סינרג'י כבלים בע"מ נ. עו"ד ארז חבר

פסק-דין בתיק ע"א 3791/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3791/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג המערערת: סינרג'י כבלים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד ארז חבר 2. הכונס הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 15.04.2015 בתיק פר"ק 024850-04-14 שניתן על-ידי כבוד השופטת ש' דברת תאריך הישיבה: כ"ה באדר ב התשע"ו (4.4.16) בשם המערערת: עו"ד עופר שפירא; עו"ד דוד הדר בשם המשיב 1: עו"ד ארז חבר; עו"ד רעות אברהם בשם המשיב 2: עו"ד טובה פריש פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ש' דברת) מיום 15.4.2015 בה חויבה המערערת (להלן: החברה) בתשלום שכר טרחתו של המשיב 1 (להלן: המשיב) כבעל תפקיד בהליך לגיבוש הסדר חוב עם מחזיקי אגרות החוב של החברה (להלן: מחזיקי האג"ח). רקע עובדתי והחלטתו של בית המשפט המחוזי 1. המערערת היא חברה ציבורית העוסקת בייצור ושיווק כבלי כוח (חשמל) בארץ ובעולם (באמצעות חברות בנות). בשנת 2007 גייסה החברה מהציבור סך של כ-170 מליון ש"ח באמצעות הנפקת אגרות חוב, אך על רקע קשיים כלכליים גיבשה בשנת 2010 הסדר חוב עם מחזיקי האג"ח (להלן: ההסדר הראשון). החברה עמדה בהסדר הראשון עד שנת 2014, אך משנקלעה לקשיים תזרימיים לא עמדה בתשלומים למחזיקי האג"ח מסדרה א' ומסדרה ב' שהיו קבועים לימים 1.6.2014, 1.9.2014 ו-1.12.2014 בסך מצטבר של כ-21 מיליון ש"ח, וזאת ללא אישור ממחזיקי האג"ח לדחיית התשלומים ותוך חריגה ממרבית אמות המידה שנקבעו לה בהסכמי האשראי עם הבנקים המממנים אותה, שלא היו נכונים להגדיל לה את מסגרות האשראי. על רקע מצוקה תזרימית זו וחוב בסך של כ-86 מליון ש"ח למחזיקי האג"ח, מונתה בחודש מרץ 2014 נציגות למחזיקי האג"ח מסדרות א' ו-ב' אשר החלה לנהל משא ומתן עם החברה במטרה לגבש הסדר חוב נוסף. המשא ומתן עם מחזיקי האג"ח הגיע למבוי סתום ומשכך פנתה החברה ביום 25.12.2014 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בבקשה דחופה "למינוי בעל תפקיד לשם ניסיון לגבש הסדר מול מחזיקי האג"ח" ולחלופין למתן צו הקפאת הליכים לפי סעיף 350ב לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). בבקשה עתרה החברה למנות את המשיב לתקופה של שבעה ימים על מנת שיסייע בניהול המשא ומתן עם מחזיקי האג"ח בחסות בית המשפט. החברה הוסיפה וביקשה, כאמור, כי אם לא תגיע להסכמות עם מחזיקי האג"ח יינתן בעניינה צו להקפאת הליכים לפי סעיף 350ב לחוק החברות וימונה לה נאמן. 2. בית המשפט נעתר לבקשה כלשונה וביום 31.12.2014 מינה בהסכמת הצדדים את המשיב כ"בעל תפקיד לתקופה של שבעה ימים כדי לנהל ולגבש את המו"מ להסדר חוב בין מחזיקי האג"ח של החברה לבין החברה וקבוצת המשקיעים" וכן הורה למשיב להפקיד התחייבות עצמית בסך של 750,000 ש"ח. כשבוע ימים לאחר מכן, ביום 7.1.2015, הודיע המשיב כי הצדדים הגיעו להסדר המייתר את הצורך במתן צו הקפאת הליכים