דימיטרי ניזבנקו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3798/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3798/05 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: דימיטרי ניזבנקו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 03/03/2005 בתיק פ 40307/04 שניתן על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: כ"ד בניסן התשס"ז (12.4.07) בשם המערער: עו"ד יעקובי ישר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד אבי וסטרמן גב' אדוה פרוינד פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל), אשר הרשיע את המערער בעבירות של הריגה ושיבוש הליכי משפט וגזר עליו עונש מאסר בפועל למשך 12 שנים בגין העבירות נושא הערעור, וכן 9 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו בתיקים נוספים שצורפו (גניבה, שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח, נהיגה בקלות ראש והיזק לרכב).נקבע כי תשעת חודשי המאסר הנוספים ירוצו בחופף לעונש המאסר שנגזר על המערער בתיק נושא הערעור. 2. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של הריגה ושיבוש הליכי משפט לפי סעיפים 298 ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. העובדות אשר שימשו יסוד להרשעה מפורטות בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, וזה עיקרן: ביום 10.10.04 נודע למערער כי אביו נפטר. בערבו של אותו יום שתה המערער לשכרה בחברתו של אחד, יבגני בלוך (להלן: "המנוח"). המערער והמנוח בילו את כל אותו ערב בצוותא בדירה נטושה בבניין דירות בתל-אביב. לכשקמו השניים למחרת, הטיח המנוח במערער מילים בוטות ביחס לאביו, ובתגובה לכך, תקף המערער את המנוח בידיו, בעט בראשו ובכתפיו, ולאחר מכן, שבר בקבוק אלכוהול על ראשו ואף הכה אותו בכל חלקי גופו באמצעות מקל. 3. כתוצאה ממעשים אלה, נגרמו למנוח פגיעות קשות ביותר, לרבות דימומים תת-עוריים, פצעי קרע ושפשוף בכל חלקי גופו ופצעי קרע בראשו. או אז, נטל המערער את המנוח – שהיה, חרף הפגיעות הקשות שהסב לו המערער, בין החיים – והשליכו לחדר המדרגות שבקומתו התחתונה של בניין המגורים בו שהו השניים. כוחו של המנוח לא עמד לו, והוא נפטר מפצעיו. כאשר נתחוור למערער דבר מותו של המנוח, הוא שטף את החדר בו תקף את המנוח מתוך כוונה לטשטש את עקבותיו ולהטעות את רשויות החקירה לחשוב כי המנוח נפל אל מותו. 4. בגזר-דינו התייחס בית-משפט קמא לשיקולים שעמדו בפניו בבואו לגזור את עונשו של המערער. כך ציין כי מחוות-דעת פסיכיאטריות שהוגשו לו עולה כי המערער השתכר מרצונו החופשי בעת ביצוע העבירה בה הורשע, מתוך ידיעה כי שכרות מביאה אותו לכדי תוקפנות ואימפולסיביות. אפשרות קנטורו של המערער על ידי המנוח נלקחה בחשבון, ואולם בית-משפט קמא סבר, כי אף אם היה בדבריו של המנוח כלפי המערער משום קנטור, לא הייתה בכך הצדקה לאלימות הקשה שהפעיל המערער כלפי המנוח, ובוודאי שלא הייתה בכך הצדקה לאדישות שהפגין המערער לגורל המנוח כאשר השאיר אותו לדמם למוות, וניסה לטשטש את חלקו במעשה. יחד עם זאת סבר בית-משפט קמא, כי אין להתעלם מנסיבות חייו הקשות של המערער, לרבות העובדה שכבר בגיל צעיר הוא סולק מבית הוריו, אושפז בבית-חולים פסיכיאטרי והתמכר לטיפה המרה. בנוסף סבר בית-המשפט, כי יש להתחשב בעובדה שעברו הפלילי של המערער אינו מכביד, וכן באירועים שקדמו לאירוע התקיפה אשר אף שאינם גורעים מחומרת מעשיו של המערער, הם מצביעים על כך שמעשים אלו בוצעו כתוצאה מהתגרותו של המנוח. לזכותו של המערער, צוין עוד, עומדת גם העובדה שהוא הודה בעבירות שיוחסו לו ושיתף פעולה עם חוקריו. בסופו של יום נגזר על המערער, כאמור, עונש מאסר בפועל בן שתיים-עשרה שנים, ומכאן הערעור שלפנינו. 5. להשקפת המערער, העונש שנגזר עליו הינו מחמיר יתר על המידה וחורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. לשם ביסוס טענתו זו הניח בא-כוחו לפנינו מקרים אחרים בהם הורשעו נאשמים בהריגה והעונש שהושת עליהם היה קל יותר מזה שנגזר על המערער. עוד סבור המערער, כי נסיבותיו האישיות הקשות ונסיבות האירוע מצדיקות הקלה בעונש שהושת עליו. כך נטען – על יסוד תסקיר שירות המבחן וחוות-דעת פסיכיאטרית שהוגשו לבית-משפט קמא – כי המערער סובל מהפרעת אישיות וכן כי הוא חווה הזנחה והתעללות פיסית מתמשכת מידי הוריו. על רקע זה, נטען בהמשך, ועל רקע העובדה שהוריו שלחו אותו לישראל בגפו עוד בהיותו בן 10, הוא הפך