נידאל משעל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3790/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3790/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המערער: נידאל משעל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 12.4.11 בת"פ 18388-06-10 שניתן על ידי כבוד השופט ת' כתילי תאריך הישיבה: כ"ז בשבט תשע"ב (20.2.12) בשם המערער: עו"ד ט' חטיב בשם המשיבה: עו"ד נ' פינקלשטיין בשם שירות המבחן למבוגרים: הגב' ב' וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (כבוד השופט ת' כתילי) אשר הרשיע את המערער על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע לעבירות בנשק והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בגין אלה, הושת על המערער עונש של 30 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח. 1. נגד המערער ונאשם נוסף, ראמי אבו אחמד (להלן: ראמי), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות בנשק. על פי עובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, ראמי פנה אל המערער בבקשה כי יסייע לו לממש קשר שקשר להצטייד בכלי נשק, לייבאם ולהובילם משטחי הרשות הפלשתינאית למדינת ישראל. במסגרת הקשר, ביום 27.5.10 הגיע ראמי לביתו של המערער, אסף אותו ברכבו והשניים נסעו לטול כרם. שם, הם הצטיידו בשני אקדחים, שתי מחסניות ותחמושת. את אמצעי הלחימה הללו הטמינו המערער וראמי בתוך מיכל הדלק של הרכב, ושמו פעמיהם לכיוון היציאה מטול כרם לעבר שטחה של מדינת ישראל. ביציאה מטול כרם נתקלו השניים במחסום. הרכב עבר בידוק ביטחוני ובמסגרתו נתגלו אמצעי הלחימה שהוסלקו במיכל הדלק. בגין המתואר יוחסו למערער העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סיוע לעבירות בנשק (עסקה אחרת), לפי סעיף 144(ב2) ו-31 לחוק העונשין; סיוע לעבירות בנשק (נשיאה), לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לעבירות בנשק (החזקה), לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא וסעיף 31 לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961. 2. המערער הודה כאמור במיוחס לו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון. ביום 12.4.11 גזר בית המשפט המחוזי בנצרת את עונשו. בגזר הדין, עמד בית המשפט על המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער, בה צוינו נסיבות חייו והנסיבות המשפחתיות של המערער, אשר גדל בתנאי מצוקה, כאשר אביו סבל מהתמכרות לסמים. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, אם כי צוין בתסקיר שמיצוי הדין עלול לחשוף את המערער להשפעות שליליות ולהעמיק את המצוקות בהן הוא נתון. בית המשפט דן בשיקולים אותם יש לזקוף לחובת המערער, ובהם נסיבות ביצוע העבירה, העובדה כי המערער לא מילא תפקיד פסיבי בביצוע העבירות, והעובדה כי הוא סייע לראמי להטמין את אמצעי הלחימה ברכב. בית המשפט סבר כי יש במעשיו של המערער "משום נקיטת עמדה מוסרית לפיה אין כל ערך לחיי אדם, ולמעשה משום מתן סיוע לפגיעה בתמימים". לקולא שקל בית המשפט המחוזי את העובדה כי המערער לא היה הצד המוביל והמתכנן של העבירות, הגם שצוין כי אפשר שאלמלא הסיוע שהעניק המערער, עסקת הנשק לא הייתה יוצאת אל הפועל. עוד שקל בית המשפט לזכות המערער את גילו הצעיר, עובדת היותו בעל רקע בעייתי ואת הודייתו. עם זאת, סבר בית המשפט כי בנסיבות העניין יש להטיל על המערער עונש מאסר מרתיע, כחלק מהמלחמה בעבירות בנשק. לפיכך, השית בית המשפט המחוזי על המערער 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור בהם עבירות בנשק; וקנס כספי בסך של 10,000 ₪ או שלושה חודשי מאסר תמורתו. 3. המערער, באמצעות בא כוחו, הגיש ערעור על גזר הדין. לטענתו, עונש המאסר שהושת על המערער חמור ביותר ביחס למקרים דומים, אינו מתחשב בשיקול בדבר שיקומו של המערער, ומתעלם מהמלצת שירות המבחן שלא למצות את הדין עם המערער בשל ההשלכות השליליות של עונש מאסר. הסנגור מציין כי המערער הינו בחור צעיר, בן 21, נשר מלימודיו אחרי 9 שנות לימוד בשל מצוקה כלכלית של המשפחה, ומאז הוא עובד לפרנסתו. לדבריו, האווירה המשפחתית המורכבת בה גדל המערער השפיעה על תהליך התפתחותו. אשר לנסיבות ביצוע העבירות, גורס הסנגור כי מעשיו של המערער בוצעו בתום לב, שכן, לדבריו, הוא לא ידע על כלי הנשק הנמצאים ברכב. כן נאמר כי חלקו של המערער במעשים מתמצה בסיוע פסיבי, כהגדרתו, באופן המצדיק הקלה ממשית בעונש המאסר שהושת. יוער כי בדיון שנערך בפנינו, בעקבות הערות שופטי ההרכב, וויתר בא כוחו של המערער על טענתו בדבר ייצוג בלתי הולם של המערער בערכאה הדיונית. 