סאדק ג'ית נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק עמ"מ 3793/15 בבית המשפט העליון עמ"ם 3793/15 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: סאדק ג'ית נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא א' פרקש) במ"מ 39244-04-15 מיום 4.5.2015 תאריך הישיבה: י"ז בסיון התשע"ה (4.6.2015) בשם המערער: עו"ד רמי עותמאן בשם המשיבה: עו"ד ענר הלמן; עו"ד רן רוזנברג פסק-דין השופט ע' פוגלמן: לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא א' פרקש) שקיבל את בקשת המשיבה לאשר צו מעצר מינהלי נגד המערער, אשר נחתם על ידי שר הביטחון בגדר סמכותו על פי חוק סמכויות שעת-חרום (מעצרים) התשל"ט-1979 (להלן: החוק), לתקופה של שלושה חודשים נוספים לאחר שפקע צו המעצר הראשון נגדו, קרי: לתקופה שמיום 23.4.2015 ועד ליום 22.7.2015. 1. המערער נעצר לראשונה לתקופה של 5 חודשים בהתאם לצו מעצר מינהלי שנחתם על ידי שר הביטחון מיום 28.11.2014 (להלן: צו המעצר הראשון) עד למועד הוצאת הצו הנוכחי. צו המעצר הראשון אושר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, וערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה על ידי בית משפט זה. הרקע העובדתי והנורמטיבי הרלוונטי לעניין שלפנינו פורט בפסק הדין של השופט צ' זילברטל בעמ"ם 265/15 ג'ית נ' מדינת ישראל (25.1.2015), ואין צריך לחזור. בתמצית ייאמר כי המערער נעצר נוכח היותו מוכר כפעיל טרור עממי. בפסק הדין האמור קבע בית משפט זה – לאחר בחינת החומר החסוי בעניינו של המערער – כי "[...] הנתונים שבידי גורמי הביטחון מצביעים כי מהמערער נשקפת, בדרגה של ודאות קרובה, מסוכנות משמעותית לשלום הציבור ובטחונו" (שם, פסקה 9). כעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.5.2015 לעניין צו המעצר הנוכחי, ביום 26.2.2015 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צבן) את המשך צו המעצר עד ליום 23.4.2015 וזאת במסגרת העיון התקופתי הקבוע בסעיף 5 לחוק. 2. הצו נושא ההליך שלפניי נחתם כאמור על ידי שר הביטחון והוצא מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 2(ב) לחוק, אשר קובע לאמור: צו מעצר (ב) היה לשר הבטחון יסוד סביר להניח, ערב פקיעת תקפו של צו לפי סעיף קטן (א) (להלן – צו המעצר המקורי), שטעמי בטחון המדינה או בטחון הציבור עדיין מחייבים את החזקתו של העציר במעצר, רשאי הוא, בצו בחתימת ידו, להורות מפעם לפעם על הארכת תקפו של צו המעצר המקורי לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים, ודין צו ההארכה לכל דבר כדין צו המעצר המקורי. במסגרת הדיון בבקשה לאישור הצו בבית המשפט המחוזי הוגש לעיונו מידע מודיעיני וניתנו – במעמד צד אחד (כפי שמתווה סעיף 6(ג) לחוק) –ההערכות המתייחסות לסיכון שעדיין נשקף מהמערער ולרמת חומרתו. לאחר עיון בחומר וקבלת הסברים ותשובות לשאלות מצא בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא א' פרקש) כי בנסיבות המקרה אין מנוס מנקיטה בצעד החריג של מעצר מינהלי. בית המשפט עמד על כך שאחיו של המערער, שנעצר אף הוא במעצר מינהלי לפרק זמן של 6 חודשים, שוחרר בחלוף אותה תקופה, אך קבע כי המסוכנות הנשקפת מהמערער בנקודת הזמן הנוכחית – מסוכנות שהיא "בדרגה של וודאות קרובה ומשמעותית ביותר לשלום הציבור ובטחונו" – נבדלת באופן מהותי ומשמעותי מזו הנשקפת מאחיו, וכך גם טיב החשדות בעניינו. נקבע כי פרק הזמן המבוקש להארכת מעצרו של המערער, קרי: תקופה של שלושה חודשים, הוא מידתי; וכי שר הביטחון לא ביקש להאריך את המעצר למלוא פרק הזמן שהתיר לו המחוקק (היינו: ל-6 חודשים). לכך הוסיף בית המשפט כי לא ניתן לנקוט בחלופה שהוצעה על ידי המערער ואף לא לקצר את התקופה המבוקשת. על יסוד קביעות אלה אישר בית המשפט את צו המעצר המנהלי. 