פסק-דין בתיק ע"א 3790/02
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3790/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערער:
אמיר אשורי
נ ג ד
המשיבים:
1. ויקטור אביזאדה
2. חברת החניון המרכזי בבת- ים בע"מ
3. אבינור חברה להשקעות בע"מ
4. אולמי נפטון (בת-ים) בע"מ
5. מגדל נחום בע"מ (בכינוס נכסים)
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 14.3.02 בת.א 1489/95 שניתן על-ידי כבוד השופטת
נ' אחיטוב
תאריך הישיבה:
א' באדר ב' תשס"ג
(5.3.03)
בשם המערער:
עו"ד א' חסטר
בשם המשיבים 3-1:
עו"ד א' בן חיים
בשם המשיבות 5-4:
עו"ד י' רוזובסקי
פסק-דין
מתוקן
השופט א' מצא:
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי
(השופטת נ' אחיטוב), לפיו נדחתה תובענת המערער למתן
פסק-דין הצהרתי, בדבר היותו בעלים של חלק שישי (בלתי-מסוים) מן הזכויות - בכללן
הזכות להירשם כבעלים וכן זכות החזקה והשימוש - בשטח החניון ב"מגדל נחום"
בבת-ים, הידוע כחלקה 115/127 בגוש 7147 (להלן: החניון), וכן
בשליש משטח נוסף ב"מגדל נחום", המכונה "סאונה" והמהווה חלק
מחלקה 115/130 בגוש 7147 (להלן: הסאונה).
רקע
2. בין המערער (להלן: אשורי) לבין
המשיב 1 (להלן: אביזאדה) נכרתו ארבעה חוזים שעניינם בהעברת
חלקים מזכויותיו של אביזאדה בחניון ובסאונה. החוזים נערכו בלשון הפרסית
ולבית-המשפט המחוזי הוגשו תרגומיהם לעברית. החוזה הראשון נכרת ביום 3.7.1986, בין אביזאדה
לבין אשורי ואדם נוסף (נאדר ד'דבחש; להלן: נאדר).
בחוזה זה הצהיר אביזאדה, בשמו ובשם חברות שבשליטתו, על היותו בעלים של זכויות
בחניון ובסאונה. בין הצדדים הוסכם על מכירת שליש מזכויותיו של אביזאדה בשני
הנכסים, לאשורי, ועל מכירת שליש נוסף מזכויותיו - לנאדר; וכל אחד משני הרוכשים
התחייב לשלם לאביזאדה, בתמורה לזכויות המועברות בשני הנכסים, סך 100,000 דולר.
ביום 26.10.1989 חתמו אביזאדה ואשורי על
סדרה של מסמכים, שכעולה מתוכנם נערכו על-ידי הצדדים, בזה אחר זה, במהלך משא-ומתן
שהתנהל ביניהם. בית-המשפט המחוזי קבע, כי המסמכים מהווים שלושה חוזים שונים, שסדרם
נלמד מתוכנם: החוזה השני, החוזה השלישי והחוזה הרביעי. משלא ראה מי מהצדדים לחלוק
על צדקתו של המיון, נתייחס אף אנו למסמכים אלה כאל שלושה חוזים, כסדרם האמור.
3. בחוזה השני הצהירו הצדדים, כי מאחר ונאדר
לא גילה עניין בביצועו של החוזה המשולש (קרי: החוזה הראשון) "הסכמנו בפה אחד
על ביטולו הכללי מכל ההיבטים ואי ביצועו של ההסכם... ההסכם הוא מבוטל". עם
זאת, כנראה על רקע התחשבנויות שנבעו מקשריהם הקודמים, היתנו אביזאדה ואשורי
ביניהם, כי ביטולו של החוזה הראשון מותנה בכך שאביזאדה יעביר לאשורי, בשיעורים
ובמועדים מוסכמים, סך של 170,000 דולר; וכי אם לא ימלא התחייבות זאת תושב על כנה
התחייבותו כלפי אשורי לפי החוזה הראשון.