לחברה, וביקש מבית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסדר זה. במסגרת הסדר החוב האמור הגיעו הצדדים, בין היתר, להסכמה לפיה 100% ממניות החברה יוקצו לקרן ההשקעות פורטיסימו ולבעל השליטה בחברה (להלן: בעלי המניות החדשים), אשר התחייבו מצדם להזרים לחברה בתוך ארבעה ימי עבודה ממועד אישור ההסדר 15 מליון ש"ח כנגד קבלת מניותיה. עוד הוסכם כי החברה תנפיק סדרת אג"ח חדשה (אג"ח ג') למחזיקי האג"ח מסדרה א' ומסדרה ב' פארי פאסו ביניהם חלף הסדרות הקיימות שתימחקנה ממסחר. על פי הסדר החוב שגובש הועמד חובה של החברה למחזיקי האג"ח על סך כ-25.5 מליון ש"ח וכן הוסכם כי החברה תישא בשכר טרחת בעל התפקיד כפי שייקבע על ידי בית המשפט בהתאם לבקשה שתוגש על ידיו (סעיף 1.6 להסדר מיום 7.1.2015, נספח ו' מש/1). מומחה שמינה בית המשפט לבחינת הסדר החוב סבר כי אין מניעה לאשרו, אך ההסדר לא יצא אל הפועל בשל חילוקי דעות בין הצדדים. לאחר מגעים נוספים הגיש המשיב ביום 22.1.2015 לבית המשפט המחוזי טיוטת הסדר מתוקן אליו נוסף סעיף הקובע, בין היתר, כי מחזיקי האג"ח יעניקו לחברה, בעלי מניותיה ונושאי המשרה בה פטור מתביעות תמורת 3 מליון ש"ח נוספים. בהצבעה שערכו מחזיקי האג"ח אושר ההסדר ברוב רגיל ולא ברוב מיוחד של 75% כפי שמחייב סעיף 350ט לחוק החברות ועל-כן נדרש אישורו של בית המשפט להסדר לפי סעיף 350יג לחוק. אישור זה ניתן ביום 25.1.2015 ולאחר שלושה ימים הודיע המשיב על השלמת ההסדר המתוקן. 3. כחודש לאחר מכן, ביום 25.2.2015, הגיש המשיב דו"ח סופי ועמו בקשה לפסוק לו שכר טרחה. המשיב הציע שתי דרכים חלופיות לחישוב שכרו, האחת בהתאם לתקנה 8א לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים מפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: תקנות השכר או התקנות) בסך 940,000 ש"ח בתוספת מע"מ (הצעה שנזנחה על ידו מאוחר יותר) או חישוב שכר הטרחה לפי תקנה 8(א) לתקנות השכר. המשיב טען כי בהתאם להצעת ההסדר המתוקן יוזרמו לחברה וישולמו למחזיקי האג"ח בסך הכל 43.5 מליון ש"ח (15 מליון ש"ח ישירות לחברה ו-28.5 מליון ש"ח למחזיקי האג"ח) ועל כן, בהתאם למנגנון הקבוע בתקנה 8(א) לתקנות השכר, זכאי המשיב לטענתו לשכר טרחה בסך של 639,768 ש"ח, בתוספת מע"מ. בנוסף לכך, עתר המשיב לקבלת תוספת בגין מאמץ מיוחד בסך 50% משכר הטרחה שייפסק, לפי תקנה 13 לתקנות. החברה מצדה התנגדה לבקשה וטענה, בתמצית, כי אין לחשב את שכרו של המשיב לפי תקנות השכר ולחלופין כי יש לחשבו על בסיס הזרמת ההון מצד בעלי המניות החדשים בסך 15 מליון ש"ח בלבד. עוד טענה החברה כי אין לפסוק למשיב שכר טרחה בגין מאמץ מיוחד. באותו שלב ויתר המשיב, כפי שכבר צוין לעיל, על שכר טרחה לפי תקנה 8א לתקנות השכר וכן הפחית את בקשתו לפסיקת שכר בגין מאמץ מיוחד ל-25% משכר הטרחה שייפסק לו. הכונס הרשמי תמך בעמדת המשיב, למעט בסוגיית המאמץ המיוחד אותה הותיר לשיקול דעת בית המשפט. 