3. מכאן הערעור שלפניי. המערער טוען כי הוא אדם נורמטיבי, בן 34, ללא כל עבר פלילי, שמעולם לא נחקר בחשד לביצוע עבירות ביטחוניות. נטען כי אין לאפשר מצב שבגדרו אדם ייעצר במעצר מינהלי מבלי שתקדם לכך חקירה; מבלי שיפורט באוזניו המיוחס לו; ורק על בסיס דו"חות של שירות הביטחון הכללי שמעוניין במעצר כהליך הרתעתי. לדברי בא כוח המערער, אין לשלול את האפשרות שהמידע המודיעיני שנמסר לגורמי הביטחון לא היה מדויק ודברים שיוחסו לעורר הוצאו מהקשרם. בא כוח המערער הוסיף וטען כי אין שוני רלוונטי בינו לבין אחרים שננקטו נגדם צעדים ובסופו של יום שוחררו. בצד טענות אלו הציג בא כוחו של המערער גם השגות כלליות באשר להליך המעצר המינהלי, שהוא "חריג בוטה לעקרון המשפטי של ההליך ההוגן", שכן באמצעותו ניתן לשלול חירותו של אדם לפרק זמן ממושך מבלי שיוכל להתגונן. במסגרת זאת נטען כי יש לנהוג במידתיות ולנקוט באמצעים חלופיים שפגיעתם בחירות המערער פחותה, לרבות בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. 4. בדיון שלפניי ביקשו באי כוח המשיבה להשאיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה, מטעמיה. הם הוסיפו וציינו כי רמת המסוכנות הנשקפת מהעורר הצדיקה את הארכת המעצר הנוכחית, אולם בשים לב לפרק הזמן המצטבר שבו מוחזק המערער במעצר מינהלי הבהירו באי כוח המשיבה כי אין בכוונת גורמי הביטחון לחדש את הצו אלא אם יתקבל מידע חדש או שיהא שינוי נסיבות שיש לו השלכה על הסיכון הנשקף מהמערער. המשיבה הדגישה – בהתייחס לטענות הנוגעות לבחירה באפיק המעצר המינהלי על פני ניהול חקירה פלילית – כי לא ניתן לחקור במישרין את המערער על הסיכון הנשקף ממנו, שכן חקירה מעין זו תביא לחשיפה של מקורות מידע. עוד יצוין כי לאחר הדיון במעמד הצדדים שמעתי, במעמד צד אחד, את הסברי נציגי גורמי הביטחון בהתייחס לחיוניות הארכת המעצר המינהלי, כמו גם בעניין העדר האפשרות לפתוח בהליך פלילי בעניינו של המערער. כמו כן, הוצג לפניי חומר חסוי שלא ניתן לחשוף לעיני המערער. דיון והכרעה 5. בית משפט זה כבר עמד על כך שהמעצר המינהלי הוא אמצעי חריג שיש להפעילו "רק במצבים קיצוניים שבהם הסכנה לביטחון המדינה או הציבור הינה סכנה ממשית הקרובה לוודאות, ומקום שמערכת המשפט, על הסדריה המשפטיים המקובלים, אינה נותנת מענה לדרישת ההתמודדות עם סיכון כאמור" (עמ"ם 8607/04 פחימה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 258, 264 (2004)). המסגרת הנורמטיבית הנדרשת להכרעה בהליכי מעצר מינהלי, כמו גם התייחסות קונקרטית לטיעוניו של המערער, שרובם הועלו במתכונת דומה גם בערעור הקודם, מפורטים – כאמור – בפסק הדין הקודם של בית משפט זה בעניינו של המערער, ולא נחזור על הדברים. בשלב הנוכחי ההתמקדות אינה אפוא בטעמים שבגינם ניתן הצו הראשון ובשאלה אם הם מוצדקים. אלה עברו כבר את משוכת הביקורת השיפוטית. מוקד הדיון בהליך שלפניי עניינו בהשלכה הנודעת לחלוף הזמן על מסוכנות המערער, ועל האיזון הראוי בין מסוכנות זו לבין ההגנה על זכויותיו. 