בחוזה השלישי הוסכם, כי אשורי זכאי לקבלת
מחצית מזכויותיו של אביזאדה בחניון. בחוזה זה הובהר, כי אביזאדה רכש שליש מזכות
הבעלות על החניון וכי אשורי זכאי לקבלת מחצית מחלקו של אביזאדה, היינו חלק שישי
מזכות הבעלות על השטח הכולל. כן הוסכם כי הצדדים יפעלו, תוך שיתוף פעולה, למכירת
חלקם המשותף בחניון, לכשיימצא קונה שיציע בעבורו "מחיר טוב". החוזה
הרביעי התייחס לסאונה. לעת הזאת אביזאדה כבר מכר את מלוא זכויותיו בשטח הסאונה
לחברת אולמי נפטון (בת-ים) בע"מ (המשיבה 4; להלן: חברת נפטון). על רקע זה הוסכם בין הצדדים, כי אשורי זכאי לקבלת שליש
מן הסכום 70,000 דולר, שחברת נפטון התחייבה לשלם לאביזאדה תמורת זכויותיו בסאונה.
4. בתביעה שהגיש לבית-המשפט המחוזי עתר אשורי
לקבלת סעד הצהרתי ביחס לזכויותיו בחניון ובסאונה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו,
על שני חלקיה, והערעור שלפנינו מופנה נגד שני חלקי פסק-הדין. אדון ראשון - ראשון.
החוזה השלישי – השותפות בחניון
5. בחוזה השלישי נקבע, כי אשורי זכאי לקבלת
מחצית מזכויותיו של אביזאדה בחניון. מוסכם כי אביזאדה רכש מן המשיבה 5, מגדלי נחום
בע"מ (בכינוס נכסים) (להלן: מגדלי נחום), שליש
מזכויותיה בחניון. החניון עודנו רשום בבעלותה של מגדלי נחום, ולאביזאדה נתונה אך
זכות חוזית - כלפי מגדלי נחום - לקבלת הזכויות שרכש ממנה. אביזאדה לא חלק, כי
בהתאם לחוזה השלישי העניק לאשורי מחצית מזכויות אלו. המחלוקת בינו לבין אשורי
התמקדה רק בשאלה, מה טיב הזכויות שהובטחו לאשורי בהתאם לחוזה. אשורי טען, כי הוא
זכאי לשישית מן הזכויות בחניון, לרבות הזכות שחלק זה (אם במקרקעין ואם במניות
המייצגות בעלות במקרקעין) יירשם בבעלותו, וכן הזכות להחזיק בחלקו, להשתתף - עם כלל
הבעלים האחרים - בהפעלת החניון ולקבל חלק יחסי מן הרווחים המופקים מן ההפעלה.
אביזאדה כפר בכך. לטענתו, כל שהעניק לאשורי היא זכות לקבלת מחצית מרווחי מכירת
חלקו בחניון, לכשיחליט הוא (אביזאדה) למוכרו. משמע, שכל עוד לא מכר את חלקו
בחניון, איננו חייב לאשורי דבר.
6. בית-המשפט המחוזי דחה את תביעתו של אשורי
לעניין זכויותיו בחניון, בנימוק שמן ההסכם השלישי אין משתמעת הסכמה להחזקה משותפת,
לשותפות ברווחים או לרישום משותף, אלא אך ורק הסכמה לפעולה משותפת של הצדדים
למכירת הזכויות בנכס, ולזכאותו של אשורי לקבלת מחצית מדמי המכירה. כמו כן ציין
בית-המשפט, כי לאביזאדה עצמו אין זכות בעלות במקרקעי החניון, שעודם רשומים בבעלותה
של מגדלי נחום. ביחס לזכותו החוזית של אביזאדה צוין, כי בחוזה אשר בינו לבין מגדלי
נחום הותנה, כי זכות הבעלות בשליש משטח החניון תועבר לו רק בהימלא תנאים מסוימים,
אשר טרם התמלאו. מכאן שאביזאדה אף לא יכול להקנות לאשורי חלק מזכות הבעלות בחניון;
ונמצא כי הזכות שקמה לאשורי מכוח חוזהו עם אביזאדה - בדומה לזכותו של אביזאדה כלפי
מגדלי נחום - אינה אלא זכות אובליגטורית גרידא.