4. בהחלטתו מיום 15.4.2015 קבע בית המשפט המחוזי כי כל הצדדים הסכימו, למעשה, שיש לשום את שכרו של המשיב לפי תקנה 8 לתקנות השכר ועוד קבע כי המחלוקת ביניהם מתמצה בסוגיית בסיס החישוב. בית המשפט קבע כי הדין בעניין זה הוא עם המשיב והכונס הרשמי, וכי אין לצפות מהמשיב להמתין כעשר שנים עד לפירעון החוב למחזיקי האג"ח. בית המשפט המחוזי נעתר, אפוא, לבקשה ופסק למשיב שכר טרחה בסך 639,768 ש"ח בתוספת מע"מ והוא הוסיף וקבע כי המשיב אכן השקיע מאמץ מיוחד ועשה לילות כימים במטרה להבריא את החברה ועל כן הוא זכאי לתוספת בסך 15% משכר הטרחה בתוספת מע"מ בגין מאמץ זה וכן תשלום הוצאות בסך 2,140 ש"ח, כמבוקש. בסך הכל נפסק, אפוא, למשיב שכר טרחה בסך 735,710 ש"ח, בתוספת מע"מ. טענות הצדדים 5. בערעור שלפנינו טוענת החברה כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי היא לא הסכימה לכך שיש להחיל במקרה דנן את תקנות השכר, שכן המשיב לא שימש בעל תפקיד כהגדרתו בתקנות, ותפקידו היה "מעין גישורי", נמשך כשבעה ימים בלבד והתמצה בסיוע לצדדים לסיים משא ומתן שהחל קודם לכן. החברה מבקשת להקיש בהקשר זה מתקנה 10 לתקנות, הקובעת סייגים לפסיקת שכר טרחה מקום שבו בעל התפקיד מונה לצורך מוגבל בלבד, כפי שהיה בענייננו. לטענת החברה יש לקבוע את שכרו של המשיב לפי שעות העבודה בפועל ולחלופין וככל שתאומץ קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש לפסוק למשיב שכר לפי תקנות השכר, טוענת החברה כי בסיס החישוב לשכר הטרחה על פי תקנה 8(א) הוא הסכום שהוזרם במזומן לחברה תמורת מניותיה (15 מליון ש"ח), מבלי לכלול בו את הסכום שישולם למחזיקי האג"ח בעתיד, שאינו יכול להיחשב כ"תקבול מימוש" על פי האמור בתקנה ולכן יש להעמיד את שכר טרחתו של המשיב על סך 354,767 ש"ח. עוד נטען כי 15 מליון השקלים אותם התחייבו בעלי המניות החדשים להזרים לחברה נועדו לשרת את החוב למחזיקי האג"ח ועל כן, בפסיקת שכר לפי חובם של מחזיקי האג"ח בתוספת הזרמת ההון, פסק בית המשפט למשיב כפל שכר טרחה. לחלופי חלופין מבקשת החברה להפחית את שכר הטרחה שנפסק למשיב בהתאם לסמכותו של בית משפט זה לפי תקנה 13 לתקנות השכר, כך שלא יעלה על סך של 354,767 ש"ח וכמו כן היא מבקשת לבטל את תוספת המאמץ המיוחד שנפסקה למשיב שכן לגישתה הוא לא ביצע פעולות ייחודיות או יוצאות דופן במורכבותן על מנת להגיע להסדר. 6. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוען כי "דרך המלך" לפסיקת שכר טרחה לבעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון היא לפי תקנות השכר, בוודאי מקום בו מונה בעל התפקיד לבקשת החברה במטרה למנוע את קריסתה הכלכלית. המשיב טוען כי בחינת פועלו בהליך מלמדת שהוא שימש כבעל תפקיד הממונה במסגרת הליכי חדלות פירעון וכי אין לקבל את טענות החברה בהקשר זה ולו מן הטעם שהיא מבקשת לזקוף לחובתו את העובדה שכתוצאה מפועלו שצלח לא נדרש בית המשפט ליתן בסופו של יום צו להקפאת הליכים נגדה. המשיב סבור כי הדרך הראויה לפסיקת שכר טרחה במקרה דנן היא לפי סעיף 8א לתקנות השכר (שכר חלוקה) והוא מציין כי היה נכון להסתפק בשכר טרחה על הצד הנמוך לפי תקנה 8(א) לתקנות השכר (שכר מימוש), על מנת להימנע ממחלוקות. עוד טוען המשיב כי צדק בית המשפט המחוזי בהכלילו בבסיס לחישוב שכר הטרחה גם את הסכום שיקבלו מחזיקי האג"ח, שכן הקטנת החוב כמוה כהזרמת כספים לחברה. אשר לפסיקת שכר טרחה נוסף בגין מאמץ מיוחד, טוען המשיב כי השקיע מאמצים מרובים להשגת הסדר החוב ובדין פסק לו בית המשפט המחוזי תוספת בגין כך. 7. הכונס הרשמי תומך בעמדת המשיב ולגישתו דין הערעור להידחות שכן אין מדובר באחד המקרים החריגים בהם על ערכאת הערעור להתערב בשיעור שכר הטרחה שנפסק לבעל תפקיד בהליך חדלות פירעון. עוד טוען הכונס הרשמי כי המשיב השקיע מאמץ מיוחד בהשגת ההסדר, וכי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בהקשר זה. דיון והכרעה 8. תקנה 6 לתקנות השכר קובעת כי בית המשפט יקבע את שכרו של מי שנתמנה לתפקיד, על פי בקשתו. "בעל תפקיד" הזכאי לפסיקת שכרו על פי התקנות מוגדר בהן כ"כונס נכסים, מפרק זמני, מפרק, שמונו לפי הפקודה או לפי חוק החברות" או "מנהל מיוחד" – מי שמונה לפי סעיף 318 לפקודת החברות או מי שמונה בידי בית המשפט בהליך לפי סעיף 350 לחוק החברות כנאמן לביצוע הסדר נושים (תקנה 1 לתקנות). במקרה דנן לא ניתן על ידי בית המשפט המחוזי צו להקפאת הליכים לחברה לפי סעיף 350ב לחוק החברות, ועל כן טוענת החברה כי אין לראות במשיב כ"בעל תפקיד" הזכאי לשכר על פי התקנות, אלא לכל היותר כמגשר הזכאי לשכר ראוי על פי שעות עבודתו בפועל. טענה זו דינה להידחות. בית המשפט המחוזי לא קבע מתוקף איזו סמכות שבדין הוא ממנה את המשיב, אך כפי שציין המשיב בצדק, המציאות מלמדת כי ייתכנו מקרים והמקרה שבפנינו יוכיח, בהם ממנה בית המשפט בעלי תפקיד בהליכים בהם נתון התאגיד ב"אזור חדלות הפירעון" (zone of insolvency), ועוד בטרם ניתן צו להקפאת הליכים או לפירוק החברה (השוו, למשל: פר"ק (ת"א) 36681-04-13 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אי די בי חברה לפתוח בע"מ (30.4.2013) בו החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט א' אורנשטיין) למנות בעל תפקיד שהוגדר כ"משקיף" לחברה, תוך שהוא נסמך לצורך כך על הסמכות הרחבה הנתונה לו לפי תקנה 14(א)(1) לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), תשס"ב-2002 (להלן: תקנות ההסדר); כן השוו פר"ק (י-ם) 26836-07-14‏‏ הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' חברת דואר ישראל בע"מ (4.9.2014), שם הסכימה המדינה למינוי משקיף לחברת דואר ישראל וכן פר"ק (ת"א) 50735-10-15 רזניק פז נבו ר.פ.ן נאמנויות 2007 בע"מ נ' בי.ג'י.