חן כהן נ. כרמל שאמה הכהן

בבית המשפט העליון ער"מ 3788/24 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. חן כהן 2. טל תדמור 3. נירית פרי נ ג ד המשיבים: 1. כרמל שאמה הכהן 2. עיריית רמת גן 3. מפקח תברואה ראשי (תברואן) בעיריית רמת גן ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 21.4.2024 בבש"מ 3446/24 בשם המערערים: עו"ד עמוס האוזנר פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 21.4.2024 בבש"מ 3446/24, בה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (השופט א' בכר) מיום 29.2.2024 בעת"מ 70204-05-23 (להלן: פסק הדין) עד להכרעה בעתירה שהוגשה לבית משפט זה בבג"ץ 1416/21 (להלן גם: העתירה). הרשמת קבעה בהחלטתה כי על אף ששני ההליכים עוסקים בנושא דומה – חדירת עשן סיגריות בבתי מגורים משותפים מדירה אחת לאחרת – מדובר בהליכים נפרדים בין צדדים שונים, בגדרם התבקשו סעדים שונים ושנדונים על יסוד מסד עובדתי שונה. כך, בגדרי ההליך מושא פסק הדין נדונה פרשנותו של חוק עזר לעיר רמת גן, והמשיבים בו הם העירייה וגורמים שונים בה, ואילו בעתירה נדונות אפשרויות להסדרה עתידית של דרכי ההתמודדות עם התופעה של עישון בדירות מגורים, כאשר המשיבים בה הם שרים שונים בממשלה. על כן קבעה הרשמת כי לא שוכנעה בכך שמתן פסק דין בעתירה ישפיע על ההליך הערעורי על פסק הדין. בערעור שלפנַי טוענים המערערים בעיקר כי העתירה אינה עוסקת בסעדים עתידיים, ועיקרה דווקא באכיפת מפגעים קיימים; כי הרשמת התעלמה מכך שהמשיבים לא הצביעו על נזק שייגרם להם מהארכת המועד; כי מדובר בשני הליכים העוסקים בדינים זהים במהותם; וכי למערכת המשפט יש אינטרס בהארכת המועד. דין הערעור להידחות. לרשמת בית המשפט נתון שיקול דעת רחב בעניינים מעין אלו, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ער"א 841/24 קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף בזל 43 תל אביב (13.2.2024); ער"א 1473/24 עלינאת נ' מסרי (9.4.2024)). מקרה זה אינו נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות. בקשת המערערים להארכת מועד נסובה על הטענה כי קיימת קרבה בין ההליכים המקימה אפשרות להכרעות סותרות, וכי הכרעה בעתירה עשויה אף לייתר את הצורך בהגשת הערעור. אלא שבצדק דחתה הרשמת טענה זו. המערערים עצמם הגישו את העתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים כשנתיים לאחר שהוגשה העתירה לבית משפט זה על ידי אותו עורך דין המייצג את העותרים בעתירה בבית משפט זה. כפי שציינו המשיבים בתגובתם לבקשה להארכת מועד, עובדה זו מקשה על קבלת הטענה כי לגישת המערערים עצמם מדובר בהליכים קרובים או זהים. יתר על כן, בעתירתם המינהלית המערערים אף ציינו באופן מפורש כי "אין קשר בין חובות [המשיבים] לפי חוק העזר של רמת גן למניעת מפגעים, לבין הדין הכללי המטיל חובה על רשויות שלטון אחרות למנוע מפגעים למיניהם. יצוין, כי בנושא זה הוגשה עתירה לבג"ץ (בג"ץ 1416/21) על ידי עותרים אחרים נגד 3 משרדי ממשלה, והיא תלויה ועומדת. לא הוזכר בעניין ההוא חוק העזר נשוא עתירה מנהלית זו. המשיבים הם שונים בשתי העתירות. כך גם העותרים" (שם, בסעיף 21). די בכך אפוא כדי לדחות את הערעור, וזאת אף אם אניח שהמשיבים לא הצביעו על אינטרס מיוחד שייפגע כתוצאה מהארכת המועד. הערעור נדחה. המערערים רשאים לפנות לרשמת בבקשה להארכת מועד להגשת ערעורם בהתחשב בבירור הבקשה והערעור. ניתן היום, ‏ה' באייר התשפ"ד (‏13.5.2024). ש ו פ ט _________________________ 24037880_N01.docx מל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il