עובד רופל נ. המשרד לבטחון פנים /האגף לרישוי כלי יריה/ מרחב ח

פסק-דין בתיק עע"מ 3792/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 3792/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: עובד רופל נ ג ד המשיבים: 1. המשרד לבטחון פנים /האגף לרישוי כלי יריה/ מרחב חיפה 2. משטרת ישראל 3. מר יעקב עמית, מנהל האגף לרישוי כלי יריה במשרד לבט 4. נצ''מ ישראל זינגר, רמ''ח אבטחה במשטרת ישראל /מטא' ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגן הנשיא א' יעקב) בעת"מ 44359-02-12 מיום 28.4.14 תאריך הישיבה: י"ד באדר תשע"ה (5.3.15) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה פסק-דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (סגן הנשיא א' יעקב) בעת"מ 44359-02-12 מיום 28.4.14, במסגרתו נדחתה עתירת המערער כנגד החלטת ועדת ערר מיום 5.1.12, לדחות ערר שהגיש המערער על החלטת פקיד הרישוי מיום 4.7.10 לבטל את רישיון החזקת כלי היריה שברשותו. בערעור זה גורס המערער, כי ההחלטה לבטל את רשיון החזקת כלי היריה שברשותו אינה סבירה, וכי על בית המשפט להורות על השבת רשיונו, או לחלופין להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי או לועדת הערר. רקע והליכים קודמים ב. המערער היה בעל רשיון כלי יריה במשך 33 שנים במסגרת תבחין "משמר". לאחר שהיה מעורב באירוע שבו הוגשה כנגדו תלונת תקיפה בספטמבר 2009, ולאחר שנשלחו מטעם שכניו למשטרת חיפה מספר מכתבים המתריעים על סכסוך שכנים המלווה באיומים ותקיפות מצדו, המליץ סגן מפקד מרחב חוף של משטרת ישראל לרשות המוסמכת באגף רישוי כלי יריה, לבטל את רשיון של המערער. ביום 28.12.09 הודיע האגף לרישוי כלי יריה במשרד לבטחון פנים למערער, על התליית רשיונו לכלי היריה, וזאת על פי המלצת המשטרה, וכן כי עליו להפקיד באופן מידי את כלי היריה שברשותו בתחנת המשטרה. ביום 11.1.10 שוחח קצין הרישוי במשטרה עם המערער בעניין ההחלטה שהתקבלה בענייננו, ובאשר להוראה בדבר הפקדת הנשק. ביום 13.1.10, ולאחר שטרם הפקיד המערער את נשקו בתחנת המשטרה, נשלח מכתב מטעם האגף לרישוי למשטרת ישראל, עם העתק למערער, ובו עדכון לפיו המערער מחזיק בכלי יריה בניגוד לחוק. ביום 19.1.10 הפקיד המערער את נשקו במשטרה. ג. ביני לביני, ביום 7.1.10 הודיעה המשטרה למערער על סגירת התיק שנפתח נגדו בספטמבר 2009, משלא נמצאו די ראיות להעמדה לדין. ביום 16.2.10 הגיש המערער השגה על ההחלטה להתלות את רשיונו. בעקבות ההשגה ערכה המשטרה בדיקה נוספת, ולאחריה מסרה לאגף הרישוי את המלצתה, שלא לאפשר למערער לשאת רשיון לכלי יריה. ביום 4.7.10 הודיע האגף לרישוי למערער, כי הוחלט לבטל את רישיונו. ביום 16.9.10 הגיש המערער ערר על ההחלטה. עקב כך ערכה המשטרה בדיקה נוספת, וביום 3.11.10 מסרה את המלצתה, להותיר על כנה את ההחלטה לבטל את רשיונו של המערער. ביום 12.9.11 התקיים דיון בועדת הערר, בהשתתפות נציג המשטרה והמערער. ביום 5.1.12 החליטה הועדה לדחות את הערר, במכתב מאת ראש ענף באגף לרישוי