איי השקעות (1961) בע"מ (1.1.2016)). החברה לא הלינה על מקור סמכותו של בית המשפט המחוזי למנות בעל תפקיד במקרה שלפנינו, ומן הראיות שהוצגו עולה כי בניגוד לעמדתה בערעור, "בזמן אמת" ראתה החברה בהליך שהתנהל בעניינה הליך חדלות פירעון לכל דבר ועניין ובמשיב שמונה לבקשתה, כבעל תפקיד בהליך זה. 9. קודם מינויו של המשיב ניסתה החברה, כאמור, במשך למעלה משנה להגיע להסדר חוב עם מחזיקי האג"ח לאחר שלא פרעה את חובה כלפיהם (לאפשרות להגעה להסדרי חוב ללא מעורבות של בתי המשפט ראו: דוד האן דיני חדלות פירעון 323-322 (2009)), ומשכשלו ניסיונותיה להגיע להסדר פנתה ביוזמתה לבית המשפט המחוזי בבקשה דחופה "למינוי בעל תפקיד לשם ניסיון לגבש הסדר מול מחזיקי אג"ח ולחלופין למתן צו הקפאת הליכים לפי סעיף 350ב לחוק החברות" (ההדגשה לא במקור, מוצג ב' מש/1). בבקשה זו אף עתרה החברה "להורות על מינויו של עו"ד ארז חבר [המשיב] ... כבעל תפקיד לתקופה קצובה של 7 ימים, לשם ניסיון להשלים באמצעותו ובחסות בית המשפט הנכבד, את המו"מ לגיבוש הסדר חוב בין מחזיקי האג"ח של החברה, לבין החברה ולבין קבוצת המשקיעים" [ההדגשה לא במקור – א.ח.]. בדיון שנערך בבקשה ביום 31.12.2015 טען בא כוח החברה כי "החברה בחדלות פירעון" ובאי כוח הצדדים הוסיפו כי הם מסכימים שהמשיב ימונה "כבעל תפקיד לתקופה של שבעה ימים כדי לנהל ולגבש את המו"מ להסדר חוב בין מחזיקי האג"ח של החברה לבין החברה וקבוצת המשקיעים ...". עוד הוסכם כי החברה תהיה רשאית לקבל הלוואה בסך של מליון ש"ח למימון פעילותה "וזאת במעמד הוצאת הבראה ו/או הוצאות פירוק" (נספח ג' מש/1). בית המשפט אכן מינה את המשיב כ"בעל תפקיד" ואף הורה לו לחתום על התחייבות עצמית בסך של 750,000 ש"ח, ובמעמד אותו הדיון, הסכימו הצדדים כי ייקבע דיון בבקשה להקפאת הליכים בתוך שבעה ימים ככל שהצדדים לא יגיעו להסדר. נוכח הודאתה המפורשת של החברה בעת שהמשיב מונה לתפקידו כי היא נתונה בחדלות פירעון ונוכח עתירתה שלה למנותו כבעל תפקיד לשם השגת הסדר נושים אין לשמוע מפיה עתה כי המשיב מונה כ"מגשר" בלבד וטענה זו מוטב היה לה אלמלא נטענה. העובדה שהמשיב חויב בהפקדת התחייבות עצמית, תומכת אף היא בכך שמבחינה מהותית ראה בו בית המשפט כבעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון ותימוכין נוספים למסקנה זו ניתן למצוא, בין היתר, בכך שההסדר המתוקן שהוגש על ידי המשיב לבית המשפט אושר לבסוף לפי ה"אכסניה הדיונית" החלה על הבראת חברות (סעיף 350יג לחוק החברות). מטעמים אלו כולם, יש לדחות את טענת החברה כי המשיב לא מונה כבעל תפקיד בהליך חדלות פירעון אלא כמגשר בלבד. 10. שאלה אחרת היא השאלה מהו הדין שיש להחיל לצורך קביעת שכר טרחתו של בעל תפקיד מסוגו של המשיב. תקנות השכר אינן מסדירות את פסיקת שכר טרחתו של בעל תפקיד שאינו נמנה עם בעלי התפקיד שהוגדרו בתקנות, אך גם בטרם תוקנו התקנות בשנת 2000 והסדירו את פסיקת שכר הטרחה לבעלי תפקידים הממונים על ידי בית המשפט בהליכי הבראת חברות, הסתמכו בתי המשפט על המנגנונים הקבועים בתקנות בבואם לפסוק שכר טרחה לבעלי תפקידים אלו (ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים הלכה למעשה 733 (מהדורה שנייה, 2010) (להלן: אלשיך ואורבך)). זאת בהתאם להלכה הוותיקה לפיה "מן הראוי ליישם את העקרונות המעוגנים