אירנה גורוחוד נ. המפקח הכללי משטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 3798/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3798/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות העותרת: אירנה גורוחוד נ ג ד המשיבים: 1. המפקח הכללי משטרת ישראל 2. ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ב' בניסן התש"ע (17.03.2010) בשם העותרת: עו"ד אבי חימי בשם המשיבים: עו"ד מיכל לייסר פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: עניינה של עתירה זו בשאלת תקינות פיטוריה של אירנה גורוחוד (להלן: העותרת) משורות משטרת ישראל, ובאופן ממוקד יותר בהחלטת מפכ"ל המשטרה וראש אגף משאבי אנוש (להלן ייקראו יחד: המשיבים) כי העותרת אינה מתאימה עוד לשרת כשוטרת, עקב תפקודה הלקוי לאחר שנחטפה על ידי עצור שהיה נתון להשגחתה (להלן: אירוע החטיפה או האירוע). פתח דבר 1. אירנה גורוחוד, ילידת שנת 1981, החלה את שירותה במשטרת ישראל לפני כתשע שנים. תחילה שירתה בשירות סדיר במסגרת שירות חובה במשטרה, לאחר מכן התגייסה למשטרה ומאז החלה במסלול קידום מבצעי בתחום הסיור. במרוצת השנים, ולאור רצף חוות-הדעת החיוביות שניתנו בעניינה, יועדה העותרת לקצונה ולאופק קידום פיקודי. בתפקידה הייעודי האחרון במשטרה שירתה העותרת כראש משמרת סיור בתחנת אשדוד וכסגניתו של קצין הסיור, כשהיא בדרגת רס"ר. בתפקיד האמור שירתה העותרת גם ביום האירוע אשר הביא להשתלשלות העובדות הרלוונטיות לעתירה. בהתחשב בנסיבותיו החריגות של אירוע החטיפה, אשר יפורטו בהרחבה בהמשך, מינה סגן מפכ"ל המשטרה "ועדה בודקת" לבחינת התנהלות השוטרים באירוע, בראשותו של נצ"מ יקי אזולאי. חברי הוועדה הנוספים היו שישה קציני משטרה. ביום 19.6.2008, ולאחר שישבה כחודשיים ימים על המדוכה, הניחה הוועדה את מסקנותיה והמלצותיה על שולחנו של מפכ"ל המשטרה. בעקבות המלצותיה, ולאחר שמפכ"ל המשטרה בחן אותן, הורה ראש אגף משאבי אנוש על פיטוריה של העותרת מחמת חוסר התאמתה, הוראה שאושרה על-ידי מפכ"ל המשטרה. השאלה אם נפל פגם בהחלטת הפיטורין היא נושא העתירה שלפנינו. כדי לעמוד על טיבן של המלצות "הוועדה הבודקת" והמסקנות שהסיקו המשיבים בעקבותיה, נפרט תחילה את השתלשלות האירועים שקדמה להקמת הוועדה, ונברר את ההמלצות שהביאו לפיטוריה של העותרת מהמשטרה עקב כישלונה באירוע הנדון. השתלשלות העובדות שברקע ההחלטה 2. ביום 20.5.2008, סמוך לשעה 03:21 לפנות בוקר, פרץ המנוח אייל פרץ (להלן: העצור) לדירה פרטית ברחוב שער האריות בעיר אשדוד. בעקבות הפריצה הוזעקו למקום ניידות סיור מתחנת משטרת אשדוד. בין יתר השוטרים שהגיעו לדירה היתה גם העותרת ואיתה קצין הסיור של תחנת משטרת אשדוד (להלן: קצין הסיור או הקצין), המשמש בשגרה כמפקדה של העותרת ובאותו הלילה גם כקצין התורן של תחנת אשדוד. בהגיעם אל הדירה האמורה הבחינו קצין הסיור והעותרת בעצור, כשהוא שרוע על הרצפה ובעל הדירה רוכן מעליו בניסיון להכניעו. משראו כן, השתלטו הקצין והעותרת יחדיו על העצור ואזקו את ידיו מאחורי גבו. יוער, כי בתחילת האירוע לא היתה ידועה זהות העצור לקצין הסיור או לעותרת, אף ששוטרים אחרים אשר הגיעו לדירה זיהו את העצור בתור אייל פרץ, וכמי שבעברו הפלילי מספר אירועי פריצה קודמים (ראו מש/4, מש/6, מש/8 להודעה המשלימה מטעם המשיבים מיום 29.4.2010). לאחר שנאזק הובל העצור אל אחת הניידות. עם הגעת הניידת אל תחנת המשטרה, קצין הסיור ושוטר נוסף הוציאו את העצור מן הניידת והובילו אותו, בכוחות משותפים, אל חדר הסיור שבחצר התחנה. בשלב כלשהו, ולשם בירור זהות העצור ומילוי דוחות הפעילות, נכחו בחדר הסיור העצור, הקצין, העותרת וכן שוטר נוסף. 3. בנקודת זמן זו ביקש העצור לשתות, ובקשתו נענתה בחיוב. מכיוון שידיו של העצור נכפתו מאחורי גבו, סייע לו קצין הסיור והחזיק עבורו את כוס המים. עם סיום רישום הדוחות, ולאחר שסבר כי העצור נרגע, הורה הקצין לשנות את כפיתת העצור ולהעבירה למצב של איזוק קדמי. על פי ממצאי הוועדה, הקצין הורה כן על מנת לאפשר לעצור לשתות בכוחות עצמו כוס מים נוספת. או-אז, יצא קצין הסיור מהחדר ופנה אל חדר החקירות על מנת להוציא את רישומו הפלילי של העצור, לאמת את נתוניו וכן כדי לחתום על אסמכתא לכליאתו של עצור אחר. 4. בחלוף מספר דקות נתקבל דיווח על ניסיון פריצה נוסף בעיר אשדוד. בעקבות הקריאה יצאו את התחנה מספר שוטרים, לרבות השוטר הנוסף שהשגיח יחד עם העותרת על העצור. בהיותה השוטרת היחידה שנותרה להשגיח על העצור, ביקשה העותרת את אישורו של הקצין להעברת העצור אל המתחם הפנימי של התחנה בו נכחו שוטרים נוספים. משניתן האישור, החלה העותרת להוביל את העצור אל מחוץ לחדר הסיור, כשהיא צועדת לפניו בניגוד לנוהל "עצורים ובתי מעצר" (02.220.043). את בחירתה להוביל את העצור כשהיא צועדת לפניו ולא מאחוריו, נימקה העותרת ברצונה להקל עליו את ההתמצאות בשטח, שמא ימעד בשל החשכה ששררה במקום ולאור הצורך לרדת במדרגות שעה שהוא כבול בידיו. שניות ספורות לאחר מכן, ניצל העצור את מצב הדברים המתואר, דחף את העותרת והפילה ארצה. בין השניים התפתח מאבק פיזי, ובסופו הצליח העצור לשלוף את אקדחה האישי של העותרת. בשלב זה, כאשר האקדח בידו ומכוון לעברה, דרש העצור כי העותרת תשחרר עבורו את נצרת הנשק. העותרת מצדה השיבה – על פי עדותה בוועדה הבודקת – כי "אין נצרה" בנשק. למשמע הדברים, דרך העצור את האקדח, חטף את העותרת אליו ואיים על חייה באמצעות הצמדת האקדח לרקתה. במקביל, ולמשמע צעקות העותרת לעזרה, הגיע למקום השוטר ישראל בן גיאת (להלן: בן גיאת). האחרון שלף את אקדחו האישי וכיוונו לעבר העצור, תוך שהוא מנסה לשכנעו להניח את אקדחה של העותרת. במסגרת חילופי הדברים בין בן-גיאת לעצור, איים האחרון כי אם לא יאפשרו לו לעזוב את המקום הוא יירה בעותרת. בהתייחסו לשלביה הראשונים של החטיפה, ציין בן-גיאת בעדותו בפני הוועדה כי העותרת נאבקה עם העצור ("הבחנתי שהיא נאבקת עם מישהו בעמידה" – מש/4 להודעת המשיבים מיום 29.4.2010, עמ' 1, שורה 22) וכי העצור מצידו היה נחוש ונכון לממש את איומיו ("התחושה שהוא העביר לי שאין לו מה להפסיד והוא מוכן לקחת את עצמו ואת האירוע עד הסוף" – שם, עמ' 2, שורה 26). 