פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 38/10

אמין אל פקיר נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק לאחר שדחה בקשה לזימון עדים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 19/01/2010 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 38/10 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פסלות שופט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק לאחר שדחה בקשה לזימון עדים.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 38/10

אמין אל פקיר נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה שלא לפסול את עצמו מלדון בתיק לאחר שדחה בקשה לזימון עדים.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הועמד לדין בגין סירוב לבדיקת שכרות. במהלך המשפט, ביקש המערער לזמן עדים כדי לתקוף את תקינות מכשיר ה'ינשוף', אך בית המשפט לתעבורה דחה את הבקשה בקובעו כי היא אינה רלוונטית לשאלת הסירוב. המערער הגיש בקשה לפסילת השופט בטענה כי החלטותיו הדיוניות מעידות על נעילת דעת ומשוא פנים לטובת המשטרה. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, והמערער ערער לבית המשפט העליון. הנשיאה ביניש דחתה את הערעור, בקובעה כי החלטות דיוניות וראייתיות אינן מהוות עילה לפסלות שופט, וכי השגות על החלטות אלו יש להעלות בערעור על פסק הדין הסופי ולא בבקשת פסלות. כמו כן, צוין כי העלאת הטענות בשלב מתקדם של המשפט מעוררת חשש לניצול לרעה של הליכי הפסלות.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים ד' ביניש
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • אמין אל פקיר

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת בית המשפט בבקשה לזימון עדים היא החלטה דיונית שאינה מקימה עילה לפסלות שופט.
  • הבקשה לזימון עדים נדונה ונדחתה במעמד הצדדים בדיון מיום 8.11.2009.
טיעוני ההגנה
  • החלטת בית המשפט לדחות את זימון העדים מצרה את צעדי ההגנה ומונעת אפשרות לזיכוי.
  • בית המשפט לא קיים דיון במעמד הצדדים בבקשה לזימון עדים.
  • החלטות בית המשפט מעידות על נעילת דעת ונטייה לטובת המדינה והמשטרה.
מחלוקות עובדתיות
  • האם החלטות דיוניות של שופט מהוות עילה לפסלותו.
  • האם בית המשפט נעל את דעתו או פעל מתוך משוא פנים.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת 20090/08
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו

תגיות נושא

  • פסלות שופט
  • דיני תעבורה
  • החלטות דיוניות

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 38/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 38/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אמין אל פקיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופט י' ויטלסון), מיום 28.12.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ת 20090/08 בשם המערער: עו"ד דוד קולקר פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (השופט י' ויטלסון) מיום 28.12.2009, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ת 20090/08. 1. לבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו הוגש כתב אישום נגד המערער המייחס לו עבירה של סירוב לבצע בדיקת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה לפי סעיף 64ד(א) בצירוף סעיפים 62(3) ו-64ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. המערער כפר באשמה, והתיק נקבע לשמיעת ראיות. במהלך פרשת ההגנה, ביום 25.5.2009, הגיש בא-כוח המערער בקשה לזמן מספר עדים מטעם ההגנה במטרה לתקוף "תקיפה עקיפה" את השימוש במכשיר ה"ינשוף" המשמש לבדיקת שכרות (להלן: הבקשה לזימון עדים). ביום 31.5.2009 דחה בית המשפט קמא (השופט ויטלסון) את הבקשה לזימון עדים, בקבעו כי לשיטתו, מכשיר ה"ינשוף" אושר כדין והתקנות המסדירות את השימוש בו תקפות ומחייבות. משכך, קבע בית המשפט כי העדים שביקש המערער לזמן אינם רלוונטיים לבירור אשמתו. בדיון שהתקיים ביום 8.11.2009 שב וביקש בא-כוח המערער לזמן את העדים הנ"ל. בית המשפט קמא חזר על החלטתו מיום 31.5.2009, בקבעו כי הדיון שבפניו נסוב על השאלה האם המערער סירב לבצע את בדיקת השכרות אליה נדרש, ועל שאלה זו בלבד. בהמשך הדיון נשמעו סיכומי הצדדים והתיק נקבע למתן הכרעת דין ליום 9.12.2009. 2. ביום 9.12.2009, טרם מתן הכרעת הדין, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט קמא (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות חוזר וקובל המערער על החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה לזימון עדים, החלטה אשר לטענתו מצרה את צעדיו בניהול הגנתו, ומונעת ממנו כל אפשרות של זיכוי. כן מלין המערער על-כך שבית המשפט לא קיים דיון במעמד הצדדים בבקשתו לזימון עדים. המדינה התנגדה לבקשת הפסלות, בטענה כי החלטתו של בית המשפט קמא בבקשה לזימון עדים היא החלטה דיונית שאינה מקימה עילה לפסלות שופט. כן נטען, כי בדיון שהתקיים ביום 8.11.2009 העלה המערער בשנית את בקשתו לזימון עדים והבקשה נדחתה במעמד הצדדים, כך שאין בסיס לטענת המערער בעניין זה. 3. ביום 28.12.2009 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט חזר על קביעתו במסגרת החלטתו בבקשה לזימון עדים, לפיה השאלה הניצבת במרכז משפטו של המערער הינה האם המערער סירב לדרישת השוטרים לבצע בדיקת נשיפה, אם לאו. עוד קבע בית המשפט, כי בקשת בא-כוח המערער לזמן עדים רבים בכדי שיעידו לעניין המנגנון שהוביל לאישור מכשיר ה"ינשוף" לשימוש המשטרה ולעניין תקינותו של המכשיר, אינה רלוונטית להאשמה המיוחסת למערער, ולפיכך החליט בית המשפט לדחותה. משכך, קבע בית המשפט כי בקשת הפסלות אינה במקומה ודינה להידחות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. לטענת המערער, החלטתו של בית המשפט קמא בבקשתו לזימון עדים מעידה על כך שדעתו ננעלה באופן שימנע ממנו לדון באופן חסר פניות בעניינו של המערער. עוד נטען, כי ההחלטה נוטה לטובת המדינה באופן לא ענייני, ונובעת מהזדהותו של בית המשפט עם עמדת המשטרה. 4. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. כבר נקבע בפסיקתנו, כי החלטות הנוגעות לניהולו השוטף של הדיון, בין היתר בכל הנוגע להיבטיו הראייתיים, אינן מהוות עילה לפסלות שופט (ראו, למשל: ע"פ 8340/09 אלמליח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2009); ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.2002)). מקומן של ההשגות על החלטות מסוג זה הינו בהליך של ערעור על ההחלטות לגופן, בהתאם לסדרי הדין המקובלים, ולא בבקשה לפסילת שופט ובערעור עליה. בנסיבות המקרה שלפניי, כל טענותיו של המערער הינן לגופן של החלטותיו הדיוניות של בית המשפט, ולפי פסיקתנו גם אם תחושתו הסובייקטיבית של המערער היא כי ניהול הדיון על-ידי בית המשפט מצביע על יחס שלילי כלשהו של בית המשפט כלפיו, כשאין לתחושה זו יסוד בנתונים האובייקטיביים לא קמה עילה לפסילת השופט. כן נכון הדבר לעניין תחושתו הסובייקטיבית של המערער, לפיה בית המשפט מזדהה עם המערכת המשטרתית וכתוצאה מכך מעדיף את עמדת התביעה באופן לא ענייני. מן האמור בהחלטות בית המשפט קמא בבקשת הפסלות ובבקשה לזימון עדים עולה, כי החלטותיו האמורות של בית המשפט נובעות מעמדתו, לפיה אין מקום לטענותיו של המערער בדבר עצם השימוש במכשיר ה"ינשוף" במסגרת ההליך שבפניו, שבו השאלה הנבחנת היא האם סירב המערער לבצע את הבדיקה לפי דרישת השוטרים. בנסיבות אלה, החלטותיו של בית המשפט קמא אינן מעוררות כל חשש למשוא פנים של בית המשפט כלפי המערער. כאמור, אם אכן טעה השופט טעות משפטית מקומן של הטענות כנגד החלטתו בערכאת הערעור. על כל אלה יש להוסיף את העובדה, שמשפטו של המערער החל לפני כשנתיים, ועד כה התקיימו בו מספר לא מבוטל של ישיבות בפני השופט ויטלסון. כעת ממתין התיק, כאמור, למתן הכרעת הדין. העלאת טענות בדבר פגיעה בזכותו של המערער לנהל הגנה ראויה בשלב זה של המשפט מעוררת חשש בדבר ניצול לרעה של הליכי הפסלות. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ד' בשבט התש"ע (19.1.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10000380_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il