בתקנות, אף מקום שאינן דין מחייב" (ע"א 438/85 ארזי ושות' בניה והשקעות בע"מ נ' חיימסון, פ"ד מא(2) 718, 724 (1987)). אשר על כן, בדין החליט בית המשפט המחוזי ליישם את העקרונות שנקבעו בתקנות השכר בבואו לקבוע את שכר טרחתו של המשיב, אף שאינו אחד מבעלי התפקידים המנויים בהן. תקנות השכר מתוות שלושה מסלולים שונים לפסיקת שכר לבעל תפקיד. המסלול הראשון הוא "שכר ניהול" המוסדר בתקנה 7 לתקנות, והוא אינו רלוונטי לענייננו. המסלול השני הוא "שכר מימוש" המוסדר בתקנה 8(א) לתקנות. במסלול זה נגזר השכר באחוזים מתקבולי המימוש שהם "תקבולים, שאינם תקבולי הכנסה, ומקורם גביית חובות, מכירת נכסים וכל תקבול אחר שקיבל בעל תפקיד" (תקנה 1 לתקנות). המסלול השלישי מכונה "שכר חלוקה". הוא קבוע בתקנה 8א לתקנות ובו נגזר השכר באחוזים מתוך סך הנשייה שחילק בעל התפקיד בפועל לנושים למול כלל הנשייה המוכחת. לצד מסלולים אלו הוקנתה לבית המשפט בתקנה 13 לתקנות סמכות שבשיקול דעת לחרוג מהמסלולים הללו על דרך של הגדלת או הפחתת שכר הטרחה, כדי להתאים את התחשיב הקבוע בתקנות לנסיבות הקונקרטיות ולהימנע מתוצאות בלתי צודקות, ולעניין זה נפסק כי סטיה משיעור שכר הטרחה שנקבע בתקנות השכר תוך שימוש בסמכות שהוקנתה לבית המשפט בתקנה 13 לתקנות, לא תיעשה כדבר שבשגרה (ע"א 4486/14 עו"ד עופר שפירא, כונס נכסים נ' עו"ד אמיר בר טוב יעקב אמסטר, בתפקידם כנאמנים לנידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ, בפסקה 16 (24.6.2015)). 11. בהליך שלפנינו מתעורר קושי בהחלת איזה מן המסלולים הקבועים בתקנות כלשונן, ככל שהדבר נוגע לשכר טרחתו של המשיב. זאת משום שהסכום של 43.5 מליון ש"ח שאליו התייחס המשיב בבקשתו לשכר טרחה מורכב מ-15 מליון ש"ח שהתקבלו כתוצאה מהקצאת מניות החברה לבעלי המניות החדשים וכן מתשלום עתידי בסך 28.5 מליון ש"ח למחזיקי האג"ח, המגלם "תספורת" של כ-60 מליון ש"ח מהחוב כלפיהם. תשלום עתידי זה מעורר קושי בהחלת תקנה 8א לתקנות כלשונה, שכן תקנה זו חלה מקום שבו בעל תפקיד מבקש לפסוק את שכר טרחתו "מתוך סך כל הנשייה שחילק בפועל" ולא מקום שבו מדובר בתשלום עתידי וארוך טווח כבענייננו (10 שנים). סוגיה זו של אי התאמת תקנות השכר להסדרי חוב מהשנים האחרונות בהם אין מימוש "רגיל" של נכסים וחלוקת תמורתם בין הנושים, אלא המרת חוב בחוב אחר, הביאה את בתי המשפט המחוזיים לקבוע כי במקרים אלו יש לסטות מלשונן של תקנות השכר ולראות בארגון מחדש של החוב כ"חלוקה בפועל" לפי תקנה 8א, בשינויים המחויבים. זאת, בין היתר, משום שלא ניתן לצפות מבעל תפקיד להמתין שנים ארוכות לקבלת שכרו עת ישולם החוב בפועל (ראו, למשל, פר"ק (ת"א) 2028-12-11 עו"ד עמית לדרמן, עו"ד חגי אולמן בתפקידם כנאמנים לביצוע הסדר נושים של חברת אאורה השקעות בע"מ נ' אורורה פידליטי חברה לנאמנות בע"מ הנאמן לסדרות א'-ג' (24.6.2013); פר"ק (ת"א) 11478-06-13‏ ‏אי.די.