5. בשלב קריטי זה הגיע קצין הסיור אל חצר התחנה והחליף את בן-גיאת בניהול המשא-ומתן. בינתיים, החל העצור מושך את העותרת אל מחוץ לחצר התחנה, תוך שהוא מאיים בצעקות לפגוע בה אם לא יקבל "רכב לבן". בעודו עושה כן, הגיע אל חניית התחנה רכב סיירים לבן. משהבחין העצור ברכב דרש לקבלו באופן מיידי. העצור אף ירה ירייה בודדת אל עבר הקרקע, ובין לבין נופף באקדחו והחל מכוונו לסירוגין, הן כלפי העותרת והן כלפי שאר השוטרים הנוכחים. ירי זה, כך על פי עדותו של קצין הסיור, "חיזק בי יותר את המסוכנות שלו, חששתי לחיי השוטרים ולחיי אירנה בפרט, חששתי שיפתח באש לעבר מי מהם" (מש/2 להודעת המשיבים מיום 29.4.2009, עמ' 4, שורות 87-86). אווירת הפחד שליוותה את החטיפה, כמתואר עד כה, הביאה את העותרת לכדי בכי. על-פי ממצאי הוועדה, העותרת אף התחננה ופנתה אל חבריה בצעקות שיעתרו לדרישות העצור כדי שזה ישחררה. בנקודה זו הורה הקצין לשוטרי הסיור לצאת מן ה"רכב הלבן", לכבות את הניידת ולהתרחק ממנה. במשך כל אותו הזמן המשיך העצור בגרירת העותרת אל עבר שער היציאה של התחנה. עם צאתם, או בסמוך מאוד לפני כן, דרש העצור כי העותרת תשחררו מאזיקיו, וזו – תחת איומי אקדח – עשתה כן. כאשר ידיו חופשיות ובחזקתו אקדח דרוך ציווה העצור על העותרת להיכנס אל הניידת, התיישב מאחוריה והורה לה לפתוח בנסיעה מהירה כדי להתרחק מן התחנה. השתלשלות האירועים המבצעית הבאה עניינה במרדף ובמעקב משטרתי שהחל אחר הניידת בה נמלט העצור. במסגרת המרדף נעשו מספר ניסיונות לשאת ולתת עם העצור, לעיתים באמצעות הטלפון הנייד של העותרת ובעזרתה. יצוין, כי לאורך כל המרדף אחריו המשיך העצור באיומיו כלפי כוחות המשטרה כי אם ימשיכו במרדף יפגע בעותרת, הגם שבאוזניה ציין כי לא יעשה כן. בסופו של דבר, ולאחר שהספיק לעצור בתחנת דלק, נחסמה דרך המילוט של העצור בצומת גינתון – שם הוא נורה ונהרג בתום עימות עם כוחות משטרה שהגיעו למקום. לאחר האירוע, ובמקביל למינוי הוועדה הבודקת שאת עיקרי מסקנותיה נביא להלן, שובצה העותרת לתפקיד חדש בתור סמלת מבצעים בתחנת אשדוד. בתפקיד מנהלי זה שירתה העותרת עד שפוטרה. ראוי עוד לציין, כי במסגרת תפקידה כסמלת מבצעים זכתה העותרת לחוות-דעת תפקודית חיובית בשורה ארוכה של מדדים. וכך נחתם גיליון ההערכה התקופתי שנערך לה, ביום 16.4.2009, במסגרת תפקידה כסמלת מבצעים: "מדובר בשוטרת אחראית, ממושמעת המבצעת את מטלותיה על הצד הטוב יותר בכל הקשור לריכוז עבודת הסיור (דוחות, צווי הבאה של הסיירים וכו'), חברותית ומקובלת על עמיתיה ליחידת הסיור". 6. כאמור, ביום 19.6.2008 הוגשו מסקנות הוועדה הבודקת לידי מפכ"ל המשטרה, וביום 30.3.2009 הורה ראש אגף משאבי אנוש, באישורו של המפכ"ל, על פיטוריה של העותרת. כנגד החלטה זו מופנית העתירה דנן, שהטענה המרכזית בה היא כי ההחלטה לפטר את העותרת אינה סבירה ואינה מידתית, אינה עומדת ביחס הולם למסקנות שהוסקו כנגד שוטרים אחרים שהיו מעורבים באירוע ומתעלמת משירותה הקודם במשטרה. להלן נעמוד על המלצות הוועדה ועל הנימוקים שביסוד פיטוריה של העותרת. מסקנות ועדת הבדיקה המשטרתית והמלצת מפכ"ל המשטרה 7. במהלך שמיעת העתירה קיימנו שני דיונים. בדיון הראשון שהתקיים ביום 4.11.2009 הורינו למשיבים להגיש לעיוננו את הדו"ח המלא של הוועדה הבודקת, שכן החלטת הפיטורין מבססת עצמה על מסקנותיה והמלצותיה של הוועדה. מסקנות הוועדה מיקדו עצמן בשני מישורים: המישור המערכתי והמישור האישי. לענייננו, די לבחון את עיקר המסקנות וההמלצות שגובשו בעניינם של העותרת ושל קצין הסיור. לבסוף נעמוד אף על חלק ממצאי הוועדה במישור המערכתי. 8. בעניינה של העותרת, מצאה הוועדה כי מבחינה מקצועית "השוטרת אירנה כשלה כשל מוחלט במילוי תפקידה בכל הפרמטרים הנדרשים (דוגמה אישית, מוכנות מבצעית, חוסר מקצועיות ופער בחוסן מנטאלי) ולא פעלה כמצופה משוטרת בעלת ותק של 8 שנות שרות במ"י כר' משמרת סיור בתחנה ופוטנציאל לקצונה ב-2009". עוד קבעה הוועדה, כי התנהלותה הבלתי מקצועית של העותרת היא שהובילה ל"התגלגלות כדור השלג תוך אובדן שיקול דעת, כניעה מוחלטת והפעלת לחץ מוגבר על מפקדה". מסקנתה זו ביססה הוועדה, בין היתר, על הממצאים הבאים: החלטת העותרת לצעוד לפני העצור ולא מאחוריו, באופן שאינו מאפשר שליטה על מעשיו ובניגוד לנהלים; שימוש בחגור שאינו תקני ואינו מצויד במנגנון אבטחה משטרתי לאקדח – פגם שאיפשר את שליפת אקדחה האישי על ידי העצור; הערכה מזלזלת ושגויה של כוח העצור; מתן מידע ותשובות שאפשרו לעצור לתפעל את נשקה; וכן התמסרותה הטוטאלית של העותרת לדרישותיו והנחיותיו של העצור. על רקע כל האמור המליצה הוועדה על פיטוריה של העותרת. 9. אשר לחוות הדעת התפקודית בענייננו של קצין הסיור, קבעה הוועדה כי "הקצין לא הפגין באירוע סמכות פיקודית כמצופה מקצין בתפקידו. התנהלותו של הקצין הייתה הססנית ולא החלטית, ללא תרגום נכון של תמונת המצב. התנהגותו זו תרמה להידרדרות האירוע, בשלביו הראשונים ויצירת יתרון יחסי אצל היריב. לקצין גם אחריות ישירה לליקויים במוכנות המבצעית של השוטרת". בין יתר ממצאיה לעניין תפקודו המבצעי של קצין הסיור, קבעה הוועדה כי האחרון העריך כי העצור אינו "מסוכן/ברחן" מבלי שהיו בידיו נתונים לכך. כן נמצא כי "הקצין לא שלט בכוחות התחנה שהגיעו לתחנה" וכי לא היה בכוחו לעמוד בלחץ שהופעל עליו, עד כי "נכנע סופית לדרישות החוטף תוך ש[הוא] מאפשר בידיו כלי נוסף אשר יוצר איבוד שליטה מוחלט ומרחיב את מעגלי האיום מרמת הרכב הנחטף דרך הכוחות הפועלים ועד משתמשי הדרך האחרים". סיכומו של דבר, הוועדה המליצה להורות על סיום תפקידו של הקצין בתור קצין יחידת הסיור בתחנת אשדוד וכן על רישום הערה פיקודית והדרכתו בדבר הליקויים שנמצאו בפעולותיו. 10. במישור הבחינה המערכתית מצאה הוועדה כי יש לעגן בכתובים תורת לחימה הנוגעת "לטיפול באירוע תפיסת בני ערובה". כן ציינה הוועדה כי בעת ניסוח תורת הלחימה יש להתייחס להבדלים בין מצבי חטיפה סטאטיים לניידים וכי יש לגבש הנחיות מבצעיות עבור מצבי חטיפה. על כך הוסיפה הוועדה והתייחסה לצורך בהטמעת הפקודות המבצעיות והנהלים בקרב כוחות המשטרה בדרגים השונים, ואף המליצה על תרגול הפקודות תוך שימוש בסימולציות המדמות תרחישים מבצעיים אפשריים. עוד יצוין, כי עיון בדו"ח הוועדה תחת הנספח העוסק בפרופיל האישי-התנהגותי של העצור מעלה כי לפני תשע שנים היה הנ"ל מעורב במקרה נוסף של חטיפת נשק מבלש בתחנת אשדוד, איום על חייו ובריחה מחזקתו. כן נמצא, כי גם על פי עדותו של קצין המודיעין במחוז דרום וממלא מקום קצין אמ"ן בזמן האירוע היה העצור מוכר כמי שביצע בעבר מעשה נוסף של חטיפת נשק משוטר. כפי שעוד נדרש לכך בהמשך הדברים, הוועדה והמשיבים לא נתנו דעתם לנפקותו של מידע זה, כמו גם לעובדה שהעותרת לא עודכנה על היות העצור מועד לאירועי חטיפה. כנזכר לעיל, וכמתחייב על פי פקודת המטה הארצי "קצינים בודקים וועדות בודקות", הועבר דו"ח הוועדה במלואו לידי מפכ"ל המשטרה ולידי הגורמים המקצועיים במטה הארצי, לרבות למחלקת המשמעת וללשכה המשפטית. המפכ"ל בחן את ההמלצות – חלקן אימץ כלשונן וחלקן מצא לשנות. כפי שעוד יפורט בהמשך, מצא מפכ"ל המשטרה לאמץ את המלצת הוועדה בעניינה של העותרת, תוך שהוא מציין כי שוכנע ש"התגבשה, לכאורה, עילה לפיטוריה מאי-התאמה". כן הנחה המפכ"ל לערוך לעותרת שימוע בפני מחלקת משמעת. השימוע נערך בפני ראש אגף משאבי אנוש ובסיומו