7. לא מצאתי יסוד לחלוק על צדקת קביעתו של
בית-המשפט המחוזי, כי לעת הזאת - וכל עוד אין בידי אביזאדה אלא זכות אובליגטורית
כלפי מגדלי נחום - אין אשורי יכול להישמע בתביעה להעברת זכות בעלות רשומה בחניון.
אלא שמכך לא נובע, כי זכותו הוגבלה לקבלת מחצית מדמי מכירת זכויותיו של אביזאדה
בחניון, לכשיתרצה אביזאדה למוכרן. בחוזה השלישי הותנה במפורש על "שותפות
שווה" בין הצדדים בזכויות שרכש אביזאדה בחניון. משמעות הדבר היא, כי לאשורי
עומדת זכות השתתפות בזכות האובליגטורית אותה רכש אביזאדה מאת מגדלי נחום. ביחסים
שבין הצדדים לבין עצמם, יש משמעות מעשית להכרה בהיותו של אשורי שותף שווה-זכויות
לאביזאדה. כך, למשל, לא הייתה מחלוקת כי אביזאדה משתתף בהפעלתו השוטפת של החניון.
טענתו הייתה, כי עד כה לא הפיק מכך כל רווח, שכן ההכנסה אך כיסתה את הוצאות ההפעלה.
אך מן ההכרה בזכותו של אשורי ל"שותפות שווה" עם אביזאדה נובע, כי על
אביזאדה לחלוק עם אשורי את רווחיו (אם וכאשר יהיו כאלה) מהפעלתו השוטפת של החניון;
וכן כי אשורי זכאי לקבל מאביזאדה דין-וחשבון אודות חלקו בהכנסות ובהוצאות הקשורות
בהפעלת החניון. כן יודגש, כי גם בכל הנוגע למכירת זכויותיהם המשותפות בחניון, יש
לאשורי מעמד שווה למעמדו של אביזאדה. הווי אומר: אין אביזאדה רשאי להחליט, על דעת
עצמו, אם למכור את הזכויות ובאלו תנאים, וחלה עליו חובה לשתף את אשורי בכל דבר
ועניין הקשור במכירת הזכויות. במסגרת החוזה השלישי הוסכם, כזכור, כי הצדדים יפעלו,
תוך שיתוף פעולה ביניהם, למכירת חלקם המשותף בחניון; והסכמה זו מחייבת את אביזאדה,
כשם שהיא מחייבת את אשורי. מסקנתי היא, אפוא, כי דין ערעורו של אשורי ביחס לחניון
להתקבל במובן זה, שנצהיר על זכותו לשותפות שווה בזכויותיו של אביזאדה בנכס זה.
הזכות בסאונה – החוזה הרביעי
8. בחוזה הרביעי נאמר, כי אשורי זכאי לקבלת
שליש מסך 70,000 דולר, שחברת נפטון התחייבה לשלם לאביזאדה תמורת זכויותיו בסאונה.
בפי אשורי היו שלוש טענות: האחת, כי
אביזאדה לא העביר לו את חלקו. השנייה, כי
הסכמתו (בגדר החוזה השני) לביטול עסקת הרכישה של שליש מן הסאונה (בהתאם לחוזה
הראשון) הותנתה בתנאי מתלה, שאביזאדה יעביר לו (כמוסכם בחוזה הרביעי) שליש מן
התמורה ששולמה לו על-ידי אולמי נפטון תמורת רכישת הסאונה; וכי משלא קיים אביזאדה
את חובתו האמורה, התבטל החוזה הרביעי והוחזר על כנו החוזה הראשון, שעל-פיו הריהו
זכאי לקבלת שליש מזכות הבעלות בסאונה. והשלישית, כי
אף בתשלום שליש מסך 70,000 דולר לא היה אביזאדה יוצא ידי חובה, שכן, בעסקת הרכישה
של הסאונה שילמה חברת נפטון לאביזאדה סך 130,000 דולר. ואף שבחוזה הרביעי נאמר, כי
הוא זכאי לקבל שליש מסך 70,000 דולר, הרי שעל-פי פירושו הנכון של החוזה, חלה על
אביזאדה חובה להעביר לו שליש מן התמורה האמיתית ששולמה לו.