בי. חברה לאחזקות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (18.5.2014)). על הקושי ביישום התקנות כלשונן במקרים כגון אלו עמדו המלומדים אלשיך ואורבך בציינם: קושי נוסף הנובע מיישום התקנות נעוץ בכך שאין הן מקנות כלים לטיפול במקרים שבהם קיימת פעילות סבוכה שהינה כמעט בלתי ניתנת לסיווג לאחת החלופות המופיעות בדין. לדוגמא, מקום המערב סוגי פעילות אחדים, לאורך תקופה ארוכה, שחלקן שונה מפעילותו הקלאסית של הנאמן. במצבים מסוימים, ההתאמה לאמות המידה של התקנות הינה כה חלקית ורופפת עד כי נראה שכל הצדדים – הן מבקש שכר הטרחה והן המתנגדים נחרצות לשיעור המבוקש – עותרים להפעלת שיקול הדעת השיפוטי באורח השונה מדרכי החישוב הרגילות ... כך או אחרת, סוגיית שכר הטרחה הינה פרי של איזון עדין, או שמא של פשרה, בין מגוון אינטרסים סותרים: בעיקר בין הרצון להימנע מ"בליעת" חלק הארי של הקופה בידי בעלי התפקיד לבין השיקולים בדבר טיפול באי-הצלחת ההליך וחלוקת הסיכונים בכך, והניסיון לתגמל בכל זאת נאמנים על הצלחותיהם ולמנוע מצב שבו קבלת התפקיד והשקעת מירב המאמצים למשך חודשים ארוכים תהפוך לבלתי כדאית. (אלשיך ואורבך, בעמוד 732) 12. דברים אלו יפים לנסיבות המיוחדות שנוצרו בהליך שלפנינו. כפי שציין הכונס הרשמי אין להוציא מכלל אפשרות כי תקבול עתידי למחזיקי אג"ח בהסדרי רה-ארגון של חובות החברה, ייחשב במקרים מתאימים כ"חלוקה בפועל" בשינויים המחויבים. בענייננו, אין צורך לטעת מסמרות בסוגיה זו שכן המשיב ויתר על פסיקת שכר לפי תקנה 8א (שכר חלוקה) וטוב עשה. אך העובדה שהמשיב הסכים להסתפק בשכר נמוך יותר לפי תקנה 8(א), אינה צריכה לעמוד לו לרועץ. בעקבות סיומו המוצלח של המשא ומתן מול מחזיקי האג"ח "נחסך" לחברה תשלום של כ-60 מליון ש"ח מחד גיסא ומאידך גיסא הובטח למחזיקי האג"ח תשלום של 28.5 מליון ש"ח בתנאים שפורטו. בנסיבות האמורות, אין לקבל את טענת החברה כי יש להתעלם מנתונים אלה כליל לצורך חישוב שכר טרחתו של המשיב ולהביא בחשבון אך ורק את הסכום שהוזרם לקופת החברה על ידי בעלי המניות החדשים. כמו כן, יש לדחות את טענת החברה לפיה הסכום שהזרימו בעלי המניות החדשים לקופתה נועד לשרת את החוב למחזיקי האג"ח ומשכך מדובר ב"כפל תשלום". זאת משום שעל פי ההסדר כפי שהוצג לבית המשפט קמא ואושר על ידו, אין קשר בין הכספים שהוזרמו לקופת החברה תמורת הקצאת המניות ובין צמצום החוב למחזיקי האג"ח. מטעמים אלו, ובהינתן העובדה שבמקרה דנן שכר הטרחה אינו נפסק על פי התקנות כלשונן אלא אך בהשראת העקרונות שנקבעו בהן, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בבסיס לחישוב שכר טרחתו של המשיב עליו הורה בית המשפט המחוזי. 