של ההליך – ועוד בטרם נתקבלה חוות הדעת הפיקודית בעניין תפקודה של העותרת בתפקיד החדש שנמצא לה – פוטרה העותרת ביום 1.4.2009. בעניינו של קצין הסיור החליט מפכ"ל המשטרה כי יש להעבירו מתפקידו כקצין סיור למשך שנתיים ולרשום לחובתו הערת מפקד. החלטה זו יושמה וביום 1.3.2009 מונה קצין הסיור לתפקידו החדש בתור קצין פיקוח אגף תנועה במרחב לכיש. טענות הצדדים 11. לטענת העותרת, ההחלטה על פיטוריה אינה סבירה ואינה מידתית ומשכך דינה להתבטל. בטענתה זו, העותרת אינה מתיימרת לטעון כי לא נפלו פגמים בהתנהלותה המבצעית, אלא שלשיטתה אין לגזור מכישלונה המבצעי באירוע החטיפה את המסקנה הקיצונית, לפיה יש לפטרה מחמת "אי-התאמתה" לשרת כשוטרת ייעודית במערך הסיור. באופן מפורט יותר מבססת העותרת את השגותיה כלפי החלטת הפיטורין על שני אדנים. אדן ראשון עליו נשענת העותרת נוגע למסקנות אליהן הגיעה הוועדה באשר לתפקודה באירוע. בהיבט זה, נדמה כי העותרת אינה מבקשת לטעון כנגד ממצאיה העובדתיים של הוועדה, כי אם נגד המסקנות שהוסקו על בסיס הממצאים האמורים. כך לדוגמה, נטען כי שגתה הוועדה עת קבעה כי ה"עותרת לא הביעה התנגדות ממשית לחשוד, על אף שהיה באפשרותה לעשות כן, [ו]לא ניסתה להחזיר את השליטה לידה" (עמוד 51 לדו"ח הוועדה). המִשגה, כך על פי הטענה, נעוץ בהתעלמות הוועדה מעדויותיהם של שניים מהשוטרים שנכחו בתחילת האירוע, ואשר על-פי עדותם נאבקה העותרת והתקוטטה עם העצור עד שזה השתלט על אקדחה (הודעת ישראל בן גיאת, עמוד 1, שורות 21-27; הודעת רוסיאק יעקב, שורות 20-22). האדן השני עליו נשענת העותרת ממקד עצמו בהתעלמות המשיבים מעברה המקצועי הקודם של העותרת, כמו גם מהעובדה שלא הוכשרה כיצד לנהוג במצבים של חטיפת שוטרים והפיכתם לבני ערובה. בהקשר זה, מציינת העותרת כי לא רק שהיא עצמה לא הוכשרה לכך, אלא כי עד לאירוע החטיפה לא נכתבה כל תורת לחימה ייעודית לתרחיש מבצעי כגון זה. על כך מוסיפה העותרת וטוענת נגד ההחלטה לפטרה – ואותה בלבד – בלי לנקוט בצעדים דומים ביחס לשוטרים וקצינים אחרים שהיו מעורבים באירוע החטיפה, תוך שימת לב מיוחדת לחלקו של קצין הסיור באירוע ולסנקציה שנקבעה בעניינו. הטלת כל האשם על כתפיה מלמדת, לשיטתה, על היות הפיטורין בלתי מידתיים, בלתי סבירים ומבוססים על הפלייה. 12. על רקע הדברים האמורים, ולאחר שמיעת טענות הצדדים, הוצאנו ביום 30.1.2010 צו-על-תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת המשיב 2, מיום 30.3.2009 אשר אושרה בידי המשיב 1, ולפיה פוטרה העותרת משירותה במשטרה. כן נדרשו המשיבים ליתן טעם מדוע לא הוחלט כי בנסיבותיה של העותרת ניתן היה להעבירה לתפקיד אחר בתוך המשטרה, ולהסתפק באמצעים פחות חמורים מפיטוריה, כפי שנעשה ביחס למעורבים אחרים בפרשה. ביום 17.3.2010, בתום הדיון בתשובה לצו-על-תנאי, ניתנה החלטתנו לפיה באת-כוח המשיבים תעביר את הערות בית המשפט למפכ"ל המשטרה ותעדכן את בית המשפט באשר לעמדתו. בעקבות החלטתנו זו, ביקשו המשיבים להגיש תשובה משלימה לתצהיר התשובה, ותצהיר משלים כזה הוגש ביום 29.4.2010. 13. בתשובתם לצו-על-תנאי ובהודעה המשלימה שבאה בעקבותיה, דחו המשיבים את הטענה לפיה ההחלטה על פיטורי העותרת אינה סבירה ומידתית. בפתח הדברים עמדה באת-כוח המשיבים על העובדה כי החלטת הפיטורין מבוססת על תפיסתם של ראשי המערכת המשטרתית את תפקידו של השוטר ואת המצופה הימנו מן ההיבט המקצועי-מבצעי. עוד נטען, כי החלטה על פיטוריו של שוטר בעילה של אי-התאמה הינה החלטה היורדת לשורש מהותה ופעילותה של המשטרה כגוף המופקד על הסדר הציבורי והביטחון האישי במדינה. באת-כוח המשיבים אף נסמכה על שורה של פסקי דין המורים כי בעניינים כגון זה נטייתו של בית המשפט להתערב בשיקול הדעת המקצועי הינה צרה ומצומצמת. בהמשך, נסקרו בפירוט רב ממצאיה ומסקנותיה של הוועדה הבודקת ביחס לחלקה של העותרת בכשלים המבצעים שהובילו לחטיפתה. לעמדת המשיבים, משעה שהגיעו הגורמים המוסמכים לידי מסקנה כי העותרת איננה מתאימה להמשיך ולמלא את תפקידה הייעודי, הרי שלא היה מנוס אלא להורות על פיטוריה. כן התייחסה באת-כוח המשיבים לשאלה, שהטרידה אותנו לא מעט, בדבר השוני בצעדים המנהליים שננקטו כלפי שוטרים אחרים שהיו מעורבים באירוע החטיפה. בהקשר זה, תיארה באת-כוח המשיבים את התפקידים הרבים שנשים מאיישות במשטרת ישראל והבהירה כי בהחלטת הפיטורין לא דבק כל רבב של הפליה מגדרית. בין היתר, נטען כי נוכח שונות חלקם של כל אחד מן השוטרים המעורבים באירוע החטיפה אין להגדירם כמי שחוסים במסגרתה של קבוצת שוויון אחת וכי הצעדים המנהליים שננקטו בעניינם של המעורבים הינם פרי איזון פרטני. עוד צוין, כי הואיל ותפקודם של השוטרים האחרים באירוע לא חשף כשלים תפקודיים שעלו כדי חוסר התאמה להמשיך ולשרת בתפקידם הייעודי, אזי לא עלה הצורך בפיטוריהם. אשר לסנקציות מנהליות אחרות פוגעניות פחות, כגון העברת העותרת לתפקיד אחר, נטען כי בהעברת שוטר סיור מתפקידו המבצעי לתפקיד מנהלי יש משום פרס או תגמול ואין רואים בכך סנקציה. זאת, משום שהתפקידים במערך המבצעי של המשטרה שוחקים וקשים, ורבים הם המעוניינים לעבור לתפקיד מנהלי מבלי שניתן להם האישור לכך. דיון פיטוריה של העותרת והיקף הביקורת השיפוטית 14. החלטת המשיבים להורות על פיטורי העותרת מושתתת על הסמכות הקבועה בסעיף 10(2) לפקודת המשטרה [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן: פקודת המשטרה), אשר זו לשונו: סמכויות המפקח הכללי 10. המפקח הכללי רשאי – ... (2) להשעות שוטר שאינו קצין משטרה בכיר, להורידו בדרגה, לשחררו מן השירות או לפטרו, אם הוכח להנחת דעתו שהשוטר מתרשל או בדרך כלל בלתי-יעיל במילוי תפקידיו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא תפקידיו; אולם מפקח לא יפוטר ולא ישוחרר אלא באישור השר; מן המובאה הנ"ל עולה, כי החלטה על פיטוריו של שוטר לפי סעיף 10(2) לפקודה הינה אמצעי מנהלי המסור לידיו של מפכ"ל המשטרה, בתורת מפקדה העליון של המשטרה, וכמי שאמון על בניין הכוח והבטחת רמתו המקצועית והאנושית. משכך, ברי כי ניתנה בידי מפכ"ל המשטרה הסמכות לגייס שוטרים ולאייש משרות שהתפנו מזה, כמו-גם לפעול להרחקתם במידת הצורך מזה. עוד ניתן ללמוד מן הסעיף כי בידי המפכ"ל קשת רחבה של אמצעים להרחקתם של שוטרים – החל מהשעייתם, דרך הורדתם בדרגה וכלה בשחרורם או בפיטוריהם. אשר לעילות ההרחקה, מציין סעיף 10(2) לפקודה שלוש עילות שונות: רשלנות, אי-יעילות ואי-התאמה לתפקיד. שילובם של האמצעים השונים העומדים לרשות מפכ"ל המשטרה, לצד הגדרתן הרחבה של עילות ההרחקה, מלמד על שיקול הדעת הרחב המסור לו. 15. ואכן, בית משפט זה ציין כבר בעבר כי חופש הפעולה ושיקול הדעת הרחב המסור למפכ"ל הינם תנאים הכרחיים וחיוניים לצורך הפעלתה הראויה של המשטרה ולשם הבטחת התאמת