פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 37746-03-26
לפני:
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופט אלכס שטיין
כבוד השופט יחיאל כשר
העותרים:
1. שמעון נזרי
2. עופר אלפסי
3. משה נוריאל
4. יהודה רונן מלכה
5. משה חוגי
נגד
המשיבים:
1. השר לשירותי דת – הרב מיכאל מלכיאלי
2. רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים – הרב שמאל רבינוביץ'
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
בעצמם
פסק-דין
השופט עופר גרוסקופף:
עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים כי נורה למשיבים – השר לשירותי דת ורב הכותל המערבי והמקומות הקדושים (להלן: השר ו-רב הכותל, בהתאמה) – לנמק מדוע לא יתקינו תקנות ויקבעו הוראות אכיפה האוסרות על הכנסת מכשירים סלולאריים למתחמי תפילה בשורת מקומות קדושים (להלן: המקומות הקדושים), וכן על השימוש בהם באותם מקומות.
לשיטת העותרים, השימוש במכשירים סלולאריים מוביל לביזוי המקומות הקדושים ופוגע קשות ברגשות המתפללים, ולכן יש לאסור על כך. לביסוס טענתם, מציינים העותרים כי במקומות הקדושים קיימים שלטים האוסרים על התנהגויות אחרות; כי חוק המקומות הקדושים, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק המקומות הקדושים), אוסר על חילול מקום קדוש ועל פגיעה בו בכל דרך אחרת; וכי במקומות אחרים, דוגמת מוסדות חינוך ובית המשפט, נהוג להשקיט מכשירים סלולאריים. לצד זאת, העותרים צירפו לעתירתם מקבץ של פסקי הלכה המלמדים, לשיטתם, על איסור להשתמש במכשירים סלולאריים במקומות הקדושים.
דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שלא הונח בסיס משפטי המצדיק היענות לסעדים המבוקשים בה. בכל הנוגע להתקנת תקנות – כפי שהובהר היטב בפסיקה, מתן צו שיפוטי המורה על כך הוא סעד שבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק נוטה, ככלל, להימנע מלתתו, אלא במקרים חריגים במיוחד (ראו: בג"ץ 8624/18 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שרת המשפטים, פסקה 10 (24.3.2019); בג"ץ 8221/21 החברה להגנת הטבע נ' ממשלת ישראל, פסקה 15 (9.12.2021); בג"ץ 7929/23 עמראנה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (7.11.2023); בג"ץ 22394-07-25 נרקיסים – כח אדם לבניה בע"מ נ' משרד הפנים, פסקה 8 (3.12.2025); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 223-221 (2010)). בענייננו, מעבר להפניה לחוק המקומות הקדושים, העותרים לא הציגו כל ניתוח משפטי המבהיר מדוע על פי הדין הישראלי יש להעניק במקרה הנדון את הסעדים החריגים המבוקשים על ידם. משעה שלא הונחה תשתית משפטית מינימלית למבוקש בעתירה, וכנגזר מכך להתערבות בית משפט זה, ברי כי דין העתירה להידחות על הסף (ראו, מיני רבים: בג"ץ 3859/16 איתני נ' ראש ממשלת ישראל (17.5.2016); בג"ץ 6644/22 אור ירוק מרכז נהיגה בע"מ נ' רשות הפיתוח, פסקה 11 (30.11.2022); בג"ץ 35940-07-25 בראון נ' הוועדה להדחת ח"כים (16.7.2025)).
טעם נוסף המצדיק את דחיית העתירה על הסף הוא אי-מיצוי הליכים. כידוע, טרם פנייה לבית משפט זה, על העותר להקדים ולפנות לרשות המנהלית נגדה מוגשת העתירה, תוך מיצוי סביר של דרכי הפעולה המקובלות (בג"ץ 4780/19 ויג נ' מדינת ישראל משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים, פסקה 3 (15.7.2019); בג"ץ 2817/21 מזרחי נ' מדינת ישראל ממשלת ישראל (27.4.2021)). בענייננו, העותרים צירפו לעתירה שני מכתבים בלבד שנטען כי נשלחו למשיבים (לשר בשנת 2025 ולרב הכותל בשנת 2024), אולם מכתבים אלה אינם מלמדים כי הם אכן נשלחו; באיזה אופן; והאם הם התקבלו אצל הנמענים – ועל כן קשה עד מאוד להסתמך עליהם. בכל מקרה, העותרים לא טוענים כי הם ביצעו ניסיונות נוספים לפנות למשיבים, לרבות בתקופה שקדמה להגשת העתירה דנן – וכידוע, חלוף הזמן, בהיעדר פעולה נוספת מצד העותרים, מצדיק, כשלעצמו, עריכת פנייה עדכנית (בג"ץ 2674/24 חבר הכנסת, השר דוד אמסלם נ' שר הביטחון, פסקה 4 (נבו 8.4.2024)). עוד יצוין, כי החל מיום 24.11.2025 חה"כ יריב לוין מכהן כשר הדתות, ולא חה"כ מיכאל מלכיאלי, כפי שצוין בעתירה, אשר אליו גם נשלח המכתב האמור. ולמעשה, המענה היחיד שצורף לעתירה הוא מכתב מיום 1.9.2025 מטעם יועץ לרב הראשי לישראל, הרב קלמן מאיר בר (שאיננו משיב לעתירה), ובו צוין, בין היתר, כי איסור על שימוש במכשירים סלולאריים איננו מצוי בסמכותו, "ולא כל דבר ניתן לאכוף"; וכי לעיתים השימוש במכשירים סלולאריים עשוי להיות חיובי, למשל כאשר השימוש הוא לצורך התפילה. המשיבים, לפי הנטען בעתירה, אומנם לא השיבו לפניית העותרים, ואולם ממילא במצב הדברים המתואר, לא ניתן לומר כי העותרים מיצו הליכים כנדרש; ומשכך אין כל מקום שבית משפט זה יידרש לטענות המועלות בעתירה.
העתירה נדחית איפוא. בהינתן שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ב ניסן תשפ"ו (30 מרץ 2026).
עופר גרוסקופף
שופט
אלכס שטיין
שופט
יחיאל כשר
שופט