אביזאדה כפר בכל הטענות. לגרסתו, אשורי
קיבל את חלקו בדמי-מכרה של הסאונה בהתאם למוסכם ביניהם בחוזה הרביעי. לסילוק חלקו
של אשורי - טען - הפקיד בידי נאדר (מי שהיה צד לחוזה הראשון) המחאת-חוב המופנית
לחברת נפטון; ובהסתמך על המחאת-חוב זו גבה נאדר מחברת נפטון סך 23,333 דולר ומסר
אותו לאשורי. ונאדר, שהובא כעד מטעמו של אביזאדה, אישר את אמיתות הדברים. אביזאדה
הכחיש שקיבל מחברת נפטון תמורת הסאונה סכום יותר גבוה מסך 70,000 דולר. על כל
פנים, טען, דין טענת אשורי בדבר גובה התמורה להידחות, שהרי על-פי האמור בחוזה
שביניהם - וללא קשר למחיר שבו מכר את הסאונה לחברת נפטון - הוגבלה זכותו של אשורי
לקבלת שליש מסך 70,000 דולר. מכל מקום, הוסיף אביזאדה וטען, כי החוזה הראשון -
שעליו סמך אשורי את עתירת תביעתו - בוטל על-ידי הצדדים (על-פי המוסכם בחוזה השני),
ונמצא כי אין יסוד לטענת אשורי שאי-קיומו של החוזה הרביעי גורר את החזרתו לתוקף של
החוזה הראשון.
9. בית-המשפט המחוזי דחה את עתירת אשורי לסעד
הצהרתי בדבר זכותו לקבלת שליש מן הזכויות בסאונה. בפסק-הדין נקבע, כי החוזה הרביעי
אינו מזכה אותו לקבלת סעד זה, ואילו החוזה הראשון, אשר מכוח "החייאתו"
טען אשורי לבעלות בשליש הסאונה, בוטל על-פי החוזה השני, ובטלותו לא הותנתה בקיומו
של החוזה הרביעי, אלא בכך שאביזאדה יעביר לאשורי (בשיעורים ובמועדים שנקבעו) סך
170,000 דולר, ותנאי זה (כעולה מן הראיות) קוים. החוזה הרביעי לא העניק לאשורי כל
זכות בסאונה, וכל שהעניק לו היא זכות לקבלת שליש מן התמורה בסך 70,000 דולר.
בית-המשפט לא הכריע במחלוקת העובדתית, בדבר גובה המחיר ששולם על-ידי חברת נפטון
תמורת הסאונה. כן נמנע מלהכריע בשאלה, אם אשורי קיבל את חלקו בהתאם למותנה בחוזה
הרביעי. בנימוקה להימנעות מהכרעה במחלוקת האמורה כתבה השופטת המלומדת:
כך או כך אין עניינה של עתירה זו סעד כספי אלא סעד הצהרתי בלבד ולכן איני
נדרשת לפסוק בשאלה אם הסכום שולם כטענת [אביזאדה] או שנותר חוב כטענת [אשורי].
10. בערעורו טען אשורי, כי בית-המשפט המחוזי
שגה בכך שנמנע מלהכריע בסוגיית גובה הסכום המגיע לו על-פי החוזה וכן בשאלה אם
אביזאדה שילם לו את חלקו. על-פי הראיות שהיו לפניו, טען, היה על בית-המשפט לקבל את
גרסתו; ואנו נתבקשנו למלא את אשר, לטענתו, החסיר בית-המשפט המחוזי. כן חזר אשורי
וטען, כי משלא שילם לו אביזאדה את חלקו בתמורת מכירתה של הסאונה, הושבה זכותו
על-פי החוזה הראשון לקדמותה והריהו זכאי לקבלת שליש מזכות הבעלות בשטח הסאונה.