השוטרים המשרתים בה לתפקידי השיטור המוטלים עליהם. יפים לענייננו דבריה של השופטת א' פרוקצ'יה בבג"ץ 671/04 גרין נ' משטרת ישראל, פ"ד נט(5) 827, 833 (2005) (להלן: עניין גרין)): "המשטרה הינה מערכת המופקדת על שירות חיוני לציבור; ככזו, היא אחראית לביצוע משימות נרחבות בעלות חשיבות עליונה לחברה; משימות אלה מחייבות התאמה מלאה של המשרתים במשטרה לביצוע תפקידם החל בדרגים הנמוכים ולאורך כל סולם התפקידים וכלה בהנהגה הבכירה. ההתאמה נדרשת הן ביכולת הביצוע של המשימות הן ברמה הערכית והמוסרית של השוטר, המשמש נציגה של מערכת אכיפת החוק. מכאן ששילובו של אדם בתפקיד במשטרה כשהוא אינו מתאים לכך עלול לפגוע קשות במערך הביצוע של המשטרה, כמו גם בתדמיתה בעיני הציבור כגוף הפועל על בסיס ערכי הגינות וטוהר מידות. לפיכך אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה הוא להבטיח קיומו של שירות משטרה תקין, יעיל והגון, אשר ישא במטלות הקשות המוטלות עליו ברמה הראויה". בהתאם, גם נקבע כי לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטת המשטרה לפטר שוטר משורותיה (שם, בעמ' 832 והאסמכתאות המובאות שם). עם זאת, ולצד חופש הפעולה ושיקול הדעת הרחב הנתון למפכ"ל, יש לזכור כי החלטה על הפסקת שירותו של שוטר ופיטוריו משורות המשטרה, על פי סעיף 10(2) לפקודה, אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית והיא נמנית עם אותן החלטות מנהליות הנתונות לביקורתו של בית משפט זה (ראו: סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה; בג"ץ 1214/97 חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 647, 663 (1999); עניין גרין, 832). ככל החלטה מנהלית העומדת לביקורת שיפוטית, גם בעניין פיטורי שוטר יש לבחון את תקינות הפיטורין בשני מישורים: מישור הסמכות מזה ומישור שיקול הדעת המנהלי מזה. אין חולק כי בעניינה של העותרת לא נפל פגם במישור הסמכות, ולפיכך יעסוק דיוננו אך במישור שיקול הדעת של המשיבים. בהקשר זה נוסיף כי ערים אנו לכך כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות המינהל שעה שהוא בוחן את החלטותיהן המנהליות. ענייננו בביקורת שיפוטית שבמסגרתה נכללת התחקות אחר דרך קבלת ההחלטה המנהלית ובחינתה על פי אמות המידה המשפטיות הנוהגות במשפטנו המנהלי. סבירות ומידתיות 16. נוכח שיקול הדעת הרחב המסור למפכ"ל על פי סעיף 10(2) לפקודה, נקבע בפסיקתו רבת השנים של בית משפט זה כי בכל הנוגע להפעלת סמכות הפיטורין שבידי המפכ"ל, יתערב בית המשפט בהחלטה לפטר שוטר או שוטרת רק אם מצא כי נפל בהחלטה פגם מהותי היורד לשורשם של דברים. כך למשל, בוחן בית המשפט את מידת אי-הסבירות שבהחלטת הפיטורין או האם נגועה היא בשיקולים זרים או שמא הופרו במהלכה כללי הצדק הטבעי (ראו, למשל: בג"ץ 66/85 לריה נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(2) 724, 726 (1985); בג"ץ 651/86 מלכה נ' שר המשטרה, פ"ד מ(4) 645, 657-656 (1986); בג"ץ 1524/06 סמ"ר פלונית נ' מפכ"ל המשטרה רב ניצב משה קראדי, פסקה י"א לפסק-הדין של השופט א' רובינשטיין (לא פורסם, 20.7.2006); בג"ץ 1802/08 רס"מ יאיר חיים נ' המפקח הכללי, משטרת ישראל, פסקה 5 לפסק-הדין של השופט ע' פוגלמן (לא פורסם, 3.7.2008) (להלן: עניין יאיר חיים). כך גם נבחנת החלטת הפיטורין מבעד למשקפיו של עיקרון המידתיות. פיטוריו של אדם קשים ופוגעניים הם; פיטוריו של שוטר מורכבים עוד יותר. מעבר לפגיעה בעצמאותו הכלכלית, בעתידו התעסוקתי ובדימויו העצמי של כל מפוטר, הרי שלפיטוריו של שוטר מתלווית גם טלטלה משמעותית באשר לדרך בה הוא נתפס על ידי החברה והבריות. הכאב והפגיעה הנלווים לפשיטת המדים ולעזיבת שורות המשטרה שלא מרצון גובים מחיר כבד מהשוטר המפוטר. על כן, ונוכח השלכותיו הדרסטיות של מעשה הפיטורין, על הגורמים הרלוונטיים במשטרה לבחון בשקידה ובפתיחות קיומם של אמצעים פוגעניים פחות להשגת התכלית הרצויה בטרם נוקטים הם בפיטוריו של שוטר. הווה אומר, בצד שיקול הדעת הרחב הנתון למפכ"ל המשטרה, כמי שאמון על בניין כוח-האדם המשטרתי וכמי שמופקד על קביעת התאמתם של השוטרים לשירות משטרתי, הרי שהפעלת הסמכות במישור זה צריכה להיות מידתית וסבירה (בג"ץ 8225/07 סדיק נ' מפכ"ל המשטרה – רב ניצב דודי כהן, פסקאות 45-44 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (לא פורסם, 6.7.2009) (להלן: עניין סדיק); בג"ץ 8156/06 ממן נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל, פסקה 9 לפסק-דינה של השופטת ע' ארבל (לא פורסם, 14.1.2007); לדיון מקביל בעניינם של סוהרים ראו, לדוגמה: פסק-דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין בבג"ץ 2234/06 שרוף נ' נציב שירות בתי הסוהר, (לא פורסם, 27.7.2006)). עילות הביקורת של סבירות ומידתיות, שהן עילות קרובות באופיין, מאפשרות לבחון היבטים שונים הנוגעים לתקינות ההחלטה המנהלית העומדת לביקורתנו השיפוטית (ראו והשוו: בג"ץ 3477/95 בן-עטייה נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד מט(5) 1, 15-14 (1996), להלן: בן-עטייה). על-פי עקרון המידתיות נבחנת השאלה אם ניתן היה להגשים את התכלית המבוקשת באמצעים שפגיעתם בפרט פחותה, וכן האם מתקיים יחס ראוי ומידתי בין התכלית לבין האמצעים שננקטו להגשמתה. אמת מידה זו של מידתיות מאפשרת, אפוא, לבחון האם ננקטו האמצעים הראויים והמתאימים אל מול תכליתו של המעשה המנהלי. לצד עקרון המידתיות, מבקשת עילת הסבירות לבחון היבטים נוספים בהחלטה המנהלית ובמסגרתה מקובל בשיטתנו, לבחון האם כלל השיקולים הרלוונטיים נשקלו על ידי הרשות המנהלית והאם אלה אוזנו על ידה כראוי על-פי משקלם היחסי (ראו עמדתו של הנשיא (בדימוס) א' ברק בבג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 437 (1980). אהרן ברק מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות החוקתית ומגבלותיה 461-459 (2010), להלן: ברק מידתיות במשפט; להגדרות נוספות של עילת אי-הסבירות במשפט הישראלי ראו: איל זמיר "עילת אי-הסבירות במשפט המנהלי" משפטים יב 291, 299-296 (תשמ"ב); יואב דותן "שני מושגים של סבירות" ספר שמגר – מאמרים חלק א 417, 428-419 (2003)). העמדת עילות אלו, זו לצד זו, מלמדת על היחס המורכב ורב-הפנים שמתקיים בין עילת המידתיות במישור המשפט המנהלי לבין עילת הסבירות על צורותיה ומופעיה השונים בפסיקתו של בית משפט זה (ראו, למשל: ברק מידתיות במשפט, 465-462; דפנה ברק-ארז משפט מינהלי 769, 785-784 (2010), להלן: ברק-ארז). בענייננו, די אם נתמקד בהיבט אחד של יחס מורכב זה, ונאמר כי בנסיבות מסוימות עשויה עילת הסבירות להיות עילת ביקורת רחבה יותר מעילת המידתיות המנהלית, במובן זה שהיא מאפשרת לבחון את ההחלטה המנהלית הקונקרטית הן על-פי תקינות ההליך שקיימה הרשות והן על-פי