4. בא כוח המשיבה סבור מנגד כי יש לדחות את הערעור. לדבריו, חרף טענות הסנגוריה כי מעשיו של המערער היו בגדר סיוע פסיבי לביצוע העבירה, קבע בית המשפט מפורשות כי המערער סייע באופן אקטיבי להתממשות העבירות נשוא הקשר. הוא מבקש להדגיש את חומרת העבירות בנשק המהוות "מכת מדינה" כהגדרתו. נוכח האמור, סבור בא כוח המשיבה כי נסיבותיו האישיות של המערער נסוגות מפני האינטרס הציבורי החשוב שבהרתעה מפני ביצוע עבירות בנשק. עוד צוין כי שלושה שבועות עובר לתיק דנן הורשע המערער ונגזר דינו בעבירות של איומים כלפי עובד ציבור. 5. בתסקיר המשלים שהוגש נכתב כי המערער שוהה במאסר באגף משתלבים ומתפקד בכלא בצורה חיובית. עוד צוין כי המערער נמצא מתאים להשתלב בקבוצת מודעות המתאימה לאסירים המרצים לראשונה עונש מאסר, והוא עתיד להשתלב בקבוצה כאמור בקרוב. 6. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור ובגזר הדין, ושמענו את טיעוני הצדדים בדיון, מצאנו כי אין להתערב בעונש שהושת על המערער. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש המאסר שהושת על ידי הערכאה של דיון. התערבות כאמור שמורה למקרים חריגים, כגון אם נמצא כי העונש חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג, או כי נפלה בגזר הדין טעות היורדת לשורש העניין (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.06); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.09)). לא מצאנו כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים הללו. עיון בגזר הדין מעלה כי בית המשפט שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ואיזן ביניהם כנדרש. בית המשפט נדרש למכלול הנסיבות אותן יש לזקוף לזכות המערער, ובכלל אלה, גילו הצעיר, הנסיבות המשפחתיות המורכבות והמצוקה הכלכלית אשר השפיעו על התפתחותו של המערער. כן שקל בית המשפט לקולא את הודייתו של המערער בעבירות. לצד אלה, בחן בית המשפט את הנסיבות החמורות שבמקרה דנן. בית המשפט עמד על כך שהמערער נטל תפקיד אקטיבי בסיוע לביצוע העבירות, תפקיד אשר התבטא, בין היתר, בהסלקת אמצעי הלחימה יחד עם ראמי במקום נסתר בכלי הרכב, וזאת במטרה שהוא לא יתגלה שעה שהרכב עושה דרכו לתחומי מדינת ישראל. כפי שצוין בגזר הדין, עבירות בנשק הפכו לחזון נפרץ במחוזותינו, בבחינת "מכת מדינה". העבירות הללו יוצרות פוטנציאל לסכסוכים אלימים, ומקימות סיכון ממשי וחמור לחיי אדם, לשלום הציבור ולביטחונו. לפיכך, בשורה של פסקי דין שניתנו בבית משפט זה, חלקם מן העת האחרונה, נקבע כי יש לשדר מסר עונשי אשר ירתיע מפני ביצוע העבירות, וזאת בדרך של החמרה בענישה (ראו למשל: ע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי (לא פורסם, 22.2.07); ע"פ 4329/10 אסמאעיל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.10); ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד (לא פורסם, 28.11.11); ע"פ 5120/11 שתיווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.12.11)). נתנו דעתנו גם לפסקי הדין אליהם הפנה הסנגור, בהם עמד בית משפט זה על העיקרון החשוב בדבר החובה לערוך בדיקה פרטנית של כל מקרה ונסיבותיו, חרף המגמה הנוהגת של החמרה בענישה (ע"פ 1142/11 סדיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.2.12); ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.12.11)). לא שוכנענו כי גזר הדין סוטה מהעיקרון האמור. שכן, כפי שפורט, בגזירת העונש התחשב בית המשפט קמא במכלול השיקולים אותם יש לזקוף לזכות המערער ובנסיבותיו הפרטניות. אשר לתסקיר שירות המבחן, כזכור, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, וממילא המלצתו שלא למצות את הדין עם המערער הינה בגדר המלצה בלבד. תסקיר שירות המבחן הוא אכן כלי עזר סטאטוטורי חשוב בבואו של בית המשפט לגזור את הדין. ברם, כידוע, ההחלטה הסופית מסורה לבית המשפט אשר יפעיל את שיקול דעתו העצמאי ויכריע על יסוד מכלול השיקולים הצריכים לעניין (ראו למשל: ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' אילון, פ"ד נג(3) 1, 10 (1999)). כך עשה בית המשפט המחוזי עת שם לנגד עיניו את נסיבותיו האינדיווידואליות של המערער לצד שקילת חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ובכלל אלה האפשרות כי אלמלא נתפסו אמצעי הלחימה במחסום, היו עלולים מעשיו של המערער לגרום לפגיעה בחיי אדם. לבסוף יאמר כי התסקיר המשלים שהוגש עובר לדיון אכן מעיד על השתלבות חיובית של המערער במאסר, ויש לקוות כי הוא יתמיד בהליך הטיפולי בו החל. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק התערבות בעונש שהושת, הנמצא ראוי בנסיבות העניין. הערעור אפוא נדחה. ניתנה היום,ל' בשבט תשע"ב (23.2.12). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11037900_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il