יהושוע ולדהורן נ. הבנק הבינלאומי

פסק-דין בתיק ע"א 3800/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3800/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: יהושוע ולדהורן נ ג ד המשיב: הבנק הבינלאומי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר), מיום 20.4.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בבש"א 3634/06 בשם המערער: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ערן שפילמן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 20.4.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בבש"א 3634/06. 1. בבתי משפט השלום והמחוזי בתל אביב התנהלו ומתנהלים מספר הליכים שהמערער צד להם. במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש אדם בשם שלמה נרקיס (להלן: נרקיס) לבית המשפט המחוזי, כנגד החלטה בעניינם של הצדדים, אשר נקבעה לדיון בפני השופטת דותן, הגיש המערער בקשת פסלות. המערער טען בבקשה, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט בשל היחסים החבריים בין השופטת לבא-כוחו של נרקיס, עו"ד בית און. בקשת הפסילה נדחתה, ואולם ערעור שהגיש המערער על ההחלטה התקבל בפסק דינו של הנשיא ברק מיום 24.11.2005 (ע"א 6332/05). בפסק הדין נקבע כי בנסיבות הספציפיות של אותו מקרה לא ניתן להסתפק בכך שעו"ד בית און לא יופיע בפני השופטת בעצמו וקיים חשש ממשי למשוא פנים, אף אם עו"ד אחר ממשרדו של עו"ד בית און יופיע בפני השופטת בדיון בבקשת רשות הערעור. עוד ציין הנשיא ברק בפסק דינו, כי: "על פי הנטען, עורך הדין בית און מייצג את בנה של השופטת דותן בהליכים משפטיים אחרים". בעקבות דברים אלה, פנתה השופטת דותן במכתב לנשיא ברק, בו ציינה כי עו"ד בית און אינו מייצג ולא ייצג את בנה בהליכים משפטיים כלשהם, וביקשה כי תימצא דרך להבהיר עניין זה באופן חד משמעי. הנשיא ברק השיב לשופטת דותן כי לא נקבע על ידו כל ממצא עובדתי בעניין ייצוג בנה על ידי עו"ד בית און, שכן הדבר הובא בפניו כטענה בלבד ובפסק דינו נאמר מפורשות בהקשר זה "על פי הנטען". השופטת דותן, בחרה לשלוח את העתק המכתב ששלחה לנשיא לשופטים בבתי משפט השלום והמחוזי בתל אביב. המערער, שנחשף להפצת המכתב בכתבה שהתפרסמה בעיתון, חש כי הדבר מקים חשש ממשי למשוא פנים ולשקילת שיקולים זרים בעניינו מצידם של כלל השופטים אליהם הופץ המכתב של השופטת דותן. על כן, הגיש לבית המשפט העליון בקשה להעברת הדיון בעניינו בתיק מול נרקיס לבית משפט במחוז אחר (בש"א 1947/06). בהחלטתי, מיום 17.3.2006, נדחתה הבקשה להעברת מקום דיון. בהקשר הרלוונטי לערעור שבפניי כעת, קבעתי כי המערער לא הניח ולו שמץ של תשתית ראייתית באשר לפסלות כל השופטים בבית המשפט המחוזי ובבית משפט השלום בתל אביב לדון בעניינו. ציינתי כי הטענה לפיה אך בשל קבלת מכתבה של השופטת דותן לא יוכלו השופטים בבתי המשפט בתל אביב לדון בעניינו של המערער באופן אובייקטיבי ומקצועי וללא משוא פנים, הינה טענה קלושה וחסרת הגיון שמוטב היה לה אלמלא נטענה. עוד קבעתי, כי אף אם ניתן להניח כי קיימת הכרות ברמה כזו או אחרת בין מרבית השופטים בבית המשפט המחוזי ובית משפט השלום בתל אביב לבין השופטת דותן, הרי הכרות זו, כשלעצמה, אין בה כדי לבסס עילת פסלות כלפי כל השופטים בערכאות אלה. 2. ההליך נשוא הערעור שלפניי הוא בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל שהגיש המשיב, המיוצג על ידי עו"ד בית און, כנגד המערער. ביום 29.3.2006, בו נקבע דיון בבקשה בפני