התוצאה הסופית. ניתן לומר, אם כן, כי ייתכנו מצבים בהם ההחלטה המנהלית תהא מידתית על-פי תוצאתה ותכליתה, אולם בד-בבד יימצא כי בהליך המנהלי שקדם להחלטה נפל פגם המלמד על אי-סבירותה (בעניין דומה, ראו בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29 (1983) והשוו בין דעת הנשיא (בדימוס) א' ברק בעמ' 24-23 לבין דעת הנשיא (בדימוס) מ' שמגר בעמ' 49 ו-59-58; כמו כן השוו לעניין בן-עטייה, עמ' 15 ליד האות ב'). עם זאת, ככלל, החלטה שאינה מידתית תימצא גם כבלתי סבירה, ולעניין זה עשויה להיות חפיפה בין שתי העילות. לעיתים, וכך גם במקרה שלפנינו, איתור כלל השיקולים הרלוונטיים ואיזונם הראוי – כמתחייב על-פי עילת הסבירות – נלמד על רקע בחינה השוואתית של מספר החלטות מנהליות הנוגעות למספר אנשים המעורבים באותו אירוע פרטני, או שהנסיבות הנבחנות ביחס להחלטות הן דומות. בחינה זו מבקשת לבדוק את הפעלת שיקול הדעת המנהלי מבעד לקריטריונים דומים הרלוונטיים לעניין הנדון, אשר בהתקיימם מבטיחים את הגינותו וענייניותו של ההליך המנהלי ואת היעדרם של שרירות וקיפוח בהליך שהתקיים. בחינה כאמור מכוונת עצמה להבטחת אחידות הליך הבניית שיקול הדעת המנהלי, ויש בה כדי להבטיח קיומו של יחס סביר בין מספר החלטות מנהליות דומות באותו עניין (ראו והשוו: בג"ץ 6407/06 דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי עורכי דין נ' שר האוצר, פסקה 61 לפסק-דינה של השופטת ע' ארבל (לא פורסם, 23.9.2007); בג"ץ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים, פ"ד נח(2) 358, 374 (2004), להלן: עניין האגודה לזכויות האזרח; עע"מ 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים, פסקה 42 לפסק-דינו של השופט י' עמית (לא פורסם, 14.9.2010); ברק-ארז 692-689, 696-695). בעניין שלפנינו, מששורטטו גבולות הדיון, ומשהונחה התשתית הנורמטיבית הדרושה לעניין, נפנה לבחינת תקינות פיטוריה של העותרת. בטרם נעשה כן, לא למותר להדגיש כי אין בהתייחסותנו לחלקם של שוטרים נוספים באירוע משום העמדת עניינם לביקורת שיפוטית ומביאים אנו בחשבון שאין הם צד להליך זה. ענייננו הוא אך בפיטוריה של העותרת. ומן הכלל אל הפרט 17. האם החלטת הפיטורין הינה סבירה? לשם התרת השאלה, נעמוד תחילה על תכליתה של ההחלטה ועל השיקולים האובייקטיביים הרלוונטיים לה. כנזכר, סעיף 10(2) לפקודת המשטרה מעניק למפכ"ל סמכות לפטר שוטר אם מצא כי הוא התרשל או כי "בדרך כלל [הוא, ד.ב.] בלתי-יעיל במילוי תפקידיו או אינו מתאים מבחינה אחרת למלא תפקידיו". למקרא הסעיף מתעוררת שאלה פרשנית אם התיבה "בדרך כלל" חלה על עילת פיטורין של אי-יעילות בלבד או שהינה חלה גם על עילה של "אי-התאמה" מבחינה אחרת. מתן מענה לשאלה הנ"ל דורש אף הוא לבחון את תכליתה של הנורמה ואת אופן השתלבותה במערך דיניו הכלליים של המשפט המנהלי. ואכן, אין חולק, כי תכליתה הדומיננטית של הוראת סעיף 10(2) לפקודה הינה הבטחת רמתה המקצועית, האנושית והערכית של משטרת ישראל. כן מאפשר הסעיף לחזק ולשמר את אמון הציבור בלובשי המדים הכחולים ובמקצועיותם – אמון בלעדיו לא יכלה המשטרה למלא את המוטל עליה בחברה דמוקרטית (ראו והשוו: בג"ץ 7141/05 עקיבא ויתקין נ' מפכ"ל המשטרה, פסקה 14 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (לא פורסם, 27.2.2006)). 18. הנה כי כן, תכליתו הכללית של סעיף 10(2) לפקודת המשטרה הינה פונקציונאלית ביסודה, הן במבט פנימה ביחס להבטחת תפקודה המבצעי של המשטרה והן במבט כלפי חוץ ביחס לאמון הציבור בה. תכלית פונקציונאלית, אמרנו, ולא עונשית (ראו גם עניין סדיק, פסקה 30). לפיכך, ובהינתן כי תכלית הפיטורין הינה פונקציונאלית, יש להבחין בין רמות שונות של אי-התאמה (או אי-פונקציונאליות) במילוי התפקיד המשטרתי, כאשר לא כל אי-התאמה תקים בהכרח את הצורך בפיטורין. בית משפט זה חזר והדגיש, בהזדמנויות רבות ובהקשרים שונים, כי בבוא מפכ"ל המשטרה להחליט על פיטוריו של שוטר על פי סמכותו הקבועה בסעיף 10(2) הנ"ל, אין הוא רשאי להתחשב אך בצרכיה המבצעיים והמנהליים של המשטרה, לרבות באלו הנוגעים ליכולתה לנייד שוטרים בין תפקידי שיטור שונים. על מפכ"ל המשטרה לתת דעתו לקשת רחבה יותר של שיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של השוטר ולהכרחיות הפיטורין. עם שיקולים אלה נמנים, בין היתר: ותק השירות וטיבו, סוג התפקידים שמילא השוטר, היקף כשליו המבצעיים ותדירותם, עברו המשמעתי וכן מידת יושרו ואמינותו (ראו: שם, פסקאות 30 ו-47; עניין יאיר חיים, פסקאות 10-9; וכן השוו לעניין האגודה לזכויות האזרח, עמ' 363, 370-368 העוסק בתנאי הקבלה למשטרה). שיקולים כגון אלה ודומיהם, הגם שאינם מהווים רשימה סגורה, מלמדים על רבדיה ומימדיה המורכבים של החלטת הפיטורין. מעיון בחומר שבפנינו נראה כי בעניינה של העותרת נפקדו מהחלטת המשיבים רבים מהשיקולים שזה עתה מנינו. בהחלטת מפכ"ל המשטרה בעניינה של העותרת נאמר בזו הלשון: "עמדת הוועדה כי יש לשקול את המשך שירותה של השוטרת בחיל, מקובלת עלי. נוכח הסכנה בה היתה מצויה השוטרת, והסיטואציה הייחודית התלבטתי האם אכן יש מקום לפטר את השוטרת, או שניתן להסתפק בצעדים דרסטיים פחות כגון אי הוצאת השוטרת לקק"צ אליו היתה מועמדת. לאחר בחינת כלל הכשלים שתחילתם טרם החטיפה, וסיומם בכניעתה המוחלטת בפני החוטף – החלטתי הינה, כי מכלול הכשלים שפורטו לעיל וחומרתם מלמדים כי התגבשה לכאורה, עילה לפיטוריה מאי-התאמה". וברוח דומה ציין ראש אגף משאבי אנוש במכתב הפיטורין: "לאחר שעיינתי בממצאי הבדיקה, ובטיעונייך לעניין פיטוריך, אותם העלית בראיון שימוע שנערך לך ביום 22.9.08, ובהמלצות הגורמים הצריכים לעניין, החלטתי לפטר אותך, מתוקף סמכותי לפי סעיף 10(2) לפקודת המשטרה (נוסח חדש) התשל"א-1971. החלטתי זו קיבלה את אישור המפכ"ל. החלטתי התקבלה לאחר ששקלתי את אופן תפקודך באירוע, ואת תרומתך להשתלשלות האירועים, המצביעים על אי התאמתך לשרת במשטרה. התנהלותך אינה עולה בקנה אחד עם הסטנדרט המצופה משוטר בהתחשב בסטאטוס המיוחד של שוטר ובתפקידיו בחברה הישראלית, ואף הביא לפגיעה באמון הציבור". 