6. חוזקו של חומר הראיות שנדרש כדי להצדיק מעצר מינהלי יכול שישתנה עם חלוף הזמן. כך, חומר הראיות שיצדיק את הוצאת צו המעצר המינהלי ייתכן שלא יהא בו די על מנת להצדיק את ההארכה של אותו מעצר (ראו למשל בג"ץ 5784/03 סלאמה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פ"ד נז(6) 721, 727 (2003)). ככל שהזמן חולף, עשויה עצמת המסוכנות להיחלש. רמת המסוכנות שהספיקה בשעתו לצורך מעצר מינהלי, ייתכן שתפחת עם חלוף הזמן. ככל שהמעצר המינהלי מתמשך, אף גובר משקל זכותו של העצור לממש את חירותו האישית אל מול שיקולי האינטרס הציבורי (ראו והשוו בג"ץ 2233/07 פלוני נ' המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון, פסקאות 8-7 (29.3.2007); בג"ץ 9441/07 פלוני נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה ט' (20.12.2007)). 7. בענייננו, לאחר עיון בחומר החסוי וקבלת הסברים רלוונטיים, ובשים לב לתשתית הנורמטיבית האמורה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. גם בנקודת הזמן הנוכחית נשקפת מהמערער מסוכנות משמעותית לשלום הציבור וביטחונו, וזאת ברמה של ודאות קרובה. בצד האמור, סבורני כי הודעת המשיבה, שלפיה אין היא מתכוונת להאריך את הצו לתקופה נוספת (בנתון לסייג שעליו עמדה), מתחייבת מהאיזון בין זכותו של הפרט לחירות לבין אינטרס הציבור הנסמך על הנתונים הידועים לעת הזו. יחד עם זאת, ובנתון לאיזון האמור, ביקשתי את התייחסות המשיבה לאפשרות לערוך קיצור מסוים של תקופת המעצר דנן, באופן שייתן מענה לבקשת המערער להשתחרר עובר ל"עיד אל פיטר", החג המציין את סיומו של חודש הרמדאן. המשיבה – לאחר בחינה – הסכימה להצעתי זו. אני מורה אפוא כי צו המעצר הנוכחי יסתיים ביום 16.7.2015. 8. קודם לחתימת הדברים אציין כי בדיון שהתקיים לפניי טען בא כוח המערער כי המערער מוחזק במעצר לצד "אסירים שפוטים" שהורשעו בפלילים. זאת, לכאורה, בניגוד לסעיף 14(א) סייפה לחוק. בתום הדיון הוריתי למשיבה להגיש תגובה בנושא אחרון זה. בתגובתה מיום 9.6.2015 עדכנה המשיבה כי מהבדיקה שערכה התברר שהמערער אכן הוחזק בתא לצד אסירים שפוטים בעבירות של השלכת בקבוקי תבערה ויידוי אבנים; כי כבר ביום הבדיקה, 7.6.2015, הועבר המערער מתאו לתא אחר, שבו מוחזקים עצירים מינהליים בלבד; וכי התא האמור אינו מצוי באגף שבו מוחזקים עצירים מינהליים בלבד, שכן הדבר מחייב היערכות מורכבת יותר שדרוש זמן נוסף להשלמתה. בצד דברים אלה ציינה המשיבה כי נוכח הבדיקה בעניינו של המערער שהעלתה כי מסתמן שהמקרה שלפנינו אינו בבחינת מקרה בודד הורה נציב בתי הסוהר על עריכת בחינה מקיפה בנושא מתקני הכליאה שבהם מוחזקים עצירים מינהליים. משהמערער הועבר לתא שבו מוחזקים עצירים מינהליים בלבד, לא מצאתי שהפגם שנפל בתנאי החזקתו – מבלי להקל בו ראש – יש בו כדי לשנות מהתוצאה הקונקרטית בעניינו כמבואר לעיל. בצד האמור, ובשים לב לדברים האחרונים מפי המשיבה, אבקש כי הפרקליטות תגיש לי הודעת עדכון שתתייחס לתוצאות הבדיקה המקיפה שעליה הורה נציב בתי הסוהר (כאמור בסעיף 5 לתגובה) ולהפקת הלקחים הדרושה וזאת בסמוך לאחר סיומה ולא יאוחר מיום 26.7.2015. לבסוף אציין כי כמתחייב מהוראת סעיף 9 לחוק, הדיון בערעור נשמע בדלתיים סגורות; ואולם נוכח הסכמת הצדדים, ניתן לפרסם פסק דין זה, לרבות שמו של המערער. ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשע"ה (‏10.6.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15037930_M03.doc שג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il