07 נחקר המערער פעם נוספת, והפעם הוסבר לו כי על פי איכון של שיחות הטלפון שלו מיום האירוע הוא שהה בדימונה, ועל כך סרב להגיב (ראו ת/6). רק משהתייצב בבית המשפט בחודש טבת התש"ס (דצמבר 2007) הבהיר המערער, באמצעות בא-כוחו, כי גרסתו הראשונה היתה כוזבת. לטענתו, בשבועיים שקדמו ליום 8.10.07 הוחזק רכבו על ידי מי שהוגדרו כ"בני משפחה" או "חברים", וביום האירוע הגיע אליו אדם בשמו סרב לנקוב, והנחה אותו להגיש תלונה על גניבת הרכב במשטרת באר-שבע. גרסה זו של המערער לא זכתה לאמון בבית משפט קמא, וגם בלבנו לא קנתה אחיזה. לדידנו שוב אין ספק כי היא מופרכת, והמערער אלתר אותה רק משנודע לו כי גרסתו לפיה רכבו נגנב בבאר-שבע, נסתרת בראיות שבידי המשיבה. הנה כי כן, לא רק שהשגות המערער הן בתחום בו התערבותה של ערכאת הערעור הנה מצומצמת, אלא שהראיות שהובאו על ידי המשיבה מוכיחות כי המערער היה נהגו של הרכב הנמלט. 5. כאמור, המערער הוסיף וטען כי בית המשפט המחוזי היה מיטיב לעשות לו נמנע מלהשתמש בסמכותו לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, לצורך הרשעתו בעבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין. השקפה זו אין בידנו לקבל, ולו מן הטעם שהגנתו כלל לא נפגעה, שהרי הוא טען לאורך כל הדרך כי הוא לא נהג ברכב בעת ביצוען של העבירות, ועל כן לא נהיר לנו איזה קו הגנה היה עומד לו אם מראש היתה מיוחסת לו עבירה לפי סעיף 338 לחוק. 6. גם בערעור נגד העונש לא מצאנו ממש. אכן, המערער זוכה משתי העבירות החמורות שיוחסו לו – לפי סעיפים 332 ו-329 לחוק העונשין. אולם דבר זה לא גרע מאומה מחומרת התנהגותו במהלך מנוסתו מהשוטרים. לעניין זה נזכיר כי בין היתר הוא חצה צומת ברמזור אדום, ובנהיגה מסוג זה גלומה סכנה חמורה למשתמשים אחרים בדרך. בנסיבות אלו העונש שהושת על המערער הנו מתון ומאוזן, ועל כן אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו. המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום ב' בכסלו התש"ע (9.11.2010), עד לשעה 10:00. ניתן היום, ‏י"ח בחשון התשע"א (26.10.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10038020_O02.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il