19. מנימוקי ההחלטה עולה כי החלטת המשיבים, לפיה העותרת אינה מתאימה לשרת כשוטרת, אינה מביאה בחשבון את שירותה הקודם במשטרה, את עברה המשמעתי הנקי, את חוות הדעת התפקודיות החיוביות להן זכתה במשך תשע שנות שירותה ואת הצלחותיה המבצעיות עד ליום אירוע חטיפתה. יש בהתעלמות המשיבים משיקולים אלה כדי לעורר תהיות ביחס לסבירות החלטתם ולעמדתם כי העותרת אינה מתאימה עוד לשרת כשוטרת (ראו והשוו לדברי השופטת ד' דורנר בדנג"ץ 3299/93 ויכסלבאום נ' שר הביטחון, פ"ד מט(2) 195, 210 (1995)). אמת, העותרת כשלה כישלון מבצעי חמור ובעניין זה לא מצאנו להתערב בממצאי הוועדה הבודקת. אף אין חולק כי הערכת יכולותיה המבצעיות של העותרת והערכת התאמתה לתפקיד שוטרת סיור היא עניין למשיבים ולהם המקצועיות הנדרשת לכך. אולם, אפילו צדקו המשיבים כאשר ייחסו בהחלטתם משקל רב לכישלונה המבצעי של העותרת כשוטרת סיור, הרי שעדיין היה עליהם לתת דעתם לשורה ארוכה של שיקולים נוספים, לרבות אלה שמנינו לעיל, בטרם קבעו כי העותרת אינה מתאימה עוד לתפקיד "שוטרת". בנסיבות העניין, היה על המשיבים להביא בחשבון, בין היתר, את הנסיבות יוצאות הדופן אליהן נקלעה העותרת ללא כל הכשרה מערכתית קודמת, את תפקודם של המעורבים הנוספים באירוע ואת חוות-הדעת התפקודית שנערכה לעותרת בתפקידה המנהלי החדש. משטרת ישראל, ככל רשות מנהלית, מחויבת לקבל את החלטותיה על סמך תשתית עובדתית מלאה, וזאת כערובה לקבלת החלטות סבירות וענייניות המושתתות על בדיקה שיטתית והוגנת של העובדות (ראו: בג"ץ 9409/05 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנה על הסביבה נ' הוועדה הארצית לתכנון ובניה, פסקאות 10, 13 ו-16 לפסק-דיני (לא פורסם, 24.10.2010); בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשרת, פ"ד מח(5) 412, 424-423 (1994); בג"ץ 3379/03 אביבה מוטסקי ואח' נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865, 899 (2004); יצחק זמיר הסמכות המינהלית 734 (תשנ"ו)). במקרה דנן, לא רק שהמשיבים לא שקלו את עברה המקצועי של העותרת קודם לאירוע חטיפתה, הם אף נמנעו מלשקול את תפקודה בחודשים שלאחר החטיפה. ההחלטה כי העותרת אינה מתאימה לשרת כשוטרת עסקה באירוע בודד ונקודתי, אף כי חמור באופיו. אמנם, יש ודי באירוע חמור כשלעצמו כדי להצדיק פיטורין של שוטר או שוטרת, אולם החלטה כה דרסטית, המתקבלת על סמך תשתית עובדתית צרה בהיקפה, אינה סבירה על פניה. נדרש היה מהמשיבים לתור ולחפש אחר הערכות ועובדות נוספות וכן היה עליהם לבחון את תפקודה של העותרת באירוע על רקע תפקודה הכללי לאורך זמן ואף ביחס לתפקודם של השוטרים האחרים, וזאת נראה כי הם לא עשו. 20. חוסר סבירותה של החלטת המשיבים אינו מתמצה רק בשיקולים שלא נשקלו בעניינה של העותרת, ומן הראוי היה שיישקלו. הפגם נלמד בעיקר נוכח השוואת מסכת השיקולים שהובילה לפיטוריה של העותרת אל מול מסכת השיקולים שהנחתה את המשיבים בעניינו של קצין הסיור. ויודגש, מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי אין לקבל בעניין זה טענת הפלייה במובנה המובהק. החלטת פיטורין של שוטר היא ללא ספק החלטה פרטנית שבה נבדקים הנתונים האישיים של כל אחד ואחד ואלה בדרך כלל אינם זהים, מבחינת הרקע האישי, הוותק, טיב השירות והכשל שעמד ביסוד החלטת הפיטורין. עם זאת, על פני הדברים נראה כי בעניין שלפנינו לא נבחנו השיקולים הנוגעים לכל אחד מהמעורבים על פי אותן אמות מידה. לעניין זה נציין כי בדומה להחלטה בעניינה של העותרת, פירט המפכ"ל ומנה את כשליו הפיקודיים והמבצעיים של קצין הסיור באירוע החטיפה. אלא, שבשונה מעניינה של העותרת, נתן המפכ"ל דעתו – ובדין עשה כן – גם לשיקולים נוספים, כגון מידת הכשרתו המבצעית של הקצין להתמודד עם חטיפת שוטר ולעברו וניסיונו הקודמים במשטרה. ובלשון מפכ"ל המשטרה: "אני ער לכך כי הקצין אינו מיומן במו"מ, מעולם לא הוכשר לכך, ופעל כפי שראה לנכון – תחת ההנחיה של המת"ח 'למשוך זמן'". ושוב: "לאור זאת, ובאיזון שבין טיב שירותו קודם לאירוע, לבין הכשלים והליקויים שבאו לידי ביטוי באופן תפקודו באירוע, החלטתי הינה כי יש ליתן לקצין הערת מפקד, בגין האמור לעיל, ולהעבירו מתפקידו כקצין סיור למשך שנתיים" (ההדגשות אינן במקור, ד.ב.). 21. יובהר ויודגש, כי התחשבות המפכ"ל בשירותו הקודם של קצין הסיור והעובדה כי לא הוכשר לנהל משא-ומתן באירועי חטיפה ראויה היא. דווקא משום כך, צורמת התעלמותם של המשיבים מאותם שיקולים ממש, שעה שגיבשו עמדתם בעניינה של העותרת. כלום העותרת הוכשרה ואומנה למצבי חטיפה? תשובת הוועדה הבודקת לכך היא בשלילה. כלום תשע שנות שירותה של העותרת קודם לאירוע אינן בגדר שיקול שיש לאזן מולו את כשליה וליקוייה באירוע? מה, אם כן, היה הטעם להפרת האחידות בתהליך שקילת השיקולים? לכך, לא נמצא הסבר בגוף החלטת המשיבים וגם לא בתצהיר התשובה. המשטרה, ככל רשות מנהלית, היתה חייבת להפעיל את אותן אמות מידה בעניינם של הקצין והעותרת. נקיטת איפה ואיפה בעת תהליך ההערכה – קרי, התחשבות בשיקולים המיטיבים עם אחד והימנעות מלעשות כן בעניינו של אחר – יוצרת תחושת קיפוח קשה ופותחת פתח לשרירות. לא נעלמה מעינינו טענתה של באת-כוח המשיבים, לפיה המשיבים היו ערים לשירותה הטוב ולהתאמתה של העותרת לקצונה, אלא שטיב שירותה לא יכול היה להכריע את הכף לזכותה (פסקה 68 לתצהיר התשובה). שקלנו טענה זו והחלטנו לדחותה, הואיל ובכל המסמכים שצורפו על ידי המשיבים לא נמצאה כל עדות חיצונית המאששת קיומו של איזון כאמור. הליך השקילה והאיזון אינו עניין ערטילאי, ולא ניתן לשתול אל קרבו בדיעבד מה שלא היה בו מלכתחילה. סיכומו של דבר, המשיבים החליטו על פיטוריה של העותרת בלי לתת משקל הולם לשירותה הטוב והמקצועי עובר לאירוע חטיפתה; להיעדר הכשרתה; ולנתונים שלא היו תלויים בה ובכישוריה הנלמדים ממהלך האירוע – על אף שעשו כן בעניינו של קצין הסיור. בכך, נקטו המשיבים כלפי העותרת אמת מידה פסולה שעל פניה אינה שווה לאמות המידה שהונהגו בעניינו של קצין הסיור. 22. פגמים אלו שנפלו בהליך של הבניית שיקול הדעת שקדם להחלטה דבקו גם בהחלטות לגופן. ולראיה, הצבת עיקרי הכשלים המבצעיים של הקצין והעותרת מזה, אל מול הסנקציות המנהליות שהושתו עליהם מזה, חושפת בין הסנקציות פער שאינו סביר באופן בולט. נשוב ונזכיר, כי הוועדה הבודקת אכן מצאה את העותרת כמי שהתמסרה טוטאלית להנחיות העצור ודרישותיו וכמי שלא הביעה התנגדות ממשית על אף שהיה באפשרותה לעשות כן. עוד נקבע, כי העותרת כשלה כשל מוחלט במילוי תפקידה וכי בהתנהלותה הלא מקצועית, לרבות אי-מילוי נוהלי "ציוד שוטר הסיור" ו"עצורים ובתי מעצר", הובילה לתחילתו של האירוע ולהסלמתו. אולם הוועדה אף קבעה כי קצין הסיור לא הפגין סמכות פיקודית כמצופה מקצין בתפקידו וכי התנהלותו היתה הססנית ולא החלטית. כן נקבע, כי קצין הסיור נכנע סופית לדרישות העצור תוך שהוא מאפשר בידיו כלי נוסף אשר הביא לאיבוד שליטה מוחלט ולהרחבת מעגלי האיום. התנהגות זו, כך ציין המפכ"ל בהחלטתו, תרמה להתדרדרות האירוע וליצירת יתרון יחסי אצל היריב. כמו-כן, נמצא הקצין כאחראי לליקויים במוכנות המבצעית של שוטרי הסיור. הוועדה הבודקת, וכך גם המשיבים, מצאו כי כשליה של העותרת חמורים יותר מאלו של קצין הסיור. מוכנים אנו להניח כי כך הוא. אלא, שגם אם כך הוא הדבר, היה על המשיבים לשמור על יחס סביר בין הסנקציות המנהליות שקבעו בעניינם של המעורבים באירוע לבין חומרת הכשלים המיוחסים להם. לשון אחר: הפער בין חומרת הסנקציות