כלי יריה במרחב חיפה, בהתבסס הן על תיק התקיפה משנת 2009, הן על שבעה תיקים נוספים שנפתחו ונסגרו כלפי המערער בעבירות תקיפה סתם, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנהגות פרועה במקום ציבורי, היזק לרכוש במזיד, איומים ותקיפת עובד ציבור. ד. ביום 23.2.12 הגיש המערער עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. לאחר מכן, ובטרם נדונה העתירה, נבחן עניינו של המערער מחדש במשטרת ישראל. על פי תגובת המדינה נלמד, כי במכתב פנימי מיום 15.3.12 החליטה המשטרה לשוב ולהתנגד למתן רישיון לכלי יריה, אולם ציינה, כי אם לא יירשמו כנגד העותר רישומים משטרתיים חדשים בתום 3 שנים מיום התקיפה משנת 2009, לא תתנגד המשטרה למתן רישיון לעותר. אולם, לאחר פניית נציגת המשרד לביטחון פנים ביום 16.12.12, ערכה המשטרה בדיקה נוספת, ובה התברר שכנגד המבקש נפתח תיק נוסף ביום 5.12.12 בעבירת תקיפה במסגרת תלונה שהגישה אחותו. עוד צויין, כי ביום 4.12.12 הגיש המערער תלונה כנגד אחותו, וביום 9.5.13 תלונה נוספת. לפיכך, ביום 9.1.13 נמסרה עמדתה העדכנית של המשטרה לפיה ההתנגדות למתן רישיון לכלי יריה עומדת בעינה. ביום 18.7.13 נסגר התיק שנפתח בגין תלונת אחותו של המערער. ה. ביום 28.4.14 התקיים בבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז הדיון בעתירה שהגיש המערער. זאת, לאחר הליכים משפטיים שונים, וביניהם בקשה לסילוק על הסף שהגישה המדינה, שאינם מענייננו, אשר הביאו לדחייה של שנתיים בדיון לגופו של עניין. בפני בית המשפט טען המערער, בין היתר, כי ועדת הערר פגעה בזכותו להליך תקין, ולא איפשרה לו לממש את זכות הטיעון שלו; זאת משטען בפניה רק בעניין תיק התקיפה משנת 2009, ולא בעניין התיקים הנוספים, שכן לא ידע כי ההחלטה לבטל את רשיונו נשענת גם עליהם. בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים נדחתה עתירתו של המערער. בית המשפט ציין, כי המערער אינו מכחיש שנכח בדיוני ועדת הערר וטען את טענותיו. בנוסף, עיון בהשגתו של המערער על ההחלטה להתלות את רשיונו, מלמד, כי כבר בשלב זה התייחס המערער אף לתיקים הנוספים שנפתחו ונסגרו בענייננו, ולא אך לתיק משנת 2009. נוכח זאת, קבע בית המשפט, כי לא היה פגם בזכות הטיעון של המערער, ומשכך אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר. בנוסף, ציין בית המשפט, כי הואיל ועסקינן בהליך מנהלי, המוכרע באמצעות ראיות מנהליות, אשר רף ההוכחה שלהן נמוך בהרבה מן הנדרש בפלילים, די במצבור התיקים שנפתחו ונסגרו בעניינו של המערער כדי לבסס את ההחלטה לביטול הרישיון, ואין בעובדה שלא הוגשו כתבי אישום כדי לבטל את משקלן של הראיות המינהליות. מכאן הערעור. הערעור ו. המערער גורס, כי ההחלטה לבטל את רשיונו אינה סבירה. ראשית, באשר לאירוע התקיפה משנת 2009 טוען המערער, כי היה זה הוא שהותקף על-ידי שלושה צעירים ערבים, אשר עשו בו "לינץ'", וזאת רק כיון שביקש מהם להפסיק עבודות שיפוץ מול בית הכנסת בו התפלל ביום הכיפורים. עוד הוסיף בעניין זה, כי השוטרים