דין הערעור, בכל הנוגע לפרשתו של החוזה
הרביעי, להידחות. עתירת תביעתו של אשורי הייתה למתן פסק-דין המצהיר כי הינו
"בעל כל הזכויות, לרבות זכות השימוש, החזקה והזכות להירשם כבעלים" בשליש
משטח הסאונה. אלא שהחוזה הרביעי כלל לא העניק לו זכויות אלה. לשון החוזה הרביעי
היא ברורה ומפורשת. כל שנאמר בחוזה הרביעי הוא, כי: "בנושא 300 מטר סונה
[צ"ל: סאונה] אשר [נפטון?] חייב בסך 70,000 דולר, 1/3 מזה שייך לאמיר אשורי
מוקדס". כן אין בחוזה זה דבר המרמז כי הצדדים היתנו ביניהם שאם אביזאדה לא
ימלא את חיובו לפיו יוחזר על כנו החוזה הראשון.
נותרה, אמנם, השאלה אם אשורי קיבל את
חלקו בדמי-מכרה של הסאונה. בית המשפט המחוזי לא הכריע בשאלה זו, ולטעמי אכן לא
נדרש להכריע בה. אשורי כלל לא תבע סעד כספי; וטענתו שלא קיבל את חלקו בתמורה לפי
החוזה הרביעי לא נועדה להעמיד עילה לקבלתו של סעד זה, אלא לתמוך בעמדתו כי החוזה
הרביעי פקע וכי קמה לו עילה לתבוע זכויות בסאונה על יסוד החוזה הראשון. משקבע
בית-המשפט - ובדין כך קבע - כי גם אם נכונה גרסתו שלא קיבל את חלקו לפי החוזה
הרביעי, אין בכך כדי להקנות לו זכויות בסאונה מכוח החוזה הראשון, לא הייתה עוד כל
משמעות להכרעה בשאלת זכאותו של אשורי לקבלת חלקו בתמורה לפי החוזה הרביעי.
פיצול סעדים
11. בבית-המשפט המחוזי ביקש אשורי היתר לפיצול
סעדים, שמטרתו לאפשר לו, כדבריו, "להגיש תביעה כספית על הסכומים המגיעים
לו". בית המשפט המחוזי העיר, כי ספק אם להגשת תביעה כספית - בעקבות תביעה
לסעד הצהרתי - נזקק אשורי להיתר לפיצול סעדים. עם זאת קבע, כי משנדחתה תביעתו של
אשורי לקבלת סעד הצהרתי, התייתר הצורך להכריע בשאלה זו.
בערעורו חזר אשורי וביקש שיינתן לו היתר
לפיצול סעדים. אקדים ואומר, כי נימוקי השופטת המלומדת לדחיית בקשת ההיתר לפיצול
סעדים מעוררים, בעיניי, קושי. הנחתה, כי הגשת תביעה כספית בעקבות תביעה לסעד
הצהרתי אפשר ואינה טעונה היתר כאמור, עשויה להתאים למקרה שבו תובע אשר זכה בתביעתו
לסעד הצהרתי שוב אינו נזקק להיתר להגשת תביעה לקבלת סעד אופראטיווי, שעל-פי ההצהרה
נמצא הוא זכאי לקבלתו (ע"א 4646/90 בר-חן נ' שמעון,
פ"ד מו(5) 798, 806). זה בוודאי איננו מצב הדברים במקרה שלפנינו, שהרי תביעת
אשורי לקבלת סעד הצהרתי נדחתה. גם קביעת השופטת, כי משנדחתה תביעתו של אשורי לקבלת
סעד הצהרתי התייתר הצורך להכריע בבקשתו למתן היתר לפיצול סעדים, אינה כה ברורה.