צריך היה להלום ולבטא באופן סביר את הפער שבין הכשלים המבצעיים כפי העולה ממצאי הוועדה הבודקת. בענייננו, ההבדל בחומרת הסנקציות המינהליות כה משמעותי עד שהוא אינו מקיים יחס סביר בהתחשב בהבדל שנמצא בין חומרת הכשלים המבצעיים. הקביעה של מסקנות שונות לכשלים דומים אינה סבירה. אף אם כישלונה של העותרת משמעותי יותר, הרי התוצאה לפיה האחד ייוותר במשטרה ויועבר לתפקיד מטה לתקופה מוגבלת של שנתיים, בעוד שהשניה תימצא כמי שאינה ראויה עוד למדיה הכחולים של המשטרה, יוצרת הבחנה בלתי מאוזנת בתוצאות. כפי שכבר ציינו, מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי העותרת כשלה בתפקידה. אולם, כישלונה של העותרת לא היה היחיד ומעיון בממצאי הוועדה הבודקת עולה כי שוטרים נוספים כשלו מבצעית באירוע ותרמו להסלמתו. העותרת היא שהושארה לבד עם העבריין המנוח מבלי שנמסר לה כל מידע בדבר היותו מועד לבריחה ולחטיפת נשק, בלי שהוכשרה למצב של חטיפה ומבלי שנמסר לה ציוד הולם למילוי החלק המבצעי של תפקידה. קצין הסיור היה שותף לעותרת בטיפול הראשוני במעצר, כמו גם בהחלפת האיזוק של העצור לאיזוק קדמי. בנסיבות אלה היה על המשיבים לבחון האם הסנקציה שנקטו בעניינה של העותרת עומדת ביחס סביר והולם לסנקציות שהושתו על השוטרים האחרים והאם היא מידתית. ללמדנו, כי הפעלת הסמכות המנהלית צריכה היתה להיעשות בשני שלבים: תחילה, היה על המשיבים לבחון את סבירות כל אחת מן ההחלטות הפרטניות שנתקבלו בעניינם של המעורבים באירוע על-פי נסיבותיהם האישיות; לבסוף, ועל בסיס השלב הקודם, היה על המשיבים לבחון את סבירות כל אחת מן ההחלטות על-פי אמת מידה מדורגת באופן השוואתי, כך שיובטח ביניהן יחס סביר. בהחלטת המשיבים נפלו, אפוא, פגמים בשני השלבים. 23. זאת ועוד, במסגרת האיזונים היה מקום לבדוק את התנהגות העותרת לא רק בהשוואה להתנהגותם של שוטרים מעורבים נוספים באירוע, אלא גם ביחס לכשלים המערכתיים שנמצאו במוכנותה המבצעית של המשטרה. ראשית, נראה כי המשיבים התעלמו בהחלטתם מהשאלה המטרידה מדוע אין בידי שוטרי הסיור מידע על עבריינים מוכרים שבעברם תועדו אירועים דומים של חטיפת נשק משוטרים. כנזכר לעיל, תשע שנים לפני אירוע החטיפה תועד העצור כמי שגנב את נשקו של אחד מבלשי תחנת אשדוד ונמלט ממנו. הדעת סוברת, כי עבריין המועד לאירועים מסוג זה יצריך התייחסות שונה בעת כפיתתו, ניודו והשמירה עליו. אלא, שבהיעדר מאגר נתונים ומידע מוקדם לא ניתן היה לעשות כן, ועל המשיבים היה להתחשב בכך. שנית, היה על המשיבים לערוך איזון בין תפקודה של העותרת כקורבן חטיפה לבין מידת הכשרתה כיצד לנהוג באירוע כגון זה. כפי שהוצג מעלה, הוועדה הבודקת מצאה שיש לגבש תורת לחימה מפורטת למצבים בהם יחטפו שוטרים ויילקחו כבני ערובה. כן הומלץ על הטמעת הפקודות המבצעיות ועל תרגולן, תוך שימוש בהדמיית תרחישים ובסימולציות מבצעיות. מן הדברים עולה בבירור, כי העותרת מעולם לא הוכשרה כיצד לנהוג באירוע חטיפה. בהיעדר תורת לחימה הקובעת באופן אובייקטיבי כיצד על שוטר לנהוג מרגע שנחטף, ומבלי שאומן לכך, ניתן רק לתהות על בסיס אילו קודים מבצעיים בחנו המשיבים את פעולותיה של העותרת מרגע שנחטפה בידי העצור ולאחר שאקדח הוצמד לרקתה. מכל מקום, גם אם היו בידי המשיבים אמות מידה אובייקטיביות להערכת התנהלותה המבצעית של העותרת בתור חטופה, הרי שהשכל הישר מורה כי אי-הכשרת העותרת הינו בבחינת שיקול הפועל לזכותה. בפועל, שיקול זה כלל לא מצא דרכו אל מסכת השיקולים שאמורים היו להבנות את אופן הפעלת הסמכות המנהלית שהוענקה למשיבים. שלישית, וחרף ממצאי הוועדה, נמנעו המשיבים מלאזן את מחדלה של העותרת בשימוש בחגור שאינו תקני אל מול המחדלים המערכתיים בעניין זה. עיון בדוח ביקורת שנערך ביום 7.1.2008 בתחנת משטרת אשדוד, אשר כותרתו "סטאטוס חגור סייר וציוד מבצעי", מעלה כי בתחנת אשדוד נתגלה חוסר של 27 חגורי סיור (ראו נספח כ"א שצורף לעתירה). בנתון זה יש כדי לתמוך בטענת העותרת כי היא אינה נושאת לבדה באחריות לכך שנאלצה לצאת למשמרותיה כשהיא מצוידת בחגור "אזרחי" שאינו תקני. על כך יש להוסיף את קביעת הוועדה הבודקת כי קצין הסיור נושא באחריות ישירה לליקויים במוכנות המבצעית של העותרת, כמי שהיתה כפופה לו. צירופם של הדברים מציג, אפוא, תמונה מורכבת יותר באשר לנסיבות שאפשרו לעצור לשלוף את אקדחה האישי של העותרת מחגורה האישי. מורכבות זו אינה באה בגדריה של החלטת הפיטורין. בכך, וכנראה מבלי משים, נעשה עם העותרת עוול נוסף. 24. לסיכום האמור עד כה, מסקנתנו היא כי החלטת המשיבים בעניינה של העותרת אינה מבטאת איזון סביר של הנתונים הרלוונטיים. נוכח חומרת האמצעי שננקט ההחלטה גם אינה מידתית. באת-כוח המשיבים עמדה בהרחבה בתצהיר התשובה על כשליה המבצעיים של העותרת ועל ההכרח שהיה בפיטוריה מתפקידה הייעודי. נוכח כשלים אלה נשאלת כעת השאלה האם כשליה של העותרת באירוע חטיפתה הצדיקו את סילוקה כליל משורות המשטרה או שמא ניתן היה לנקוט באמצעי מידתי יותר להשגת התכלית המבוקשת. סבורות אנו כי ניתן וראוי היה לנקוט באמצעי מידתי יותר. ונסביר. 25. תכלית פיטוריה של העותרת, כך על-פי עמדת המשיבים בתצהיר התשובה, היתה למנוע את חזרתה ל"שטח" כשוטרת סיור לאחר שנמצאה כמי שאינה מתאימה עוד לתפקיד זה. נשווה, אפוא, לנגד עינינו את התכלית המוצהרת ונבחן האם עמדו המשיבים בחובתם על-פי מבחן המשנה השני של עקרון המידתיות והאם שקלו הפעלתם של אמצעיים מידתיים יותר ופוגעניים פחות לשם הגשמת התכלית. למקרא תצהיר התשובה והמסמכים שצורפו על-ידי המשיבים, עולה כי המסמך היחיד המרמז על שקילת אמצעים מידתיים בעניינה של העותרת מצוי בהחלטת מפכ"ל המשטרה, בה העיד על עצמו כמי שהתלבט "האם אכן יש מקום לפטר את השוטרת, או שניתן להסתפק בצעדים דרסטיים פחות כגון אי הוצאת השוטרת לקק"צ אליו היתה מועמדת". אלא, שבכך אין די כדי לצאת ידי חובת המידתיות. המשיבים נדרשו לבחון בפתיחות ובכנות קיומן של חלופות נוספות שיהיה בהן כדי להבטיח את צרכיה המבצעים של המשטרה מחד גיסא, ואת צמצום הפגיעה בעותרת נוכח נתוני שירותה האישיים מאידך גיסא. כך למשל, ניתן היה לבחון את אפשרות העברת העותרת לתפקיד מנהלי אחר. או, לחלופין, להציב את העותרת לתקופה מוגבלת בתפקיד אחר כפי שנעשה ביחס לקצין הסיור. דוגמאות אלו מבקשות אך להדגים הימצאותן של חלופות פוגעניות פחות להגשמת התכלית, וברי כי אין בידנו ואף אין זה מתפקידנו להציע את החלופות הראויות. החובה לבחון חלופות כאמור הינה חובתה של המשטרה כרשות מנהלית הכפופה לכללי המשפט המנהלי, וחובה רבת משמעות היא. אחר הדברים הללו, ומשעיינו בתצהיר התשובה על נספחיו השונים, לא שוכנעו כי המשיבים שקדו די הצורך במציאת אמצעים מידתיים יותר. מסקנתנו זו מבוססת, בין היתר, על רקע העובדה כי במשך כל התקופה שלאחר החטיפה ועד לפיטורין המשיכה העותרת לשרת בתפקיד מנהלי כסמלת מבצעים. כלומר, למרות שאמצעי מידתי – המבטיח את הגשמת תכלית הפיטורין מחד גיסא, ואת הקטנת הפגיעה בעותרת מאידך גיסא – היה בנמצא, נמנעו המשיבים מלבחון את הפעלתו בטרם הורו על הפיטורין. הימנעותם זו נלמדת, כאמור, הן מנוסח המלצת המפכ"ל וממכתב הפיטורין אשר אינם מתייחסים לאמצעי האמור והן על רקע העובדה כי החלטת הפיטורין ניתנה בטרם הוגשה חוות-הדעת האחרונה על תפקודה של העותרת כסמלת מבצעים. 