פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בירושלים

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3793/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אלינור ליבוביץ פסק דין השופט ע' גרוסקופף: בעתירה שלפנינו מלין העותר, בעיקרו של דבר, על הערכת השווי שנעשתה לעסק "שירן תעשיות" (להלן: העסק) לצורך חלוקת הרכוש המשותף במסגרת הליך גירושין שהתנהל בינו לבין המשיבה 3 (להלן: המשיבה). הרקע לעתירה הוא, בתמצית, כדלהלן: העותר והמשיבה נישאו כדמו"י בשנת 1978, ובפסק דין של המשיב 1, בית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי), מיום 11.2.2010 נקבע מועד הקרע בין בני הזוג לתאריך 12.4.2006 (להלן: מועד הקרע). עיקר המחלוקת שנפלה בין הצדדים לגבי חלוקת הרכוש המשותף ביניהם נוגע לשווי העסק, המתמחה בענף העץ ומייצר מוצרים בשיטות מתקדמות. ביום 7.9.2010 מינה בית הדין האזורי את רו"ח יוסי אנג'ל (להלן: המומחה אנג'ל) כמומחה מטעמו על מנת שיבדוק את זכויות הצדדים בקשר לחלוקת הרכוש המשותף במסגרת הליך הגירושין שניהלו, ובתוך כך שיעריך את שווי העסק. בחוות דעת חלקית של המומחה אנג'ל מיום 13.9.2012, הוערך שווי העסק בסך של 2,737,004 ש"ח בהתבסס על תחשיב מחזור ההכנסות הממוצע של העסק ב"מכפיל" של שנה אחת (להלן: חוות הדעת החלקית). המומחה אנג'ל הבהיר בחוות הדעת החלקית כי בשל כך שלא הונחו לפניו "אסמכתאות נאותות ומהימנות" לא ניתנה לו האפשרות לבצע הערכת שווי מדויקת לעסק. בפסק דין נוסף של בית הדין האזורי, מיום 29.1.2013, נקבע כי חלוקת הרכוש בין העותר והמשיבה תהיה בחלקים שווים ובהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, וכן נקבע שם כי בהתבסס על חוות הדעת החלקית של המומחה אנג'ל חלקה של המשיבה בעסק הוא בסך 1,368,502 ש"ח. בשנים שלאחר מכן המשיך בית הדין האזורי לדון בהיבטים שונים של הסכסוך שהתגלע בין העותר למשיבה, ונציין כי בשנת 2016 הגיש המומחה אנג'ל לבית הדין חוות דעת משלימה בגדרה ערך חישוב נוסף וקבע כי המחזור הממוצע השנתי של העסק נכון למועד הקרע הינו בסך 3,987,150 ש"ח (להלן: חוות הדעת המשלימה). בחלוף מספר שנים, ביום 6.9.2020, נתן המשיב 2, בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול), החלטה בערעור על החלטת בית הדין האזורי בסוגיית חלוקת הרכוש. בפתח החלטה זו, צוין כי "בנסיבות המקרה, שני הצדדים מבינים שלאחר 14 שנות התדיינות, הגיעה העת ליתן פס"ד ולשים סוף פסוק להתדיינות המשפטית שבין הצדדים. שני הצדדים ביקשו שבי"ד דנן יתן פס"ד בהתאם לחומר שבתיק, פס"ד סופי וחלוט". בהמשך לכך, נדונה חלוקת הרכוש בין הצדדים, ובתוך כך נקבע כי בהתאם לחוות הדעת המשלימה של המומחה אנג'ל, חלקה של המשיבה בעסק הוא בסך 1,993,575 ש"ח. במסגרת ההחלטה הנ"ל הוער בנוסף כי בית הדין "התייעץ עם אחד מרו"ח החשובים (בעל אחד המשרדים הגדולים), שאליו נוהגים חלק מבתי הדין להפנות לחו"ד להערכת שווי עסק" (להלן: רואה החשבון. עמ' 7 להחלטה). בחלוף כארבעה חודשים, ביום 19.1.2021, ולאחר שהוגשו לבית הדין הגדול כלל המסמכים הרלוונטיים, ניתן פסק דינו בסוגיית חלוקת הרכוש בין העותר למשיבה. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נפסול את חוות הדעת של המומחה אנג'ל, וכי נורה על מינוי מומחה חלופי תחתיו להערכת שווי העסק. כן התבקש בעתירה "צו ביניים", מבלי לפרש מהו צו הביניים המבוקש. העותר טוען, בעיקרו של דבר, כי המומחה אנג'ל העריך את שווי העסק בהסתמך על שיטת חישוב שאינה הולמת את מאפייניו, וכי לפיכך היה על בית הדין האזורי ועל בית הדין הגדול לפסול את חוות דעתו. עוד טוען העותר לפגמים נוספים שנפלו בהחלטות בתי הדין הרבניים, ובתוך כך נטען כי בית הדין האזורי חרג מסמכותו שעה שהתייעץ עם רואה החשבון, שכן זהותו של האחרון הוסתרה ממנו, ולא ניתנה לו האפשרות לחקור אותו או לשאול אותו שאלות הבהרה בקשר לחוות הדעת שסיפק. לאחר שעיינו בעתירה על צרופותיה הגענו למסקנה כי דינה להידחות על הסף. הלכה נקוטה עמנו כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 6836/04 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (28.11.2004), וההפניות שם). בהתאם לאמות מידה אלה, לא ראינו כי יש בטענותיו של העותר כדי להצדיק את התערבותנו. להלן יוצגו בתמצית הטעמים המבססים מסקנה זו. תחילה יאמר כי כבר על פני הדברים השגותיו של העותר במסגרת העתירה לא גובשו באופן המניח את הדעת. כך, חלק מהנספחים שצורפו לעתירה אינם תואמים את ההפניות אליהם במסגרת העתירה, ובין היתר כך הם פני הדברים ביחס להחלטות בתי הדין הרבניים אליהן מתייחס העותר בעתירתו (למשל, ההפניה בסעיף 6 לעתירה לפסק דין של בית הדין הרבני האזורי מיום 7.5.2008 כנספח 1, בעוד שנספח זה לעתירה הוא פסק דין של בית הדין האזורי מיום 29.1.2013). ברי כי ניסוח לא מוקפד שכזה אינו מסייע להבנת טענותיו של העותר. כמו כן, ככל שניתן להבין מהעתירה ומנספחיה, נדמה כי ההחלטה האחרונה עליה משיג העותר היא פסק דינו של בית הדין הגדול מיום 19.1.2021. משלא ניתן למצוא בעתירה כל נימוק לכך שהוגשה למעלה מ-4 חודשים לאחר מכן, הרי שהגשתה לוקה בשיהוי ניכר מצד העותר. מכל מקום, אף לגופם של דברים אין בטענותיו של העותר ממש. בכל הנוגע להשגתו העיקרית של העותר, בקשר להתבססות המומחה אנג'ל על תחשיב מחזור ההכנסות הממוצע של העסק ב"מכפיל" של שנה אחת, כשיטת החישוב להערכת שווי העסק, הרי שעיון בחוות הדעת של המומחה אנג'ל ובהחלטות בתי הדין הרבניים שצורפו לעתירה מעלה כי העותר גילה טפח והסתיר טפחיים. כך, כבר בחוות הדעת החלקית צוין כי קיימות מספר שיטות להערכת שווי העסק, והובהר כי "כל תחשיב חייב להיות מבוסס על הסברים ומגובה באסמכתאות" (סעיף 4.2.1 לחוות הדעת החלקית). ואולם, במסגרת סיכום מסקנות המומחה בנוגע להערכת שווי העסק, הודגש כי "אין אסמכתאות נאותות ומהימנות לביסוס חישובי הערכת שווי", ופורטו בעניין זה שורה של פגמים באופן ניהול העסק (סעיף 4.2.8 לחוות הדעת החלקית). על כן, סיכם המומחה אנג'ל באומרו כי "לא ניתן לבסס את חישובי שווי העסק עקב חוסר מהימנות של בסיס הנתונים", ובהמשך לכך צוין כי בנסיבות אלו מובאות להחלטת בית הדין רצפה מינימאלית ותקרה מקסימאלית להערכת שווי העסק (סעיף 4.2.9 לחוות הדעת החלקית). יתר על כן, בחוות הדעת המשלימה הודגש אי-שיתוף הפעולה של העותר "לאורך כל הדרך במסגרת עבודת הכנת חוות הדעת", והוצגו לכך שורה של דוגמאות שחלקן אף קיבלו ביטוי בהחלטות בתי הדין הרבניים שניתנו בעניינים של העותר והמשיבה (סעיף 2 לחוות הדעת המשלימה). ואם בכך לא די, החלטות בתי הדין הרבניים שצורפו כנספחים