אשר נקראו למקום על-ידי עוברי אורח חקרו דווקא אותו בגין תקיפה, ופתחו נגדו תיק, וזאת שכיון שהיו חברים של הפורעים שתקפוהו. בנוסף טוען המערער, כי הסיבה היחידה בגינה המליצה המשטרה על ביטול רשיון הנשק שלו, היא הרצון לנקום בו על התלונה שהגיש למחלקה לחקירת שוטרים כנגד אותם שוטרים שחקרוהו בעקבות אירוע התקיפה ביום הכיפורים. שנית טוען המערער, כי התיקים הנוספים המיוחסים לו, כולם תיקים "תפורים", אשר לא הוזכרו בהחלטות הראשונות בדבר ביטול הרישיון, ולא נמסר כל פרט לגביהם. לדידו של המערער, העובדה שתיקים אלה הופיעו רק בהחלטת ועדת הערר ולא לפני כן, פגעה ביכולתו לממש באופן מלא את זכות הטיעון שלו, וכי היה על הועדה לנמק את החלטתה באופן הנדרש לגופו של עניין בכל תיק שעליו היא התבססה. תגובת המדינה ז. בתגובת המדינה נטען, כי נוכח העובדה שכנגד המערער נפתחו ונסגרו מספר תיקים בגין עבירות פליליות, אין לאפשר לו לשאת רשיון לכלי יריה. לדידה של המדינה, כל החלטה אחרת טומנת בחובה סיכון ניכר לציבור, שמא ייעשה שימוש בלתי חוקי בכלי היריה. עוד הוסיפה המדינה, כי עצם העובדה שהתיקים הפליליים שנפתחו בעניינו של המערער נסגרו ללא הגשת כתבי אישום, אינה כובלת את שיקול דעת הרשות המנהלית מהתחשבות בהם; רשות מנהלית מבססת החלטותיה על פי כלל הראייה המנהלית, לפיו ניתן להסתמך על ראיה שאדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה. לדידה של המדינה, אותם תיקים, חרף העובדה שנסגרו, מהוים ראיות מנהליות מעין אלה. לבסוף גורסת המדינה, כי הואיל ולאזרח אין זכות מוקנית לשאת נשק, והואיל ותפקיד המשטרה והמשרד לבטחון פנים לשמור על שלום הציבור, אין מקום לקבוע רף ראייתי גבוה יתר על המידה כתנאי לאי מתן רישיון. נוכח כל זאת, גורסת המדינה, כי ההחלטה לבטל את רשיונו של המערער היא החלטה סבירה, מאוזנת וראויה, ושאינה מקימה עילה להתערבותו של בית המשפט. הדיון ח. בדיון לפנינו חזר המערער וציין, כי התיקים השונים עליהם נסמכה ועדת הערר בהחלטתה, הם תיקים סגורים, חלקם משנות ה-90, אשר "נתפרו" הן על ידי המשטרה הן על ידי הפרקליטות, והונעו ונעים משיקולים זרים. כן טען, כי חלק מן התיקים הללו בוערו זה מכבר, ולכן לא ברור כיצד ניתן היה להתבסס עליהם בעת קבלת החלטה. בנוסף, חזר המערער על תיאור אירוע התקיפה משנת 2009, בו לדידו היה זה הוא שהותקף, ומצא את עצמו נחקר אך בשל העובדה שהשוטרים היו חבריהם של התוקפים. כן הוסיף, כי הסכסוך שהתרחש בינו לבין אחותו לא רק שהסתיים בסגירת התיק נגדו, אלא גם בהוצאת צו הרחקה כנגד אחותו; עובדה זו מלמדת, לשיטתו של המערער, כי אין זה ראוי שאף לתיק זה יינתן משקל בהחלטה שלא לאפשר לו להחזיק ברישיון. ט. בא כוח המדינה טען בדיון, כי בענייננו של המערער ישנה הצטברות משמעותית של שבעה תיקים, והאחרון נסגר אך בשנת 2013, וזו מצדיקה את החלטת רשויות המנהל לקבל את המלצת הגורם במשטרה האמון על הערכת מסוכנות, ולבטל את רשיון כלי היריה של המערער. כן הוסיף בא כוח המדינה, כי נמסר למערער ככל שבחלוף הזמן לא יהא