נראה שכוונתה הייתה, כי משנדחתה תביעתו של אשורי למתן סעד הצהרתי, נסתתמו בכך גם
טענותיו לעניין זכותו לתבוע סעד כספי; ולכך - אם אכן ירדתי לסוף דעתה - אני מתקשה
להסכים. הלוא התביעה אותה מבקש אשורי להגיש מבוססת על היפוכה של הטענה, שעליה
השתית את תביעתו הראשונה: את תביעתו הראשונה ייסד על הטענה כי החוזה הרביעי בוטל,
והחוזה הראשון שב לחייב את הצדדים, ואילו טענתו כי הוא זכאי לתבוע סעד כספי מבוססת
כל-כולה על החוזה הרביעי. המדובר אפוא בתביעה לסעד חלופי, שאשורי רשאי לכאורה
להעלותה.
12. הנחת המוצא לדיון בבקשתו של אשורי היא,
שהגשת תביעתו הכספית אכן טעונה היתר לפיצול סעדים. לפיכך לא אתייחס לאפשרות -
החורגת מצורכי ההכרעה בערעור - שהגשת התביעה האמורה אינה טעונה היתר כזה, לאור
נימוק שונה מזה שהוזכר בנימוקי בית-המשפט המחוזי. לגוף העניין הגעתי לכלל מסקנה,
כי יש להעניק לאשורי את ההיתר המבוקש. אשורי אמנם לא הסביר, על שום-מה לא כלל
בתובענתו הראשונה גם את תביעתו החלופית לקבלת סעד כספי; ובהיעדר הסבר לעניין זה
עשויה הייתה להתעורר השאלה אם אשורי הראה אינטרס לגיטימי לפיצול ההליך, שבכוחו
לגבור הן על העניין הכללי שבמניעת כפל התדיינות והן על עניינו הפרטי של אביזאדה
שלא להיות מוטרד יותר מפעם אחת בשל אותה עילה (השוו: ע"א 571/88 בנייני איפל נ' סתוי, פ"ד מד(3) 636, 642). אלא
שאביזאדה, בסיכומי טענותיו לפנינו, בחר שלא להתייחס כלל לבקשת אשורי למתן היתר
לפיצול סעדים. בהיעדר התנגדות מצידו, וחרף ההכבדה המוסדית הכרוכה בכך, נראה לי כי
בנסיבות העניין יש להתיר לאשורי להגיש את תביעתו הכספית. תומכות בכך העובדה,
שתביעתו הכספית של אשורי מבוססת על תשתית שונה מזו שעליה נסמכה תביעתו הראשונה,
והחלטת בית-המשפט המחוזי להימנע מהכרעה בשאלות הצריכות לבירורה של התביעה הכספית.
בנסיבות אלו ראוי, לדעתי, לאפשר לאשורי להעמיד את תביעתו הכספית לבירור, אף אם
מניחים לחובתו כי היה בידו לכלול את תביעתו האמורה במסגרת תובענתו המקורית.
סוף דבר
13. מן הטעמים שפורטו הייתי מקבל בחלקו את
הערעור במובן זה, שיינתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי אשורי זכאי - כלפי אביזאדה -
למחצית הזכויות שרכש אביזאדה, בין אם באופן אישי ובין אם באמצעות חברה שבשליטתו,
בשטח החניון. הערעור על דחיית תביעתו של אשורי, להכרה בזכותו לקבלת חלק בסאונה,
יידחה; אך בעניין זה יותר לאשורי להגיש תביעה כספית. בהתחשב בתוצאה, יתבטל חיובו
של אשורי, לפי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בתשלום הוצאות לאביזאדה, ואילו
בערכאתנו לא ייעשה צו להוצאות בין צדדים אלה. עם זאת הננו מחייבים את אשורי לשלם
למשיבה 4 (חברת נפטון) את הוצאותיה בערעור בסך 20,000 ₪.
ש ו פ ט
השופט מ' חשין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור
בפסק-דינו של השופט א' מצא.
ניתן ביום י"א בניסן תשס"ג
(13.4.03).
תוקן היום, א' בתמוז תשס"ג
(1.7.03).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02037900_F06.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.