השופטת קרת-מאיר, הגיש המערער בקשה להפסיק את ההליכים בתיק פשיטת הרגל באופן מיידי, עד לקבלת תשובה והחלטת הנשיא ברק בבקשה להפסקת הליכים מוחלטת נגד המערער, בכל הערכאות, שהוגשה על ידי המערער ביום 26.3.2006. הבקשה להפסקת ההליכים נסבה על הטענה בעניין הפצת מכתבי שטנה על ידי השופטת דותן לכלל השופטים, בעקבות פסילתה, לשם הכפשת שמו של המערער. בהתייחסו להחלטתי בבקשה להעברת מקום דיון מיום 17.3.2006, טען המערער כי זו מתייחסת רק למכתבה של השופטת דותן לנשיא ברק, ואולם בינתיים התברר למערער כי קיים מכתב נוסף, אשר השופטת דותן הפיצה, שתוכנו מכפיש את המערער, ומונע מהלך משפט תקין ללא משוא פנים בעניינו. השופטת קרת-מאיר קבעה כי אין מקום להפסיק את ההליכים, והתקיים דיון לגופו בהתנגדות המערער להתראת פשיטת הרגל. ביום 30.3.2006 הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת קרת-מאיר מלדון בהליך. נטען כי משלא הוכחשה על ידי השופטת קבלת מכתבי השטנה אשר נשלחו על ידי השופטת דותן, ההנחה היא כי השופטת קיבלה את המכתבים ועובדה זו מקימה חשש כבד למשוא פנים. המערער חזר וטען בבקשה כי החלטתי בבקשה להעברת מקום דיון שגויה, מאחר ולא התייחסתי בה להפצת מכתב שני על ידי השופטת דותן באמצעות הדואר האלקטרוני, ביום 29.11.2006, שהינו שונה לחלוטין בתוכנו ובסגנונו מהמכתב ששלחה השופטת דותן לנשיא ברק, בו כתבה השופטת דותן כי: "מאחר ששקרים המפורסמים חדשות לבקרים עלולים להפוך בסופו של יום ל"אמת", רציתי להביא לידיעתכם את העובדות הנכונות כפי שהועלו על ידי במכתב לכבוד הנשיא ברק". עוד טען המערער, כי בשיחות שניהל עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים נמסר לו כי קיימת אפשרות סבירה כי לאחר שהשופטת קרת-מאיר קיבלה את שני מכתבי השטנה, וככל הנראה שוחחה עם שופטים אחרים בנושא, הרי שבמודע או שלא במודע תנהג במערער במשוא פנים. המשיב התנגד לבקשה. 3. בית המשפט, בהחלטה מיום 20.4.2006, דחה את בקשת הפסלות. צוין כי טענתו של המערער כי דברים אשר נאמרו על ידי השופטת דותן במסגרת מכתב שנשלח על ידה יוצרים משוא פנים אצל שופטי תל אביב נבחנו ונדחו במסגרת ההחלטה בבקשה להעברת מקום דיון. נקבע כי החלטה זו הינה החלטה ברורה והיא תקפה ונכונה גם אם אכן קיים מכתב נוסף אשר נשלח על ידי השופטת דותן לשופטי בית המשפט המחוזי, אשר לגופו של עניין אינו זכור לשופטת קרת-מאיר, לא לעניין קבלתו ולא לעניין תוכנו. בהקשר זה צוין כי המערער הגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול, בה ביקש לכלול במסגרת הפרוטוקול את שאלתו לשופטת האם קיבלה את המכתב השני ואת תשובת השופטת לשאלה. נקבע כי למרות שהדברים אכן נאמרו בפועל, ולמרות שבדרך כלל לא מקובל שצד שואל שאלות את בית המשפט, הרי שאין לראות בכך חלק מהפרוטוקול, שכן לא מדובר בדברים שנאמרו במהלך דיון ענייני אותו אמור הפרוטוקול לשקף. הוחלט להפסיק את הדיון בכפוף למתן צו מניעה זמני, המונע מהמערער או מי מטעמו לבצע דיספוזיציות כלשהן בנכסים מסוימים. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף כי פסילת השופטת דותן עוררה כעס בקרב השופטים, הבא לידי ביטוי בהחלטות לרעת המערער. המערער מסביר את הכעס, בין היתר, בכך שהשופטת דותן לא צרפה למכתבה לשופטים את תגובתו של הנשיא ברק לפנייתה, כך שעמדה בפני השופטים תמונה חלקית, ובכך שהדברים שכתבה לשופטים בדואר האלקטרוני המצוטטים לעיל נוסחו בצורה מכפישה ומגמתית, הפוגעת במערער. נטען כי התייחסות השופטת דותן למערער כ"מפיץ שקרים" תישמר בזכרונם של השופטים, לרבות השופטת קרת-מאיר, בשעה שענייניו של המערער ידונו בפניהם. ראיה לכך מוצא המערער בכך שהתנהלות השופטת קרת-מאיר בדיון מיום 29.3.2006, והחלטותיה מאז הינן מגמתיות ופוגעניות, ועולה מהן משוא פנים כנגד המערער. כדוגמא טוען המערער כי השופטת קרת-מאיר סילפה את פרוטוקול הדיון על ידי מחיקת תשובתה כי אינה זוכרת כלל מכתב שני של השופטת דותן, סירבה להמתין לתשובת הנשיא ברק לבקשת המערער להפסקת ההליכים כנגדו, איפשרה לבא-כוח המשיב לצעוק על המערער ולהכפיש את שמו ולאחר מכן דאגה למחיקת הדברים מהפרוטוקול, הסתתרה תחת מטריה של החלטה שגויה בבקשה להעברת מקום דיון, ונתנה צו מניעה זמני כנגד המערער. לטענת המערער, השופטת קרת-מאיר קיבלה את המכתב השני והעלימה מידע זה במזיד מהמערער, באומרה כי אינה זוכרת מכתב זה. המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, כלל הוא כי על הראיות המובאות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות, והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 1365/07 פלוני נ' פלוני (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 85-84). על כן, טענות המערער לפיהן סילפה השופטת דברים בפרוטוקול הדיון, והסתירה במזיד מהמערער קבלת המכתב השני ולמעשה שיקרה כשאמרה שאינה זוכרת אותו, שהינן נעדרות בסיס עובדתי מעבר לאמירתן, אין בהן כדי להקים עילת פסלות. 6. גם לגופו של עניין, דין הערעור להידחות. בכל הקשור להפצת המכתב שנשלח לנשיא ברק על ידי השופטת דותן, הבעתי דעתי בעבר, בהחלטה בבקשה להעברת מקום דיון, כי הטענה לפיה אך בשל קבלת מכתבה של השופטת דותן לא יוכלו השופטים בבתי המשפט בתל אביב לדון בעניינו של המערער באופן אובייקטיבי ומקצועי וללא משוא פנים היא טענה קלושה וחסרת הגיון שמוטב היה לה אלמלא נטענה. המכתב שנשלח בדואר האלקטרוני, במצורף לפניית השופטת דותן לנשיא ברק, גם אם יש בו טעם לפגם והוא אינו ראוי, לא משנה את המסקנה אליה הגעתי באותה החלטה. הנחת היסוד היא כי מקצועיות השופטים, יושרם ואי תלותם מאפשרים להם לדון בעניינו של המערער ללא משוא פנים, והם אינם מושפעים ממכתביה של השופטת דותן, חריפים ככל שיהיו. יתרה מכך, מכיוון שהשופטת קרת-מאיר טוענת כי המכתב אינו זכור לה, הרי שממילא לא יכול מכתב כאמור להשפיע על החלטותיה. כפי שציינתי בהחלטה בבקשה להעברת מקום דיון, עצם ההיכרות בין השופטות, כשלעצמה, אינה מבססת עילת פסלות. 7. ככל שהמערער אינו שבע רצון מהחלטות שניתנו בעניינו (החלטות השופטת קרת-מאיר בעניין תיקון הפרוטוקול ומתן צו המניעה הזמני, והחלטות ופסקי דין שניתנו על ידי שופטים אחרים בבית המשפט), פתוחה בפניו הדרך לערער על ההחלטות על פי סדרי הדין (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 178-174), ואולם לא מצאתי יסוד לטענה כי החלטות אלה, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות, ולעניין זה אין אני נדרשת, מקימות עילת פסלות ומעוררות אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי מכתביה של השופטת דותן לשופטים מעוררים משוא פנים כלפיו בקרב השופטים, לרבות השופטת קרת-מאיר. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות שכר טירחת עורך-דין המשיב בסכום של 3,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ב בתמוז התשס"ז (8.7.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06038000_N04.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il