13. החברה מבקשת לחלופין כי בית משפט זה יורה על הפחתת שכר טרחתו של המשיב וכן כי יבטל את תוספת המאמץ שנפסקה לטובתו. הלכה מושרשת היא כי לערכאה הדיונית אשר מינתה את בעל התפקיד ויודעת להעריך את עבודתו, מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת שכר טרחתו וערכאת הערעור לא תתערב בכך אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו, למשל, עניין שפירא, בפסקה 13; ע"א 5479/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד יעקב אמסטר בתפקידו ככונס נכסים בנק לאומי לישראל בע"מ, בפסקה 26 (12.2.2013) (להלן: עניין לאומי); ע"א 6166/07 עו"ד צחי פלדמן בתפקידו ככונס נכסים על זכויות צמרות בע"מ נ' א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ, בפסקה 48 (10.1.2010) (להלן: עניין פלדמן)). הוא הדין באשר להתערבות ערכאת הערעור בתוספת מאמץ מיוחד שקבע בית המשפט קמא מתוקף תקנה 13(א) לתקנות השכר (עניין בנק לאומי, בפסקה 26; עניין פלדמן, בפסקאות 51-50). המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. כפי שפורט לעיל, המשיב פעל ללא לאות במשך למעלה מחודש ימים על מנת לחלץ את החברה ממצב של חדלות פירעון ומן המבוי הסתום שאליו נקלעה במשא ומתן עם מחזיקי האג"ח שאותו ניהלה במשך למעלה משנה ללא הצלחה. המשיב גייס משקיעים שרכשו את מניות החברה והזרימו כספים לקופתה; הגיע להסכמות עם מחזיקי האג"ח על הפחתת החוב כלפיהם; גיבש תכנית הבראה; קיים פגישות עם ספקים ולקוחות; הסדיר תשלומים שוטפים של החברה; והכין תכנית פעולה להקפאת הליכים. פעולותיו אלה של המשיב פורטו כולן בדו"חות שהגיש לבית המשפט המחוזי, והעובדה כי פעל במהירות וביעילות לחילוץ החברה מן המצב הבעייתי שאליו נקלעה בוודאי אינה צריכה להיזקף לחובתו. בית המשפט קמא, אשר לו המומחיות בהליכי חדלות פירעון ליווה את ההליך, התרשם ממורכבותו ומפעולתו המאומצת של המשיב וקבע כעניין שבעובדה כי "אין מחלוקת למאמץ המיוחד אותו השקיע בעל התפקיד, כדי לקדם את ההסדר". מסקנתו זו של בית המשפט מבוססת על התרשמות ישירה מפעולותיו וממאמציו של בעל התפקיד, ולא מצאתי כי נפלה בהחלטה טעות המצדיקה התערבות. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בהינתן תמיכתו של הכונס הרשמי בפסיקת שכר הטרחה המבוקש שכן מדובר בעמדה אובייקטיבית - מקצועית הנושאת משקל מיוחד בכל הנוגע לפסיקת שכר טרחתו של בעל תפקיד (רע"א 8909/03 שילר נ' כונס הנכסים הרשמי, בפסקה 3 (11.3.2004)). 14. לפני סיום אציין כי בפנינו מקרה ייחודי בו מונה בעל תפקיד לבקשת החברה ובהסכמת נושיה בהליך של "טרום חדלות פירעון", אשר הצליח בתוך כחודש ימים להביא להסדר חוב ולייתר את הצורך במתן צווים להקפאת הליכים או לפירוק החברה. פסיקת שכרו של המשיב נסמכה במקרה דנן על העקרונות שהותוו בתקנות השכר, בהעדר הוראת דין אחרת המתאימה לנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, והיא תחומה למידותיו של המקרה האמור. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור וכן אציע לחייב את החברה בתשלום הוצאות ושכר טרחת המשיב בסך 30,000 ש"ח ובהוצאות ושכר טרחת הכונס הרשמי בסך 15,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ‏י"א בניסן התשע"ו (‏19.4.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15037910_V02.doc אה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il