לעתירה נושאים ביקורת נוקבת על התנהלותו של העותר ובא כוחו. כך, בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 29.1.2013 צוין כי "העותר וב"כ מתעלמים מחלקו במשבר", וכן כי "גם את עבודתו של המומחה שמינה ביה"ד להערכת שווי הנכסים עיכב הבעל זמן רב, ונמנע מלהעביר הרבה מסמכים שהתבקש. למעשה עד היום לא קיבל המומחה את כל החומר שביקש, אלא ערך חוו"ד לפי הוראת ביה"ד על פי המסמכים שקיבל בפועל, תוך אזכור מה שלא קיבל... אין לבעל להלין אלא על עצמו. חוות הדעת החלקית הוגשה לפי הוראות ביה"ד... זאת ועוד, לא מצאנו בתגובת הבעל התחייבות להגיש את כל המסמכים שלא הוגשו לרו"ח אנג'ל. אם כן מה יעשה המומחה החדש ללא מסמכים?" (עמ' 2-1 לפסק הדין). החלטת בית הדין הגדול מיום 6.9.2020 גם היא אינה חוסכת את שבטה מהתנהלותו של העותר, בין היתר בציינה כי "חוסר שיתוף הפעולה של [העותר] עם רו"ח אנג'ל, מוצא את ביטויו לאורך כל השנים" (עמ' 2 להחלטה). כן צוין שם, כי ביום 28.7.2015 מונה הרכב מיוחד בבית הדין האזורי על מנת שידון בשנית בטענות הצדדים בקשר לחוות הדעת של המומחה אנג'ל. במסגרת התדיינות זו, הבהיר שוב המומחה אנג'ל כי בהינתן חוסר שיתוף הפעולה של העותר "אי אפשר היה לעשות את החישוב [של הערכת שווי העסק – ע' ג'] ובלית ברירה כיוון שלא היו שיטות אחרות נאלצנו להתייחס לשיטה שהיא לא הכי טובה" (עמ' 4 להחלטה). דומה, שדי בדברים אלה, שאף רמז להם לא ניתן למצוא בעתירה, על מנת להדגיש את העדר ההצדקה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים להסתמך על חוות הדעת של השופט אנג'ל. חרף האזהרות החוזרות ונשנות שקיבל העותר מבתי הדין הרבניים נמנע הוא באופן עקבי ומתמשך מפרישת מלוא התמונה הנדרשת להערכת שווי העסק, ומשכך אכן אין לו להלין אלא על עצמו, אם הערכה זו הניבה תוצאה גבוהה מדי לשיטתו. לא למותר הוא להזכיר כי "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (השוו: ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)). בדומה לכך, אף טרוניית העותר בקשר להתייעצות בית הדין האזורי עם רואה החשבון אינה מגלה כל עילה להתערבותנו. בית הדין הגדול הבהיר בהחלטתו מיום 9.6.2020 כי ההתייעצות עם רואה החשבון נעשתה לאחר שהעותר "ביקש שדייני ביה"ד יתייעצו עם מומחה, ללא צורך בכך שביה"ד יביא אותו או את דבריו או יאפשר את חקירתו או קיום דיונים בעניין" (עמ' 7 להחלטה). אין זאת בלבד שהעותר לא הואיל להתייחס לקביעה זו במסגרת עתירתו, אלא שבהחלטה הנ"ל הודגש כי "התיעצות עם המומחה לימדה אותנו שהערכת השווי של רו"ח אנג'ל מוטה אפילו כלפי מטה" (מה שלא הביא להעלאתה הלכה למעשה). יתר טענותיו של העותר הן טענות ערעוריות מובהקות וככאלו אינן מצדיקות את התערבותנו, בפרט בשים לב לכך שטענותיו נבחנו לפני ולפנים במסגרת ההליכים שהתנהלו בבתי הדין הרבניים. משאלו הם פני הדברים, לא מצאנו כי העתירה דנן נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות בתי הדין הרבניים. לאור האמור, דין העתירה שלפנינו להידחות על הסף. בנסיבות העניין, ולא בלי התלבטות, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בתמוז התשפ"א (‏16.6.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21037930_Y01.docx מח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1