בגיל צעיר לחסר בית והחל לצרוך אלכוהול וחומרים הזייתיים. בכוחותיו האחרונים, נטען, נגמל המערער מהתמכרותו לסמים ונרשם לתוכנית גמילה מאלכוהול – אלא שביום בו אמור היה להתחיל בה, נודע לו על מותו של אביו. עוד נטען, כי שרשרת של אירועים קשים שחווה המערער בחודשים שקדמו לאירוע, לרבות פרידתו ממי שהייתה חברתו באותם ימים – הרעה עד מאוד את מצבו. אך מובן הוא, נטען בהמשך, כי בשורת האיוב בדבר פטירתו של אביו הותירה את המערער בזעזוע עמוק, והעובדה כי המנוח הטרידו חרף כך שידע מה קשה המצוקה הנפשית בה נתון היה המערער – היא שהובילה לאירוע הקשה. לבסוף נטען, כי יש להקל בעונשו של המערער אף מן הטעם שהוא הודה בעבירות שיוחסו לו והביע חרטה כנה ואמיתית. 6. המדינה סבורה, כי נוכח האכזריות הקשה המגולמת במעשיו של המערער ונוכח כך שבתיק נושא הערעור הורשע המערער גם בעבירות נוספות, העונש שגזר עליו בית-משפט קמא הוא הולם וראוי, ואין כל עילה לשנות ממנו. 7. בתסקיר מבחן שהוגש לבית-משפט קמא צוין, כי המערער הביע חרטה על מעשיו, וכי הבנתו באשר לחומרת המעשים שביצע, כמו גם באשר לצורך בהשתלבותו במסגרת טיפולית אינטנסיבית לצורך שינוי דפוסי התנהגותו – העמיקה. נוכח כל אלה המליץ שירות המבחן לשלב את המערער במסגרת טיפולית אינטנסיבית במסגרת מאסרו. בתסקיר משלים שהוגש לנו ובדיון עצמו ציינה נציגת שירות המבחן, כי מבדיקות שנערכו למערער עולה כי הוא נקי מסמים, וכי הוא השתלב במסגרות חינוכיות ותעסוקתיות ללא בעיות מיוחדות. עוד צוין, כי המערער נמצא בקשר תמיכתי עם העובדת הסוציאלית באגף בעיקר סביב התמודדותו עם קשיי המאסר וכי על הפרק עומדת אפשרות לשלבו בטיפול בכלא חרמון. 8. לאחר ששקלנו את טענות המערער, את עמדת המדינה ואת עמדת שירות המבחן, הגענו למסקנה כי לא נוכל לקבל את הערעור. אכן, המערער הוא אדם צעיר שנסיבות חייו היו קשות ביותר, ולא נפריז אם נאמר כי החיים המרו עימו. לכך מתווספת העובדה שהמערער הודה בעבירות שיוחסו לו וחסך מזמנו של בית-המשפט. מנגד, אין צריך להכביר מלים על החומרה הכרוכה בנטילת חייו של אחר. אכן, כפי שמציין גם בית משפט קמא, הדברים שהפנה המנוח כלפי המערער גבלו בקנטור, ולכך ניתן משקל לקולא. כמו כן לא התעלם בית המשפט מטענות המערער באשר ל"הפנית שני הקווקזים שיבצעו בנאשם [במערער] מעשה מגונה ותקיפה" וגם אלה נשקלו לקולא. דא עקא שמצידה השני של כף המאזניים נשקלו מעשיו הקשים של המערער. בנסיבות המקרה הנוכחי נלווית למעשיו של המערער חומרה מיוחדת הואיל ולא זו בלבד שהוא הסב למנוח פגיעות קטלניות, אלא שהוא אף הפקיר אותו לדמם למוות ונמנע לסייע לו בכל דרך אפשרית, ואף טרח – מאוחר יותר – לטשטש את עקבותיו. יתרה מכך. העובדה שהמערער ביצע את העבירה בה הורשע כשהוא בגילופין – אינה יכולה, בנסיבות המקרה הנוכחי, להוות שיקול לקולא. בהודעת הערעור מעיד המערער על עצמו כי הוא נצרך למשקה אלכוהולי ביודעין, והנסיבות המצערות בהן בחר לעשות כן – פטירתו של אביו – אינן משנות עובדה בסיסית זו. בנסיבות אלו, אף שהמצוקה בה נתון היה המערער ברורה, אין הוא יכול להיבנות מכך שקטל את המנוח בעודו שתוי (והשוו: ע"פ 6586/98 אלסיבצקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם). לבסוף, באסמכתאות אליהן הפנה אותנו בא-כוח המערער בטיעונו – אין כדי לשנות את התמונה, הואיל והתשתית העובדתית עליה הן נסמכות שונה מהותית מנסיבות המקרה שלפנינו, והן משום שהעונש שנגזר על המבקש אינו חורג מטווח הענישה העולה מההלכה הפסוקה. אכן, כפי שצוין לא פעם בעבר, כל עבריין הנו עולם ומלואו, ונסיבותיו של מקרה עבירה אחד לעולם אינן זהות לנסיבותיו של מקרה אחר. אשר על כן, "הקו המנחה בפסיקה הוא שעונש ייגזר לא על פי נוסחאות מתמטיות, אלא על פי מידותיו של הנאשם העומד לדין" (ע"פ 2090/06 פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם; ע"פ 8227/05 גרשנקוף נ' מדינת ישראל, לא פורסם) להשקפתנו, כך נהג בית-משפט קמא, כאשר אל מול נסיבותיו האישיות הקשות של המערער הצביע על חומרת מעשיו ואכזריותם ועל הצורך להשית עליו עונש שיהלום את חומרת המעשים. נוכח כל האמור, החלטנו לדחות את הערעור. נוכח המלצת שירות המבחן, הנחתנו היא כי תיבחן אפשרות להמשך שילובו של המערער בתוכנית טיפולית לנפגעי אלכוהול. ניתן היום, כ"ד בניסן, התשס"ז (12.04.07). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05037980_M03.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il