מעורב באירועים נוספים, תסיר המשטרה את התנגדותה. הכרעה י. נפתח ונאמר, כי אין דופי בגישה זהירה ביותר ומחמירה מטעם הרשויות בעניין מתן רשיון לכלי יריה. בישראל, להבדיל מארה"ב, אין זכות חוקתית לשאת כלי נשק, ושיקול דעתן של הרשויות רחב, לפי סעיף 5(א) לחוק כלי היריה, תש"ט-1949, וכל המקפיד והנזהר הרי זה משובח. דעת לנבון נקל, כי אילו ניתן רשיון נשק בידי מי שאינו ראוי לכך, ולאחר מכן היה נעשה שימוש שלא כדין בנשק, איזו צעקה גדולה ומרה תבוא, וכבר כתב השופט (כתארו אז) ברק בבג"ץ 423/84 עזאם נ' שר הפנים, פ"ד לט(1) 337, 339 (1985) "אכן אין לו לאזרח זכות להחזיק ולשאת כלי יריה, וסבירה היא המדיניות המבקשת לצמצם את מספר כלי הנשק שבידי הציבור". ראו גם לאחרונה עע"ם 389/13 קרינסקי נ' המשרד לבטחון פנים (1.10.14), שם נסקר הנושא בהרחבה, לרבות מדיניות הצמצום בנושא כלי נשק, וצוין כי "שיטת משפטנו איננה מכירה בזכותו של אדם להחזיק ברשותו כלי יריה והמדיניות העקרונית של המשיב בסוגיה זו היא מדיניות מצמצמת, היינו מדיניות השואפת להפחית את כמות כלי הנשק המוחזקים בידי אזרחי המדינה" (פסקה 16, מפי השופט שהם). דברים אלה מתישבים עם השכל הישר, ביחוד במציאות בה כלי יריה – והדברים אינם נאמרים כלפי המערער – נמצאים לא אחת בידיים לא נכונות. זו איפוא המסגרת הנורמטיבית בה אנו מצויים. יתר על כן, עסקינן בראיות מנהליות, שאינן צריכות להגיע לרמת "מעבר לספק סביר" (ראו גם עע"מ 5878/11 קלנטריה נ' פקיד הרישוי לכלי יריה (2013)). הסמכות נתונה, והדברים נבחנים איפוא בגדרי סבירות. האם רשות זהירה סבירה צריך שתתעלם מן הראיות המינהליות מהסוג שלפנינו כאן? אכן, ערים אנו גם להבדל בין מתן רישיון לבין שלילתו, שהיא צעד הטעון יתר הקפדה. ואולם, האם יש מקום להתערבות כאשר נוקטת הרשות זהירות במקום שלנגד עיניה תלונות שונות כלפי הנוגע בדבר? התערבות שיפוטית בכגון דא מטבעה תהא במשורה. יא. התמונה שעמדה לנגד עיני ועדת הערר בנידון דידן, ושאותה בחן בית המשפט קמא, משקפת הצטברות של נושאים שלגביהם התעוררו סימני שאלה, והגם שהתיקים שנפתחו נסגרו, עדיין אין לבוא בטרוניה כשננקט מבט כולל כלפי אותה הצטברות. מבלי לפגוע במערער, אין בהחלטה איפוא חוסר סבירות, בודאי לא קיצוני, המצדיק התערבות. המערער אמנם טען לשיקולים זרים של חלק מן הרשויות, אך לא נמצאה לנו עילה לזהות שיקולים כאלה. יב. נעיר מעבר לעצם ההחלטה, כי שאלנו בדיון מה הרכב ועדת הערר, ולא נענינו כדבעי, וככל שאין סיבה מיוחדת שאינה מוכרת לנו (הדברים לא לובנו בפנינו) ראוי יתר שקיפות, גם כלפי בית המשפט, שלפניו רק מכתב מגורם מנהלי מטעם הועדה. יג. איננו מביעים דעה בשאלה איזו החלטה תתקבל אם ישוב המערער ויפנה כחלוף תקופה נוספת, כמות שהעיר בא כוח המדינה. יד. איננו נעתרים איפוא לערעור. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בניסן התשע"ה (‏23.3.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14037920_T15.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il