26. המשיבים הוסיפו וטענו כי העברת העותרת לתפקיד מנהלי לא היתה בגדר מוצא אפשרי מבחינתם, וזאת בשל מספר טעמים. ראשית, משום שהיקף התפקידים המנהליים היה מצומצם ביחס לתפקידים במערך הייעודי. שנית, משום שבקרב שוטרי המערך הייעודי נתפס המעבר לתפקיד מנהלי, אחר שנים של שירות בתפקיד שטח, כהטבה הניתנת לשוטרים הראויים לכך. בהקשר זה נטען, כי הפיטורים נועדו אף לחזק מסר מערכתי רחב יותר בדבר סטנדרט הפעילות המבצעי שיש לשאוף אליו. אין בידנו לקבל טענות אלה, בעיקר נוכח העובדה כי בעניינו של קצין הסיור החליטו המשיבים שניתן להסתפק בהעברתו מתפקיד ייעודי לתפקיד מטה שאינו כרוך בפיקוד וב"עבודת שטח". העברת קצין הסיור מתפקידו עומדת, אפוא, בסתירה לטעמים שהציגו המשיבים עצמם בגנות העברת העותרת מתפקידה הייעודי לתפקיד מנהלי. סוף דבר 27. על רקע כל האמור לעיל, ונוכח הפגמים הרבים שנפלו בהחלטת המשיבים, באנו לכלל מסקנה כי פיטוריה של העותרת ממשטרת ישראל אינם עומדים במבחני הסבירות והם אף בגדר אמצעי בלתי מידתי – באופן ובחומרה המקימים עילה להתערבותו של בית משפט זה. בבואנו להכריע בשאלת הסעד שיש לתיתו, נתנו דעתנו לשיקול הדעת הרחב המסור למשיבים ולייחודה של המשטרה כרשות מינהלית היררכית המופקדת על שמירת הסדר והשלום הציבורי בישראל. אף הצבנו לנגד עינינו את ממצאיה הנחרצים של הוועדה הבודקת לגבי מהות הכשלים שנתגלו בתפקודה המבצעי של העותרת באירוע החטיפה. מנגד, שקלנו את רצונה של העותרת לשוב אל שורות המשטרה ולשרת בה, חרף הטראומה שחוותה. בחנו פעם נוספת את חוות-הדעת שניתנו בעניינה בעבר, ואף את חוות-הדעת התפקודית שערכו מפקדיה של העותרת, כשנה לאחר אירוע חטיפתה, ובה נמצאה כ"שוטרת איכותית ה'מגדילה ראש'", "מבצעת תפקידה על הצד הטוב ביותר", "שומרת על קור רוח", "ממושמעת המבצעת את תפקידה ללא כחל וסרק", "אהודה מאוד בקרב חבריה ליחידה", "מגלה נכונות ללמוד מטעויות ופתיחות לביקורת", בעלת "יחסי אנוש מצוינים" ועוד. 28. בהציבנו את השיקולים זה מול זה, ולאחר שבחנו את מהות הפגמים שנפלו בהחלטת הפיטורין ואת חומרתם, כמו-גם את קיומם של אמצעים מידתיים יותר שיהיה בהם כדי לבחון מחדש את התאמתה של העותרת לתפקידים אחרים במשטרה, באנו לכלל הכרעה כי מן הדין להפוך את הצו-על-תנאי למוחלט, במובן זה שהחלטת הפיטורין, כפי שנתקבלה – אינה יכולה לעמוד. לפיכך, על המשיבים להשיב את העותרת לשירות פעיל במשטרת ישראל ולמצוא בתוך זמן סביר ובהתאם לשיקול דעתם המקצועי, תפקיד אשר יהלום את ניסיונה ויכולותיה של העותרת. יש להניח, כי במסגרת שיבוצה מחדש של העותרת במשטרה, יתנו המשיבים דעתם לניסיונה בתחנת משטרת אשדוד ולהשתלבותה בתפקיד המנהלי אותו ביצעה לאחר אירוע החטיפה. המשיבים ישאו בהוצאות העותרת בסך כולל של 20,000 ש"ח. ה נ ש י א ה השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מצטרפת בהסכמה לחוות דעתה של חברתי, הנשיאה. הנשיאה פרשה בחוות דעתה את מכלול השיקולים שצריכים היו להישקל בהחלטה על פיטוריה של העותרת, אלה שנשקלו ואלה שלא נשקלו, או למצער לא זכו במשקל הראוי להם. אם ראיתי להוסיף משלי הרי זה משום שסברתי כי אחד מן השיקולים עליהם עמדה הנשיאה ראוי בענייננו למשקל מיוחד. כוונתי לנסיבות יוצאות הדופן של האירוע שבעטיו התקבלה ההחלטה על פיטוריה של העותרת. כפי שהנשיאה מתארת בחוות דעתה, בסופו של מאבק בין העותרת לעצור, עלה בידו של הלה לשלוף את אקדחה של העותרת ולכוונו לעברה. בהמשך אולצה העותרת להצטרף אל העצור לרכב עמו נמלט מתחנת המשטרה, הכל כשאקדחו מכוון עליה ותוך השמעת איומים כי יפגע בה. מבלי להקל ראש בכשלים שנפלו בהתנהלותה של העוררת, לא ניתן שלא להביא בחשבון את העובדה שמרגע בו עלה בידו של העצור להשתלט על נשקה האישי של העותרת, עמדה היא במרכזו של אירוע "מתגלגל" במהלכו נשקפה לחייה – כך על-פי התרשמותם והערכתם של המעורבים באירוע – סכנת חיים של ממש. מדובר בנסיבות קיצוניות ביותר שחייבו קבלת החלטות תחת לחץ ובתנאי חוסר ודאות. גם אם ניתן לקבל כי תפקידו של שוטר כרוך מעצם טיבו באפשרות להיקלע למצבים מסכני חיים, וגם אם הציפייה משוטר במצבים שכאלה היא שיפעל, עדיין אני סבורה כי ההחלטה על פיטוריה של העותרת לא הביאה בחשבון את מכלול נסיבות העניין כפי שהצטיירו ברגעי האמת בפני העותרת, לרבות העובדה שהעותרת נאבקה בעצור כל עוד סברה שיש לכך תוחלת וחדלה מרגע שהעריכה כי נשקפת לה סכנת חיים של ממש. לתחושתה, או שמא הערכתה זו, שותפים היו גם מעורבים אחרים באירוע שאף הם חשו כי נשקפת מהעצור מסוכנות גבוהה, ובפרט לחייה של העותרת. אם כן, לטעמי, יש לתת משקל משמעותי לנסיבות הקיצוניות בהן נמצאה העותרת במהלך האירוע – דבר שיש בו כדי להשליך גם על בחינת התנהלותה במהלכו, לצד ההכרה בכשל שבהתנהלותה עד לרגע בו השתלט העצור על הנשק. דברים אלה נכונים במשנה תוקף לאור שני שיקולים נוספים אשר גם אותם מזכירה הנשיאה בחוות דעתה. האחד הינו כי מסתבר כי העותרת לא קיבלה כל הכשרה מתאימה לסיטואציה של חטיפה ואף לא נמסר לה דבר על כך שהעצור שתחת השגחתה הוא בעל עבר של ניסיון תוך חטיפת נשק משוטר. אכן, קשה שלא לתהות על בסיס אלו אמות מידה נבחנה התנהגותה של העותרת בהיעדר כל תורת לחימה משטרתית בנושא וממילא גם בלא שהעותרת הוכשרה לכך. השיקול השני הינו כי לעובדה שהעותרת נשאה את הנשק בחגור שאינו תקני ואיפשר על כן ביתר קלות את שליפת אקדחה מן החגור על-ידי העצור לא ניתן לייחס אלא משקל מוגבל. כפי שפורט, בתחנת המשטרה בה שירתה העותרת התגלה חוסר משמעותי של חגורי סיור. כיצד ניתן לטעון כנגד העותרת על כי לא הצטיידה בציוד המתאים, כאשר זה אינו מסופק בכמות הנדרשת על-ידי הרשות? דומה כי גם אם בהתנהלותה של העותרת נפל פגם בנקודה זו, הרי שפגם דומה בעוצמתו נפל אצל הרשות ואל לה להטילו כולו על כתפי השוטרת. מטעמים אלה, כמו-גם מיתר הטעמים שפורטו בחוות דעת הנשיאה, סבורה גם אני כי יש לקבל העתירה ולהורות למשיבים להשיב את העותרת לשירות פעיל בשורותיה של משטרת ישראל בתפקיד אשר יהלום את ניסיונה וכישוריה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש. ניתן היום, ל' בכסלו התשע"א (7.12.2010). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09037980_N08.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il